רד"ך צ

שהשיב מהר"ם ז"ל כבר היה ידוע שאבד זכרו של זה ולא של יהודי אחר כמבואר באותה תשובה ואפ"ה לא חשש מהר"ם ז"ל דלמא אמר בדדמי להצריך לומר וקברתיו דנראה דבעובדא שנשאל עליה מהר"ם ז"ל מה שאמרו באינם בני ישראלים המסיחים לפי תומם בקברתיו דמי דמידי הוא טעמא דוקברתיו אלא דאמרינן ודאי דקדק בו היטב הכא לפי דבריהם דקדק בו היטב וכאלו אמר וקברתיו דמי שהרי האינו בר ישראל הראשון אמר ליה אינכם קוברים וכו' והוי מסיח לפי תומו דעבידא לגלוי דלא עביד אינש לשקר ובוודאי דקדק בו היטב שלא יקרא שקרן הואיל והדבר עביד לאגלויי ולא נסתפקו השואלים אלא משום שבקש ממון ונסתפקו לומר דדלמא בקשת הממון שבקש אימא טובא משקר הוא ואין זה מסיח לפי תומו והוא ז"ל השיב להם דבקשת הממון אינו מוציא אותו ממסל"ת כיון דמלתא דעבידא לגלויי הוא דאלימא ליה טפי טעמא דמלתא דעבידא לגלויי מטעמא דבקשת ממון ואמרינן וודאי קושטא קאמ' כדי שלא ימצא שקרן וא"כ מהאי טעמא לא בעינן לומר וקברתיו דודאי דקדק בו היטב וכדפירשתי: וכן נמי אינו בר ישראל המסיח לפי תומו שהרגו הוא פשיטא שכיון שהוא הרגו הכיר בו היטב ודקדק בו ולא חיישינן דאמר בדדמי ואין צריך לומר וקברתיו דפשיטא דאין הפרש בין אומר קברתיו לאומר הכרתיו היטב שהוא היה: ובר מן דין אמינא דלענ"ד נראה לומר דמהר"ם ז"ל בעי במסיח לפי תומו לומר וקברתיו ואף אי לא בעי ליה בכל מסיח לפי תומו לכל הפחות במסיח לפי תומו שלא הזכיר שם המת בעי לומר וקברתיו והיינו כסברת הרי"ף והרמב"ם ז"ל לפי מה שפירשתי דברי הרמב"ם ז"ל וכאשר אכתוב בס"ד שהרי נראה לומר שהוא ז"ל סובר דכל מה שנזכר בהנהו עובדא דפ' קמא דיבמות במסיח לפי תומו דדווקא הוא שכתב באותה תשובה וז"ל ועוד מסתמא בחנם לא נקט בגמרא ההוא אינו בר ישראל דאמר ליה שקול אספסתא וכו' עד ואי לא קטלינן לך דלא הוה ליה למינקט אלא ההוא אינו בר ישראל דאמר לישראל קטלתי לפלניא אלא שמע מינה דדווקא דבכה"ג לא מהימן דמוכחא מסיח לפי תומו כדפרישית ולא מסתבר כלל למימר דליכא לפלוגי בין מוכחא ללא מוכחא ומעשה שהיה כך משתעי תלמודא כמו שהיה עכ"ל: הרי לך שהוא ז"ל סובר דלא מסתבר כלל לומר דתלמודא מעשה שהיה משתעי ואפילו היכא שהסברה נוטה שאינם בני ישראלים משקרים בזה ובכיוצא בזה: והיה לנו לחוש באסור ערוה להחמיר ולאסור אפילו היכא דלא מוכחא מסיח לפי תומו כל שכן גבי קברתיו שנזכר בגמרא שיש לנו לומר דאיהו ז"ל סובר דלדוקא נקטיה דהא מסיח לפי תומו דפשיטא היא דסברא גדולה היא לחלוק בין אינו בר ישראל שאמר קברתיו ללא אמר ואית לך למימר דתלמודא לדווקא נקטיה ולמיזל בה לחומרא דכל היכא שלא אמר וקברתיו שלא יהא נאמן: ואם לחשך אדם לומר דעובדא דאספסתא שאני דבההיא עובדא יש לנו לומר דדווקא נקטיה תלמודא משום דלא אשכחן עובדא אחריתי דלישתמע מינה דאפילו היכא דלא מוכחא נמי יש לחוש אבל בענין קברתיו דאשכחנא כמה עובדא בגמרא שלא הוזכר בהם וקברתיו מודה הוא ז"ל דוקברתיו שהוזכר בשאר עובדי לאו דוקא אלא דמעשה שהיה משתעי תלמודא תשיבהו ותאמר דלא מסתבר כלל לומר כן דהא הוא ז"ל תלה טעמו ואמר דמסתמא חנם לא נקט בגמרא וכו' וכלל לנו כלל גדול ולמדנו דתלמודא לא משתעי מעשה שהיה אלא במאי דהוי דווקא וכן כתב בסוף דבריו ולא מסתבר כלל למימר וכו' עד ומעשה שהיה משתעי תלמודא כמו שהיה ומאי דקשיא לך מהנהו עובדי דהתם שלא הוזכר בהם וקברתיו לא קשיא ולא מידי דהא הרב הרמב"ם ז"ל הביא ההוא עובדא שהוזכר בה וקברתיו וכתב הוא ז"ל והוא שיאמר וקברתיו דסבר הוא ז"ל דהנהו עובדי דגמרא דווקא נינהו וכן נראה נמי מדעת הרי"ף ז"ל שלא השמיט וקברתיו מהלכותיו והרב בעל מגיד משנה כתב שהרשב"א ז"ל הקשה על הרמב"ם ז"ל מהנהו עובדי דחואי וחסא וכתב הוא ז"ל ליישב דברי הרב זכרו לברכה וזה לשונו ואני אומר שאף רבינו סובר וכו' עד אבל בכאן שהזכיר שצריך לומר וקברתיו לפי שאין האינו בר ישראל מזכיר שם היהודי אלא שאמר איש יהודי שהיה עמו וכו' עד ולפיכך צריך שיאמר וקברתיו עד כאן לשונו: ואני הקטן מוסיף באור על בארו שכל מסיח לפי תומו שלא הזכיר שמו אע"פ שמכירו אמרינן דוודאי לא נתעסק עמו כל כך עד שיכירהו מת בראי' בעלמא בלי שידקדק בו היטב שאלו היה מתעסק עמו כל כך היה יודע שמו וכל היכא שידע שמו אמרינין שודאי מכירו היטב שנתעסק עמו פעמים רבות ומכירו אפילו שהוא מת בראיה בעלמא בלי שידקדק בו היטב מרוב רגילותו עמו והיינו עובדא דחואי וחסא שהזכיר שמם ובנימוקי יוסף כתב הכותב בשם הריטב"א לתקן דברי הרמב"ם ז"ל וזה לשונו דכל היכא דאינו בר ישראל מכריז ואמר מאן איכא בי פלוני סגי בלא קברתיו כיון דעייל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים ליה דשכיב לא הוי אמר אבל באינו בר ישראל בעלמא חיישי' דלמא אמר בדדמי וצריך שיאמר קברתיו וטעמא דמסתבר עכ"ל נמוקי יוסף: ולפ"ז אפילו הזכיר שם המת כל שלא היה הולך ומכריז אם לא אמר וקברתיו לאו כלום ואם כן בנידון דידן שלא אמר וקברתיו בעדות לאו כלום היא דוקברו שאמרה הערלית לאו כלום כדכתיבנא בפסקי הראשון ואני מוסיף לבאר באור על באורי שאם יאמר האומר דכיון שאמרה שראתה הענין אם כן ראתה כל פרטי ההריגה והקבורה ואמרה ג"כ שראתה מי הכה אותו ההכאה הראשונה הוה ליה כאלו אמר וקברתיו וכמו שכבר כתבתי שאין הפרש בין אומר קברתיו לאומר הכרתיו היטב שהוא היה: לאומר כן אני אומר טול לך מה שהבאת דפשיטא שכל הורג אדם תחלה פונה כה וכה לראות אם אין איש ואח"כ הורגו שעושה הוא מעשהו בסתר מפחד המלכות ואין להעלות על הדעת שהיא דקדקה בו היטב בעת הריגתו ולא לדקדק בו דווקא אמינא אלא אפילו לראותו ומהאי טעמא אמינא גדולה מזו דאפילו אמרה וקברתיו אינה נאמנת שוודאי שקרה ודברה במרמה כדי להחזיק לה קרובי האשה חנות וטובה שאמרה ודבריה מוכיחים עליה שהרי אין אדם הורג בפני חבירו שחושש הוא שמא יודע הדבר וכדכתיבנא וגרע האי מלתא מההיא דשמע קומטרסין אומר איש פלוני מת דמטעם שרגילין לשקר כדי להטיל אימה לא מהמנינן להו ק"ו בנידון דידן שהדבר ברור הוא שאין אדם הורג בפני אחר שחושש הוא שלא יודיענו דפשיטא דאית לן למימר דהאשה זו שקרה ובמרמה דברה כדי שיחזיקו לה קרובי האשה חנות וטובה ולפ"ז הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכן הריטב"א ז"ל שכתבו דטעמא דמסתבר היא מ"ש הרמב"ם ז"ל דעדות זו לאו כלום הוא: ואם מהר"ם ז"ל נמי דסבר דמאי דאתמר בגמרא דוקא אתמר כדכתיבנא מתרץ להנהו עובדי כהריטב"א א"כ לדידיה נמי אין כאן עדות כלל לא עדות הערלית ולא עדות התוגר כיון שלא אמרו וקברתיו: ואם הוא ז"ל מתרץ להו הנהו עובדי כמו שתר' אותם בעל מ"מ וגם כי דעת הדיוט אינה מכרעת אני אומר דדבריו של הרב במגיד משנה מחמירים בזה יותר מדבריו של הריטב"א ז"ל דאי כדעתו של הריטב"א הוה ליה להרב ז"ל לומר כן כשרצה לפרש כיצד הוה מסל"ת וכו' ולומר והוא שיאמר וקברתיו כדי שלא נטעה ודוחק לומר שהוא ז"ל כתב וקברתיו במקום שנזכר בגמרא ומי שיסבור בגמרא יסבור גם בדבריו שלכך קרא ספרו משנה תורה דהא הכא הוצרך הרב ז"ל לפרש ולומר והוא שיאמר וקברתיו ואם איתא שלא בא לחדש על לשון הגמרא יצא אינו בר בר ישראל וישראל וכו' עד איש שיצא עמו מכאן מת וקברתיו מבעי ליה אלא נראה שהרב ז"ל בא לחדש ולפרש דוקברתיו דקאמרינן בגמרא דווקא קאמרינן ואם איתא כפירוש של הריטב"א ז"ל הוה ליה לרב לומר כן כשרצה לפרש מסל"ת וכדכתיבנא ותו דא"ה כשרצה הרב לפרש כיצד הוה מסל"ת הוה ליה להרב למימר דבמכריז ואומר דווקא קאמר וכדברי הריטב"א ז"ל ולכל הפחות הוה ליה להרב למימר כיצד היה האינו בר ישראל מסל"ת והולך ואומר אוי לפלוני וכו' וכמו שאמרו בגמרא ההוא דהוה קאזיל ואמר אלא וודאי שסברת הרב כפירש של ב"מ משנה וגם כי הוא ז"ל כתב שיש להשיב אני הדיוט אומר דלפי מה שכתבתי אני והוספתי באור על באורו מפרש דברי הרב היטב לא יקשה להרב ז"ל ולא מידי לענ"ד: וממה שכתב הרב בסוף אותה בבא דיצא אינו בר ישראל וישראל מעמנו וזה לשונן משיאין את אשתו ואע"פ שאין האינו בר ישראל יודע אותו האיש והוא שיאמר וקברתיו ודקדק הרב בלשונו וכתב תחלה שמשיאין את אשתו והדר ואע"פ שאין האינו בר ישראל יודע אותו האיש והדר והוא שיאמר וקברתיו נראה שהוא ז"ל כתב תחלה שזה האינו בר ישראל נאמן הוא במה שידע ואמר ככל מסל"ת וכדי שלא ניחוש לומר דכיון שאין יודע שמו ודאי לא נתעסק עם אותו יהודי פעמי' רבות ואינו מכירו היטב ואינו יודע אותו שאם היה יודעו היה אומ' שמו וא"כ יש לחוש שזה אמ' בדדמי ואותו היהודי שיצא עמו הלך לדרכו ויהודי אחר הוא שנתלווה עמו ונהרג והוא לא שם בדעתו שהיהודי הראשון הלך לו ואחר הוא שנתלווה עמו ונהרג בעי למימר וקברתיו ובא הרב ז"ל בקוצר בצחות לשונו לפרש ולומר דהנהו עובדי דאתמרו בגמרא לא קשו אהדדי והיינו כדפירישית שהוא ז"ל סובר דכל מאי דאתמר התם בגמרא דווקא הוא וכמו שכתב מהר"ם ז"ל באותה תשובה וכמו שכבר כתבתי: הרי שעלה בידנו כי גם שהיינו אומרים שכל שאינו בר ישראל שאמר מת לבד נאמן מה שדבר פשוט לענ"ד שאין הדבר כן או שנאמר שהתוגר לא להודיע מיתתו של משה סוסי בא אלא להודיע שפלוני התוגר הרגו למסל"ת בנידון דידן אין התוגר נאמן או משום שלא אמר וקברתיו וזה להרי"ף ולהרמב"ם ולריט"בא ז"ל או משום שמשיב הוא על שאלתם וזה אליבא דכ"ע וכן נמי אליבא דכולי עלמא יש לומר שאין עדותו עדות שיש לחוש שמא אמר בדדמי ובעינן לומר וקברתיו כדכתיבנא ועדות הערלית נמי גם כי מעדותה יראה שלא באה להוכיח מיתתו של משה סוסי אלא באה לומר שלא עשו בטוב לאברהם רזון אין עדותה עדות אי משום שלא אמרה וקברתיו ויש לחוש דלמא אמרה בדדמי דבעינן לומר וקברתיו אליבא דכ"ע ואף אם לא ניחוש לכך לדעת הכל מכל מקום נוסף על הרמב"ם ז"ל והר"יף והר"יטבא ז"ל דבעו לומר וקברתיו מהר"ם ז"ל כיון שהערלית לא הזכירה שמו ואי משום שדבריה מוכיחים שדברה במרמה ושקרה: וכבר בפסקי הראשון כתבתי עוד שדבריה מוכיחים שלהחזיר קול הרנון להרע להתוגר יחייא אמרה כן ולהכי אמר בעינן שהתוגר יחייא הרגו שדבר פשוט הוא שאם לא היו שונאים אותו לא היו מזכירין שמו ודמי למה שאמרו בפ' כל הגט שבדבר שרגילים הם כגון קומטרסין שרגילים להטיל אימה אם אמרו שפלוני נהרג או מת אע"ג שהדברים מורים שלא כוונו להודיע מיתתו אלא להטיל אימה אמרו ודומין למסל"ת שאינו מתכוין להודיע מיתתו אלא בדבר אחר מתכוין אפילו הכי אינם נאמנים שרגילין לשקר ולומר פלוני נהרג כדי להטיל אימה הכי נמי בנידון דידן שרגילין בכך שכשיולד איזה שנאה ביניהם לנקום ולנטור ולהרע לחבירו בכל האפשר לו שנוטרי איבה הם יש לנו לומר ששקר ונתכוין ולהרע לתוגר יחייא בהחזיקו קול הרנון וכדכתיבנא שם בפסקי הראשון ולא אצטרך לחזור ולכתוב מה שכתבתי שם שכבר בידכם הוא: ומעתה אני אומר שכדי שיהא ראש דברי וסוף דברי שוה אחזור ואומר שיש להשיב על דבריו של החכם השלם מהר"י טיטצק שגזר אומר בלי ראי' ומנין שדבריו של הרמב"ם ז"ל מוכיחים שאינו בר ישראל שאמר איש פלוני מת לבד ולא אמר דברים אחרים המורים שאינו אלא מספר דברים ולא להודיע מיתתו בא ממאי דתנן גבי קטן בפ' בתרא דיבמות דתנן התם אפילו שמע מן התינוקות אומרים עכשיו אנו הולכים לספוד ולקבור איש פלוני וכו' ומלתא דפשיטא היא דמתניתין דווקא קאמר והרמב"ם ז"ל הביאה בפ' י"ג מהלכות גירושין ופירש בהדיא בקטנים שאמרו איש פלוני מת לבד אינם נאמנים וכבר הבאתי דבריו למעלה ואומר אני שהדברים קל וחומר ומה קטן הנאמן במילי דרבנן ולא אמרינן לאו בר דעת הוא ואין לסמוך עליו אפילו הכי אינו נאמן