רד"ך פט

כדברים האלו לא מהימן דהוה ליה כאלו שאלו אותו בהדיא וכמו שבשאלו אותו בהדיא אין מתירין הכא נמי באומר כדברים הללו דלא דמי לאומר מת אלא כתשובת שאלה וכההיא דפונדקת דקא בכיא וכדפירשתי: ה וכן נמי י"ל אפילו אליביה דמהר"ריק זכר לברכה שהביא ראיה מההיא דנחיל דבורים דהגוזל בתרא להחזיק דבריו של הר"ם זכר לברכה דאפי' היכא שידע עובד כוכבים ומזלות דאף על גב דידע עכו"מ שהקרובים מחפשים אותו חשוב מל"ת דבנדון דידן מודה וכדכתיבנא דנראה דהבו דלא להוסיף עלה והדעת והסברא נוטים בכך שבנדון דידן הדברים מורים שהתוגר אמר ליהודי הנה אנכי משיב על שאלתכם וכל היכא שהעכו"מז הוציא מפיו דברים שיובן מהם שהאומר להם שמשיב על שאלתם אין זה מל"ת וכדפרישית והואיל ובאו לידי דבריו של הגאון מהר"ריק זכר לברכה אימא בהו מלתא כדי שלא יתמה המעיין על מהר"ם למה לא הביא גם הוא ראיה לדבריו מההיא דנחיל של דבורים כמו שהביא כבוד מהר"ריק זכר לברכה ראיה לזה: ואני אומר כת' כמהר"ריק באותה תשובה דמההוא דנחיל של דבורים דמוקי לה כגון שהיו הבעלים מרדפים משמע לכאורה דאף על גב שהבעלים מרדפים ומתוך כך נתעוררה האשה ואמרה מכאן יצא נחיל זה אפילו הכי חשיב מל"ת וכו' עד דדוחק הוא להעמידה דוקא בלא שמעו הרדפת הבעלים מדלא פירש התלמוד ואדרבה מדקאמר כגון שהיו הבעלים מרדפים ואשה וקטן מל"ת משמע דעל ידי הרדפת הבעלים הכרת' ואני בעניותי שמעתי ולא אבין חדא דמה שכתב הוא ז"ל דדוחק להעמידה דוקא בדלא שמעו הרדפת הבעלים מדלא פירש התלמוד הא מפורש ועומד הוא לפי ע"ד: דאי לא תימה הכי ואשה ותנוק אמרו מכאן יצא וכו' מבעי ליה מל"ת למאי הלכתא נקטיה אלא ודאי כדפרישית: ותו אמינא דהיכי תיסק אדעתיה למימר דבששמעו הרדפת הבעלים או אפילו לא שמעו הרדפת הבעלים ואמרו איש פ' מת בלבד או מכאן יצא נחיל לבד נאמנים והא בפרקא בתרא דיבמות משמע בהדיא שאם אמרו הקטנים איש פ' מת לבד אונס נאמנים וכדכתב הר"מבם זכר לברכה בהדיא ולפנים אכתוב יותר בע"ה בזה: ועוד קשיא לי במה שכתב ואדרבה מדקאמר כגון שהיו הבעלים מרדפים ואשה ותנוק מל"ת משמע דע"י הרדפת הבעלים הכרת' דאי הכי עדות זו גריעא טובא מכל שאר העדיות ואפילו מהכשרים להעיד דאפי' אי הוה חזינן להו אנן שהן מרדפים לא הוה לן להדחיק לומר ששלהם הוא היכא שיש מערערים כל שכן בקטן ואשה שמעידין מצד ראותם בהם שמרדפין אחריהם שאין לנו להאמין להם: ותו דאי הכי אשה וקטן אמרו או הסיחו מכאן יצא נחיל זה מבעי ליה למימר וכמו שפרש"י בפרשת וארא מדכתיב והוא ישב דרשינן שבקש לעמוד: ותו דלפירוש סוגית הגמרא משמע דמאי דקאמר הב"ע כגון שהיו הבעלים מרדפים תלמודא דחיק נפשיה ומהדר לאשכוחי גונא דיש לנו להאמין להם גם כי דלאו בני עדות נינהו ולא אשכח לה בגונא אחרינא אלא בכה"ג דקא מתמה ואשה וקטן בני עידות נינהו ומשני הכא במאי עסקינן וכו' ובעלים מרדפים דקאמר לאלומי סהדותייהו דאשה וקטן קאמר לה וקאמר דבעינן תרוייהו שיהו הבעלים מרדפים ושיהיו מסיחים לפי תומם שרגלים לדבר דשלו הם ואם לא היו הבעלים מרדפים דהוי רגלים לדבר לא היה סברא להאמינם ואיך יעלה על דעתינו לומר שהבעלים מרדפים מגרעו סהדותייהו דאשה וקטן דפשיטא דטפי עדיף עדות מל"ת כשאין הבעלים מרדפים מהיכן שהבעלים מרדפים וידעו שהבעלים מרדפים ומאי דוחקיה דתלמודא לאקומה למתני' כשהבעלים מרדפים לוקי כולה כפשטא ולומר דמתני' דוקא קאמר דעדות אשה וקטן דוקא נאמנים במסיחים לפי תומם בלי רגלים לדבר: ותו דאי הכי אדפריך רבינא לרב אשי דקאמר התם אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות לאשה מנחיל של דבורים וקאמר והרי נחיל של דבורים מל"ת הוא ליפרוך ליה פירכא דעדיפא מינה דהא אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה דקאמר רב אשי פירש"י התם שמע מן התינוקות אומרים הרי אנו הולכים לספוד ולקבור איש פלוני ופשיטא דלא שייך התם למימר שהקרובים היו חוקרים ודורשים ובנחיל של דבורים נאמנים אפילו היכא שהבעלים מרדפים וידעו האשה והתינוק שהבעלים מרדפים וליפרוך ליה דאת אמרת דאין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה והרי נחיל של דבורים דמיקלי' ביה טפי מעדות אשה ואין לומר דהיינו מאי דפריך ליה דהא לישנא דתלמודא דקאמר והרי נחיל של דבורים מסל"ת הוא לא משמע הכי אלא משמועתא דהכא פריך והרי נחיל של דבורים דאף על גב דאוקימתא כשהבעלים מרדפין נהי דאנן ידעינן שהבעלים מרדפים הוי רגלים לדבר דשלו הם מ"מ מסל"ת הוא שעקר העדות אינו אלא מסל"ת ועליהם אנו סומכין דבעלים מרדפין אינה אלא אמתלא בעלמא שמחמתם אנו מאמינים לאשה ותינוק המסל"ת והיינו היכא דלא ידעי אינהו שהבעלים מרדפין דאז הוו מסל"ת ואין לומר דעל ידי הבעלים הכרתן ואף על גב דבשאר עדיות בכה"ג לא מהימני קילא הוא שהקילו חכמים בנחיל של דבורים כמו שהקילו ז"ל בעדות אשה והיינו דתנן במתני' נאמנים אשה ותינוק וכו' שהם הם המעידים והם עיקר העדות: ותו דאי נמי נימא דתלמודא פריך מנחיל של דבורים דמקלינין בי' טובא וכדכתיבנא ומשני דמאי דמקילינין בנחיל של דבורים משום דקנין דרבנן הוא סוף סוף זכינו לדין דאין לנו ללמוד מנחיל של דבורים באשה שמת בעלה דהתם יש לנו להקל טפי מאשה שמת בעלה הואיל וקנין דרבנן הוא כדאיתא התם ואם כן בקנין דרבנן דקיל יש לנו להקל כולי האי דאפילו היכא שהבעלים מחפשים והאשה והתנוק' יודעים קרינן להו שפיר מל"ת ונאמן ואף על גב דלאו מסיחים לפי תומם גמורים נינהו אבל בערוה דחמירו לא ואיני רואה מקום שיסמוך המורה על כיוצא בזה לעשות מעשה אלא שאני אומר שהגאון כמהרר"יק זכר לברכה סמך על שאר ראיותיו וכההיא דשור שנגח ארבעה וחמשה משל לצייד השולה דגים מן הים משכח זוטרי שקיל משכח רברבי שקיל: ואחזור לומר דאין לפרש דהתם פריך משום דמסתברא ליה לתלמודא דמאי דהבעלים מרדפין כיון דהוי רגלים לדבר דשלו הם משוי לאשה ותינוק שמסל"ת גמורי' הם ואע"פ שידעו שהבעלי' מרדפים כאלו לא ידעו בהם חשבינן להו ומחל"ת גמורים הם שמה שמגרע עדותו מה שידע שהבעלים מרדפין הרי כנגדו שמחמת זה יש לנו לדון ולומר דרגלים לדבר דשלו הם ומה שמחסר זה מוסיף זה דתלמודא סברא דשקולים הם ולפי זה בעלים מרדפין וגם כי ידעו האשה והתינוק שהם מרדפים לא מוסיפים ולא גורעים דאי הכי כל שכן דקשיא טפי מה שכבר הקשיתי דמאי דוחקא דתלמודא לאוקמי למתניתין כשהבעלים מרדפין לוקמה כפשטא באשה ותינוק מסל"ת גמורים וכדפירישית: ומעתה אני אומר דנראין הדברים דבמה שנשאל עליו הגאון כבוד מהרר"י קולון ז"ל באינו בר ישראל מסל"ת שדבריו של אינו בר ישראל ההוא היו מוכיחים דמסל"ת היה חוץ ממה שאמר שהוא הרגו דמאחר שאמר כן יש לנו להחשיבו מסל"ת כדכתב הוא בתשובתו יעויין שם ר"ל שחוץ ממה שאמר שהרגו היו דברים מוכיחים שלומר דבר אחר בא וכההיא עובדא שהשיב עליה מהר"ם ז"ל ולא באומר מת או נהרג לבדו ושאל עליו כמו שכתב החכם השלם כבוד מהרר"י טיטצק דאלת"ה דבריו סותרים זא"ז דהא באותה תשובה כתב דבעינין שיהו דבריו מוכיחים שאין מכוין להעיד וכדכתיבנא וכיון שהבעלים מחפשים לכל הפחו' להעיד אין כאן הוכחת דברים שאין מכוין להעיד אלא ודאי כדאמרן: ובר מן כל הני דכתיבנא אמינא שהיה נראה שיש לתמוה על דברי הגאון ז"ל במאי דמייתי ראיה ממסיח לפי תומו דאשה אמסיח לפי תומו דאינו בר ישראל ורצה להורות הלכה למעשה לומר דאפילו היכא שהקרובים מחפשים וידע האינו בר ישראל שהקריבים מחפשים חשיב מסיח לפי תומו דהא י"ל לדון בדבר ולומר דממסל"ת דפסולי עדות אין להביא ראי' למסל"ת דאינו בר ישראל דדלמא דווקא במסל"ת דפסולי עדות דלא חיישינן בהו דמשקרי אלא שגזירת הכתוב הוא שבשאר עדיות פסולין וכדאמרן אטו משה ואהרן משום דלא מהימני הוא אבל אינו בר ישראל דמחמת האי טעמא נמי לא מהימני כדכתיב אשר פיהם וכו': ואין לנו ללמוד מאשה אלא בעינן שיהא מסיל"ת לגמרי כדי שנדע דלא משקרי: ועל דרך זה חלק הרשב"א ז"ל בתשובה שרצה לדון ולומר שאין לנו להאמין באינו בר ישראל מל"ת להחמיר וחלק בין שאר פסולי עדות לאינו בר ישראל כדכתיבנא יעויין בתשובתו אלא שאני רואה שכמה גדולים לומדים משאר פסולי עדות לאינו בר ישראל מסל"ת וכן כתוב הוא זכר לברכה בסוף אותה תשובה וז"ל אלא שראיתי הסכמת כל רבותי שלא חלקו בין אינו בר ישראל לשאר הפסולים ולולי ששלוחך נחוץ הייתי מתבודד להתבונן בדבר ואנו מסכימים דעתנו לדעתם אחר שכולם מורים כן עכ"ל: וגם כי יש לדון עוד ולומר דאי מהא אין ראי' דדווקא לחומרא שיש לדון מפסולי עדות ולהאמין לאינו בר ישראל מסל"ת להחמיר ומשום הכי הוא ז"ל הסכים לדעתם ולא התבונן יותר בדבר אבל להקל בכענין שכתב הגאון כבוד מהר' רי"ק זכר לברכה לא מכל מקום הא חזינן מהר"ם ז"ל באותה תשובה שהביא החכם השלם מהרר"י טיטצק דאפילו להקל למד מיהודי פסול לעדות לאינו בר ישראל מסיח לפי תומו ויש לחלק ולדקדק בדבר ולהאריך וכעת עת לקצר וכ"ש שאין זה הנידון שלפנינו אלא שהארכתי קצת משום דנפקי מינה קצת לנידון שלפנינו דלפי מ"ש ניחא טפי למה לא הביא מהר"ם מההיא דנחיל של דבורים וכדכתיבנא: ט וכן אני אומר שאין להקשות על דברי מתשובתו של מהר"ם במה שכתבתי בפסקי הראשון דכיון דיצא קול בעולם שפלוני התוגר הרג לפלוני היהודי יש לחוש דלמא אמרו בדדמי דהא רב נחמן אישתבע דאכלוה כוורי לחסא משום דשמע מההוא אינו בר ישראל דאמר טבע חסא ואף על גב דטבע במים שאין להם סוף דאשתו אסורה כ"ש שכל אינו בר ישראל שידע שיצא קול על יהודי שאבד זכרו ולא נודע שמו וראה אחר נהרג או מת שוודאי יאמר שפלוני הוא המת או הנהרג בדדמי וכיון שיש לחוש שמא אמרו בדדמי בעינן לומר וקברתיו כי היכי דבעינן במלחמה לומר וקברתיו משום דחיישינן דלמא אמרו בדדמי ואפילו למקצת אחרונים שפסקו דבמלחמה נמי וכיוצא בה לא בעינן לומר וקברתיו אלא במת לבד סגי וכן אפילו להגהות מיימונית שכתב דבאינו בר ישראל מסל"ת לא חיישינן דאמר בדדמי נראה דהיינו דווקא במלחמה וכיוצא בה שדרך למות שם אנשים רבים וכדמפרש טעמא דכיון דאינו מכוין להעיד אינו אומר בדדמי אלא מספר מה שראה אבל בנידון דידן שלא מתו רבים שלא נשמע קול שנהרג אלא זה משה סוסי חשיב שפיר לדעתו שראה הדבר דלא מספקא ליה באחר וליביה אנסיה ובעי לומר וקברתיו: וכן למקצת האחרונים שפסקו דבמלחמה נמי וכיוצא בה דלא בעינן לומר וקברתיו דלא חיישינן דאמר בדדמי אפשר דדווקא במלחמה אמרו שדרך למות בה רבים ודאי מדקדק בדבר הוא ולדעת אם הוא זה כדי להעיד עליו אבל בנידון דידן שלא נשמע הקול שנהרג אחר אלא משה סוסי ולא מספקא ליה באחר מודים הם דחיישינן דלמא אמר בדדמי דלביה אנסיה ובעי לומר וקברתיו או הכרתיו היטב כדי שנדע שדקדק בו ולא אמר בדדמי דאין סברא להרחיק מחלוקת של הרי"ף והרמב"ם ז"ל עם מקצת האחרונים כולי האי דהרי"ף והרמב"ם ז"ל סוברים דאף במלחמה שדרך למות אנשים רבים חיישינן שמא לא דקדק ואמר בדדמי ומקצת האחרונים סוברים דאף בכנידון דידן שלא נשמע הקול שמת אלא משה סוסי שיצא מהעיר באותו יום ולא יצא יהודי אחר לא חיישינן דאמר בדדמי ויאמר האומר דהא במה