רד"ך פה

בא לבית דין הוי שפיר מתכוין להתיר כיון שאמר להם להתיר את אשתו להנשא ובא לבית דין דנקט רב יוסף בלישניה אורחא דמילתא נקט שמי שאומר השיאו את אשתו אומר לבית דין הוא שאין משיאין את אשתו אלא בית דין ולא נתכוין הוא לומר כן אלא לב"ד שבידם להשיא את אשתו אי נמי בית דין דנקט רב יוסף במילתיה כל אדם דעלמא נקרא בית דין לענין עדות אשה דבעדות אשה לא בעינן שיעיד העד בבית דין המיוחד לכל שאר העדיות אלא לכל מי שיאמר דברים הללו בית דין הוא לענין זה שעדותו מקובלת כאלו העיד בבית דין ואף שאין עדות משאר העדיות אלא בבית דין כגון ג' וכיוצא בהם אלא שרב יוסף אתא לאשמועינן שאם לא אמר בפני יחיד בעלמא שהוא בית דין לענין זה כיון שעדותו מקובלת כאלו העיד בבית דין הגדול כדפירשתי אלא איש פלוני מת לבד מתכוין להעיד הוא וזה עיקר לע"ד ואם תמצא איזה מפרש אומר בא לבית דין ואמר איש פלוני מת זהו מתכוין להעיד דבר פשוט הוא שזה דעתו שכל האומר אפילו ליחיד דעלמא פלוני מת מתכוין להעיד בב"ד היא דיחיד דעלמא לענין זה ב"ד היא כדפי' א"נ נקט רב יוסף במילתיה בא לבית דין משום דסבר דמתניתן דתנן ובלא בר ישראל אם היה מתכוין להעיד אין עדותו עדות רבותא אתא לאשמועינן דסבר דאי לא תימא הכי אמאי שני תנא בלישנא דברישא קא עסיק במי שעדותו עדות דקאמר אפילו שמע מן הנשים אומרים מת איש פלוני דיו וכו' ובסיפא גבי לא בר ישראל קא עסיק באיזה גוי אין עדותו עדות דקתני ובלא בר ישראל אם היה מתכוין אין עדותו עדות ופתח התנא לפרש מי הוא שעדותו עדות וסיים במי שאין עדותו עדות רישא וסיפא הוי ליה למתניתין למיתנינהו בגוונא חדא ולקצר בסיפא וליתני ובלא בר ישראל בלא מתכוין עדותו עדות והוה שמעינן שפיר דבלא בר ישראל בלא מתכוין עדותו עדות דהא בעדותו עדות עסיק התנא אבל במתכוין אין עדותו עדות אלא ודאי סיפא גבי לא בר ישראל רבותא אתא לאשמועינן דאף על גב שאין כאן פסול אחר להיות כעד אחד אלא משום שהוא לא בר ישראל אפ"ה אין עדותו עדות ולא משכחנא אלא היכא שבא הלא בר ישראל בעצמו לב"ד שאם לא בא הלא בר ישראל בעצמו לבית דין אלא אמר לאחר והעיד בבית דין יש כאן פסול עד מפי עד נמי ולהכי הוצרך רב יוסף למנקט במלתיה בא לב"ד דלפרושי מתניתין קאתי דמסתברא כדפירשתי דכל שאומר לאיזי יהודי איש פלוני מת לבד ואין הספור מורה עליו דמסיח לפי תומו היא מתכוין היא להעיד שמת פלוני וכבר כתבתי דלעניות דעתי נראה הפירוש השני עיקר ואפשר דהא והא איתא דיחיד שנאמרו לפניו דברים הללו ובית דין הגדול שוים ואין לומר דלפירש זה מאי דקא בעי נמי בתר הכי ואלא מתניתן דבלא בר ישראל שהיא מתכוין אין עדותו עדות היכי משכחת לה וקאמר כי ההיא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חואי שפורש חואי בבא לבית דין דוקא הוא דקאמר דבעינן למימר בכי האי גוונא אבל שלא בבית דין אפילו לא אמר אלא פלוני מת שפיר דמי ולא הוצרך בעל הגמרא לפרש ולומר דבבא לבית דין דוקא הוא דבעינן למימר הכי כיון דאמאי דקאמר רב יוסף בעי ופשיט ומשני ורב יוסף בבא לבית דין קאמר דהא אין סברא כלל לומר שמי שאומר ליהודי לבד מת פלוני שאין דעתו להודיע שפי' מת דודאי להודיעני קמ"ל כדפירשתי: ותו דמאי דבעינן התם אלא מתניתין דקתני וכו' היכי משכחת לה דעדותו עדות וכדפי' התם היכי משכחת לה דלא נתכוין להעיד ולא להתיר והוה לתלמודא לפרושי ולומר דדוקא בבא לבית דין הוא דבעינן למימר הכי אבל שלא בבית דין אפילו לא אמר אלא פלוני מת בלבד דהא רב יוסף דנקט במילתיה בא לבית דין מתניתין דאתא לאשמועינן רבותא דאפילו אין כאן פסול אחר אלא שהוא לא בר ישראל אין עדותו עדות אתא לפרושי וכדפרישנא ומאי דאיבעיא לן התם לאו לפרושי מתני' איבעא לן דמתני' אין עדותו עדות קאמר ואנן איבעא לן דהיכי משכחת דלא בר ישראל עדותו עדות ואם כן הוה ליה לתלמודא לפרושי כדפי' ולפי מאי דפרישנא דבית דין דקאמר רב יוסף בין בית דין הגדול בין יחיד דעלמא קאמר אתא שפיר טפי: ואחזור במה שהייתי בו ואומר דאי הכי בשאר עובדי דמייתי התם דלא מייתי להו כי היכי לשוניי מאי דבעי התם דהיכי משכחת לה דלא בר ישראל עדותו עדות דלאו אמילתיה דרב יוסף קא מייתי להו לא הוה ליה לתלמודא למסתם למילתיה דמשמע דאפילו באומר שלא בפני ב"ד בעינן למימר כהאי גוונא אלא הוה ליה לפרושי דדוקא בב"ד קאמר דאמורא היא והוה ליה לפרש אלא ודאי מאי דקאמר במסיח לפי תומו כי ההיא דהוה אזיל וקאמר מאן איכא בי חואי וכו' וכן בשאר עובדי בין בבא לב"ד ובין בלא בא לב"ד דוקא בכי האי גוונא וכיוצא בזה שאינו מכוין להודיע מיתתו אלא כמספר דברים דהוי מסיח לפי תומו אבל בגוונא אחרינא לא ותדע לך דרב יוסף דנקט במלתיה בא לבית דין לאו בדוקא קאמר לה אלא אפילו לא בא לבית דין נמי דינו שוה כמו שבא לבית דין או לגבי עדות אשה אפילו יחיד בעלמא נקרא בית דין וכדפירשתי דאי לא תימא הכי אלא תאמר דוקא בבית דין המיוחד הוא דקאמר רב יוסף בין רישא דמלתיה ובין סיפא דמלתיה דכל היכא שלא בא לבית דין אפילו אמר השיאו את אשתו לא קרינן ביה מתכוין להתיר אלא מתכוין להעיד ליפלוג באומר השיאו את אשתו בין בא לבית דין ללא בא דאין לומר דכולא בבית דין אתא לאפלוגי ולאשמועינן דאפילו בא לבית דין ואמר מת סתם מתכוין להעיד חשבינן ליה ולא להתיר דאי הכי מאי בעי בתר הכי אלא מתניתין דקתני ובלא בר ישראל אם היה מתכוין אין עדותו עדות היכי משכחת לה והאי ממאי דקאמר רב יוסף לא משמע דנקרא מתכוין להעיד אלא בבא לבית דין ואומר מת אבל היכא שאמר מת שלא בבית דין לא דהא מדפריך אלא מתני' וכו' משמע דהוה סלקא דעתין דמקשה דמאי דקתני במתניתין ובלא בר ישראל אם היה מתכוין אין עדותו עדות במתכוין להתיר קתני לה כגון שאמר השיאו את אשתו אבל מתכוין להעיד כגון שבא ואמר מת פלוני ותו לא עדותו עדות והשתא דאמר רב יוסף דבבא ואמר מת פלוני אין עדותו עדות קא בעי אלא מתניתין דקתני וכו' פירוש דכיון שאתה אומר דמכוין להעיד נמי שבא ואמר מת פלוני ותו לא אין עדותו עדות דהא רבי יוחנן שהלכה כמותו קאמר דאפילו מתכוין להעיד נמי אין עדותו עדות אם כן היכא משכחת דאינו בר ישראל עדותו עדות ואי סלקא דעתך דדוקא בבא לבית דין המיוחד ואמר מת פלוני קאמר רב יוסף דהוי מתכוין להעיד אבל בבא לבית דין לא מאי קשיא ליה דהיכי משכחת ליה שאין מתכוין להעיד ולא להתיר ועדותו עדות הא מלתא דפשיטא הוא שיש חלוק בין בא לבית דין ללא בא לבית דין וכיון דרב יוסף בבא לבית דין המיוחד קאמר דהוי מתכוין להעיד ואין עדותו עדות דבר פשוט הוא דהיכא דלא בא לבית דין עדותו עדות ומאי קשיא ליה אלא ודאי באומר מת פלוני ותו לא כל שאומר בין לבית דין או לאיזה יהודי שוים דודאי מתכוין להודיעו שמת והכי מסתברא וכדפי': ב וכן נמי נראה אמאי דמשני במל"ת כי ההוא דהוה אזיל וקאמר מאן איכא בו חואי דלא הוה ליה למימר אלא באומר מת שלא בפני בית דין ואף אם נאמר דהיינו מאי דקאמר במל"ת שכל האומר מת שלא בפני בית דין אינו אלא כמספר דברים ומל"ת קרי ליה אכתי קשיא דלמה ליה לאתויי ההוא דחואי ולמימר כי ההוא דהוה אזיל וקאמר מאן איכא בי חואי וכו' כיון דלא נפיק מינה מידי דאין לומר דלרבותא נקטיה לומר דאע"ג דקאמר מאן איכא בי חואי לא חיישינן למימר דכיון שמבקש מבני ביתו מתכוין להעיד הוא וכדכתב מהר"ר יוסף טיטצק בהשיבו על דברי דהא ווי ליה לפרש' זריזא לא שייך למימר הכי שהרי לא היה מבקש בני ביתו ותו אמינא דאי לרבותא נקטיה מה שאין סברא לומר כן לעד"נ מ"מ לרוחא דמלתא אמינא דאי הכי הוה ליה לתלמודא לסדר ההיא עובדא דחואי בפני עצמה ולומר ההוא דהוה אזיל וקאמר מאן איכא בו חואי וכו' כי היכי דקאמר בשאר עובדי דמייתי התם והוה שמעינן שפיר דכל היכא שלא בא לבית דין לומר מת סתם אף אם יוסיף דברים אחרים כיוצא באלו אין כאן בית מיחוש ואמאי קאמר כי ההיא דהוה קאמר ואזיל וכו' ומהאי טעמא נמי נראה דלא מצינו למימר דאיצטרכא ליה לתלמודא למימר כי ההוא דהוה אזיל וכו' להודיענו דהיכא דמכריז והולך לא בעי למימר וקברתיו וכדכתב הרשב"א והריטב"א לבאר דבריו של הרי"ף והרמב"ם ז"ל דבעי במל"ת למימר וקברתיו דאי הכי הוה ליה לתלמודא לאייתויי ההוא עובדא מלתא באנפיה נפשיה בשאר עובדי וכדכתיב' אלא ודאי נראה דכל היכי דלא קאמר כי ההוא עובדא דמשמע דלא כיון להודיע הדבר ההוא אלא במתאונן וכן כל כיוצא בזה דמשמע דכמספר דברים מכוין אלא מת סתם אפילו שלא בב"ד מכוין להעיד היא שהרי מתכוין להודיע אותו דבר ולא זולתו ולא מהימן ומת סתם דקאמר רב יוסף דזהו מתכוין להעיד דלאו בב"ד דוקא הוא דאמרינן הכי אלא כל היכי דאמר סתם ואפילו שלא בב"ד וכדפי' והיינו מה שכתבתי בכתבי הראשון בקוצר דכלהו עובדי דמייתי התם הכי מוכחי משום שהדבר היה פשוט בעיני שבמה שכתבתי מבואר הדבר ובראותי שבארזים נפלה אש הוצרכתי לבאר יותר ויותר וכתבתי כל מה שכתבתי ואמינא כולי האי ואולי ועל דא קא בכינא: ג ואחזור במה שהייתי בו ואומר דמדברי הרי"ף ז"ל נראה כדכתבתי שכתב וז"ל ובלא בר ישראל אם היה מתכוין אין עדותו עדות אלא בלא בר ישראל דעדותו עדות היכי משכחת ליה במל"ת כי ההוא דהוה אזיל וקאמר וכו' והשמיט הרב ז"ל מהלכותיו מימריה דרב יוסף דאדכר במימריה בא לפני ב"ד וכו' ולא קאמר אלא דבלא בר ישראל משכחת ליה דעדותו עדות במל"ת ומייתי הנך עובדי אלמא דאין הפרש בין בא לפני ב"ד ובין לא בא לפני בית דין דתרוייהו כחדא דדוקא בכה"ג הוא דעדותו עדות וכל כיוצא בזה שהדבר מוכיח שהוא לא חשב להודיע לנו מיתתו אלא הרי היא כמספר דברים אבל בגוונא אחרינא כגון שאמר הלא בר ישראל איש פלוני מת שאין הספור מורה שלא נתכוין זה אלא להודיע לנו מיתתו לפני בית דין ושלא לפני בית דין שוים דאין עדותו עדות וכן נראה נמי מכמה דוכתי בתלמוד דכל מי שמודיע אותו דבר לבדו לא מקרי מסיח לפי תומו דהא בפרק הגוזל בתרא אמרינן אמר רב אשי אין מ"לת כשר אלא לעדות אשה בלבד ופירש"י ז"ל לעדות אשה שמע מן התנוקות שהיו אומרים הרי אנו הולכים לספוד ולקבור איש פלוני בפרק בתרא דיבמות ופריך והאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר זכור אני כשאני תנוק ומורכב על כתפו של אבא והוציאני מבית הספר והטבילני לאכול בתרומה לערב והא מייתי לה לה נמי בפרק שני דכתובות וכן נמי פריך התם ממעשה שבא לפני ריב"ל ואמרי לה לפני רבי בתנוק אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר אני ואמי נשבינו לבין עובדי כוכבים ומזלות יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי ללקט עצים דעתי על אמי וכו' והא נמי מייתי לה בפרק שני דכתובות הרי לך במעשים הללו דנראים הדברים דלאו בפני בית דין אמרו כן דאי סלקא דעתיך בפני בית דין אמר כן מאי פריך ארב אשי דקאמר אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה ופירש"י ז"ל בההוא דתינוקות דפרקא בתרא דיבמות והא התם בפרקא בתרא דיבמות לאו בבאו התינוקות בפני בית דין קתני לה אלא אחר שמע מפיהם שהיו אומרים כך ואשמועונין דאפילו שמע אחר מפיהם יכול להעיד בפני בית דין ואם כן דלמא דגבי אשה אפי' שמע אחר מפי מסיח לפי תומו מעיד בפני בית דין ומשיאין אשתו וגבי כהונה ושביה בעינן שישמעו בית דין מפי מסיח לפי תומו אבל אחר ששמע מפיהם אינו יכול להעיד בבית דין מפיהם של אלו אלא ודאי קים ליה לתלמוד' דאלו לא באו לבית דין אלא חוץ לבית דין היו מסיחים ומ"ה פריך שפיר אף על גב לדחות