רד"ך פד

להם שהוא מצטער ומכריז לבקש אנשי ביתו לומר להם הדברים שלא מצאנו מעשים אחרים מנגדים להם אינהו נמי מודו דבדוקא קאמר וכן נמי חשיב התם מסיח לפי תומו ההיא פונדקית דקאמר זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו ואף על פי ששאלוהו איה חבירנו משום שראוה בוכה כדמסיק התם ואל יקשה לך ממאי דפרכינן התם למאי דס"ד והא איה חבירנו קאמרי לה והיכי חשבינן לה מסיחה לפי תומה דמשמע דאי לא אמרי איה חבירנו חשיב שפיר מסיחה לפי תומה ואף על גב שלא אמר דברים המראים שהיא כמספרת דברים בעלמא דשתי תשובת בדבר חדא דאיכא למימר שגם המקשה ידע שפיר דהות קא בכיא אלא שעלה בדעתו דאף על גב דהויא בכיא מכל מקום הואיל ולא מעצמה אמרה שמת אלא ששאלוה לא חשיב מסיח לפי תומו והמתרץ השיב לו דהואיל והיתה בוכה מתחלה אף על פי ששאלוה אחר כך חשיב שפיר מל"ת: ועוד י"ל שהמקשה רצה להקשות לו קושיא יותר חזקה ואף על גב דבלאו קאמרי לה איה חבירנו היה יכול להקשות והכי קאמר דלא היה לנו להחשיבה מסיחה לפי תומה דלא די שלא אמרה דברים המראים שאין כוונתה להעיד אלא שלא אמרה הדברים עד ששאלוה איה חבירנו דהוי טפי לגריעותא שלא להחשיבה מסיח לפי תומה: ואל יקשה לך ממאי דתנן התם מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו ופרכינן בגמרא ודילמא שד הוא ותרצו לומר דמדלא פרכינן ודילמא גוי הוא ואין זה מסיח לפי תומו משמע דכל היכא שאמר איש פלוני מת אף על פי שלא אמרה דברים אחרים לפני דברים אלו ולא לאחריהם המורים שהוא כמספר ספור בעלמא מל"ת חשבינן ליה ומשיאין את אשתו כיון שאמר דברים אלו בלי שאלה ששאלוהו דנראה הדברים דהתם לא חיישינן לומר דלמא גוי היא דמה ליה לעמוד בראש ההר לאחר שם לומר הדברים האלו וללכת לדרכו ולא הלך לדרכו הואיל וממהר היה ללכת אלא ודאי יהודי היה והוצרך לאחר לומר הדברים שלא יכוה בעון עגון אשתו שידע שמת בעלה ולא הגיד ומהר ללכת לדרכו כי היה צריך למהר והלכו לראותו כי חשבו שמא גוי וכשהלכו ולא מצאוהו תלו הדבר במה שכתבתי ואף אם היינו אומרים שכל גוי האומר הדברים בלא שאלה שישאלוהו מתחלה נקרא מסיחה לפי תומה דדווקא היכא שישאלהו מתחילה והשיב על דבריהם היא דלא חשיב מסיח לפי תומו אלא מתכוין להעיד וכעובדא דפונדקית דמשמע התם דאי לאו דהויא בכיא הוה חשבינן לה מתכוין להעיד מטעם ששאלוה איה חבירנו והיא השיבה על דבריהם מכל מקום בנדון דידן פשיטא דלא חשיב עדות זו מסיח לפי תומו דעדות התוגר פשיטא דלא חשיב מסיח לפי תומו דהואיל ושאל לא שמעת מן משה סוסי נראים הדברים כתשובות שאלה דאף על גב שלא שאלוהו מכל מקום נראה שידע שנאבד זכרו ולא ידעו ממנו כלום ומבקשים הם לדעת מה נעשה ממנו ולכך שאל הוא עדיין לא שמעת ממנו כלום שהוא רוצה להשיב על שאלתם ובקשתם דכי היכי דבפונדקות חשבינן בכותה כאלו התחילה היא להודיע להם קודם שישאלוהו איה חבירנו הכא נמי יש לומר שמה שהיה מבקשים לדעת מה נעשה ממנו שאבד זכרו וידע התוגר או הגוי האומר הדברים הרי היא משיב על שאלתם ובקשתם ואם כן התוגר הזה שאמר לא שמעתם ממשה סוסי כלום דמשמע מדבריו שהיא ידע שידעו שאבד זכרו והיו מחפשים ומבקשים לדעת מה נעשה ממנו הרי הוא משיב על שאלתם ובקשתם דבכי האי גוונא פשיטא דלא דמי מסיח לפי תומו כדמשמע מעובדא דפונדקית דפרכינן התם והא קאמרי לה איה חבירנו ועדות הגויה נמי נראה דלא חשיב מסיחה לפי תומה דמה ענין לה באותו הספור לומר והם לא עשו בטוב כי היה להם לעשות כמו שעשו ליהודי וכו' אם לומר שהיה להם לקוברו כדי שלא יודע כמו שאירע לאותו היהודי והלא לא שאלה היא ולא ידעה אם קברהו אם דשמא לא קברוהו ומפני שראוהו שהלך באותו כפר ולא נדע שמו ידעו שנהרג באותו כפר שמקרין כאלו רגילין להיות בעולם וכיון שאנו רואים שלא שאלה אם קברו לאברהם רזון או לא והזכירה אותו היהודי בלי קשר דברים הראשונים הדבר מורה שבמרמה דברה שדבר רחוק הוא בעיני שהגויה תאמר כדברים האלו בלא רמיה ואפשר נמי שכוונה לומר כן מפני שידעה הקול שהיו מרננים העולם על התוגר יחייא שהוא הרג למשה סוסי ונתחדש איזה שנאה ביניהם ורצתה להחזיק הקול ולהודיע שהיא רוצח הורג נפשות להחזיק הקול הראשון להרע לו שהיהודים יוליכוהו לדין על הדבר הזה לנקום ממנו נקמתה ודמיא לההיא דקאמר התם שקיל אספסתא ושדי לחויא בשבתא ואי לא קטלינא לך כדקטילנא לפלוני ישראל וכו' עד שמעה דביתהו וכו' ולא התירוה לינשא והתם נמי מסתמא בעלה של אותה אשה שאמר זה שהרגו אבד זכרו ואפילו הכי לא האמינהו לגוי שאמר כמספר דברים שהרגו די"ל דלאיים על זה אמר כן הכא נמי יש לנו לומר שמא אינם מכוונים אלא להרע לתוגר ההוא ולכך הזכירו שמו בפירוש לומר שיחייא הרגו וכן נראה מעדותו של שמואל בר רבי שלמה דמה לו לתוגר לבא אצלו היום מימים עתה כמה שנים לומר דברים הללו על יחייא והוא כבר ידעם מאז אלא ודאי לנקום נקמתו מבקש או שדברים מסודרים מפי אחרים ומרומים הם: וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב וזה לשונו במה דברים אמורים שלא היה שם אמתלא אבל אם היה שם אמתלא בשיחות הגוי שמא לא נתכוין אלא לדבר אחר וכו' עד שהם מחזיקין ידי עצמן בכזב כדי להטיל אימה וכן כל כיוצא בדברים אלו עד כאן לשונו ונרא' שכלל הרב בכיוצא בנדון דידן במה שאמר וכן כל כיוצא בדברים האלו דהיינו שמכזבין להביא נזק לשונא ולהחזיק עליו קול רע והוי כמלתא דשייכי בה דעבידי לאחזוקי שקרייהו ואפילו מסיחו לפי תומו אינו נאמן כדאיתא בפרק כל הגט ואף על גב דמסיח לפי תומו דהתם משמע שלא הקדים דברים לפניו שאני התם שהגוים היו מספרים זה עם זה ולא אמרו הדבר ליהודי אלא ששמעו היהודים כשהיו מספרים דפשיטא דבכי האי גוונא אפילו בלא הקדמת דברים הוי שפיר מסיח לפי תומו דליכא למימר דמכוין להעיד היא הואיל ולא אמר הדברים ליהודי ואפשר נמי שהגויה המעידה רצתה להוסיף לדונא אסיט מכאוב על מכאובה לומר לה שהיהודים כאין נחשבו והם הפקר כמדבר שהכל דשין בו ולהודיע השפלת האומה היהודות אמרה והחזיקה בקול שכבר היו העולם מרננים על הרוגת משה סוסי ודואגת היא על שנודע שאברהם רזון נהרג בכפר אחד והיהודים יבקשו לנקום נקמתו מהכפר ההיא ויראו משם והלאה שלא להרוג יהודי מפחד המלכות שינקמו נקמת אברהם רזון ולא נשקע שמו ויאבד זכרו כמו משה סוסי וירגילו להרוג היהודים ומשום הכי אמרה ליהודית מה שאמרה והחזיקה הקול הראשון: ובר מן דין לבי אומר לי דכיון שכבר יצא קול בעולם שפלוני התוגר הרג לפלוני היהודי יש לחוש דלמא אמרי בדדמי דבעינן לומר וקברתיו כי היכי דחיישינן במלחמה ובדבר ואפילו למצת אחרונים שפסקו דמלחמה נמי וכיוצא בה לא בעינן לומר וקברתיו וכן אפילו להגהה מיימונית שכתב דבגוי מסיח לפי תומו לא חיישינן דאמר בבדמי נראה דהיינו דוקא במלחמה שדרך למות שם אנשים רבים וכדמפרש טעמא דכיון שאינו מכוין להעיד אינו אומר בדדמי אלא מספר מה שראה אבל בנדון דידן שלא נשמע קול שנהרג שום יהודי אלא זה משה סוסי חשיב שפיר לדעתו שראה הדבר דלא מספקא ליה באחר וליביה אנסיה ובעינן למימר וקברתיו וקברו שאמרה הגויה ליהודית לאו מידי היא דטעמא דבעינן וקברתיו הוא משום שיש לנו לומר דהואיל וקברו הוא בעצמו המעיד בו דקדק בו היטב והכירו היטב בעת הקבורה אבל היכא שאמר קברו אחר הקבורה לא מעלה ולא מוריד ובר מן כל דין אמינא דמי הוא זה ואיזהו אשר ירצה להכניס ראשו ולעשות מעשה שלא כדעת הרי"ף והרמב"ם זכרם לברכה עמודי התורה להתיר אשה שהיא ערוה לדעתם כל היכא שגוי מסיח לפי תומו לא אמר וקברתיו ואף על גב שגדולי האחרונים חלקו עליהם אינהו לא קטלי קני באגמא נינהו וכן כתב נמי הרשב"א בתשובה שאין לעשות מעשה בערוה שלא כדעתם וכן בתשובות הר"ן ואף על גב דמקצת גדולי האחרונים כתבו שלא אמרו הרי"ף והרמב"ם זכרם לברכה אלא היכא שלא הזכיר הגוי שמו ובנדון דידן התוגר הזכיר שמו הא כבר כתבתי דפשיטא הוא שהתוגר לא הוי מסיח לפי תומו ובעדות הגויה לא הוזכר שמו ואם כן בעינן לומר וקברתיו כדכתיבנא דוקברו שאמרה הגויה לאו מידי היא כדכתיבנא וכל שכן שאין כאן עדות כלל על משה סוסי שמפני שאמרה כמו שעשו ליהודי אחד שביתו סמוך לחומת העיר לאו מידי הוא דמאן לימא לן דהיום כל כך שנים לא יצא יהודי אחר שהיה ביתו סמוך לחומת העיר ולא נודע שמו שבא שם ועמד זמן מה ושלא בת ישראל' היתה מכרת בו וידעה ביתו ויצא ונהרג ועליו אמרה דבשלמא אם היתה מזכרת היום שיצא משה סוסי ונהרג היה לנו לדון בדבר אבל השתא דלא הזכירה היום פשיטא אין כאן עדות כלל על משה סוסי ולא דמי כלל לא למה שאמרו בגמרא ולא למה שאמרו בתוספתא ואינו רוצה להאריך בזה לקוצר הזמן נאום נמוך ונבוך דוד הכהן בכמ"ר חיים הכהן ז"ל בית יז חדר א אל האצילים היקרים מזהב ומפנינם דת אל בשלש עשרה נפה משמרים דברים נטועים כדרבונות וכמסמרים מבררים מפיהם או מפי כתבים ראש דברי אליכם האדונים גדולים נכבדי קהל קדוש ארטא שלום: הנה הובא אלי כתבכם וגם העתק ההשגה אשר השיגו על דברי החכם השלם מוהר"ר יוסף טיטסק וגם כי כל מה שהקשה כבוד תורתו על דברי מפרק כל הגט לא הוסיף על מה שכתבתי אני בפסקי ששם נדחקתי ממה שיש להקשות עלי מפרק כל הגט וישבתיו וכבוד תורתו עשה עצמו כאלו לא ראה וחזר והקשה על דברי מה שכבר הקשיתי אני מכל מקום לכבוד החכם השלם שכנגדו ולמלאות רצון כבוד תורתכם אשיב ואבאר הדברים יותר באורך כי בכותבי הפסק ההוא לא עמדתי עליו אלא כמו ארבע שעות בליל ו' כי ביום איני פנוי כי העתי ששלח אלי רבי בנימין ב"ה פ"ה ביום חמישי בין הערבים וכתב על כתבו שהעתי יעמוד עד אשוב לו ומהרתי להשיב לו ולקצר בכל האפשר לי והכ"ר יעקב יודע כל זה וכתב שם דברים מעטי הכמות ורבי האיכות ובראותי עתה שהשעה צריכה לכך לבאר הדברים באורך אכתוב כימסת ידי הקצרה וזה החולי א תנן בפרקא בתרא דיבמות אפילו שמע מן הנשים אומרת מת איש פלוני דיו וכו' עד ובלא בר ישראל אם היה מתכוין אין עדותו עדות ואמרינן בגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא נתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות וכן נמי קאמר ריש לקיש התם ורבי יוחנן פליג עלייהו ואמר אפילו נתכוין להעיד אין עדותו עדות ואמרינן התם היכי ידעינן מי הוא מתכוין להתיר או מי היא מתכוין להעיד אמר רב יוסף בא לבית דין ואמר איש פלוני מת השיאו את אשתו זהו נתכוין להתיר מת סתם זהו נתכוין להעיד ונראה דהא דקאמר מת סתם זהו נתכוין להעיד לאו בבא לבית דין דקאמר רב יוסף דוקא קאי דמסתברא כל שאמר פלוני מת מתכוין להעיד הוא וכן נמי רישא דמילתא דרב יוסף דקאמר השיאו את אשתו זהו מתכוין להתיר לא בבא לבית דין דוקא קאמר אלא כל שאמר השיאו את אשתו אפילו לא