רד"ך פב
Radach 82 · רד"ך · free full Hebrew text
Open in the reader →ויותר מזה יש לתמוה במה שפירש לשיטתו שמה שכתב הסמ"ג בתר הכי אינו קשה מדברי זקנו לדבריו אשר כתב פה קאמר אע"פ שהוא חולק עליו במה שהוא סובר דתרומות בי"ש דאורייתא רהא ממה שכתב אמנם וכו' משמע שהוא דבר פשוט שזקנו מנגד לדבריו אשר כתב כאן וחולק עליו שדבריו מוכיחין דתרומת בי"ש דאורייתא לשיטתו וזקנו סובר שהיא דרבנן לפי' כדכתיבנא וכשבא לבסוף וכתב ואינו קשה מדברי זקני לדברי וכו' משמע שדבריו אינם מוכיחים בזה ולשיטתו הכי הוה ליה לסמ"ג למימר ואע"פ שזקני אמר דתרומת בי"ש דרבנן מ"מ אני פה איני מביא ראיה אלא מתרומות דאורייתא או לשון אחר בכיוצא בזה דלשון אמנם וכו' ואינו קשה מדברי זקני וכו' לא כלל בפי' לענ"ד וכדפירשתי: ויותר מזה אני אומר דאם הסמ"ג ז"ל היה מפרש דמאי דקאמר אפילו בתרומה שהיא במיתה אפי' בתרומת ב"ש קאמר שהיא במיתה הוה לן למתמה טובא ולמימר מריה דאברהם מה לסמ"ג ז"ל לדבר בדבר זה כאן בהלכות הגעלה שמה שהוא ז"ל מקשה על דברי ס"ה בשם ר"י ז"ל ק' בין אם תרומת ב"ש דאורייתא בין אם היא דרבנן דהא התם בזבחים מקרא דאותה הוא דממעטינן לה לתרומה משטיפת צונן: ולאומר שיאמר שבמה שכתב הסמ"ג אח"כ אינו קשה מדברי זקני לדברי קאמר דברים הללו אני אומר שדברים הללו כי חוכא וטלולא נינהו שמתחילה כשהקשה על ס"ה בשם ר"י היה לו לבאר דבריו ולומר דמקרא דאותה הוא דממעטינן שטיפת צונן בתרומה והדברים הרבים בקולות ולפידים יחדלון דתו' הללו גרעונות הן ועוד דבמה שכתב לפרש מה שכתב הסמ"ג ואינו קשה מדברי זקני לדברי וכתב וז"ל מפני שההוכחה של הירושלמי דתרומות היא הוכחה גמורה שגם הוא מודה בה כמו שכתב במצות קל"ג ובמקומות אחרות מביא בירושלמי מאליהן קבלו לומר שתרומה בזמן הזה דרבנן כההיא דמסכת תרומות ק' לדבריו דקאמר דאפילו תרומה שהיא במיתה שסובר אפילו דב"ש הוצרך לתרץ דאפילו לפירוש הירושלמי דתרומות שזקני נעזר ממנו נהי שהיא סברתי מ"מ אינו קשה לדברי האמורים פה מפני שדברי האמורים פה אינם אלא מה שאמר בזבחים וההיא דזבחים בתרומה דאורייתא מיירי והיינו דב"ר עכ"ל: איכא למתמה טובא דלפי דבריו משמע שמה שכתב הסמ"ג ז"ל במקומות אחרות מביא בירושלמי וכו' הוא לומר דמירושלמי דתרומות קשה לדברי ר"י שאמר דתרומות בי"ש דאורייתא מן הטעם שכת' דלא לישתמיט וכו' שהוא ז"ל הוצרך ליישב ההיא דירושלמי דשבועות דלא תקשה ליה דמהא משמע דאי מירושלמי דשבועות הוה משמע שיש מי שאומר דתרומת ב"ש דרבנן לא הוה קאמר הכי ואע"ג דבתלמוד דידן לא אשכחן לא תנא ולא אמורא דלימא הכי בהדיא אלא היה מודה בתרומת ב"ש שהיא דרבנן והביא הוא ז"ל ירושלמי דתרומות לנגד לדבריו ואין לשונו משמע כן לעניות דעתי: ועוד לשיטתו דקאמר שהסמ"ג סובר דתרומת ב"ש דאורייתא היכי' מצי למסבר הכי כיון שהוא מודה בהוכחת זקנו שהוכיח מירושלמי דתרומת ב"ש דרבנן לדעתו: ואין לומר שהסמ"ג ז"ל סובר דההיא דירושלמי דתרומות דמשני מאליהן קבלו דחיא בעלמא הוא דהא בתלמוד דידן לא אשכחן לא תנא ולא אמורה לפרש ולומר דתרומת ב"ש דרבנן והאמת הוא דירושלמי בתרומת פירות דהויא דרבנן וכיוצא בה מיירי דהשתא לא קשיא ברייתא דתרומה לברייתא דנבילה דאי הכי הוה ליה לבעל הסמ"ג לתרץ דבריו ולפרש בהדיא לשיטתו דסבר שהסמ"ג שסובר דתרומת ב"ש דאורייתא דמאי דמשני בירושלמי דתרומות מאליהן קבלו וכו' דחיא בעלמא היא דהא דוחק גדול הוא לומר כן והוה ליה לפרש בהדיא דאע"ג דדוחק הוא לומר דבירושלמי דחיה בעלמא קאמר והאמת אינו כן מכל מקום הואיל ולא אשכחן בתלמור דידן לא תנא ולא אמורא לפרש ולומר בהדיא דתרומת ב"ש דרבנן צריכין אנו לומר כן ואע"ג דדוחק הוא מהאי טעמא נמי אין לומר שהסמ"ג ז"ל אע"פ שהוא מודה בהוכחת זקנו דירושלמי סבר בתרומת בי"ש דרבנן הוא סובר דאין הלכה כירושלמי דתלמוד דידן פליג עליה דהא לא אשכחן בשום דוכתא דלוקי חדא מהנהו משניות או ברייתות דמקלו בתרומה בתרומת ב"ש דרבנן אלא בכל דוכתא מוקי להו בתרומה בזמ"הז דרבנן משמע דסבר דתרומות ב"ש דאורייתא וכטעמו של ר"י שכתב דלא לישתמיט וכו' כדכתיבנא דאי הכי בהלכות תרומה בסימן קל"ג שמביא הירושלמי וקאמר במקומות אחרות בירושלמי וכו' היה לו לפרש ולומר ואין הלכה כמותו דתלמוד דידן נמי פליג עליה דהא ר"י מטעמא דלא לישתמיט וכו' קאמר דתרומת ב"ש דאורייתא והוצרך ליישב ההיא דירושלמי דשביעית דמשמע מינה דאי לא הוה מתרץ לה לא הוה קאמר דתרומות ב"ש דאורייתא אלא דרבנן ואע"ג דבתלמוד דידן לא אשכחן מאן דלימא הכי דסבר הוא ז"ל דמשום דלא אשכחן מאן דאמר הכי בתלמוד דידן ובתלמוד ירושלמי אשכחן לה אין לומר דפליג תלמוד דידן אתלמוד ירושלמי דתלמוד ירושלמי סבר דתרומות ב"ש דרבנן כמו שהוכיח זקנו ותלמוד דידן סבר דהוי דאורייתא כיון דלא אשכחן בתלמוד דידן בשום דוכתא דלימא דתרומת ב"ש דרבנן ושלא כסברת ר"י בהא וכדפירשתי אלא ודאי נראה שהוא ז"ל לא הכניס עצמו להוסיף או לגרוע על דברו וראייתו של ר"י ז"ל לומר אי תרומת ב"ש דאורייתא או לא למה שכתב בהלכות תרומה אחרי הביאו דברי ר"י ומקומות אחרות מביא בירושלמי מאליהן וכו' הא פירש בהדיא ואמר דלומר דתרומה בזמ"הז דרבנן קאמר הכי והיינו לומר דאין להכריע מירושלמי דהויא דרבנן אלא תרומת זמן זה אבל לתרומת ב"ש אפשר דהויא דאורייתא כסברת ר"י או דרבנן כסברת הרמב"ם ז"ל דמירושלמי אין הוכחה לענין זה: וכן נמי משמע ממה שכתב הוא ז"ל בסוף אותה מצוה שהביא דעתו של הרמב"ם ז"ל שכתב דתרומת ב"ש נמי דרבנן והביא דעתו של ר"י דסבר דתרומה זמן הזה דרבנן ושל ב"ש דאורייתא והביא ראיה לדבריהם מתלמוד דידן דהלכה דתרומת ב"ש זמן הזה דרבנן ולא הכניס עצמו הוא ז"ל לכתוב לא כדברי זה ולא כדברי זה ואם איתא שהוא ז"ל סובר כר"י דתרומת ב"ש דאורייתא ולא מטעמו של ר"י ממש דר"י משום דלא אשכחן לה בתלמוד דידן ולא בתלמוד ירושלמי דלימא הכי הוא דקאמר דתרומת ב"ש דאורייתא וכדכתיבנא והוא ז"ל אע"ג דאשכח תלמוד ירושלמי דסבר דתרומת ב"ש דרבנן לשיטתו של מהררא"ם אפ"ה סבר דתרומת ב"ש דאורייתא והיינו מטעמא דכתי' היה לו להכריע שם ולבאר דעתו וראייתו כיון שלא פירש דעתו שם בהלכות תרומה בסימן קל"ג בשום מקום אחר אלא ודאי נראה שהוא ז"ל לא היתה בידו ראיה להוסיף על דבריו של ר"י או לגרוע מהם להכריעו אי תרומת ב"ש דאורייתא או דרבנן אלא שהדבר נוטה שגם הוא סובר כדברי ר"י ממה שכת' אחרי הביאו דברי ר"י ומקומות אחרות מביא בירושלמי וכו' ועל דרך שכבר פירשתי: ועוד תימה לשיטתו דקאמר דסמ"ג סבר דתרומת ב"ש דאורייתא אמאי מודה בהוכחת זקנו ולא קא מפרש הירושלמי על דרך שפרשתיו אני למעלה אליביה דסמ"ג באומרי דסבר כר"י דתרומות ב"ש דאורייתא ועוד תימה דאי מאי דקאמר אמנם אבי אמי רח"ב וכו' דתרומת ב"ש דרבנן קאמר למה לא הביא ג"כ הרמב"ם ז"ל דסבר דתרומה דב"ש דרבנן ולומר אמנם אומר אבי אמי רח"ב וכן כתב הרמב"ם ז"ל: ולרווחא דמילתא אמינא שכבר הוא ז"ל הביא ראייתו של הרמב"ם בסוף סימן קל"ג כדכתי' לעיל יעויין שם וממה שהביא רח"ב ראיה מהירושלמי אין לסתור דבריו אפילו נודה בהוכחתו דהא אין הלכה כירושלמי בה"א לדעתו של הסמ"ג לשיטתו של מהררא"ם נר"ו: ומהאי טעמא נמי אמינא דלישנא דנקט הסמ"ג בלישניה וז"ל אין קשה מדברי זקני וכו' דחק הוא מאוד לשיטתו של מהררא"ם דאפילו אם הירושלמי מנגד לדבריו בזה אין להקשות על דבריו דהא תלמוד דידן פליג עליה ואנן בתר תלמוד דידן גרירינן והכי ה"ולל ואפילו לדברי זקני וכו' או לשון אחר ולא לנקוט במילתא לשון קושיא: ותו קשה לשיטתו דמילתא דפשיטא היא דלא אשכחן ליה לסמ"ג למימר בשום דוכתא דמירושלמי מוכח דתרומת ב"ש דרבנן אלא דתרומה בזמה"ז קאמר ובתרומה בזמן הזה אשכחן ליה לתלמודא דידן דקאמר הכי בכמה דוכתי ור"י דקאמר דלא אשכחן לא תנא ולא אמורא דלימא דהויא דרבנן אתרומת בית שני קאמר אבל תרומת זמן הזה כולי עלמא מודו דהויא דרבנן וכדכתב הסמ"ג עצמו בהדיא בסוף סימן קל"ג דלר"י ז"ל יש לפרש בין תרומת בית שני לתרומה בזמן הזה דתרומת בית שני דאורייתא ותרומת זמן הזה דרבנן: ולפי זה נסתלק התימה הגדול שתמה מהררא"ם נר"ו על מהררי"ק ז"ל וממילא גם התימה השני בטל במיעוטא דנראה דמהררא"ם נר"ו לא נשען על התימא השני שתמה על מהררי"ק לבטל ולסתור דבריו ולא תמך יתדו בו דנראה דמהררי"ק זכר לברכה הקשה דמסתבר ליה טפי למק' שהיה להם לגזור בתרומה דלא ליחלפא בה נבילה ופריך דהוה להו לגזור בתרומה שבמיתה דהשתא דלא גזור מחלפה בה נבילה דאינה אלא לאו ולאו בעיא היא דבעי כמו שכתב מהררא"ם נר"ו בשם הגאון מהררי"ק וכיוצא בזה תמצא בכמה מקומות בתלמוד ולכן אני אומר דמהררא"ם נר"ו לא תמך יתדו על התימה הזה ולמעליותא בעלמא קאמר ליה עם היות שהתימה הראשון היה גדול לדעתו וא"כ בביטולו של ראשון שהוא היסוד נפל הבנין הנשען עליו שהוא התימה השני: ואחזיר למה שהייתי בו ואומר שעוד קשה לפי' של מהררא"ם נר"ו דלפי' יש לתמוה למה לא הביא הסמ"ג בסימן קל"ג כשהביא דברי ר"י שכתב דתרומת ב"ש דאורייתא דברי הר"ש ולומר שכן ג"כ סברתו של הר"ש בתרומת ב"ש דאורייתא כדעתו של ר"י זכר לברכה ולא כהרמב"ם זכר לברכה וכן פה בהלכות הגעלה למה לא הביא ג"כ דעתו של ר"י דסבר דתרומת ב"ש דאורייתא כיון דלפירש של מהררא"ם עיקר הדבר שהביא בהלכות הגעלה מה שפירש לשון הירושלמי אינו אלא לומר שהר"ש סובר כמותו דתרומת ב"ש דאורייתא דלאו הכי לא היה צריך לפירוש של הר"ש בהלכות הגעלה שכל עצמו של הסמ"ג שהביא לשון הירושלמי לדעתו נר"ו אינו אלא משום שזקנו הוכיח משם דתרומת ב"ש דרבנן ורצה לתרץ ולומר אע"ג שהוכחת זקנו הוכחה גמורה היא לא קשיא ליה במה שכתב פה בהלכות הגעלה ואע"ג דר"ש מפרש לשון הירושלמי שהביא רח"ב ראיה לדבריו ור"י לא פירש מ"מ היה לו לומר וכן הר"י חולק על רח"ב דסבר דתרומת ב"ש דאורייתא ועוד שלא הועיל כלום במה שפירש הר"ש לשון הירושלמי דהא רח"ב דקדק ממאי דמשני הירושלמי תרומות ומעשרות קבלו מעצמן וכן כתב הוא בעצמו והר"ש לא תירץ בדקדוק זה כלום לפרש מאי משני בירושלמי אי תרומת ב"ש דאורייתא וא"כ בהביאו פה דעתו של הר"ש לא תרץ כלל הוכחתו של רח"ב אלא צריכין אנו לתרצו לדעתו וא"כ מה ראה שלא הביא ג"כ דעתו של ר"י שגם הוא חולק על רח"ב לדעתו: ותו תימה במה שכתב דלרח"ב זכר לברכה הירושלמי סבר דבתרומה סגי בכל"ח בכלי שני אע"ג דהתורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דופיו לעולם משום דמדרבנן הוא ואתי שפיר אליביה מאי דנקט בירושלמי סתם כלי דמשמע בין של חרם בין של נחושת וכו' יעויין בדבריו דא"כ תינח כלי דקתני גבי תרומה אלא כלי דתני גבי נבילה מאי אמר ליה דע"כ בשל נחושת דוקא קאמר דהא התורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דופיו לעולם ומדגבי נבילה נקט סתם דהוי דוקא בשל נחושת גבי תרומה נמי סתם כלי דנקט של נחושת הוא דהשתא לא מצינן תו למידק מדנקיט בלישניה כלי סתם וכ"ש דנראים הדברים דכלי חד תנא בתרוייהו בתרומה ובנבילה דהא בירושלמי שלפניו לא היה כתוב אלא ואין למדין ממנו לענין נבילה: