רד"ך פא
Radach 81 · רד"ך · free full Hebrew text
Open in the reader →כלומר דאפילו לשיטתם מתפרש הירושלמי דלא ליקשי ליה דעל כרחך לומר דההיא דזבחים בב"ר נמי מיירי והיינו כפירוש של הר"ש וקאמר בתר הכי ואינו קשה מדברי זקני לדברי לומר דאפילו לפי מה שמפרש רח"ב דברי הירושלמי אינו קשה לדבריו דמסתברא דההיא דזבחים בתרומת ב"ר נמי קאמר כיון דקרא דאותה קא דריש וקאמר דמעט תרומה בשטיפה ולא נתפרש לנו שם בגמרא דידן בהדיא דתרומת ב"ש הוא דמיעט הכתוב כמו שנתפרש בתלמוד ירושלמי משמע דאפילו בתרומת בי"ר קאמר דאף על גב דסתם תרומה שבתלמוד תרומת ב"ש היא דלאו הלכתא למשיחא נינהו וכמו שכבר כתבתי מ"מ סבר הוא זכרו לברכה שכל היכא דדרשינן קרא ולא נתפרש שם בהדיא דבתרומת ב"ש מיירי אפילו בתרומת בי"ר קאמר וזהו שכתב וז"ל כי לשם בזבחים אומר אותה פרט לתרומה ובתרומה דאורייתא וכו' ואפשר נמי שהוא זכרו לברכה וכן רח"ב זכרו לברכה סוברים דירושלמי דמחלק בין תרומת ב"ר לתרומת ב"ש לאו מקרא דאותה יליף לה אלא סברא דנפשיה הוא דקאמר הואיל ובבית שני מעצמן קבלוה ולהכי קאמר הסמ"ג דבשלמא בירושלמי דלא קא דריש קרא שייך טפי למימר דבתרומת בי"ש קאמר אבל תלמוד דידן קרא דאותה קא דריש וקאמר דמעט תירומה בשטיפת צונן ולא נתפרש שם בגמרא לומר דבתרומת בי"ש קאמר שמעט הפסוק אלא תרומה סתם קאמר משום דאפילו בתרומת בי"ר קאמר שמעט הכתוב בשטיפה והיינו נמי דנקט לדבריו ואינו קשה מדברי זקיני לדברי ולא קאמר ואינו חולק זקני עלי דהא אפילו אם זקנו חולק עליו ואינו סובר כמותו אין להקשות לו אלא לפירש שפירש זקינו דברי הירושלמי קאמר הוא זכרו לברכה דאין להקשות על דבריו מהירושלמי והיינו נמי דקאמר ובתרומה דאורייתא בב"ר מיירי ולא אמר סתם ובתרומה דאורייתא מיירי או ובתרומת בי"ר דאורייתא משום דהוו תרתי דאורייתא תרומת ב"ר ותרומת ב"ש והכא אפילו בתרומה דאורייתא דבבית שני קאמיירי כדפי' וכ"ז קאמר איהו זכרו לברכה לשיטתו של רח"ב אבל איהו זכרו לברכה סבר דמאי דמשני בירושלמי תרומות ומעשרות קבלום מעצמם בב"ש הוא לומר דההיא ברייתא דתרומה דמייתי התם בתרומה בזמ"הז דרבנן קמיירי ולהכי קילא מנבילה וכן תלמודא דידן מוקי להו לכולהו תנאי דמקלי בתרומה דתרומה בזמה"ז דרבנן כדאיתא בכמה דוכתי והכי קא משני בירושלמי מי סברת דקדושה ראשונה נתקדשה לע"ל ותרומות בזמ"הז דאורייתא מחמת אותה קדושה עד דתקשי לך ברייתא דתרומה לברייתא דנבילה קדושה ראשונה לא נתקדשה אלא לשעתה וגם לא הוטל עליהם לקדשן ומה שנהגו תרומות ומעשרות בב"ש מעצמם קבלום ואף על גב דחזרה עליהם דאורייתא כיון שקבלום לא קבלום אלא לשעתה כקדושה ראשונה ואם כן תרומות בזמן הזה דרבנן ומש"ה יש להקל בתרומה מבנבילה וכדכתב הסמ"ג בסימן קל"ג בהביאו דברי ר"י דסבר דתרומה בב"ש דאורייתא וז"ל וכמו שקדושה ראשונה לא היתה אלא לשעתה כך קדושה שנייה לשעתה ובמקומות אחרות מביא מאליהן קבלום לומר שתרומה בזמ"הז דרבנן כי ההיא דמסכתא תרומות שהבאתי בהלכות הגעלה עכ"ל ומשמע קצת שאילו דברי הסמ"ג ולא מדברי ר"י דהא התוספות בפ' הערל הביאו דברי ר"י ולא כתבו מזה לא כולו ולא מקצתו וזהו ממש מה שכתבתי שהוא ז"ל סובר דמאי דקאמר בירושלמי תרומות ומעשרות קבלו מעצמן לומר דההיא ברייתא בתרומה בזמ"הז מיירי ואף על גב דתרומה בזמן בי"ש דאורייתא כדכתב ר"י ומשום דמירושלמי דשבועות אין ראיה גמורה לזה אלא לסברת ר"י שכתב דתרומת ב"ש אע"ג דמעצמן קבלוה והויין דאורייתא דלסברא זו איכא למימר דאי לא אתי ירושלמי למימר דתרומה בזמ"הז דרבנן מאי נפקא לן מינה אי מעצמן קבלוה או לא כיון דבין כך ובין כך תרומה בב"ש דאורייתא שהוא ז"ל לא סבירא ליה כפירוש זקנו רח"ב אבל בלא פירוש ר"י נוכל לומר דירושלמי דשבועות בתרומת פירות וכיוצא בהן קאמר שקבלו מעצמן וצריכין להפרש מהן תרומה מדרבנן אבל מן התורה פטורין וכדכתבו התוספות בפרק הערל לפירוש ראשון שפירש ר' ההיא דמדרש רות דמייתי התם מש"ה מביא הוא ז"ל לראיה דקדושה שנייה בשעתה נתקדשה מירושלמי דתרומות שהביא בהלכות הגעלה דהתם פשיטא דליכא למימר דבתרומות פירות קאמר ואפשר נמי דאיהו ז"ל סבר כהרא"ם דסבר דתרומת ב"ש נמי דרבנן ולדידיה תלמודא דמוקי להו לכולהו ברייתות דמקלו בתרומה בתרומה בזמ"הז זמן ב"ש נמי זמ"הז קרו ליה שאחר שנחרב בית א' דבטלה לה קדושה ראשונה זמן בית שני שוה לזמן הזה לענין תרומות ומעשרות דבזמן בי"ש נמי הוו דרבנן דבקדושה ראשונה תליא מלתא ומהאי טעמא תלמודא דידן זמן בי"ש נמי זמ"ה קרי ליה: ולפי מה שכתב הסמ"ג במצות קל"ג וכמו שקדושה ראשונה וכו' כמו שהבאתיו לעיל הם דברי ר"י ומה שלא הביאו התוספות ז"ל בפרק הערל משום דהתם לא קא עסקי אלא להודיענו דתרומת בי"ש דאורייתא וכן ממה שכתב הוא ז"ל וז"ל כי ההיא דמסכת תרומות שהבאתי בהלכות הגעלה אין לנו ראיה כ"כ שאינם דברי ר"י דאפשר שהם דברי ר"י ואפילו כתב הוא ז"ל בדרך זה לקצר ולא להאריך להביא שם ההיא דירושלמי דתרומות כיון שהביאם בהלכות הגעלה והראשין עיקר: ואפשר דר"ש נמי שהביא הוא ז"ל בהלכות הגעלה לפרש ירושלמי דתרומות סבר כמותו: ואם לחשך אדם לומר דלסמ"ג מאי דכתיבנא לעיל דקשה ליה לרח"ב ותלמוד דידן אמאי קא ממעט מקרא דאותה תרומה דחמירא ולא קא ממעט נבילה דקילא דמסתבר טפי לאוקומא מיעוטא באיסור הקל הואיל ובלאו מיעוטא דקרא היינו מדמקיל אפילו נבילה לקדשים ומהי תיתי לן להחמיר אפילו תרומה דחמירא וכדכתיבנא היכי מתרצין לה נשיביהו ונאמר שהסמ"ג סובר דאדרבא הואיל וקרא בקדשים קאי וכתב בהו מיעוטא סברא היא למעט כל איסור הקל ממנו ואפילו איסור תרומה דחמירא אלא דקילא מקדשים בכמה דברים כדאיתא בפרק חומר בקודש וקאי בקדשים חמורים וממעט קודש הקל ממנו: ומעתה אני אומר דנ"ל לפרש עוד ולומר שרח"ב בתרומת בי"ר קאמר דקילא מנבילה ומביא ראיה ממאי דמשני בירושלמי תרומות ומעשרות קבלו מעצמן: דה"פ מה לתרומה דין הוא שנקל בהכשר כליה מהכשר כלי נבילה אע"פ שחייבין עליה מיתה שכן אין איסורו נוהג מן התורה בכל זמן שבית המקדש קיים שבזמן ב"ש הותר איסורו ואין איסורו איסור גמר שאיסור גמור אין לו הפסק כנבילה תאמר בנבילה וכו': ונקיטנא בלישני האי לישנא ואמינא אין איסורו איסור גמור כלישניה דסמ"ג דנראה דלא שייך למי' לישנא אחרינא כגון אין איסורו איסור דורות או איסור עולם משום שעונותינו החריבו שאלמלא חטאנו הבית קיים והיה איסור תרומה איסור דורות ומהאי טעמא נראה לומר דהאי פירכא דירושלמי לאו פירכא גמורה היא דקלישא וצריכה סעד לתומכה כאשר אכתוב אליביה דר"ש ומאי דקאמר דלפי' זה יתיישב אף בקדירה של נחושת כדלעיל ור"ש פירש דירושלמי להכי נקט בלישניה כלי סתם דמשמע כלי חרס כסתם כלים שבתלמוד דדוקא בכלי חרס קאמר דקיל הכשר כלי חרס שנתבשלה בו תרומה מהכשר כל"ח שנתבשלה בו נבילה דאי בין בכל"ח בין בכל"מ קאמר לא הוה לירושלמי למינקט בלישניה סתם כלי דהוי ליה כאלו פירש בהדיא כ"ח אלא הוה ליה למימר כל כלי או למינקט בלישניה לישנא אחרינא דמשמע דבין בכל"ח בין בכל"מ קאמר ושמא היינו טעמא דירושלמי דסמיך אפירכא דמעצמן קבלו להקל אפילו בתרומת בי"ר בהכשר כל"ח משום שיש לנו ג"כ טעם אחר להקל שהתורה חסה על כל"ח של תרומה שלא ישברו דתרומ' שכיחא טפי בבישול וסבר הירושלמי דלהכי כתב רחמנא אותה גבי חטאת למעט כל"ח שנתבשל בהם תרומה שלא ישברו כיון דשכיחא טפי בבשול משא"כ בכלי דנבילה דאסורה היא ולא שכיחא בבישול וטעמא דהתורה חסה לחודא לא טעמא אלימא היא להקל בכלי חרס דתרומה מבנבילה כיון שיש חומרא גדולה בתרומה מבנבילה שתרומה במיתה ונבילה בלאו ולהכי פריך התם תרומה דעון מיתה וכו' ומשני דודאי כן הוא דטעמא שהתורה חסה לחודא לא אלימא להקל בתרומה מבנבילה אלא שיש לנו טעם אחר מצרף עמו והיינו פרכא דמעצמן קבלו וכו' ואף על גב דההיא טעמא נמי לחודא לא אלימא להקל בתרומה ולהכי לא מקלינן בכלי נחושת מכל מקום בכ"ח שיש לנו שני הטעמים דהיינו טעמא דהתורה חסה וטעמא דמעצמן קבלו אלימי להקל בתרומה אע"פ שחייבים עליה מיתה מבנבילה ואע"פ שנבילה אינה אלא בלאו אבל כל"מ דתרומה לא גרע מכ"מ דנבילה: ולפ"ז תלמוד דידן דקא ממעט מקרא דאותה שטיפה בכל"מ דתרומה קל וחומר בנבילה אי נמי סבר הר"ש ז"ל דשמא סבר הירושלמי דדוקא בכל"ח הוא דאיכא למיפרך האי פירכא דמעצמן קבלו וכו' אבל בכלי מתכות האי פירכא לאו כלום הוא דגלי לן רחמנא גבי כל"מ דנבילה וכתב רבוי דכתיב כל אשר יבוא וכו' וכל רבויא היא לרבות תרומה שאין איסורה איסור גמור לומר שכל דין שיש בנבילה בכלי מתכות יש ג"כ בתרומה ואף על גב דנבילה איסור גמור הוא ומדכתיב רבויא גבי כל"מ אלמא בכל"ח דלא כתיב רבויא הויא פירכא מעליא וכל היכא שאין איסורו איסור גמור בתרומה אין כל"ח צריך שבירה דחומרא הוא שהחמירה בו תורה היכא שאיסור איסורן גמור ואפילו הוגעל עשאו הכתוב כאלו לא הוגעל ולפ"ז נמי תלמוד דידן דקא ממעט ממקרא דאותה שטיפה קל וחומר בנבילה דפרכא שאינו איסור גמור לאו פרכא הוא גבי כל"מ כדפירשתי וכתב הוא ז"ל ואינו קשה מדברי זקני לדברי דהתם בזבחים בתרומה דאורייתא וכו' פירש בשלמא בתרומת ב"ש שמעצמן קבלו יש להקל מבנבילה אי בעית אימא דאורייתא ואיבעית אימא דרבנן והתם בזבחים אי הוה מיירי בה כדקאמר זקני אבל לשם בזבחים בתרומה דאורייתא בב"ר מיירי: וא"כ אין להקשות ממה שהוכיח זקני לדברי ואפילו אם נפל הירושלמי כשיטתו וכשיטת הר"ש דבתרומת בי"ר קאמר שיש להקל בה מבנבילה דהא לפירושו של הר"ש ז"ל אין לנו ראי' מירושלמי להקל אלא בכ"ח כבתרומ' בי"ר: ומהררא"ם ז"ל דרך בדרך אחרת לפרש לשון הסמ"ג שכתב אמנם אומר אבי אמי רח"ב דאסור תרומה קל מאיסור נבילה וכו' והכלל העולה מדבריו הוא שהסמ"ג סובר דתרומות ומעשרות דבי"ש דאורייתא כר"י ז"ל וקאמר ואין לעשות כן באיסור אחר אפילו בתרומה שהיא במיתה לומר דאפילו בזמן בית שני במיתה ורח"ב סבר דתרומת ב"ש דרבנן ומוכח לה מדקא משני התם תרומות ומעשרות קבלו מעצמן דבלא"ה לא הוה משני מידי וקאמר הסמ"ג אע"ג דזקני מוכיח מירושלמי דתרומת ב"ש דרבנן והוכחנו הוכחה גמורה ולפי' יתיישב היטב כלי סתם דנקט תנא דברייתא בלישניה דמשמע בין בשל חרס בין בשל מתכות ואלו לר"ש דסבר דההיא דאורייתא לא יתישב אלא בשל חרס ולא אתי שפיר כלי סתם דנקט בברייתא וא"כ מסתבר טפי פירושו של רח"ב אפ"ה אני אומר דאינו קשה לדברי האמורים פה מפני שדברי האמורים פה אינם אלא במה שאמר בזבחים אותה פרט לתרומה אבל במאי דאמינא דתרומת ב"ש דאורייתא ודאי קשה לי מהוכחת זקני: ולא צהיר לענ"ד דלענ"ד דמילתא דפשיטא היא שהסמ"ג ז"ל לא כתב כאן בהלכות הגעלה דיני הגעלה תרומה לומר אם תרומת בי"ש דאורייתא או דרבנן שהוא ז"ל לא הביא כאן תרומה אלא לבאר ולומר שאין צריך שטיפת צונן כגיעולי עכו"ם אחר הגעלת חמין דאפילו תרומה דחמירא שהיא במיתה כדכתיב ומתו בו כי יחללוהו אין לעשות בה שטיפת צונן קל וחומר באיסור לאו ולא נפקא ליה מידי בהא אם תרומת בי"ש דאורייתא או דרבנן דאפילו אם תרומת בי"ש דרבנן מקשה איהו ז"ל שפיר לס"ה בשם ר"י שהוא ז"ל מתרומה שחייבים עליה מיתה מקשה על דבריו וא"כ מאי אמנם אומר א"א וכו' דקאמר שמלשון זה משמע שכבר גזר אומר שתרומת בי"ש דאורייתא וזקנו מנגד לדבריו אשר כתב כאן דסבר דתרומת בי"ש דרבנן לפירוש של מהררא"ם: