רד"ך עט

הלכות חמץ ודיני הגעלה כתב בעל הסמ"ג ז"ל וז"ל פירש רב האי גאון ומר רב נהילאי כשמסירין הכלי הנגעל מן היורה רותחת ששופכין על הכלי מים צוננין מיד וכן נהגו העם ולא נתברר מה טעם צריך לעשות כן וכו' עד ובספר התרומה כתב בשם ר"י ז"ל הטעם מפני שאנו אומרים בפרק דם חטאת בזבחים ת"ר ומורק ושוטף במים מריקה ושטיפה בצונן דברי רבי וח"א מריקה בחמין ושטיפה בצונן בגעולי עכומ"ז וה"ה שנעשה גיעולי עכומ"ז כקדשים ואין נראה לי שלשם כך הפי' שאין לעשות מריקה בצונן כדברי רבי אלא בחמין כגעולי עכומ"ז ולשם הוא אומר ששטיפת צונן יתירה היא בקדשים ואין צריך לעשות באיסור אחר אפילו בתרומה שהוא במיתה אם בשלוה בקדירה להתיר הקדירה לזרים וכ"ש באיסור אחר כגון נבילה וחזיר ע"כ ומפרק דם חטאת הכי איתא ת"ר מריקה ושטיפה בצונן דברי רבי וח"א מריקה בחמין ושטיפה בצונן וקאמר התם מ"ט דרבנן מידי דהוה אגיעולי עכומ"ז ורבי אמר לך הגעלה לא קאמינא לך כי קאמינא למריקה ושטיפה דלבתר הגעלה ורבנן א"כ לכתוב קרא או מורק מורק או ושוטף שוטף מאי ומורק ושוטף שמע מינה מריקה בחמין ושטיפה בצונן ורבי אמר לך מריקה כמריקת הכוס שטיפה כשטיפת הכוס ופירש"י ז"ל שזה מבחוץ וזה מבפנים ע"כ ולפי שדבריו סתומים וחתומים לענינו לקוצר השגתינו ופירש דבריו נפתח בגדולים וסתיים בקטנים ואני אומר שס"ה בשם ר"י כתב דאע"ג דמאי דקאמר מ"ט דרבנן מידי דהוה אגעולי עובדי כוכבים ומזלות לאו אשטיפת צונן קאי אלא אמריקה בחמין וקא מבעיא לן דאע"ג דסברא היא דפליטת הכלי אינה אלא בחמין מכל מקום כיון דבמים חד כתיב בקרא אמריקה ואשטיפה ואין סברא לומר דלגבי מריקה מתפרש בחמין וגבי שטיפה מתפרש בצונן וסתם מים דכתיב בקרא צוננים הם מבעי לן למיהב טעמא אליבייהו דרבנן דמ"ט לא קאמרי דמריקה נמי בצונן כמשמעות הכתוב וקאמר מידי דהוי אגיעולי עובדי כוכבים ומזלות אפילו הכא אית לן למימר דהוא הדין שנעשה גיעולי עובדי כוכבים ומזלות כקדשים דילפינן גיעולי עובדי כוכבים ומזלות מקדשים במה מצינו מה מצינו קדשים שאסורים באכילה ומריקתם בחמין ואחר החמין שוטפין אותן בצונן אף גיעולי עכו"ם שאסורין באכילה ומריקתן אחר החמין שוטפין אותן בצונן וכה"ג אמרינן בשלהי ע"ז דקאמר אביי דאע"ג דגבי קדשים תניא השפודין ואסכלאות מגעילן בחמין וגבי גיעולי עכומ"ז תנן מלבנן באור אפ"ה קדשים וגעולי עכומ"ז צריכין ליבון והגעלה דתנן בגעולי עכומ"ז וה"ה להגעלה ותנא בקדשים הגעלה וה"ה ליבון דיגיד עליו ריעו ורבא נמי דפליג עליה היינו משום דלא תנא ליבון והגעלה בחד מנייהו או בקדשים או בגעולי עכומ"ז ובאידך ליבון או הגעלה וליתי חד מחבריה דיגיד עליו ריעו כדפי' התם לאביי אבל אי תני לבון והגעלה בחד מנייהו אע"ג דבאידך לא תנא אלא או ליבון או הגעלה אמרינן ה"ה וכו' דיגיד עליו ריעו וא"כ הכא דגבי קדשים כתיב קרא חמין וצונן וגבי גיעולי עובדי כוכבים ומזלות חד מנייהו יגיד עליו רעו ויש לנו לומר ה"ה שנעשה געולי עכומ"ז כקדשים לענין צונן והסמ"ג שאינו נ"ל דודאי אין לנו ללמוד גיעולי עכומ"ז מקדשים לענין שטיפת צונן דדוקא בקדשים הוא דקאמרי רבנן שגעולי עכומ"ז גלו דבמים דכתיב בהו לגבי מריקה אינה בצונן אלא בחמין ואע"ג דגבי שטיפה צוננין הם וכן סתם מים דכתיב בקרא הוו צוננין אבל שטיפת צונן בגעולי עכומ"ז אין לנו ללמוד מקדשים שלשם אומר ששטיפת צונן יתירה הוא בקדשים ואין לעשות כן באיסור אחר והוצרך הוא ז"ל לכתוב שלשם כך הפי' שאין לעשות מריקה בחמין כדברי ר' וכו' אע"ג שעיקר ראייתו היא ממה שאמר שם ששטיפת צונן יתירה היא בקדשים ואין לעשות כן אפילו בתרומה משום שס"ה בשם ר"י כתב שח"א מריקה בחמין ושטיפה בצונן בגעולי עכומ"ז ושמא יעלה בדעתינו לומר דמאי דקאמר' התם מ"ט דרבנן אשטיפה בצונן נמי קא בעי וקאמר דטעמייהו דרבנן מידי דהוה אגיעולי עכומ"ז דלפ"ז משמע דסברת התלמוד היא דבגיעולי עכומ"ז נמי הויא שטיפת צונן ואם כן יקשה לו מאי דקאמר ששטיפה יתירה בקדשים ומחמת כן נצטרך לשנויי דחיקי שנפרש ונאמר דשטיפה יתירה דקאמר התם בקדשים יש שתי שטיפות צונן ולשטיפה שנית קאמר דהויא יתירה ומיעטה קרא דליתא בתרומה מדכתיב אותה ולעולם יש לנו ללמוד צונן בגעולי עכומ"ז מקדשים וכדכתבו התוספות בשלהי ע"ז מש"ה כתב הוא ז"ל שלשם הפי' כך שאין לעשות מריקה בצונן כדברי ר' פי' דהתם בעי שפיר קאמר ר' דמריקה בצונן כסתם מים דכתיב בקרא וכי היכא דלגבי שטיפה מתפרש מים דכתיב בקרא בצונן הכא נמי אמריקה דחד מים כתיב בתרוייהו ואין סברא שיתפרש גבי שטיפה בצונן וגבי מריקה בחמין אבל לגבי שטיפה דקאמרי רבנן דבצונן לא קא מבעיא לן דכל אפין שוין דבצונן היא ובעי מ"ט דרבנן ולא קא בעי במאי קא מיפלגי ואע"ג דבתר הכי בעי ור' משום דמאי דקאמר ר' דתרוייהו בצונן מסתבר טפי כדפירשתי וקאמר מידי דהוי אגיעולי עכומ"ז ובתר הכי דקא מבעיא ליה ור' וכו' משום דמאי דקא משני אליבייהו דרבנן מסתבר טפי וניחא לן מאי דכתיב בקרא סתם מים וחד מים אמריקה ואשטיפה שגיעולי עכומ"ז גלו לנו ולהכי לא חשש הכתוב לפרש ולחלק גבי קדשים והשתא מסתבר לן טפי מאי דקאמרי רבנן דפליטת הכלי אינה אלא בחמין ולפ"ז לא צריכין לשנויי דחיקי לומר שיש עוד שטיפה אחרת בקדשים חוץ משטיפה ראשונה שאין בקדשים אלא שטיפה אחת וההיא שטיפה ממעטינן בתרומה ולשטיפה יתירתא דקאמרינן התם הכי קאמר ששטיפת צונן יתירה היא בקדשים ואין לעשות כן באיסור אחר וכו' ואם תאמר ולרבנן למ"ל ומורק דכתיב בקרא דסוף סוף מגעולי עכו"ם ילפינין דמריקה בחמין היא וא"כ לישתוק קרא מניה ומגיעולי עכומ"ז נילף בקדשים מריקה בחמין וי"ל דאי לאו ומורק דכתיב בקרא לא הוה ילפינן מגיעולי עכומ"ז דהוה אמינא דגיעולי עכומ"ז דאיסורא בלעי בעי חמין אבל קדשים דהתירא בלעי לא אצטרך קרא דומורק דמשמע בחמין מדשינה בלשונו וכתב ומורק ושוטף ולא כתב ומורק מורק או ושוטף שיטף דהכי אמרינן התם דמטעמא דשני קרא ללישניה קאמ' רבנן דומורק בחמין הוא דלפ"ז מאי דקאמר מעיקרא מידי דהוי אגעולי עכומ"ז לגלוי מלתא בעלמא קאמרי' ואע"ג דממאי דקא משני קרא בלישניה שמעינן שפיר אליבייהו דרבנן דמורקינן ושטפינן לאו חדא מילתא היא מכל מקום לא הוה ידעינן במה משתטפת זו מזו וגיעולי עכו"ם גלו לנו שבזה נשתנו שמריקה בחמין היא אבל אין לתרץ ולומר דאי הוה שתיק קרא מלמכתב ומורק הוה אמינא דמאי ושוטף דכתיב בקרא היינו חמין בגעולי עכומ"ז וצונן בקדשים לא הוה ידעינן ולהכי איצטריך ומורק לגלויי ושוטף דהוי בצונן דע"כ דושוטף בקרא בצונן הוא דאי בחמין לישתוק קרא מיניה ואנן ידעינן חמין בקדשים מגיעולי עכומ"ז אלא ודאי נרא' שאין ללמוד מזה לזה לרבנן בלאו קרא ואיצטריך קרא דומורק לומר שיש לנו ללמוד בקדשים חמין מגיעולי עכומ"ז כדכתיבנא: ומהררא"ם פירש שמה שכתב הסמ"ג ואינו נ"ל וכו' הוא שמטעם שהקדשים במיתה וגיעולי עכומ"ז אינם רק בלאו א"א שיהיו שוים זה לזה דע"כ קדשים חמירי וא"כ מאי דקאמר התם מידי דהוי אגעולי עכומ"ז עכ"ל דלא גריעי מגיעולי עכמו"ז דקילי מנייהו קאמר וקשה לפי' דא"כ למה לי קרא דומורק והא לדעתו בלאו קרא נמי אי אפשר לומ' דגיעולי עכומ"ז שוים לקדשים הואיל וקדשים במיתה וגעולי עכומ"ז בלאו דלדידיה טעמא דהיתירא בלע ואיסורא בלע לאו טעמא הוא דלימא דמחמתה איצטריך ליה לקרא למכתב ומורק כדכתי' וכן נראה נמי מראש דבריו וסוף דבריו יעויין בהם: ועוד תימה שלדבריו חסר הסמ"ג מספרו עיקר טעמו ופירושו שלא פירש לומר שלשם דלא גריעי קדשים מגיעולי עכומ"ז קאמר של דעתו זהו עקר המחלוקת שבין סמ"ג בשם ר"י ובינו והיה לו לבאר דבריו ולומר שאין הפי' שם כדברי ס"ה בשר"י דמפרש דשוים גיעולי עכו"ם וקדשים קאמר התם אלא דלא גריעי קאמר שזהו עיקר דבריו ועוד תימא שהוצרך לשיטתו לפרש ולומר שמה שכתב הסמ"ג ולשם הוא אומר וכו' ועוד ראיה אחרת קאמר והוא ז"ל לא כתב ועוד וכו' ותו קשיא לי טובא על דבריו מההיא דשלהי ע"ז שהבאתי למעלה דגרסינן התם רמי ליה רב עמרם לרב ששת תנן השפודין והאסכלאות מלבנן באור והתניא גבי קדשים השפודין והאסכלאות מגעילן בחמין אמר ליה רב עמר' בריה מה ענין קדשי' גבי גיעולי עכומ"ז הכא היתירא בלע הכא איסורא בלע ושקלינין וטרינן עלה טובא ומסיק רב אשי לעולם כדאמרן מעיקרא הכא היתירא בלע התם איסורא בלע ודקא קשיא לך דבעידנא דקא פליט איסורא קא פליט בעידנא דקא פליט לא איתיה לאיסורא בעיניה הרי לך בהדיא דאע"ג דקדשים במיתה וגיעולי עכומ"ז בלאו אפ"ה מסיק רב אשי התם דגיעולי עכומ"ז חמירי מקדשים מטעמא דגיעולי עכומ"ז איסורא בלעי וקדשים היתירא בלעי וא"כ חס ליה לסמ"ג דתיסק אדעתיה לאקשויי על דברי ס"ה בשר"י מטעמא דאמר מר דאי אפשר שיהיו שווין הואיל וקדשים במיתה וגיעולי עכומ"ז בלאו ולהוסיף תימה אני אומר דמסתמא לא אשתמיטתיה למהררא"ם ז"ל ההיא דשלהי ע"ז דהא הסמ"ג עצמו הביאה גבי סכינים דפסחא היכי עבדי להו כתב עוד הסמ"ג ז"ל אמנם אומר אבי אמי רח"ב דאיסור תרומה קל מאיסור נבילה וכו' פירוש דלרח"ב ז"ל איסור תרומה קל מאיסור נבילה במאי דקא עסיק בה דהיינו לענין הכשר כלי מתכות כדמפרש ואזיל דמדלא קאמר איסור תרומה דרבנן אלא איסור תרומה קל מאיסור נבילה משמע דסבר דאיסור תרומה דאורייתא אלא דקיל מאיסור נבילה וכדעת ר"י כדכתב הסמ"ג משמו בהלכות תרומה סימן קל"ג וכיון שכן הוא אין לומר כי קל מאסור נבילה סתם דמשמע בכל מילי דתרומה במיתה ונבילה בלאו אלא בהכשר כלי מתכות דקא עסיק בה קאמר כדפי' ומשום דקא עסיק בה לא הוצרך לפדש ורצה לומר הוא ז"ל דלרח"ב מה שהקשה על ס"ה בשם ר"י לא קשיא שרח"ב ז"ל אומר דהתם בזבחים בתרומת בית שני מיירי שכל תרומה סתם הנזכר במשנה ובברייתא ובתלמוד כשאין מקומו מוכיח עליו דבית ראשון מיירי בבית שני מיירי שכל התנאים אחרי שנחרב הבית הראשון הי' ומסתמא לאו הלכתא למשיחא קאמרי והכשר הכלים שנתבשל בהם תרומה בבית שני ואפילו הם כלי מתכות קיל מהכשר כלי מתכות שנתבשל בהם נבילה כדמוכח בירושלמי דקתני התם כלי שבשל בו תרומה וכו' ופריך מנבילה ומשני תרומות ומעשרות קבלו מעצמן ומדמשני תרומות ומעשרות קבלו ולא משני תרומות ומעשרות מדרבנן כי היכא דמשנינן בתלמוד דידן בכמה דוכתי דקאמרינן תרומה בזמן הזה דרבנן משמע דסבר הירושלמי דתרומת בית שני מדאורייתא דאין לומר דהיינו הך דהא בכמה דוכתין דאשכחן משנה או ברייתא דמיקלו בתרומה מוקמונין לה בתרומה בזמן הזה דרבנן ולא לישתמיט בחדא דוכתא דלימא בתרומת בית שני דרבנן דתנאי בבית שני נמי הוו ושמא ההיא משנה או ברייתא בבית שני מיתניא ולמה ליה לתלמודא לאדחוקי בכל דוכתא למימר בתרומה בזמן הזה דרבנן אם תרומת בית שני נמי דרבנן אלא ודאי תרומת בית שני דאורייתא ומש"ה דחיקא ליה לתלמודא למימר בכל דוכתי דתרומה בזמן הזה דרבנן ומהאי טעמא נמי כתב ר"י דתרומת בית שני דאורייתא כדכתב הסמ"ג משמו בהלכות תרומה בסימן קל"ג דלא לישתמיט וכו' ומאי דקאמר הכא בירושלמי תרומות ומעשרות קבלו מעצמם היינו לומר דאע"ג דתרומת בית שני דאורייתא כסברת המקשה דסבר דאע"ג דמעצמן קדשוה כיוון דקדשוה קדושה מן התורה מ"מ הואיל ומעצמן קבלוה לאו בכל מילי קבלוה עליהם ואפילו בהכשר הכלים דהכשר הכלים דקא שקלו וטרו בהו קיל בבית שני מבית ראשון וקיל נמי מנבילה דאיסור תרומה עצמה היא עליהם במיתה כבבית ראשון אבל הכשר הכלים הבלועים מטעם התרומה לא שעל מנת כן קבלום מעצמם עליהם שכשאין גוף התרומה בעין אלא טעם בעלמא כגון הכלים שמתבשלת בהם בין הם של חרס בין הם של מתכות להגעילם בכלי שני ובידם היה תלוי הדבר הואיל ולא הטיל עליהם הכתוב