רד"ך עח

ביבשה כמה ימים דהא פירש"י ז"ל התם בההיא דאין מעידין אלא ג' ימים וז"ל אבל אם לא ראו עד לאחר ג' ימים חיישינן שמא נשתנו צורת פניו משמע דדוקא טביעות עין שיש בו בצורת פניו הוא שמשתנה אבל בסימן כבנדון דידן פשיטא שאינו משתנה וכן דקדק הרמב"ם ז"ל כשהביא בפסקיו ההיא דאין מעידין אלא עד ג' ימים וכתב מפני שצורת פניו משתנה ואע"ג שהוא ז"ל כתב בפ"ז דהלכות נחלות וז"ל אבל אם היו לו סימנין מובהקין בגופו והכירו אותם בכל אלו הדברים וכיוצא בהם אם אבד זכרו אח"כ יורדין לנחלה בעדות זו אע"פ שאין משיאין את אשתו נראה שהוא ז"ל סמך על מה שכתב בפי"ב דהלכות גזילה ואבדה וזה לשונו הסימנין המובהקין סומכין עליהם וכו' עד והמדה או המשקל או המנין או מקום האבדה סימנין מובהקין הם עכ"ל וכיוצא באלו הסימנין שכתב הוא ז"ל שהם סימנים מובהקים מהמובהקים כבנידון דידן פשיטא לענ"ד דסבר הרב דמשיאין את אשתו וכמו שכתב בעל מגיד משנה בפ"ג דהלכות גירושין בפרשו דבריו ומה שלא פירש הרב לומר דיש סימנין מובהקין דסמכינן עלייהו להשיא את האשה משום שסמך על מה שכתב בפ"ג דנקב בצד אות פלונית סומכין עליו להתיר אשת איש ומתגרשת בו האשה אע"פ שהגט נפל מיד המביאו ולא מצאו אלא לזמן מרובה וכך סמך נמי במה שאכתוב לפנים בעזרת האל זהו שאני אומר שעדיף טפי נידון דידן מההוא עובדא דפרק האשה בתרא דקולר של בני אדם שיצאו ממקום למקום והסיח הגוי לפ"ת ואמר שקולר של בני אדם שהלכו ממקום פלוני למקום פלוני נהרגו וקברתים שהשיאו את נשותיהם ואע"פ שהגוי לא היה בקי לא בהם ולא בשמותיהם וכן עדיף טפי מההוא עובדא דס' בני אדם שהיו מהלכים לכרקום ביתר ובא גוי והסיח לפ"ת ואמר חבל על ס' בני אדם שהיו מהלכים בדרך ביתר שמתו וקברתים שהשיאו את נשותיהם ואע"פ שהגוי לא היה בקי לא בהם ולא בשמותיהם ואע"ג דלהרמב"ם ז"ל דוקא באומר וקברתיו הוא שמשיאין נראה דהיינו טעמא דחיישינן שאם לא יאמר וקברתיו לא דקדק בהם טפי ונידון דידן עדיף טפי גם כי אינו אומר וקברתיו הואיל ויש בו ג' סימנין דהוו סימן מובהק מן המובהקים וכ"ש דנידון דידן נמי קברתיו הוא דאמר דהא היהודי שחתך את פס ידו והביאה קברו והוה לה כאילו האשה שמכרת בסימניו ראתה אותו כשהיא שלם והכירו על ידי הסימנים שהיתה מכרת בו וקברו ונראה נמי דעל הני סמך הרמב"ם ז"ל ולא הביא בדבריו לומר דבסימן מובהק מן המובהקים שמעידין עליו להשיא את אשתו שהוא ז"ל הביא בפסקיו המעשים האלו שהוזכרו בגמרא דסימן מובהק מן המובהקים בכיוצא בנידון דידן עדיף מנייהו כדכתיבנא וכבר ידוע למי שרגיל בפסקיו של הרב שלכך קרא הרב ז"ל את ספרו משנה תורה שלא הוסיף על מה שנאמר בתלמוד בבלי וירושלמי או בתוספתא אלא במקום שהיה נראה לרב שיש צדדין לכאן ולכאן ואפשר לאדם לטעות בדין ולומר הפך סברא הנראה בעיניו אבל כל היכא שלדעתו ז"ל אין להסתפק בדבר לא הביא אלא מה שהוזכר בתלמוד בבלי וירושלמי או בתוספתא והמדקדק מהתלמוד ידקדק מדבריו ג"כ: ב כלל העולה אני אומר כל היכא שיש סימן מובהק שבמובהקים שמשיאין את אשתו על הסימן ההוא אפילו למ"ד סימנין דרבנן וכ"כ בעל ת"ה בשם אביו של א"ז דגבשושית על החותם סימן מובהק הוא וסמכינן עליה אפילו מ"ד סימנין דרבנן עכ"ל וכן נראה נמי מדברי ר"י בעל הטורים בטור אבן העזר בסימן י"ז וכן נמי בהגהה במרדכי בפרק בתרא דיבמות וז"ל ואע"ג דאמרינן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואפילו יש סימנים בגופו ובכליו הא מוקמינן התם גופו דאריך וגוץ כליו שחורים או לבנים דלאו היינו סימן מובהק אבל בסי' מובהק מעידים אפילו למ"ד סימנין לאו דאורייתא כדאמרינן בבבא מציעא גבי נקב יש בצד פלונית עכ"ל וכ"כ בעל מגיד משנ' בפי"ג דהלכו' גירושין בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל דבסימני' מובהקים שבמובהקים מעידין עליהם ופשיטא דאין לומר דאע"ג דסימן מובהק כיוצא בנידון דידן מעדים עליו מכל מקום בנידון דידן שאין כשר לעדות מעיד עליו אלא אשה אינה נאמנת דבהיתר אשה שמת בעלה פסול לעדות וכשר לעדות שוין דהא הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה ואשה מפי אשה ואפילו שפחה כדאיתא בפרק בתרא דיבמות ואע"פ שיש להאריך ולחלק כמה חלוקים על כל מה שכתבתי קצרתי והתנצלתי בזה כתובה בראש דברי וסוף דברי בראש דברי שאתם תבחרו לפי אומד דעתכם וראות עיניכם בסימנים דנידון דידן ואני ראשית פריי הבאתי והנלע"ד כתבתי: ג ועתה אפרש דבריו של ר"ת כאשר הביאום התוספות ז"ל וז"ל אין מעידין אלא על פרצוף פנים וכו' ואין מעידין אלא עד שלשה ימים פירוש דמשם ואילך משתנה ואומר ר"ת ז"ל דהיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם אפילו אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף ועוד דהשתא דוקא בסימנים הוא דקאמר הכי אבל ע"י טביעת עין ניכר היטב כיון שיש כל גופו ואפילו לאחר כמה ימים עכ"ל וגם כי לשון התוספות נראה כי הוא משובש כולו מ"מ אכתוב הנלע"ד ואומר דלפום ריהטא יש לדקדק מאי האי שהתוספות ז"ל פתחו בדבריהה והביאו גם ההיא דתנן אין מעידין אלא עד ג' ימים ופירשוהו ואח"כ הביאו דברי ר"ת שחלוקו הראשון הוי ארישא דמתניתן דהיינו אין מעידין על פרצוף פנים וכו' ואי משום חלוקו השני דשייך אסיפא דמתניתן דקאמר דבטביעות עין ניכר כיון שיש כל הגוף אפילו אחר כמה ימים היה להם להזכיר חלוקו הראשון ארישא דמתניתין דשייך בה ולעשותו דבור בפני עצמו וחלוקו השני אסיפא דמתניתן דשייך בה ולעשותו דבור בפני עצמו עם מה שהם מפרשים עליו ועוד מה להם להאריך כולי האי לא היה להם לומר אלא ואומר ר"ת דהיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם וכו' נכר הוא היטב על ידי סימני הגוף ובטביעות עין אפילו אחר כמה ימים ועוד בחילוקו השני של ר"ת לא רישיה סיפא ולא סיפיה רישיה דלישנא דקאמר בראש דבריו ועוד דהשתא דוקא בסימנים הוא דקאמר הכי משמע דקאי נמי אאין מעידין אלא על פרצוף פנים וכו' דרישא דעלה קאי עד השתא ורצו לומר חילוק אחר חוץ מחילוק שחלקו בין היכא שאין כאן אלא הפרצוף להיכא שהגוף שלם ורוצים לחלק אפילו היכא שאין שם אלא הפרצוף דדוקא על ידי סימנים הוא שאין מעידין אלא על פרצוף שלם שמזה יראה שרוצים לפרש שבטביעות עין אפילו אין הפרצוף שלם עם החוטם והפדחת ואין כאן כל הגוף מעידין וכשבאו לסיים דבריהם כתבו אבל על ידי טביעת עין ניכר היטב כיון שיש כל גופו דמשמע דבשיש כל גופו קא עסקי עד השתא מדנקטו בלישנייהו בשיש כל גופו דהוי תנאי וכן נראה נמי דכשאין שם כל גופו אלא הפרצוף אין מועיל בו טביעת עין ואע"ג דכשהגוף שלם קאמר דאפילו אחר כמה ימים מעידין עליו ויאמר האומר דכשאין כאן אלא הפרצוף תוך שלשה הוא שמעידין אפילו על ידי טביעת עין ולא אחרי כן אא"כ יש שם כל הגוף מ"מ הכי הוה להו למימר: ועוד דהשתא דוקא בסימנים הוא דקאמר אבל ע"י טביעת נכר וכשיש כל גופו אפילו אחר כמה ימים דבהכי הוה ראש דבריהם וסופם שוים דע"י טביעות עין מעידין אפילו כשאין שם אלא הפרצוף חסר תוך ג' ימים וכשכל גופו שלם אפילו לאחר כמה ימים מעידין בטביעת עין ועוד היכא מצי למימר הכי והא אע"פ שיש סימנים תנן דמשמע דמאי דקאמר מקמי הכי שאין מעידין אלא על הפרצוף וכו' כשאין שם סימנים קאמר שבטביעות עין בהם הוא שמעידין וקאמר אפילו שיש סימנים לרבותא דמשמע דכשיש סימנים עדיף טפי: ונראה לומר בחלוקו השני קורא סימנים כשאין שם כל הגוף בקומתו ורגליו שכל הכירא שיהיה לו בחלק מגופו סימן הוא לנו שהוא פלוני הואיל ולא ידענו שהוא פלוני בהכרת כל גופו שלם אלא בחלק מה מגופו שאנו מכירים אמרינן שהוא פלוני כדרך כל הסימנים שמכיר האדם בחלק מגופו של אדם וע"י אנו יודעים שהוא פלוני אבל כל היכא שרואה כל גופו בקומתו ורגליו ומכירו בטביעות עין טביעות עין קרי ליה שאין כאן סימן אלא היכרא בגופו ממש: ולישנא דמתניתן דיקא הכי קצת דקתני אין מעידין אלא על פרצוף פנים וכו' ולא קאמר אין מעידין עליו אא"כ ראו פרצוף פנים וכו' דמשמע שעל הפרצוף הוא מעיד שמכיר בו ולא על האדם וממנו נדע שהוא פלוני שאין זה נקרא עדות על גופו של האדם אלא על הפרצוף היא מעיד וממנו נדע שהוא פלוני וכן הם כל הסימנים שמעידים עליהם שמהם אנו יודעים שהוא פלוני וכן אין מעידין על השומא דמייתי התם שעל השומא הוא מעיד ולא על גופו של אדם ומהשומא נדע שפלוני הוא וק"ל: ואם כן לפי חלוקו השני של ר"ת ז"ל מתניתין הכי קאמר אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם דכשיש שם פרצוף פנים עם החוטם ועם הפדחת יש בו הכרה טובה בטביעות עינו והויא סימנא מעליא אבל כשאין שם הפרצוף שלם אין מעידין בו שהכרתו בו אינה הכרה ולאו דוקא כשאין סימנים בגופו כלומר בראשו שהוא מגופו של הפרצוף דהיינו שאין בו סימנים בשערו ובשפתיו ובצוארו שאין מכיר בהם כשהם כל אחד בפני עצמו אלא אפילו יש בו סימנים בגופו ובכליו שהוא מכיר בכל אחד מהם אפ"ה אין מעידין או נאמר דבגופו דתנן אפילו יש שם חלק מגופו ויש לו בו היכרא תנן שאפילו אם יהיה אותו החלק מגופו בפני עצמו מכיר בו וכאשר אפרש בפרשי חלוקו הא' של ר"ת וכך פירש דבריהם של התוספות בחלוקו הב' של ר"ת דכולא מלתא בההיא מתניתן דוקא בסימנים קאמרה דסיפא דמתניתן ארישא דמתניתן קאי ורישא דמתניתין בסיפא דמתניתן קא מיירי הואיל ואין כאן אלא פרצוף פנים וכדפירשתי ובההוא דקתני בסיפא נמי דאין מעידין אלא עד ג' ימים שאין כאן אלא סימנים וכדפירשתי אבל ע"י טביעת עין דהיינו שכל גופו שלם בקומתו ורגליו שאז קורא אותו טביעת עין כדפי' אפילו לאחר כמה ימים מעידין עליו והוצרכו התוספות באורך דבריו של ר"ת ולעשות רישא וסיפא דיבור אחד דמרישא דקאי בסימנים שמעינן דהיכא שיש בו טביעת עין שכל גופו שלם אפילו לאחר כמה ימים מעידין: ומעתה עלו דברי התוספות זכרו לברכה בחילוקו הב' של ר"ת על מכונם והמבין יבין ומה שכתב בחלוקו הראשון של ר"ת אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו דתנן גופו היינו ראשו שמכיר בשערו וצוארו ושפתיו וכיוצא באלו בסימני ראשו וכמו שכבר כתבתי או אע"פ שיש שם בו סימנים דתנן היינו שיש עם הפרצוף איזה חלק מגופו ויש סימן באותו חלק הנמצא עם הפרצוף דהא לא קאמר רבינו תם דנכר היטב על ידי סימני הגוף אלא בגוף שלם אבל כל היכא שאין הגוף שלם אע"פ שיש שם מקצת גופו עם הפרצוף ואין שם חוטם או פדחת אין מעידין עליו וא"כ מאי דקאמר דוקא כשאין שם אלא הפרצוף אפילו שיש שם מקצת הגוף אין שם אלא הפרצוף קרי ליה שהוא העיקר כשאין שם הגוף שלם דמקצת שאר הגוף בלי סימנים לאו כלום הוא ומעתה קושית הרשב"א והריטב"א מובנים הם וצור ישראל יצילנו משגיאות: דוד הכהן בכמ"ר חיים הכהן ז"ל: בפלגות ראובן יש אלינו משפטי צדק מה עמדי ואנכי תולעת ולא א'ש ובביתי אין לחם ושמלה וארכובותי דא לדא נקשן כי אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו באוהל ולהעמיק בתמצית הדברים להעמידם על אמתתם אין דעתי סובלתן מכל מקום אבינה לאחריתן כפי מסת ידי הקצרה וכנפש היפה שבי לצלול במים אדירים לשם שמים: כאשר יורוני מן השמים ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים: ואל השם יתברך דברתי יאזרני חיל ורוח נדיבה יסמכני ולפני יאיר נתיב מצותו כי בו חפצתי וכן אבקש מאלהי יהיה בעזרי: ישעי ואורי ידריכני יושר כי בו שמחתי: