רד"ך עג

ז"ל וכן בעל הסמ"ג ז"ל שבכלל אזהרה לא תתגודדו הוא שלא יהיו שתי בתי דינין בעיר אחד זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר נראה שהם ז"ל ר"ל שכשיש בעיר חלוק מנהגים שחלק מהם נוהגים מנהג זה וחלק מהם נוהגים מנהג אחר שבזה הדבר הם נעשים שתי בתי דינין אבל אינם ב' בתי דינין ממש בכל דבר ובכל ענין ככ"ש וכמו שתמצא היום בשלוניק העיר הגדולה אשר היא אם בישראל שהספרדים ב"ד בבני עצמם והאשכנזים ב"ד בפני עצמם אלו נוהגים מנהגיהם כמבראשונה ואלו נוהגים מנהגיהם כמבראשונה וכן בכל מקום שימצאו כיוצא בזה מודים הם שאין כאן לא תתגודדו דכרבא ק"ל ואפשר שלזה דקדקו בלשונם ולא כתב ששתי בתי דינין בעיר אחת לא יהיו נוהגים זה שלא כמנהג זה אלא כתב שלא יהיו שתי בתי דינין בעיר אחת וכו' פי' שבמה שנוהגים שני מנהגים הם שתי בתי דינין ואפשר נמי שנפל טעות בספרים והגירסא הנכונה היא שלא יהיו כשני בתי דינין וכו' והסופרים חסרו הכף: והרמב"ם ז"ל בספר המצוות הקצר שחבר כתב בסימן מ"ה וז"ל והנה אמרו שבכלל זה האזהרה מחלק דתי העיר כמנהגם וחלוק הקבוצים ע"כל ולא הזכיר הרב לומר שלא יהיו שתי ב"ד בעיר אחת ולפי זה אין כח לקהל אחד להכריח לקהל אחר לעשות רצונם במידי דלא מגדר מלתא לכלם הוא כנדון דידן אם לא עלתה כבר ההסכמה שכל קהל וקהל יזון ויפרנס לעניים שבב"ה שלו וכדכתיבנא ואפילו בקהל א' אין כח לרבים שבו לגזור על המיעוט במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ולאו מלתא דאסורא היא כל שכן מקהל לקהל שאין לקהל אחד לכוף את הקהל האחר במידי דלאו אסורא הוא ולאו מגדר מלתא לכלם הוא שאין לכלם שוים בדבר אלא איכא רווחא להאי ופסידא להאי כנדון דידן והשאלה הג' לא הבינותיה היטב מתוך כתבך מכל מקום כלל גדול יהי' בידך שאם לא מסר מודעה מתחלה אין כאן בית מיחוש אבל אם כבר מסר מתחלה אף על פי שהעדים לא הכירו באונסו באר לי שאלתך ואשיבך הנראה לעניות דעתי: כה אמר נמוך ונבוך דוד הכהן בכמ"ר חיים הכהן ז"ל ה"ה בית יב חדר א ב א שאלה יורנו רבינו אם ג' בתי כנסיות בעיר אחת תקנו תקנה בענין הרקוד עם הנשים הנשואות משום הדברים המכוערים שהיו עוברים בכל יום במחול כמעט כאלו המחול היתה קובה של זנות שהיה אומר הבחור למסדר המחול הביא לי את פלונית ואם לאו אינו מרקד וגם כן היא היתה אומרת כן ובשבת אחד אירע בלבול בתוך המחול כי בעלה של בחורה אמר לאשתו אל תרקדי עם פלוני ואחר כך מצאה בעלה מרקדת עמו ונעשה בלבול עד שהגיע הדבר בערכאות של גוים ובראות כל הקהלות הפרצה היוצאת מזה הרקוד עמדו ותקנו ושמו חרם גמור ברוב מנין ורוב בנין עם כל החומרות שאפשר שלא ירקד אלא איש אם אשתו ואב אם בתו ואם אם בנה ואח עם אחותו ותתקיים תקנה זה קרוב לשלשה שנים ואחר כן בעבור קטטה שעבר בין הקהילות הנזכרים מענין המס ונפרד אלו מאלו נתקבצו קצתם לומר טעניות של הבל מאחר שאנו קהל בפני עצמו ואנו נפרדים מהם במס אנו רוצים להתיר ההסכמה של הרקוד בינינו והאחרי' השיבו אין אתם יכולין לעשו' כדבר הזה כי הסכמ' כזא' אין לה התרה כ"ש שאתם המעט ואנו הרוב והם השיבו ההסכמה אינה כתובה ומאחר שאינה בכתב ממש אין בה וכו' סוף דבר לא אבו שמוע ויתנו כתף סוררת ועברו הסכמה ורקדו ביניהם מה דינן אם יכולים המעוט לבטל בלי דעת הרוב בטוענם שהם קהל בפני עצמם ועוד טוענים שההסכמה היתה סתמית בלא זמן אם כן הרשות בידינו לקיימה זמן מה ולבטלה אחר כך כנראה בעינינו תשובה מלתא דפשיטא היא לא צריכה רבה שאין כח ביד המעוט לבטל ההסכמ' שהיסכימו ביניה' כבר עד"ר כיון שלא קבעו בה זמן שאם היו קובעין בה זמן אחר עבור הזמן שקבעו לא היו מחוייבים לקיימה כמו שכתבו התוספות בפרק קמא י"ט אבל השתא שלא קבעו בה זמן צריכים הם שימנו כבראשונה לבטלה ולא הסכמה כי האי דמגדר מלתא היא לבד אני אומר שאין כח ביד המעוט לבטלה כיון שעלתה ההסכמה ביניהם אלא אפילו היכא דלא מגדר מילתא ותקנתם לכלם היא אין המעוט יכולים לבטלה כדתניא בפרקא קמא דבבא בתרא רשאין בני אדם להסיע את קצתם ופי' רש"י ז"ל להסיע על קצתם לקנות את העובר על שעבר על קצת דבריהם ולהסיע מדין דברי תורה ולראב"יה אפילו לא הסכימו כלם מתחלה בכך אלא שרוב הקהל מסכימים אל גזרת הראשונים הם יכולים מן הדין לכוף אה המעוט להיותם צייתי בתקנתם ואם הם מחניפים ולא הכריחום קולר תלוי בצואריהם כדכתב המרדכי בשמו בפרקא קמא דב"ב בענין המס שראשי הקהל הסכימו שלא לקבל שבועות משום אחם במס עיין שם ואפילו לרבינו תם וכן למהר"ם שכתב המרדכי בשמם וכן בשם רבינו יוסף ט"ע דדוקא היכא שנהגו כבר מימי קדם בעיר או שהתנו תחלה הוא דאמרינן דרשאין להסיע על קצתן אבל היכא דלא התנו לא דדוקא במידי דלא מגדר מלתא ותקנה לכולם היא וכההיא עובדא שהשיב עליה מהר"ם דהוה בענין המס אבל במידי דמגדר מלתא היא פשיטא שהרוב כופה את המעוט להיותו שומע לרוב ואפילו שלא נמצאו ולא נתרצה מעולם בדבר כדתנן כופין אותו לבנות בית שער לפרש"י כופין אותו אם כן החצר שאינו רוצה לסייע את בני החצר לבנות לחצר בית שער שומר הפתח יושב שם בצל ומרחיק לבני רשות הרבים מלהציץ לחצר וכן תנן כופין אותו לבנות העיר וכו' הרי לך שבמלתא דאיכא רווחא להאי כמו להאי ואפי' רוחא כל דהו כי ההוא דחצר כופין את בני העיר לבן העיר או בני החצר לבן החצר לכך כ"ש בנדון דידן דמגדר מלתא לכלם היא דכופין: ומהר"ם ז"ל באר זה בהדיא לפי מה שכתב המרדכי בשמו שכתב באותה תשובה של המס וז"ל דהא דאמרינן רשאין בני העיר להסיע את קצתם על קצתם היינו שנהגו כבר מקודם לבן העיר מימי קדם או שהם עצמם באים לתקן תקנות מדעת כלם כי הנהו טבחי דאתו לקמיה דרבא דאתנו בהדדי ומדעת כלן וקא משמע לן דנתקיימו הדברים אע"ג דבדבור בעלמא קא מתנו וגרע טפי מאסמכתא דכל דאי לאו כלום הוא הכא ודאי מהני כההיא הנאה דקא צייתי להדדי במדי דאיכא רוחא להאי כמו להאי איידי דקנו גמ' ומקני כההיא דפרק הפועלים מתנה שומר חנם להיות שומר שכר או כשואל דאפילו בדברים כההיא הנאה דנפיק עליה קלא גמר ומשעבד נפשיה אבל לשנות מדעת כולן במידי דאיכא פסידא להאי ורוחא להאי ולא מגדר מלתא הוא אין שומעים להם לעשות תקנה לעצמם שלא כתורה והכי מוכיח בתשובה רבינו יוסף טוב עלם עכ"ל הרי לך במלתא דאיכא פסידא להאי ורוחא להאי ולא מגדר מלתא היא הוא דאין שומעין להם הא במלתא דמגדר מלתא הוא שומעין להם וכן נמי נראה מדבריו דדוקא היכא דאיכא פסידא לא' מהם אין שומעין להם הא במלתא דליכא פסידא לחד מניהו אע"ג דליכא רוחא לכולהו ולא לרובם שומעין להם זה נהנה וזה אינו חסר כופין ואפילו על ענין יחידים כ"ש בני העיר דכופין והא דיהיב טעמא למלתיה דבההיא הנאה דקא צייתי להדדי במידי דאיכא רוחא להאי כמו להאי איידי דקנו גמר ומקני היינו משום דטבח בכל יום שאינו מוכר ויש בידו למכור אית ליה פסידא ולא שייך לומר כופין על מדת סדום ותו דאיכא פסידא לאחריני שמיקרים השער ותו דמשום טעמא דכופין על מדת סדום לא היו קורעין לעורו להכי יהיב טעמא דבההיא הנאה דקא צייתי וכו' ודרך אגב אני אומר דמיהיב טעמא למלתיה דבההיא הנאה דקא צייתי להדדי לא דמי לאסמכתא משמע דסבר דאפילו שנים שהתנו בכי האי גונא קנו דבאסמכתא אין חלוק בין רבים לשנים וכן נמי יר' מההיא ראיה אשר הביא לדבריו בפרק הפועלים ממתנה ש"ח להיות ש"ש ודלא כבעל נימוקי יוסף שכתב וז"ל והיינו כדאתנו אהדדי כל בני אומנות אחד דהוי כבני עיר אחרת לגרמייהו ורשאין להסיע על קצתן אבל תרי או תלתא מהאומנות לא ואפשר נמי דאיהו ז"ל נמי מודה דתרי נמי שהקנו קנו אלא דבמלתא דאיכא פסידא לאחריני קאמר דלא קנו אלא היכא שהתנו שכל מה שישתכרו באומנות יהא לאמצע דהתם אע"ג דאיכא פסידא לאחרינו בהוועדם יחד קנו שנעשו שכירים זה לזה: ואחזיר למה שהייתי בו הרי שעלה בידינו דבנדון דידן דמגדר מלתא היא לפי מה שבא בשאלה שהיו נעשים דברים המכוערים במחול וכמעט לפי הרגלם ומנהגם במחול היתה כמו קובה של זנות פשיטא דאליבא דכ"ע אפי' אם הסכימו טובי העיר עם רוב אנשי העיר או ששמעו בעת שהיו מתקנים התקנה ולא מיחו דכופין אותו המעוט להיות צייתי בתקנתם ולדעתו של מהר"ם אפילו להפקיד ממון ביד טובי העיר להפקירו דטובי העיר בעירם כמו גדולי הדור בכל מקום דמגדר מלתא ותקנתא וכן נר' נמי דעתו של הרשב"א ז"ל שכתב בתשובה שיכולים הקהל להפקיע קדושין כגון שיחכימו לומר שכל מי שקדש שלא בפני עשרה שלא יהיה קדושיו קדושין כ"ש בנדון דידן שכבר הסכימו כלם בדבר ומגדר מלתא הוא דפשיטא שחייבים המעוט לקיימה ואם ח"ו יעכבו המעוט על ההסכמה הקילר תלוי בצואר הרבים אם לא ייסרו אותם: ב ומעתה אני אומר דאפילו אם הדין היה נותן שיכולין המעוט לבטלו מה שאין האמת כן לא טוב עשו עמי המעוט שעברו על ההסכמה קודם שירדו לדין בפני שופט שבדורם כדכתב המרדכי בסוף פרק לא יחפור וז"ל יחיד המדיין עם קהלו עבור ענייני מסים הקהל גובין ממנו המס תחלה ואחר כך אם ירצה ירדו עמו לדין ואם נטלו שלא כדין יחזירו לו ע"פ ב"ד והקהל רוצים להיות מוחזקים ותופסין ולא תובעין וכו' עד להכי יש לנו להחשיבן מוחזקים דאשכחן בכמה דוכתי דחשו חכמים לעסקא דרבים דהא דאמרינן מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו כגון מי שהיה דרך עובר בתוך שדהו ונטל ונתן להם מן הצד וכיוצא בו וכתב הר"ם כי מנהג תורה הוא עד כאן לשונו הרי לך דאפילו להוציא מוציאים להחזיק לקהל כ"ש בנדון דידן דמגדר מלתא היא ואין כאן הוצאת ממון ושייך טפי לומר גדר שהחזיקו בה רבים אסור לקלקלו דפשיטא דהמעוט שעברו על ההסכמה קודם שירדו לדין שלא טוב עשו בעמם אף אם היה הדין עמהם כדכתיבנא כ"ש דודאי שלא כדין עשו ושאין כח בידם לבטל וכ"ש שקבלהו עליהם בחרם חמור כאשר בא בשאלה וחרם מדין שבועה מהני כדתניא בילמדנו בשם רבי עקיבא עלה דההיא קרא כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא יעלה אל המצפה לאמר מות יומת ותניא התם וכי שבועה היתה שם אלא ללמדך שהחרם היא השבועה והשבועה היא החרם אנשי יבש גלעד לא עלו נתחייבו מיתה ולא המעוט דוקא אני אומר שאין כח בידם לבטלה אלא אפילו הרוב בלא הסכמת כל טובי העיר שנתקבצו בעת ההסכמה דמסתמא שבועה זו על דעת גדולי הקהל נעשה וכדקאמר רב אשי בפרקא קמא דבבא בתרא אנא אתנויי נמי לא צריכנא דכל דאתי אדעתא דידי אתי מאי דבעינא וכן נמי קאמר רבי פנחס גבי אשה הנודרת דמסתמא על דעת בעל נודרת ומהאי טטמא הבעל מפר וכן נמי בנדון דידן מסתמא על דעת גדולי הקהל שהיו בהסכמתם נעשה ובר מין דין אמינא דכיון שנעשה עם כל החומרות שאפשר להיות ההסכמה מאושרת ומקויימת כאשר בא בשאלה וחוזק ההסכמות וקיומם על דעת המקום ועל דעת פלוני ופלוני הרי הוא כאלו פירוש בהדיא על דעת המקום ועל דעת פלוני ופלוני וכיון שנעשו על דעת גדולי הקהל אף אם נאמר שיש לו התרה דווקא יסכימו כל גדולי הקהלות שיסכימו בהסכמה הוא שיש לו התרה אבל בלא הסכמה לא