רד"ך עב

היכי דשייך חק תוכו' בד' שנעשה ה' או בב' שנעשה פ' או במ' פתוחה שנסתמה הכא נמי שייך בק' שנדבק' רגל השמאלית שנדבק' לגגה ששאינו דומה לשום אות שאם גרר הדבק לבד הוי חק תוכות אליבה דהני רברבי ופסול וכדפרישנא וכן כתב ר"י בעל הטורי' בהדיא בשם אביו הרא"ש ז"ל ובשם ספר התרומ' שכל שאין האות נכרת דהוי חק תוכות ואפילו לספר המצוות שכתב שאם כבר היתה האות עשויה כתקנה ונפל בה דיו יכול ליטלו כדכתב הוא ז"ל באותו סימן מ"מ אין הדבר ניכר שנפל דיו אחרי שכבר היתה האות עשויה כתקנה מודה שאין לגרור הדיו לבד הואיל ואפשר לתקן בגרירה כל האות וכל שכן שהרא"ש ז"ל וספר התרומות פסלו גם בזה כדכתב הוא ז"ל באותו סימן: ג ואל השאלה השלישי אם יש לפסול כשאינו נוגע האל"ף מלמטה ודאי פוסל דלא אשכחן שום אות שיהיה שני גופים כי אם ה' וק' כדאיתא בפרק הבונה ובפ' הקומץ רבה וקרא וכתבתם כתיב ודרשינן מיניה כתיבה תמה ואפילו קוצו של יוד פשיטא ליה לתלמודא דמעכב ולא גרע מיניה אפילו לפי' רש"י ז"ל שהוא הרגל הימנית דהא בפ' חלק משמע דאפילו נקודה בעלמא מקרי יוד ממה שדרשו על ונער יכתבם ועם היות שאין הגמרא בידי לא יכולתי לכתוב דבר ברור וכ"ש לפירוש ר"ת שפי' שהוא קוץ היוד העליון השמאלי ובהגהות מיימונייות כתב וז"ל וכן כתב הר"יח שתיו יש להיות דביקה רגלה לגגה שלא הזכירו חכמים להיות תלוי אלא ה"א וקו"ף והנה הר"ם ז"ל פסל לתפלין שהיו של אבא מארי ז"ל רק בשביל שלא היו מקצת היודי"ן שעל האלפי"ן ושאל השוני"ן ושעל העייני"ן ומקצת רגלי התוין נוגעין בגוף האות ואמר דלא גרע מקוצו של יוד דאמרינן דמעכב ובעי' כתיבה תמה ושלימה ולא שבורה עכ"ל פי' לפיכך שאם תאמר שמה שאנו אומרים דקוצו של יוד מעכב משום דבעינן שיהיו לו קוץ אבל כתיבה תמה לא בעינן על כן אמר ובעינן כתיבה תמה ושלימה ולא שבירה ואם כמו שקוצו של יו"ד מעכב הכי נמי כתיבה תמה בס"ת ותפילין לין ומזוזות מעכב והמדקדק לומר דדוקא במה של מעלה מהאלף יש לחוש ולא בשל מטה לא דבר נכונה לע"ד דמה לי למעלה ומה לי למטה הואיל והטעם הוא משום שצריכים להיות גולם אח' וזה אינו גולם אח' אדרבא בלמעלה היתה סברא להכשיר יותר אם אינו דבוק הואיל ומה שלמעלה דומה לאות יוד ממה שנכשיר בנפרד הרגל שלמטה שאז אינה דומה לא למעלה ולא שלמטה לשום אות דעדיף טפי שנוי האות הדומה לאות אחרת שבאלף בית ממה שאינה דומה לשום אות כדכתיבנא ואפילו לבעל האגור שכתב שם שגם הרגל שבא' הוא כמין יוד נראה דסברתו הוא דהויא יוד הפוכה ואם כן עדיף מינה כשנפרד מה שלמעלה משלמטה דהוי יוד ישרה ואפי' אם נאמר שלמעלה ושלמטה שוים אין לחלק כדפרישנא אלא בין אם נפרד מה שלמעלה בין מה שלמטה פסול הואיל ואינו גולם אחד וכן כתב בהדיא בעל האגור בשם ספר יראי' וז"ל וצריך להדביק הרגל במצח הגג וכן רגל היו"ד שהוא למעלה עכ"ל הרי שכתב בהדיא וצריך להדביק הרגל במצח הגג: והר"ן ז"ל פירש ההיא דהבונה דאמרינן שלא יעשה לאלפ"ין עיינ"ין וזה לשונו שלא יכתוב ה"א בענין שיראה ממנה צורת יוד עין הפוכה עכ"ל ואע"ג דנקט בלישניה לישנא דריחוק וכתב שאם ירחיק ולא כתב שאם לא ידביק היינו הך דמאחר שצריכה להיות דבוקה כל זמן שאינה דבוקה קורא אותה מרוחקת ותדע לך שכן הוא דהא גבי טיתין פע"ין כתב שלא ירחיק הקו האחרון מן הטית ונקט לשון הרחקה ואע"ג דדבר הנראה לעין הוא שאפילו הוא בתכלית הקירוב אלא שאינו דבוק יראה כפ' והיינו משום דהואיל והוא צריך להיות גוף אחד כל זמן שיהיה שני גופי' יקרא רחוק בערך מה שראוי להיות וכן בעל ספר יראים פי' ההוא דהבונה דאמרינן שלא יעשה לאלפיין עיינ"ין ופירש הר"ן ז"ל כדכתב האגור משמו מכל הא דלעיל עלה בידינו שס"ת שיש בו תיבות יתירות וחסרות שאין קורין בו ברבים: ורגל הקוף הדבוק לגגה אם יגרור הדבק לבד הוי חק תוכות ואם צריך לגרור כל האות או לא כבר הארכתי בפסק א' אשר פסקתי במחלקת נפלה בין כמוה"הר יעקב ן' חביב וחד עמיה ובין כמוה"הר אברהם טריוש ומכתם לדוד שמו קראתי ולעת כזאת היותו בידי לא זכיתי גם עלה בידינו שרגל הא' שאינה דבוקה לגגה פוסל הנראה לעניות דעתי והשם יצילנו משגיאות: נאום הכותב במתא פטרם ודעתו לא צלולה דוד הכהן בכ"מר חיים הכהן ז"ל: בית יא חדר א שאלה במתא ארטא נתיישבו ארבעה קהלות קורפייטי וסיסלייני וקאלברסי ופוייזי וכל קהל בית הכנסת לעצמם נוהגים כמנהגם כאשר היותם במקומם וקהל קאלבריסי הסכימו במעמד טובי קהלם שלא יורשה אחד מהם להפרד מהם וללכת להתפלל בשום אחד מבתי כנסיות האחרי' ואפילו אם יתקוטטו זה עם זה הן יחיד והן רבים ושלא יורשו להעריך דין כי אם לפני זקני קהלם ושיקבלו עליהם המריבים הן יחידים הן רבים מה שיגזרו עליהם זקניהם ועתה מחדש הלכו חלק מהם בבית הכנסת של סיסלייני ושלחו זקני קהל קדוש קאלבריא לזקני קהל קדוש סיסילייאה שלא יתפללו עם אותם שיצאו מבית הכנסת שלהם להתפלל עמהם רצוני בבית הכנסת של ק"ק ססילייא שהם עבריינים והם לא אבו שמוע להם גם מבית הכנסת של ק"ק פוליא הלכו בב"ה של ק"ק סיסילייא להתפלל שמה וכן גם כן מק"ק קורפו הלכו שמה להתפלל כאשר ראו טובי הקהלות ומנהיגיהם נתקבצו בב"ה של בני קורפו ושלחו למנהיגי ק"ק סיסילייא ובאו שם ואמרו להם בני קורפו למה לא תעריכו דין עם אלו והשיבו שהם פסולין לדון אותנו בהיות שגם מאנשי קהלכם באו להתפלל עמנו וכראותם כן הסכימו השלושה קהלות קדושות קורפו ופוליא וקאלבריא שלא יורשה שום אחד מהשלשה הקהילות הנזכרים ללכת להתפלל בבית כנסת אחר דרך קבע רק דרך עראי באקראי בעלמא ואם יקפידו מנהיגי הב"ה ההיא שהיה מתפלל שם על שהלך האיש ההוא בב"ה אחר שהחזן ומנהיגי הקהל ההוא שהלך זה להתפלל בב"ה שלהם לא יתפללו עמו וכל זה עשו שלא יתרבה המחלוק' בין הקהלו ק"ק סיסלייני לא רצו להכנס בהסכמתם ולא אבו שמוע לקולם וטתה יורינו המורה אם פסולי' אנשי ק"ק קורפו וק"ק פוליא לדון בין ק"ק סיסילייא ובין ק"ק קאלבריא על אודו' הסכמת ק"ק קאלבריא אשר כבר הסכימו כדלעיל וכן אם ק"ק סיסילייא המועטים מחוייבים לנהוג כמנהג הג' קהלות האחרות המרובים ולהיות נגררים אחריהם או לא וכ"ש שבעווינתינו שרבו יש בנינו עניים רבים ומסים וארנוניות ואם לא ישוב איש אל אחיזתו וא' משפחתו יתקיים עלינו חס ושלום חלק לבם וגו' מצורף לזה יש בינינו אנשים שאינם הגונים ואם נפרד איש מחברו חס ושלום יכלו כרם יי צבאות: תשובה מלתא דפשיטא שלענין ההסכמה שהסכימו ק"ק שלא יצא שום אחד מהם להתפלל בב"ה אחרת כדלעיל שטובי הקהלות אשר לא הלכו אותם היוצאים מק"ק להתפלל בבית הכנסת שלהם כשרים לדון בין שני הקהלות של קאלבריא ושל סוסיליא דלאו נוגעי נינהו הואיל ולא עלתה הסכמה שבאה בשאלה ביניהם דעדיף טפי מההיא דחזקת הבתים דאמרינן התם שאם סלקו עצמן שנים מאנשי העיר כשרים לדון על ענין אותה העיר עצמה ואע"ג דהיכא דלא סלקו עצמם הם פסולין לדון דנוגעים הם אבל לענין היזק הבא להם מסבת הענים ומסים וארנוניות שכבר עלתה ההסכמה בין כל הקהלות שכל ב"ה יזין ויפרנס העני' שבה ושיפרע סך ידוע בכל מסים וארנוניות שיבואו עליהם וכשיצאו מבית הכנסת שלהם להתפלל בב"ה אחר תכבד עליהם פסולים אנשי שאר הקהלות לדון אותם דהא היכא שגזל ראובן שדה משמעון ומכרה ללוי ובא יהודה וערער על לוי אמרינן פרק חזקת הבתים דפסול שמעון להעיד על לוי ולמימר ידענא דהאי ארעא לאו דיהודה הוא באיזו טענה שתהיה דנוגע לעדות הוא ואע"ג דאית לן למימר דשמעון לא קא מפסיד מידי בההיא זכותא דמפיק לה מלוי ליפקה מיהודה אפילו הכי אמרינן דנוגע בעדותו הוא והיינו משום שיש לנו לומר שמחשבתו של שמעון היא שלוי ניחא לו ויהודה לא ניחא לו דגברא אלמא הוא ואע"ג דלא אתחזק לן לאלמא אמרינן שמחשבתו של שמעון בכך שאין לנו להכשיר שום עדות אלא היכא דפשיטא לן שאינו נוגע בעדות בשום צד מכל הצדדין שבעולם כ"ש בנדון דידן שסברא גדולה היא שכל שאר הקהלות נוגעים הם ופסולים לדון בדבר זה אם כבר עלתה ההסכמה ביניהם כדכתיב' שחפצים הם בחובת הקהל שהלכו להתפלל שם מאנשי שאר הקהלות שהעדות יהדין שוים בפסול נגיעת הדיבר כדמשמע בפרק ח"ה וגם ני יש להאריך בדבר זה בחרתי הקצור שהשעה צריכה לכך: ואפילו אם עלתה כבר ההסכמה הנזכרת ביניהם דבכי האי גוונא מילתא דפשיטא היא שכל בני העיר שוים לענין מזון ופרנסה וסיוע זה לזה ולעניים שבעיר הן למתפללים בב"ה שלהם והן למתפללים בשאר ב"כ דענ"י עירם שמענו עניי ב"ה שלהם לא שמענו ובעיר תליא מלתא ולא בב"ה אפילו הכי פסולים הם לדונם הואיל ומכל ב"כ הלכו להתפלל בבית הכנסת כאשר בא בשאלה שאינו דומה קלוס המלך והדרתו כשמתקלס ומתהדר באנשים מועטי' לקילוס והדר המתקלס באנשי' מרובים וזכר לדבר בפרקא קמא דמגילה אמרינן של בית רבי היו מבטלין תלמוד תודה ובאים לשמוע מקרא מגילה ומסתמא בבית רבי היו עשרה והיו יכולין לקרוא המגילה בעשרה ואפילו הכי נקט לישנא דבאים לומר שהיו באים במקום קבוץ העם לשמוע מקרא מגילה שאל"כ היו מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה מכל מקום מבעי ליה וכן נמי קאמר התם במשפחת כהונ' ולויה והיינו משו' דאיכא פרסומי ניסא טפי וכן נמי איכא פורסי' הדרתו של מלרברבוי עם והמרבים בעם הרי אלו משובחי' וכן נמי כתב בעל הלכות גדולות גבי קול שאפילו צבור קרויין יחיד כיון שאין כל ישראל ביחד שכל עור שהעם מתרבים טפי עדיף דברוב עם הדרת מלך כתיב ובפרק אלו דברים תניא היו יושבים בבית המדרש והביאו אור לפניהם בית שמאי אומרים כל אחד לוברך לעצמו ובית הלל אומרים אחד מברך לכלן משום שנאמר ברוב עם הדרת מלך ומפרשין התם דטעמא דבית שמאי דלא חיישינן לרוב עם ולומר יחד מברך לכלם מפני בטול בית המדרש ופירש רש"י ז"ל בזמן שהיה אחד מברך לכלם הם צריכים לשתוק מגרסתם כדי שיתכוונו כלם וישמעו אליו ויענו אמן הרי לך דאי לאו טעמא דבטול ב"ה אפילו בית שמאי מודים דאחד מברך לכלם משום טעמא דברוב עם הדרת מלך וכן בראש השנה פרק יום טוב העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה השני מתקיע ומפרש טעמא דברוב עם הדרת מלך ומפרש התם דהלו היינו אומרים בשני מהאי טעמא אי לאו טעמא דזריזין מקדימין למצוות ולפי זה יש לנו לומר שמחשבת של שאר הקהלות היא חייב לקהל שהלכו להתפלל שם היוצאים מבתי כנסיות אחרות דהיינו סיסילייני כדי שישובו בני קהלם להתפלל בבית הכנסת שלהם כבתחלה להרבות העם להדור המלך ובהכי ניחא להו טפי וכההיא דח"ה שכתבתי לעיל ולענין ההסכמה אשר הסכמתם השלוש קהלות נראה שאין אנשי הקהל הרביעי חייבים להכנס בהסכמתכם שאין בזי הקהל אחד כפופים לבני קהל אחר גם כי בני הקהלות האחרות רבים מהכ שכל אחד ואחד מן הקהל וקהל בענין זה כעיר בפני עצמו שאין בני העיר אחת כפופים לבני עיר אחרת ואין בני קהל אחד כפופים לבני הקהל האחר דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הוו להו כשתי בתי דינין בעיר אחת וק"ל כרבא דהיכא דאיכא שתי בתי דינין בעיר אחת אלו נוהגין לאסור ואלו נוהגין לאיתר ואין כאן משום לא תתגודדו כדאיתא בפרקא קמא דיבמות ומה שכתב הרמב"ם