רד"ך עא

המקשה לומר שתצא בלא חליצה אלא שהמתרץ אמר לו דבספק דמ"ש אנן סהדי דמכנסת עצמה ואין סברא לומר שלפי מאי דהוה סלקא דעתין אפילו בספק גדול כבנדון דידן מכנסת עצמה הואיל ולא אשכחן במסקנה דמסיק הפך מאי דהוה ס"ד אלא בספק דמוכה שחין אבל בספק יותר גדול מזה פשיטא לע"ד דהמסקנא וס"ד שוים דלא מפלגי כולי האי דעת המקשה מדעת המתרץ דכל מאי דמצית להשוו' דעתם יש לנו להשוו' שדי לנו במה שאנו מוציאין אות' חלוקי' בסברא כגון בספק דמוכה שחין אבל להגדיל חלוקתם אין לנו שאין לנו אלא חלוקה הנמצא בהדיא או מכללא אבל טפי לא והבו דלא לוסיף עלה הוא כדפירשתי ולפי זה אתי שפיר טפי מאי דלא פריך התם לאביי למימר אלא מעתה יבמה שנפלה לפני משומד שהוא לארץ מרחקים כבנדון דידן תפיק בלא חליצה הואיל ומלתא דפשיטא היא דאומדנא רבה איכא הכא למימר דאנן סהדי דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה טפי ממאי דאיכא ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין והיינו משום דפשיטא ליה למקשה דהכא דינא הוא דתיפק בלא חליצה והא דלא מייתי תלמודא סייעת לאביי מהא משום דלא דמיא האי אומדנא לאומדנא דאביי ולא לשאר אומדני שבתלמוד דהאי אומדנא עדיפא מהנהו אומדנא דריש אע"פ ודאלמנה נזונת ודפרקא קמא דקדושין או על הפחות הויא כותייהו דלא מייתי תלמודא מנייהו סייעתא לאביי והיינו משום דהני אומדני עדיפי טפי מההיא אומדנא דאביי ומשאר אומדני כמו שכבר כתבתי ועל דרך זה נמי יש לומר שהתם דעתו של מהר"ם ז"ל דסבר דיבמה שנפלה לפני יבם משומד סתם דאינה זקוקה ואלמלא דמסתפינא מחבריא ה"א מלתא דרבה מהאי ואל אלהים יראנו נפלאות מתרתו: הנראה לעניות דעתי כתבתי להלכה ולא למעשה ואם מחכמי הדור שלמים וכן רבים יסכמו לעשות מעשה גם אני הצעיר אהיה סניף להם כיהודה ועוד לקרא כי היכי דנמטיי' שיבא מכשורא: נאם דוד הכהן בכמ"ר חיים הכהן ז"ל: בית עשרה חדר א ב שאלה ס"ת שנמצאו בו תיבות יתירות וחסרות אם מותר לקרוא בו ברבים: גם בענין דבוק הקוף אם מועיל בו גרירה ולא חק תוכות או הוי כמו חק תוכות כמו לגבי מ' פתוחה שנסתמו שאינו מועיל בו גרירה גם האלף שאינו נוגע לא מלמעלה ולא מלמטה אם פוסל כי בעל הטורים לא הביא אלא שאינו נוגע מלמעלה אז הוא פסול ולא הזכיר את שלמטה מה דינו צריך ליגע התחתון כמו העליון או לא כי הנה יש ממורי התורה שאומרים כי בעל הטורים לא חש אלא בעליון ולכך הזכירו אבל בתחתון אינו חושש כיון שלא הזכירו: תשובה לאפס הפנאי דטרידנא בגרסאי לא אאריך ואני אומר אל השאלה הא דמלתא דפשיטא היא שס"ת שנמצאו בו יתרות וחסרות שאינו ניקרא ס"ת כדאיתא פ"ק דב"ב אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב לקוח את ספר התורה הזה אלמא דכי חסר אות אחת אינו נקרא ס"ת ואפילו קוצו של יו"ד מעכב כדאמרינן בהקומץ רבה ואע"ג דהתם בתפלין ומזוזות קמיירי ה"ה בס"ת דהא תנן בפ"ק דמגילה אין בין ספרים לתפלין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ותפלין ומזוזות אינם נכתבים אלא אשורות אלמא דשאר מילי שוין דהא ממאי דדייקינן התם בגמ' הא לזה ולזה שווין משמע דמתני' דוקא קאמר דאין בין וכו' קאמר ולא דמי למה שאמר בעירובין פרק בכל מערבין אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנ' בהן חוץ וכן הוכיח הרשב"א בתשובה דה"ה או כ"ש בס"ת ואע"ג דבפרק הנזקין קאמר רבי שמואל בר נחמני שספר תו' שחסר ממנו יריעה אחת אין קורין בו דמשמע הא אות אחת או פסוק אחד קורין בו מדלא השמיענו רבותא דהיינו אפילו באות א' נלע"ד דלכי מעיינת ביה שפיר לא היא דהואיל וחסר הוא מה לי יריעה ומה לי אות אחת דסוף סוף מחסר במילתיה הוא אלא דאצטריך רבי שמואל בחסר יריעה לאשמועינן דס"ת דמחסר מלתיה אין קורין בו ברבים שתקנת משה ועזרא שתקנו שיהו קורין כדאיתא במרובה לא היתה אלא בספר כשר וכל הקורא בספר ברבים על דעת תקנת משה ועזרא והספר פסול הרי ברכה לבטלה שתקנת משה ועזרא לברך בספר כשר ועשוי כתקון חכמים היתה ולהכי השמיענו בירעה דאי אשמעינן אפילו באות אחת או פסוק אחד הוה ס"ד למי' דעעמא הוי משום דכל המברך בס"ת ברבים סבר הוא דספר כשר הוא ואם הספר חסר אפילו אות אחת הרי הוא פסול והוא על דעת ספר כשר בירך והויא ברכה לבטלה שהדבר תלוי בדעת המברך ואפילו היכא שהמברך יודע שחסר בו אות אחת או פסוק אחד גזרו שלא לקרות בו ויש לחוש לנכנסים ויוצאים ולמי שאינו יודע דלא אושא מילתא טפי בחסר אות אחת או פסוק אחד אבל בחסר יריעה א' דאושא מלתא טובא ה"א דמברכים בו דכל המברך על דעת ספר פסול מברך ולהכי השמיענו דאפילו בחסר יריעה אחת דאושא מילתא טובא אין קורין בו שאין תלוי בדעת המברך אלא שתקנת משה ועזרא היתה לברך בס"ת כשר ועשוי כתיקון חכמים וכדפי' ואפשר דמהאי טעמא קא מבעיא לן התם אם קורין בחומשים בצבור או לא שהשואל היה סובר שבדעת המברך תלוי הדבר והיכא שחסר חומש א' מנכר מילתא טפי ואין לחוש ובעו למיפשט מההוא דר' שמואל בר נחמני דקאמר ס"ת שחסר יריעה אחת וכו' דהתם נמי אושא מילתא טובא ואין לחוש שיטעה המברך וקאמר התלמוד דלא היא שאין הדבר תלוי בדעת המברך אע"ג שאינו יודע שהספר חסר אין לקרות בו בצבור דתקנת משה ועזרא לא היתה לקרות בספר חסר והמברך עליו אע"ג דידע דחסר הוא הויא לבטלה וה"ה חסר אות אחת נמי דהאי נמי מחסר במלתיה הוא ולכך לא תקנו משה ועזרא אלא שר' שמואל בר נחמני השמיענו ביריעה דאושא מלתא טובא שלא תביא לטעות ולומר שהדבר תלוי בדעת המברך כדפי' והוי מצי למדחי ולומר דאפילו אם הדבר תלוי בדעת המברך אין להביא ראיה ממאי דקאמר רבי שמואל על ס"ת שחסר בו חומש דבחסר בו חומש מנכר מלתא טפי מחסר יריעה אחת אלא שהאמת אמ' בעל התלמוד דביריעה אחת נמי אושא מלתא טובא ואין לחוש לטעות המברך והיינו עעמא דאין קורין משום דמחסר במלתא וה"ה אם חסר אות או שאינה עשויה כתקון חז"ל דתקנת משה ועזרא לקרות בספר כשר או לכל הפחות בחומש כשר עשוי כתקון חז"ל היתה וכל זה למדנו מדנקט ר' שמואל במלתיה ס"ת שחסר בו יריעה אחת וכדפי' והרמב"ן כתב דהתם כשחסר יריעה אחרונה של ס"ת או של חומש קא מיירי ומשום דחסר במלתיה אבל השמיט בו הסופר פסוק אחד באמצע או אפילו אות אחת לא צריכה ליה דודאי אין קורין בו וכן כתב הרשב"א בתשובה ואע"ג דלפ' אחר שפירש הוא באות' תשובה משמע דלדעתו אפילו אם חסר אות אחת או פסוק אחד כל היכא דלא חסר יריעה קורין בחומש השלם ואין לסמוך לעשות מעשה דלהלכה קאמר דהא הוא פי' שם פי' אחר דלא היא פי' אם חסר אפילו אות אחת אין לקרות אפילו בחומש השלום וכן הביא דברי הרמב"ן ולא דחה אותו ואם כן להלכה הוא דקאמר הרב וכן נמי כתב הר"ן בפרק הנזקין והרמב"ם כתב בפ"א דהלכות תפלין ומזוזות וז"ל וכן ספר תורה שחסר אפילו אות אחת פסול אע"ג דכתוב בכולהי משמו שהוא ז"ל השיב בתשובה שקורין בספר שאינו עשוי כהלכתו בצבור היכא שאין ס"ת כשר הא כתב הוא ז"ל בספרו בהלכות ספר תורה וז"ל נמצאת למד שכ' דברים הם שכל אחד מהם פוסל ס"ת ואם נעשה בו אחד מהם הרי כחומש שמלמדין בו התנוקות ואין בו קדושת ספר תורה ואין קורין בו ברבים וכתב עליו הרא"ש ז"ל שהרב ז"ל חזר בו בזקנותו ממה שכתב בתשובה בילדותו וכן הוא ז"ל דקדק בדבר והחזיק בו באותה תשובה דאין לקרות בו בספר פסול בצבור אפילו אם אין להם ספר כשר דתקנות משה ועזרא לא היתה אלא לקרוא בספר כשר עשוי כתקון חז"ל: ב ובעל ספר מגדל עוז כתב הר"ם הלוי וכל חכמי ספרד וגם חכמים בשם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל שאם נמצא טעות בספר תורה אפילו בסוף הפרשה מחזירין אותו ומביאין ספר תורה אחר במקומו וקוראין גם מברכין כבתחלה ואל השאלה השנית אני אומר שאם גרר דבוק מקוף דהוי חק תוכות דהא בפרק המביא שני תניא וכתב ולא וחקק ואמרינן התם למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא ורמינהי עבד שיצא וכו' עד אמר רבי אלעזר לא קשיא הא דחק תוכות הא דחק יריכות ופרש"י ז"ל וז"ל הא דחק תוכות של אותיות וצדיהן והאותיות בולטות אינו כתב הא דחק יריכותהן של אותיות דהיינו הן ממש ששקע הכתב זו היא כתיבה עכ"ל וכתב בעל ספר מצוות הגדול בסימן נ' וז"ל מתוך שמועה זו פסק ר"י שאם אירע לסופר הכותב את הגט שנפלה דיו מן הקולמוס בתוך ד' ונעשה ה' או בתוך ב' ונעשה פ' או בתוך מ' פתוחה ונעשה סתומה וכו' עד שלא יועיל למחוק את הטפה מאחר שאין האות שמה עליה אלא ע"י מחיקת הטיפה זה נקרא חק תוכות ופסול עכ"ל וכן כתב המרדכי בפרק שני דגטין ולמתעקש שיאמר דלא דמי ד' וב' שנפלה טיפת דיו לתוכן לרגל הקוף שנדבקה לגגה דבד' אין שום ירך שמאלי וכן בב' ואם כן אינו עושה מעשה בירך האות אבל ברגל הקוף שנדבקה לגגה היא יריכו השמאלי ונדבק שלא כדינו וכשגורר הדבק שפיר קרי ליה חק יריכות נשיבהו ונאמר דלא הוא דהא הם ז"ל הוקשה להם מההיא דהכותב דאמרינן התם שאם נטל לגגו של ח' ועשאו שני זייני"ן דלגבי שבת חייב ולדעת המתעקש מאי קשיא להו והא התם עושה מעשה בירך האות אלא ודאי אין חלוק וכ"ש שהם ז"ל הזכירו בדבריהם בהדיא גם מ"ם פתוחה שנסמה דהתם נמי הסתומה היא כירכות המ' שנדבק ירך לחברו וא"ה פסלי בגרירות הדבק ואע"ג דהר"ן ז"ל כתב בפרק הבונה בשם הרשב"א ז"ל עלה דההיא דנטל גגו של ח' ועשאו ב' זייני"ן וז"ל וכתוב בחדושי הרשב"א דמהא שמעינן דבכה"ג לא מקרי חק תוכות שאינו אלא כמפריד בין שתי אותיות דבוקות הא הר"ן ז"ל דחה דבריו וכתב ז"ל ולי נראה דאין מכאן ראיה דלגבי שבת ליכא קפיד' בין חק תוכות לחק יריכות וכו' וכן הנהו רברבי דלעיל לא מתרצינן ההיא דהבונה כוותיה יעויין בדבריהם והואיל ונוכל לתקן הדברים אליבא דכ"ע בגרירת האות פשיטא שאין לנו להכניס ראשנו בין הרים הגבוהים וירוצו את גלגלתינו ועוד דאפש' דאפי' הרשב"א לא קאמר אלא בכל כה"ג דנטל גגו דח' וכדמפרש בדבריו שאינו אלא כמפריד ב' אותיות דבוקות אבל באות אחד כמו ה' וק' שנדבקו רגליהן לגגיהן אפשר דמודה הוא דבכה"ג הוי חק תוכות וכן כתב המרדכי בשם בעל התרומות דבדבקות אות לחברתה לא הוי חק תוכות ואלו במ' שנסתמה אע"ג דביריכות המ' הוא שגורר הדבק כתב דהוי חק תוכות וכן כתב ריב"ה ז"ל בשם אביו הראש ז"ל ואע"ג דבפרק הבונה איכא תנא דמכשר במ' פתוחה שנעשה סתומה כדאיתא התם ואפילו הכי סברי הנהו רברבי דאפילו גרר הדבק ועשאה פתוחה כ"ש בשאר אותיות שיש לפוסלם בכה"ג וכדכתבו הני רברבי דלעיל על ד' שנעשה ה' ועל ב' שנעשה: פ' וק"ו באות שנשתנית צורתו מכל וכל דהא בפרק הבונה תניא וכתבתם כתיבה תמה שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן עייני"ן אלפי"ן ביתין כפין כפין ביתין גמין צדין צדין גמין דלתין רשין רשין דלתין ופי' רש"י התם אלפין עיינין יש שכותבין כן מפני שדומין בקראתן בתין כפין דומין בכתי' גמין צדין דומין בכתיבתן אלא שזה למעלה וזה למטה עכ"ל הרי לך דאי לאו וכתבת' הוה ס"ד למימ' שמותר לכתוב ולשנות אות באות באות הדומה לה או בכתיבה או בקריאה אבל באות שאינה דומה לה לא בכתיבה ולא בקריאה אע"פ שהוא מאותיות שבאלף בית וקל וחומר כשלא תדמה לאות מהאותיות שבאלף בית בלאו קרא נמי פשיטא שאין לעשות כן ואם כן עדיף טפי כשת שתנה האות לאות אחרת שבאל"ף בית ממה שלא תדמה לשום אות שבא' ב' או לכל הפחות לא גרע ממנו ואם כן כי