רד"ך ע

וכו' עד ואם קידש אשה משמיחה אינה צריכה גט להיות כישראל משומד עכ"ל וכן משמע נמי בפ"ק דגיטין דזכות וחובה דקאמרינן לפי רצונו של אדם הוא דאמרינן דתנן התם האומר תני גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר"מ וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשיחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו וכו' עד אמר להם והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה וכו' ובגמרא אמרינן תניא אמר ר' אליעזר אמרנו לו למאיר והלא זכות הוא לעבד שיוצא ותחת ידי עבדו לחירות אמר לנו חוב הוא לו שאם היה עבד כהן פוסלו מן התרומה אמרנו לו והלא מה אם ירצה שלא לפרנסו וכו' ופרכינן ולר"מ תינח עבד כהן עבד ישראל מא"ל ומשנינן א"ר שמוחל בר רב יצחק מפני שמפסידו משפחה כנענית ופרכינן אדרבא הוא מתירו בבת חורין ומשני' עבדא בהפקרא ניחא ליה ע"כ הרי לך אע"פ דכשיצא העבד בן חורין הרי הוא ככל ישראל ובהיותו עבד אינו חייב במצות אלא כאשה וזכות הוא לנפשו ביוצאו בן חורין אפ"ה קאמר ר"מ דחוב הוא לו ואינו משתחרר שלא בפניו דמאי דאמרינן זכין לו שלא בפניו היינו במה שרצונו בכך טפי קאמרינן ואפילו רבנן דפליגי עליה דר"מ לא קאמרו דזכות הוא לו אלא מטעמא שאם ירצה שלא לזונו רשאי בעבד כהן או מטעמא שהוא מתירו בבת חורין לזכות הוא לו שיוצא לחירות ורשות אחרים עליו דאין לומר לטעמא דר"מ קאמרי אבל אינהו דקאמרי סתם דזכות הוא לעבד שיצא מתחת יד רבו לחירות היינו משום דמתחייב במצוות קאמר וזכות הוא לנפשו דהא בכל דוכתי כל היכא דאפשר לן למימר בתרי דפליגי דכל חד טעמא דנפשיה קאמר ולאו לדבריו דחבריה קאמר עדיף לן טפי והיינו משום שכל שאפשר שלא להגדיל המחלוקת ולהוליד מחלוקת חדשה עדיף לן טפי כי הכא דאי אמרינן דרבנן לדבריו דר"מ קאמרי אנו מולידים מחלוקות חדשה שצריכין אנו לומר דלר"מ זכות וחובה תלוייה במה שרצונו בכך ואינו חושש לזכות וחובת נפשו דהיינו לזכות וחובת האיסורין והמצות ולרבנן תלוי בזכות וחובת האיסורין והמצות וזה אין לנו לומר שדי לנו במה שמצאנום חולקין ואין לומר דאע"ג דזכות וחובה דאמרינן אינם תלויים בזכות וחובת נפשו של אדם אלא ברצונו של אדם כדהוכחנו: מכל מקום רש"י ז"ל שכתב באשה שנשתמד בעלה שיש לאחר לקבל לה גיטה היינו משום דאנן סהדי דהואיל וישראלית היא הרי היא בחזקת כשרות דלא ניחא לה לעמוד תחת המשומד וא"כ אנן סהדי דזכות הוא לה דהא רש"י ז"ל לא מפליג בין ישראל מ"ש שהוא בחזקת כשר למשומד אלא דמשוי יבם ישראל מ"ש ליבם משומד וסבר דכי היכא דאמרינן התם בהגוזל במ"ש דאנן סהדי דמינח ניחא לה ה"נ ביבם משומד וא"א כדאמרת הוה ליה לרש"י ז"ל למימר כמהר"ם ז"ל דדוקא ביבם מ"ש שאינה עוברת על הדת אם תהיה תחתיו הוא דקאמרינן התם דאנן סהדי דמינח ניחא לה אבל ביבם משומד לית לן למימר הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה לעבור על הדת אלא ודאי נראה דלרש"י ז"ל אשה ניחא דגופה עדיף לה טפי ואפילו נגד זכות נפשה אא"כ תגלה דעתה דלא ניחא לה ומש"ה לרש"י ז"ל שוה יבם משומד ליבם מ"ש ומה"ט נמי נראה דאין להקשות ולומר דהיכי תיסק אדעתין למימר דרש"י ז"ל סבר דאשה שנשתמד בעלה דאין לאחר לקבל לה גטה שלא מדעתה והלא בשלהי האשה שלום מסקינין דאין מזכין גט לאשה במקום קטטה דניחא דגופא עדיף לה וחוב הוא לה מדר"ל דאמר טב למיתב טן דו וכו' לכאורה משמע דדוקא בישראל כשר הוא דאמרינן הכי דאע"ג דאית להו קטטה חוב הוא לה דניחא דגופה עדיף לה אבל במשומד לית לן למימר הכי דנראה דלרש"י ז"ל אין חילוק בין ישראל השנוי לה למשומד מדמשוי לה למשומד לישראל מ"ש וא"כ כי היכא דאמרינן התם בהאשה שלום דאין מזכין גט לאשה במקום קטטא דניחא דגופה עדיף לה כדר"ל ה"נ במקום שמד דניחא דגופה עדיף לה וכדר"ל ואפשר דראייתו של רש"י ז"ל מסוף פרק האשה שלום ומפרק המדיר שכבר הזכרתי וכדכתיבנא ולפי שראיתי בתשובת כמהרא"מ ז"ל נראה שכתב שמה שהורה רש"י ז"ל לאחר לקבל גט מהמשומד היינו משום דזכות הוא לה להצילה מאיסור ביאה ומיכשול כמה איסורין והביא ראיה לזה ממה שהשיב רש"י ז"ל באשה שנשתמדה דזכות הוא לה שיוצאה מתחת ידו ואפילו שלא מדעתה יש לאחר לקבל הגט מבעלה המשומד הואיל ונאסרה עליו וזהו הכלל העולה מההיא תשובה הצריך לנו וכת' כתב וז"ל וא"כ ה"נ גבי אשה שנשתמד בעלה ואפי' שלא מדעתה והיא מתגרשת מיד בקבלתו של זה דברי' ק"ו ומה אם באש' שנטמעה בין הגוים ונאסרה על בעלה דליכא אלא איסור ביאה בלחודא שהרי בבעלה כשר עסקינן אפ"ה הורה רש"י ז"ל שימסור הבעל את הגט ליד מי שירצה וכו' עד גבי אשת משומד דאיכא איסור ביאה וחששא דהעברת הדת ומכשול כמה מיני איסורים מבעיא עכ"ל: ואני אומר שאחרי המחילה מכ"ת אין להביא ראי' משם דהתם היינו טעמא דרש"י ז"ל משום דבעלה ישראל כשר הוא ומאחר שנשתמד אנן סהדי שיתרחק ממנה ושוב לא יבוא עליה הן מטעם שהיא אסורה לו והן מטעם שיוליד ממנה בנים שאינם הגונים והן מטעם שהיא שנואה אליו ביותר ולא היה לה ממנו אפילו צוות בעלמא דכל משומד או משומדת כל בר ישראל שונא הוא להם ומאי דאמרינן דבכל דהו ניחא לה הוא משום דבתשמיש ניחא לה וכדאמרינן בפרק האשה שלום ובפרק המדיר תנא וכולן מזנות וכו' כמו שכבר כתבתי למעלה אבל באשה שנשתמד בעלה הואיל והוא בא עליה כדרכו וכמנהגו והיא ממלאה תאוותה ורצון נפשה שמא ניחא לה טפי דאע"ג שהוא בא עליה באיסור ניחא דגופה עדיף לה ואינה חוששת לא לאסור ולא לשום דבר איכא דלהוי לה ניחא דגופה כאשר כבר הוכחנו זכין לאדם וכו' ואין חבין וכו' דקאמרינן לא בזכות וחובת הנפש אמרינן הכי אלא בתר רצונו של אדם אזלינן בהא כאשר כבר הוכחנו: גם ממה שהביא כ"ת להחזיק דבריו ממה שכתוב הרמב"ם בהלכות גירושין פ"ב וז"ל מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש וכו' עד מכין אותו עד שיאמר רוצה אני וכו' עד וכיון שהוכיח ותשש כחו ויצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו וכתב כ"ת וה"ה גבי משומד כיון שהדין נותן לפרוש הימנו וכו' עד אע"פ שמתרצה בכך אנן סהדי דבתר הכי כשישקוט יצרה הקשה תהיה שמחה בהצלתה מתחת ידו: ואני אומר גם בזה שאחרי המחילה אמינא שאין להביא ראיה משם דש"ה שבעת נתינת הגט אומר רוצה אני ואם באת להביא ראיה משם אדרבה יראה שיש לדקדק בהפך דהא התם אם לא אמר רוצה אני הגט פסול שגרש לאונסו ולא אמרינן דאנן סהדי דכשישקוט יצר הרע יהיה שמח בנתינת הגט ויהא הגט כשר אלא אמרינן דהואיל ובשעה שנתן הגט לא אמר רוצה אני ולא שקט יצרו הימנו גם כי אחרי כן ישקוט הגט פסול וה"נ הכא גבי משומד אע"ג די"ל שלבסוף תהי' שמחה בהצלתה מ"מ הואיל ובעת נתינת הגט לא גלתה דעתה בזה ולא בקשה ממנו גט רגלים לדבר דניחא לה בטן דו דידיה ושמא חוב הוא לה ואינה מתגרשת בכך הואיל ושעת נתינה לאו שעת הכושר הוא דשמא רצונה וחפצה בו דזכין לאדם שלא בפניו וכו' אינו תלוי אלא במה שרצונו בכך כדהוכחני ואע"ג שכן הוא אין לאומר לומר שמתשובת רש"י ז"ל שהורה על משומד שנתרצה לתת גט וכו' מוכח דרש"י ז"ל סבר דלא ניחא לה בטנדו דמשומד כלל דלע"ד נראה שרש"י ז"ל לא הורה כן אלא על אשת משומד שאשתו בקשה ממנו גט וגלתה דעתה שרוצה בכך והוא היה מסרב בדבר ולבסוף נתרצה והיינו דנקט לישנא דנתרצה וכתב שנתרצה לתת גט לאשתו ולא נקט שרצה לתת גט וכו' דלשון שנתרצה משמע שבקשה ממנו גט והיה מסרב לתתו ולבסוף נתרצה והשתא אתי שפיר דמהר"ם ז"ל לא כתב מה שכתב על תשובתו של רש"י ז"ל אלא על לשון ספר אגודה ומהר"ם ז"ל במלתא אחרינא וק"ל וגם אם נאמר דתשובת רש"י ז"ל ודברי בעל ספר אגודה ומהר"ם ז"ל במלתא חדא שגם רש"י ז"ל הורה מה שהורה על אשת משומד שלא גלתה אשתו דעתה ורצונה שרצונה לקבל גט ממנו ופליג מהר"ם ז"ל עליה אפילו הכי אין להוכיח ולומר שלדעתו של רש"י ז"ל פי' ההיא סוגיא דהגוזל הויא דמינח ניחא לה בכל דהו אבעלה השלם קאמר אלא לעולם אמוכה שחין או משומד קאמר ופירש הסוגיא על הדרך שפירשתיה ואל יקשה לך דא"כ במאי פליגי רש"י ז"ל ומהר"ם אליביה דרש"י ז"ל דנראה שרש"י סובר דאע"ג דאמרינן בהגוזל שמצד הטובה שיש לאשה עם בעלה השלם והוא הדין עם בעלה הכשר מינח ניחא לה בטנדו דמוכה שחין והוא הדין במשומד לאחר מיתת בעלה בטבותא פורתא דאית בהו כדפירשתי מ"מ היכא דלית לן האי טעמא דבעלה השלם או הכשר לא אמרינן דטעמא דלבה גס בו משוי לה דיהא ניחא לה בטנדו דמ"ש או דמשומד דאדרב' היא לבעל שלם או כשר נשאת ולא למשומד אע"ג דהיא צריכה ממנו גט שמכנסת עצמה בספק ועל דרך שכתבו התו' בפרק נערה ומהר"ם ז"ל פליג בהאי סברא נמי וסבר דלסברתו של רש"י ז"ל דסבר דניחא לה בטנדו דמשומד לאחר מיתת בעלה כי היכא דניחא לה בטנדו דמוכה שחין לאחר מיתת בעלה מצד חבת בעלה השלם או הכשר הכא נמי ניחא לה בטנדו דבעלה המשומד הואיל ולבה גס בו דטעמא דחבת בעלה השלם או הכשר וטעמא דלבה גס בו שוים לסברת מהר"ם ז"ל וכדפירשתי ומשום הכי כתב א"כ צריך לומר שגם בזה שייך לומר טנדו ולפי זה נראה שמהר"ם לא ראה תשובתו של רש"י ז"ל שאלו ראה אע"ג דפליג עליה היה מביא דבריו והיה חולק עליו וכן נראה שהיה סברת מהר"רי ז"ל למדקדק בדבריו שכתב בסוף דבריו ולא קשיא מדידיה אדידיה והמעיין יעיין כי אין נפקותא בדבר כדי להאריך אבל לפי הפירוש הראשון אשר פירשתי שהוא האמת לפי הנראה לע"ד אין אנו צריכין לזה דמר אמר חדא ומר אמר חדא וכדפירשתי ונראה שדעתו של מהר"רי ז"ל היתה בפי' ההיא סוגיא דהגוזל כדפירשתי יעויין בדבריו אלא שהיא נתן טעם לדבריו לומר דבמשומד שייך ביה טנדו לרש"י ז"ל דשמא יחזור בתשובה שמכנסת עצמה בספק ולי הדיוט נראה דאי משום האי טעמא שייך טפי לומר דמכנסת עצמה בספק אבל לא שייך ביה לומר דניחא לה בטנדו דמשומד דהא אי הוי משומד ולא יחזור בתשובה לא ניחא לה בטנדו דידיה ומהאי טעמא לא הזכרתי לחלק אליביה דרש"י ז"ל בין אשה שיבמה משומד דהויא בספק שתפיל בטנדו דמשומד לאשה שנשתמד בעלה דהויא בודאי בטנדו דידיה כמו שחלק מהרר"י ז"ל בתשובתו וכן כמהר"ר אליה מזרחי נראה נגד מה שכתב מהר"ם ז"ל דברי בעל ספר אגודה וגם כי אין דעת הדיוט מכרעת האמת יורה דרכו והאל יצילנו משגיאות: ומעתה אומר שאפילו אם נדחק לפרש ולומר דההיא דהגוזל דקאמר דמינח ניחא לה בכל דהו אבעלה אשלם קאי וקרי ליה כל דהו הואיל ומכנסת עצמה בספק ואין רצונה שלם שרצון האשה השלם הוא להתקדש לבעל כשר לא תכנס על ידו בספק שמא תפול לפני יבם מוכה שחין ומשום הכי קרי ליה כל דהו וההיא דריש לקיש דמייתי התם נדחק לפרשו ולומר דה"ק טב למיתב טנדו דבעלה השלם אע"פ שמכנסת עצמה בספק שמא תפול לפני מוכה שחין השנוי לה מכל וכל מלמיתב ארמלו שאינה מכנסת עצמה בספק מה שאין כן האמת לפי הנראה לע"ד וכדפירשתי אפילו הכי נראה דבנדון דידן אינה זקוקה ליבם דדוקא גבי מוכה שחין הוא דאשכחן ליה לתלמודא דקאמר דמכנסת עצמה בספק שתפול לפניו כדי שתתקדש לכתחלה לאחיו השלם דאע"ג דשנוי הוא לה אין שנוי לה אלא מטעם אחד דהיינו מפני שהוא מוכה שחין אבל לכל הפחות יהיה לה ממנו ניחא דגופא שזהו עיקר הקפדת האשה גם כי לא יהיה לה כרצונה הגמור כמו שכבר כתבתי: אבל בנדון דידן ששנוי הוא לה משני טעמים חדא שהוא משומד ומזה הטעם שנוי הוא לה ביותר ונוספה עליה רעת העיגון אם תפול לפניו שלא יהיה לה ממנו אפילו צוות בעלמא שגם מזה הטעם שנוי הוא לה יותר ויותר אנן סהדי שאינה מכנסת עצמה בספק שתפול לפניו מצד חבת בעלה הכשר מרוב השנאה הגדול' שהיא שונא' בו יותר ויותר ממה שהית' שונאה בו אם היה מוכה שחין והיתה נופלת לפניו דאפילו בספק שתפול לפני מ"ש היה עולה בדעת