רד"ך סב

דאנהרינהי לעיינין ממתני' מ"מ לפי המסקנ' נשואה לכהן ואינה נשואה לכהן שוות באסור זה: ותרץ ואימא דודאי גרע' בעבור דבנשאת לכהן אחרי שנשבית שעשתה מעשה שריא דסמכינן על המעש' שעשת' אחרי שבייתה דאמרי' דמעשה לא הוה קא עבדא וכההיא שאמ' בשלהי התקבל מעשה לא עבדי דהאי אסור' דאסרי' שבויה לכהן חומרא בעלמא הוא ולית לן לאוסרה אלא היכא דלית לה טענה כל דהו להתירה אבל היכא שיש לה טענה כל דהו יתר מהשבויה שגזרו עליה דהיינו שנשבית ובאו עדים שנשבית קודם שנשאת לכהן או קודם שהותרה להנשא אבל כל היכא שיתוסף עליה טענה כל דהו להתירה דלא דמיא לההיא דגזרו עליה אע"ג דהוי טענה כל דהוא שריא לה וראיה לדבר מבנתיה דשמואל דאמרי' התם בפ"ב דכתובות בנתיה דמר שמואל אשתביין ואסקינהו לא"' אוקמן לשבונייהו אבראי ועיילי אינהי לבי מדרשא דרבי חנינא הא אמרה נשביתי וטהורה אני שרינהו סוף עול אתו שבונייהו וכו' א"ל ר' חנינ' לרב שמן בר אבא פוק איטפל בקרובתיך הרי לך שהערימו ורגלי' קצת לדבר דשקר' קאמרי הואיל ובערמ' עשו כדי שיאמנו דבריהם להנשא לכהן ובה שעתא נודע לב"ד שבערמה עשו ואלו ידע ב"ד שבאו השבאים עמהם לא היו מתירין אותן להנשא א"ה לא הותרו לינשא לכתחלה ואע"ג שהיה עליהן קול שיש עדים שנטמאו כדמשמע התם במסקנא וכן דעתו של הר"מבם ונראה דהיינו טעמא דהאי אסורא דשבויה חומרא בעלמא ובטעו' כל דהו שיתוסף עליה להיתרה דלא הוי בגזרת חכמים דהיינו שבאו עדים שנשבית קודם שהתירוה לינשא לא הויא בכלל הגזרה ושריא לה בין אם היא מערמה כדי להתירה בין אינה מערמה ומהאי טעמא הוא דתניא התם אמרה נשביתי וטהורה אני ויש לי עדים שטהורה אני אין אומר נמתין עד שיבואו עדים אלא מתירין אותה מיד ומדקתני סתמא ויש לי עדים שטהורה אני משמע שאף אם פירשה ואמרה יש לי עדים פ' ופ' דאין אומר נמתין אלא מתירין אותה מיד דהאי שבויה לא הויא בכלל שבויה שגזרו בה חכמים דהא נתוסף בה טעמא דהיתרא ולכך אין אנו צריכין להמתין לברור הדבר גם כי אפשר להתברר דגזרה בעלמא הוא שגזרו בה חכמים משום חששא בעלמא והאי לא הויא בכלל גזרת חכמים כדפרישית וכן נמי משמע התם דאפילו פירשה ואמרה שיש לה עדים פ' ופ' שטהורה היא ובאו אותם העדי' ואמרו לה"דמ דרגלים לדבר דשקרא בדבריה ואין כאן הפה שאסר וכו' דלא תצא דדוק' בבאו עדי טומא' הוא דתניא התם דתצא אבל בגונא אחרינא לא ומיהו אי מהא לפי מה שאכתוב לפנים יש לדחות ולומר דאין ראיה דמילתא דלא דמיא עלה היא ודינא הוא דלא תצא וכאשר אכתוב לפני' בע"ה אלא דמההיא עובדא דבנתיה דשמואל שהבאתי לעיל משמע דאית לן לאקולי טובא בשבויה ואפילו היכא שהיא מערמת כדי להתירה והתרנוה דלא תצא מהיתרה גם כי הכרנו תכף בערמתה כדפרישית: ז ולרווחא דמילת' אומ' דנרא' שרבותינו ב"הת ז"ל פשיט להו דאיכא לאקולי טפי בשבויה בטענת כל דהוא גם כי בערמה היא עושה דמערמה ואינה מערמה שוות ונר' דהיינו טעמא כדפרישות דהא במאי דפרכינן התם בפ"ב דכתובות גבי בנתיה דמר שמואל הא איכא עדים במ"ה כתב וז"ל אין לפרש דלמא איכא עדים דא"כ תקשה ליה נמי אמתני' וכו' ומזה הדוחק פי' דהכי פריך האי יצא קול דאיכא עדים במ"ה ומסיק התם דפריך דהא יצא קול דאיכא עידי טומאה והשתא יש לתמוה דמי הדחיקם לפרש ולומר דהא יצא קול וכו' פריך אי משום דלא פריך אמתני' דילמא במתני' ליכא למפרך מידי משום דלא נודע הדבר דבתחבולה עשתה ומ"ה תכן דנאמנת וליכא למיחש למידי אבל בבנתיה דמר שמואל שנודע הדבר שבתחבולה עשו כדי להתירם להנשא פרכינן שפיר דדילמא איכא עדים וכו' אלא ודאי נראה דפשיט להו לרבותינו בעלי התוספו' ז"ל דבשבויה כל כך הוא לנו אם הכרנו בה שבערמה ותחבולה עשתה כדי להתירה להנשא כמו היכא שלא הכרנו בה לכך דבין כך ובין כך דוקא היכא שבאו עדים קודם שהתירוה לינשא הוא שיש לנו לאוסרה אבל התירוה לינשא וכ"ש בנשאת ואפילו שלא אמרה לב"ד ולא כלום כדפרישית לא דאין זו בכלל גזרת חכמים כדכתיבנא וזו וזו שוות דבין כך ובין כך לא תצא מהיתרה ומ"ה קשה לרז"ל בעלי הת' שאם סברת הגמ' להקשות דדלמא איכא וכו' ה"נ ה"ל להקשות במתני' והיינו משום דפשיטא להו ז"ל דשוה השבויה העושה ערמה ותחבולה להתירה להנשא לאינה עושה דאי אית לן למיחש בחדא אית לן למיחש בחברתה והיינו טעמ' כדפרי' וא"כ בטענת כל דהו דאית לן לאקולי בה מקילין דאין לנו בה אלא בגוונא דגזרו בה אבל בגוונא אחרינא ליתא בכלל הגזר' וכדפרי': ואם לחשך אדם דלפי האי דפ"ל דבנשאת בה אחרי שביתה איתא לן להתירה טפי מנשבית אחרי שנשאת לכהן הואיל ובנשאת אח"כ קא עבדא מעשה כדפרי' א"כ מאי פריך התם בפ"ב דכתבו' נשביתי וטהור' אני למה לי דהא כתבו בתו' התם וז"ל קשה לרשב"א אמאי לא משני משו' דבעי למיתני סיפא אם יש עדים שנשבית ואמרה טהורה אני אינה נאמנת וי"ל דמשום הא לא אצטריך דמסיפא דמתני' שמעינן לה דקתני עיר שכבשה כרכום כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות ואינה נאמנת לו' טהורה אני עכ"ל והשתא מאי מתרצי' דאי מסיפא דמתני' ה"א דוקא כהנות דהיינו נשי כהנים דלא קא עבדי מעשה בתר שנשבו דהיינו שינשאו לכהנים שכבר נשואות היו להם הוא דפסולו' וכההיא דסוף ד' אחין דהוה ס"ד לפרושי מאי דתנן התם כהנות דנשי כהני קתני אי לאו ההיא דרב ששת וכו' כדאית' התם אבל היכא שנשבית קודם שנשאת לכהן אף על גב שיש עדים שנשבית הואיל וקא עבדא מעשה בתר שביתה דנשאת לכהן תהא נאמנת להכי אתא מתניתן דתנן נשביתי וטהור' אני סתמא דנשמע מינה דבכל שבויה קתני לה למתניתן בין שנשבית אחר שנשאת לכהן ובין קודם שנשאת לכהן נשיבהו ונאמר דסברת התלמוד היתה דאי הכי עדיף טפי הוה ליה לתנא למתני התם במתני' סתם נשים ולו' כל הנשים שנמצאו בתוכה כו' ולא הוה ליה להאריך ולמיתני כולי ההיא מתני' דנשביתי וטהורה אני וכו' דהא מה דנקט במתניתין לישנא דכהנות לא נקטינן אלא משום דהוה בעי למיתני ההיא דרבי זכריה בן הקצב דקאמר המעון לא זזה ידו וכו' וכדכתב הר אשז"ל ואם כן הוה ליה לתנא למיתני כל הנשים ולא ליחוש לההיא דר' זכריה בן הקצב כי היכי דלא לאורוכי במילתיה למיתני רישא דמתניתן ואין להקשות ולומר דאי הכי תקשה נמי דלמה ליה ההיא מתניתן דתנן בפרק הבא על יבמתו וכן הבא על אחת מכל העריו' וכו' דמינה אנהרינהי רב ששת לעיינין דאשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה ליתני הכא בפ"ב דכתובו' כל הנשים שנמצאים בתוכה דמינה נשמע דאשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה דמשו' דאיכא לספוקי בהו שמא נאנסו הוא דפסולה לכהונה דמתני' דפרק הבא על יבמתו אצטריך לאשמועינן דאפילו נאנסה שלא כדרכה ובהעראה פסולה לכהונה: ואין להקשות ולומר דאכתי קשה דרב ששת אמאי אנהרינהי לעיינין מההיא דהבא על יבמתו דאשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה והא מהא מתני' דפ"ב דכתובות נמי דתנן נשביתי וטהורה אני סתמא מצינן למילף דאשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה דשתי תשובות בדבר חדא דניחא ליה טפי למידק מההיא דהע"י משום דמהכי אפילו נאנסה בהעראה ובאונס: ותו דאי מהכא הוה אמינא דלעולם דוקא באשת כהן קא מיירי מתני' וכדמשמע לישנא דסיפא דקתני כל כהנות ומאי דאצטריך רישא דמתני' דקתני נשביתי וטהורה אני וכו' אגב סיפא נקט לה כדמשני התם בגמרא וגם כי יש להאריך בזה עוד קצרתי מקוצר הפניות: ח ומעתה אני אומר דמכל הא דלעיל עלה בידינו דבנדון דידן אף אם היו באים עדים בפנינו אחרי שנשאת לכהן ולומר שידעו באשה זו שנשבית דמותרת היא לבעל כל שכן שלא באו עדים כלל להעיד על שידעו שנשבית אלא מפי בעלה אנו חיים והפה שאסר הוא הפה שהתיר יש כאן וכדכתיבנא ואפילו אם בעלה לא היה אומר על טהרתה אלא שהיה מעיד בפנינו שידע בה שהיתה שבויה בידי השבאים דהשתא אין כאן הפה שאסר הוא הפה שהתיר בר ממאי דכתיבנ' לעיל אני אומר דאין כאן בית מיחוש דאפילו היכא שבא עד א' קודם שהתירוה לינשא והעיד בפנינו דאשה זו נשבית היא נאמנת לומר נשביתי וטהורה אני כדכתב הר"מ ז"ל בהדיא וכל שכן כשבא אחרי שנשאת בין בשאלת בית דין ובין שלא בשאלת בית דין וכדכתיבנא וכל שכן בנדון דידן שאין כאן שום עד שמעיד עליו שנשבית אלא הבעל שאין עליו תורת עדות כלל ואפילו אי הוה שייך ביה תורת עדות בענין זה אינו נאמן שהרי הוא משי' עצמו רשע שהוא כהן ואומר שנשא שבויה שאסורה וחזקה שאין אדם משים עצמו רשע כדאיתא בכמה דוכתי בתלמוד ואם יאמ' האומ' דהכא אין הבעל מעיד שלא כיון להעיד כלל כדי שנאמר שאין עדותו עדות אלא שיש לנו להאמינו כיון שהיה משיח לפי תומו דמ"לת בכל מקום שהאמינוהו לאו מתורת עדות האמינוהו כמו שאנו מאמינים בשפחה שמסיחה לפי תומה להקל כדאיתא התם בפ"ב דכתובות: ט הכא נמי ליתא דהא בענין זה לא אשכחן מלת דנאמן אלא להקל ולא להחמיר דלקולא אזלינן ואפילו היכא שידענו בה ודאי שהיתה תוך העיר שכבשה כרכום וכאשר אפרש בעזרת השם קל וחומר בנדון דידן דאית בה חזקה דכשרות ושלא נבעלה דפשיטא דאין להוציאה מחזקה ע"י פסול לעדות מ"לת: וכן באשה שמת בעלה כתב הרשב"א ז"ל בתשובה דדוקא להקל הוא דאמרינן דנאמן אבל לא להחמיר גם כי חזקת א"א מסייעו וכן המרדכי ז"ל בשלהי יבמות בשם רבינו דוד בר רבי קלונימוס ואף על גב דבאשה שמת בעלה מחמירין בה טפי ממאי דמחמירין בשבויה דהא באשה שמת בעלה כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב דהילכות גרושין שאם באו ב' עדים כא' א' אומ' מת ואחד אומר לא מת הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא מפני שהוא ספק וכדאיתא בפ"ב דכתובות ואלו בפי"ח דהלכות אסורי ביאה כתב וז"ל היו שם ב' עדים שנשבית ועד א' מעיד שנטמאת וא' מכחיש אותו ומעיד לה שהיא טהורה ולא נתייחד עמה גוי עד שנפדית אפילו זה שמעיד אשה או שפחה מותרת עכ"ל הרי לך בהדיא דבאשה שמת בעלה אם שני עדים כשרים מכחישים זה את זה אף על פי שנשאת תצא ואלו בשבויה אף על פי שהעד המעיד בה שהיא טהורה הוא פוסל ועד כשר מכחישו אפי' הכי היא מותרת דמקילין טפי בשבויה ממאי דמקילין באשה שמת בעלה לדברי הסוברים דמ"לת נאמן נמי לאסור באשת איש כדאיתא במרדכי היינו משו' דמחשבי ליה בעד פסול כדאית' התם ובנדון דידן אין להאמין לבעל לאוסרה עליו דאין אדם משים עצמו רשע וכדכתיבנא: ואם לחשך אדם לומר דנידון דידן הוי כאלו באו עדים והעידו עליה שנשבית קודם שנשאת הואיל ובעלה ידע בה שהיתה שבויה קודם שנשאת ולדמותו לשנים אומרים מת וב' אומרים לא מת דאף על גב אף דנשאת תצא הואיל והדבר ספק מכל מקום אם נשאת לאחד מעידיה שבריא לו שמת לא תצא וכן בעד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת להרמב"ם ז"ל כדכתב הוא ז"ל בפרק י"ב דהלכות גרושין וכן לההיא דקדושין פ' האומר בעובדא דההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמי דמר שמואל דזנתה אשתו ואתא לקמיה דשמואל ואמר ליה אי מהימן לך זיל אפקה וקאמר רבא דה"ק אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה הרי לך דאף על גב שמצד הדין אין עדותו עדות לאוסרה עליו אפי' הכי אי מהימן ליה וחושב הוא שהדבר אמת אסורה היא עליו: ובר מן דין נאמ' דהכא בנדון דידן היא עליו חתיכא דאסורא הואיל וידע בה קודם דנשאת שהיתה שבויה דהא התוספות ז"ל כתבו שם עלה דההיא דקאמר רבא דהיכא שאמר לו עד אשתו זנתה ושתק דהוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משני' וז"ל ואם תאמר כיון ששותק ושתיקה