רד"ך סא

דמאי דתני לה גבי שבויה אגב רישיה וסיפיה תני לה אבל הוא הדין בא"א דלא הוה שתיק תנא דברייתא לאשמועי' האי דינא בא"א נמי דהוי רבותא טפי כי היכי דתני לה תנא דמתני' וכל שכן דנראה דהאי דברייתא פרושי קא מפרש לה למתני' דאיכא למימר דבשבויה סבר תנא דברייתא דלא תצא מהתירה אבל בא"א בכה"ג תצא דאי הכי ואם באו העדים מבעי ליה דבהכי הוה משמע דאפילו באו העדים הידועים שאמרה היא עליהם שהם יודעים שטהורה היא ואמ' לא ידענו אשמועי' תנא דברייתא דלא תצא מדנקט בלישניה ואם באו עדים משמע דלאו בכה"ג קא משתעי תנא דברייתא אלא בבאו עדים דעלמ' שידעו בה שנשבית קא משתעי וכן פרש"י התם ואח"כ באו עדים שנשבית דהשתא לאו הפה שאסר הוא א"ה לא תצא עד כאן לשונו: הרי שהרב פי' בהדיא דלא אתא תנא דברייתא לאשמועינן אלא משום דלאו הפה שאסר הוא ואם כן מדאשמועינן תנא דברייתא בשבויה ולא אשמועינן אפילו בא"א משמע דבאשת איש הואיל ובאו עדים קודם שנשאת דלאו הפה שאסר הוא תצא ומה שתמצא בגמרות שלפנינו ואמר לא ידענו בכדי נסבה והנה הרי"ף לא גריס לה אלא ואם באו עדים ותו לא וכן נראה ג"כ מדברי הר"מ ואין להקשות ולומר דא"כ אמאי לא מייתי תלמודא סייעתא לאבוה דשמואל מההיא ברייתא ולומר תניא נמי הכי וכו' דבשלמא אי אבוה דשמואל אפילו אי קאי ארישא קאמר דנשאת לאו דוקא מ"ה לא מייתי מינה סייעתא דתנא דבריתא לא קאי אלא אשבויה וכדכתב הר"ן ז"ל אלא אי אבוה דשמואל דוקא אשבויה קאמר אמאי לא מייתי לה מינה סייעתא די"ל דמשום דאפשר לדחות ולומר דתנא דברייתא התירוה לינשא ונשאת כבר קאמ' דהא קתני בה לא תצא דמשמע דבנשאת קא מיירי דדוחק הוא לומר לא תצא מהתירה קאמר לא קאמר תלמודא תניא נמי הכי והשתא אתי שפיר טפי מה שלא סדר מסדר התלמוד ברישא מלתיה דאבוה דשמואל והדר פלוגתייהו דרבי אושעיא ורבה בר אבין: ואף על גב דאבוה דשמואל פרושי קא מפרש לה למתני' ור' אושעיא ורבה בר אבין לאו בפירוש דמתני' פליגי אלא אי קאי ארישא או אסיפא ומאי דמחלק תלמודא בפלוגתייהו דרבי אושעיא ורבה בר אבין אפילו דקא מפרש אבוה דשמואל למתני' דקאמ' דנשאת דקתני במתני' לאו נשאת ממש קתני קא סמיך כדכתבו שם התוספות ז"ל: שאם מסדר התלמוד היה מסדר תחלה מלתיה דאבוה דשמואל דנשאת דקתני במתני' לאו נשאת ממש קתני הנה משמע דמאי דפליגי רבי אושעיא ורבה בר אבין אי סיפא דמתניתין קאי ארישא או אסיפא לפי מאי דמפרשים לה למתני' דנשאת דקתני לאו נשאת ממש קתני נמי פליגי דרבי אושעיא מתני לה ארישא: אבל השתא פלוגתייהו דרבי אושעיא ורבה בר אבין ברישא משמע דמאן דמתני לה ארישא סבר דנשאת דקתני במתני' נשאת ממש קתני במשמעותא וליכא למימר מאן דמתני לה אסיפא נמי משמע ליה מתני' דנשאת דקתני בה נשאת ממש קתני במשמעות' דהא פי' דמתני' דקתני נשאת לאו נשאת ממש קתני כדקאמר אבוה דשמואל ועל כרחך לומר דלכל הפחות מאן דמתני לה אסיפא סבר הכי: ואם לחשך אדם לומר דממה שכתבו התוספות ז"ל עלה דההיא דאמרינן התם מאן דמתני לה ארישא וכו' יש לדקדק ולומר שהם סוברי' דמאן דמתני לה ארישא נמי סבר דלא נשאת נשאת ממש קתני במתני' שכתב וז"ל מאן דמתני לה ארישא כל שכן אסיפא ואה תאמר מנ"ל דילמא סיפא אפילו באו עדים ואחר כך נשאת לא תצא ולמאי דפי' בסמוך לא נשאת נשאת ממש אתי שפיר עכ"ל: ויאמר האומר דבשלמא אי מאן דמתני לה ארישא נמי סבר לא נשאת נשאת ממש ניחא דאתי שפיר מאי דלא קאמ' תלמודא דבסיפא סבר דאפילו באו עדים ואחר כך נשאת לא תצא דברישא נמי הכי דינא ומשום הכי קאמר תלמודא כל שכן אסיפא שאם באו עדים אחר שהתירוה לינשא אף על גב דלא נשאת לא תצא אלא אי אליבא דמאן דמתני לה ארישא סבר נשאת נשאת ממש אכתי ק' דדילמא בסיפא אפילו בבאו עדים ואח"כ נשאת לא תצא דדוקא באשת איש הוא דקאמ' מתני' שאם נשאת כבר לא תצא אבל בשבויה אפילו באו עדים ואחר כך נשאת לא תצא הואיל וכבר התירוה לינשא קודם שבאו העדי' נשיבהו ונאמר דלא היא דהא נראה דאי מאן דמתני לה ארישא נמי סבר לא נשאת נשאת ממש מסתברא דלא תצא דקאמר מתני' הוי בההיא כפשטו שאם נשאת אחרי שבאו העדים אף על גב שאומר לה שלא תנשא אם נשאת לא תצא וכההיא דהאשה שלום דהא התוספות שכתבו דתנשא לכתחלה מביאים ראיה לדבריהם דמר שמואל אבל בלאו הכי היו מפרשים לא תצא דוקא בדיעבד וכההיא דהאשה שלום וכיון דלית לן ראיה להקל ולו' דלא תצא דקאמ' מתני' אפילו לכתחלה קאמר דתנשא אלא בשבויה אם כן נראה דדוקא אם לא תצא דקתני במתני' קאי אשבויה דקילא הוא דאית לן לפרושי הכי אבל אי קאי באשת איש דחמיר' דלית לן בה ראיה מן התלמוד להקל ולומ' דתנשא אפילו לכתחלה לא תצא דקאמרה מתני' אין להוציאה ממנו ממשמעות דההיא דהאשה שלום: אלא דוקא דנשאת אחרי שבאו העדים הוא דלא תצא אבל לכתחלה לא תנשא ומאחר שכן הוא אכתי קשה דמה תרצו התוספות ז"ל דהא אפי' לפי מאי דמתרץ התם לא נשאת נשאת ממש אכתי מצית למימ' דדוקא ארישא הוא דקא"ל לכתחלה לא תנשא אלא שאם נשאת לא תצא כההיא דהאשה שלום אבל בשבויה אפי' לכתחלה תנשא ומנ"ל לתלמודא דקאמר כ"ש אסיפא דמשמע דלמאן דמתני לה ארישא א"א ושבויה שוים בדין זה: ותו אמינא שאם סבר' בעלי התוספו' ז"ל שלא תתורץ הקושיא שהקשו דילמא סיפא וכו' אלא אם נאמר דמאן דמתני לה אריש' נמי סבר לא נשאת נשאת ממש א"כ היה להם להביא פירוש של רש"י ז"ל שמבואר בדבריו שהוא מפרש דדוקא למאן דמתני לה אסיפא הוא דמפרשי' בגמ' לא נשאת נשאת ממש אבל לא למאן דמתני לה ארישא כמו שהבאתי דבריו לעיל ולהקשות על דבריו ולומר דלפי' קשה מנ"ל לתלמודא דמאן דמתני לה ארישא כל שכן אסיפא דילמא סיפא אפילו באו עדים וכו' ובר מן דין אמינא שיש לתמוה ולומר מה הקשו התוספות דלמא סיפא אפילו באו עדים וכו' דהא י"ל שסברת בעל התלמוד היתה שאם נאמר כן צריכין אנו לאפלוגי טובא בינייהו ולומר דפליגי בתרתי באשת איש ובשבויה למאן דמתני לה ארישא דוקא אם נשאת קודם שבאו העדים הוא דלא תצא ובשבויה אפילו באו עדים ואחר כך נשאת ולמאן דמתני לה אסיפא בשבויה דוקא בנשאת ואחר כך באו עדים לא תצא ובאשת איש כלל כלל לא ועדיפא ליה למימר דלא פליגי אלא בחד מנייהו דהיינו באשת איש דוקא ולא בשבויה דכל כמה דמצית לקרובי פלוגתייהו מקרבינן ועוד תימה על דבריהם דנראה דמאי דקאמר תלמודא כל שכן אסיפ' לאו דוקא דאפשר שהוא סובר דבשבויה דקילא אפילו באו עדים ואחר כך נשאת לא תצא שכל עצמו של המקשה לא בא אלא לומר לנו דלמאן דמתני לה אסיפא אית לן למימר אבל ארישא לא ולמימר דנימא דבדרב המנונא פליגי וכ"ש אסיפא דקאמר תלמודא לאו דוקא דלא קפיד תלמודא למימר בדוקא הכי סבר בסיפא דלא נקטינן אלא משום דהוה בעי למימר דסברת מאן דמתני לה אסיפא הפך סברת מאן דמתני לה ארישא שהוא סובר דארישא לא וכדפרישנא: ונראה דדעתו של רש"י ז"ל נמי כן הוא דמאי דקאמר תלמודא כל שכן אסיפא היינו לומר דאפילו באו עדים קודם שתנשא דלא תצא מהתירה קאמר דהא הוא ז"ל פירוש כמו שהזכרתי דבריו לעיל וז"ל ארישא אם משנשאת באו עדים שהיתה אשת איש והיא נשאת על פי עצמה שאמרה גרושה אני אסיפא אנשבתי וטהורה אני והתירוה לינשא ואחר כך באו עדים שנשבית: ויש לתמוה על אריכות דבריו ז"ל שלא היה לו לומר אלא ארישא אאשת איש אסיפא אשבויה אלא נראה שהרב ז"ל דעתו הוא שסברת התלמוד היא דטפי אית לן לאקולי בשבויה שהתירוה לינשא אף על פי שבאו עדים קודם שנשאת ממה שנקל באשת איש אפילו היכא שהתירוה לינשא ונשאת קודם שבאו העדים והיינו מאי דקאמר תלמודא עלה דמאן דמתני לה ארישא לפי' ז"ל כ"ש אסיפא כלומר כ"ש דסבר כמאן דמתני לה אסיפא דבשבויה אית לן לאקולי בה טפי היכא דהתירוה לינשא דלא תצא מהתירה ואף על גב דבאו עדים קודם שנשאת כיון דאפילו באשת איש מקילין היכא דנשאת ואחר כך באו עדים וגם כי במה שכתב דמאי דקאמר תלמודא כל שכן אסיפא לאו דוקא נראה דהוי שלא כדעתו של רש"י ז"ל ודברים בטלים מכל מקום לענין נפקות' דמילתא כולהו כחדא נינהו דבין כך ובין כך סברת התלמוד היא דשבויה אפילו התירוה לינשא ובאו עדים קודם שנשאת דלא תצא ואפשר נמי שדעתו של רש"י ז"ל היא כדפי' אלא שרמז בדבריו ורמיזותיו ליישב קושית התוספות ועל דרך שאפרש דבריהם בעזרת האל ועם כל רמיזותיו של רש"י זכרו לברכה אין בעלי התוספות נמנעין מלהקשות ולתרץ כי כן מנהגם: ואחזור במה שהייתי בו לפרש דברי בעל התוספות ואני אומר דהוקשה להם ז"ל דמנא ליה לתלמודא למימר דבאשת איש פליגי וכדרב המנונא פליגי דלמא כ"ע אית להו דרב המנונא ובשבויה דוקא הוא דפליגי דלמאן דמתני לה ארישא בשבויה אפילו באו עדים ואחר כך נשאת לא תצא ולמאן דמתני לה אסיפא אפילו שבויה דוקא נשאת ממש ואחר כך באו עדים הוא דלא תצא דהא נשאת דקתני במתני' נשאת ממשמע לן לפי קושיתם של בעלי התוספות ז"ל ומשום הכי מתרצים דלפי מאי דמפרש בסמוך ע"כ לו' דארישא פליגי שאם נאמר לאו ארישא פליגי אם כן במאי פליגי דהא לפי מאי דמפרש בסמוך מאן דמתני לה אסיפא בשבויה אפילו באו עדים קודם שנשאת אמרינן דלא תצא ואם כן לא מצינן למימר דפליגי אלא ארישא דלמאן דמתני לה אסיפא דוקא אסיפא הוא דלא תצא אבל ארישא לא: ומעתה אומר דבר ממאי דכתיבנא אין להקשות ולומר דלפי מאי דפרישנא דמאן דמתני לה ארישא נשאת ממש קתני במתניתין וקאמר תלמודא כל שכן אסיפא אם כן בשבויה נמי דוקא נשאת קאמרי אליביה ואם כן פליג עליה דמאן דמתני לה אסיפא בתרתי בשבויה ובאשת איש דמאן דמתני לה ארישא סבר דבשבויה ובא"א דוקא נשאת הוא דלא תצא אבל התירוה לינשא לא ומאן דמתני לה אסיפא סבר דבאשת איש כלל לא ובשבויה אפילו התירוה לינשא ובאו עדים קודם שנשאת לא תצא מהיתר' ומנ"ל לתלמודא הא דנימא דלפי מאי דמפרש לא נשאת נשאת ממש דלא פליגי אלא בשבויה דמאן דמתני לה ארישא סבר דנשאת נשאת ממש הוא דקאמרינן דלא תצא דומיא דאשת איש: ולמאן דמתני לה אסיפא נשאת קתני במתני' דלאו נשאת ממש הוא אלא אפילו התירוה לינשא ולא נשאת לא תצא מהתירה ולעולם אמינא לך דבא"א כל אפין שוין דהיכא דנשאת לא תצא ולא פליגי אלא בשבויה כדפרישנא דלא היא דהא מתני' נשאת תנן ואנן הוא דמפרשי' לה בהתירוה לינשא קתני אליב' דמאן דמתני לה אסיפא וכיון שכן הוא אי לא פליגי באשת איש כדפרישנא: הוה עדיפא ליה למאן דמתני לה אסיפא למיתני לה ארישא ולמימרא נשאת נשאת ממש כמשמעות הלשון אלא דאית לן למידק מינה דדוקא בנשאת לא תצא אבל בשבויה דקילא אפי' התירוה לינשא ולא נשאת נמי דהא סוף סוף מאן דמתני לה אסיפא היינו משום כלל לא ופליג אמאן דמתני לה ארישא דסבר דבאשת איש אם נשאת לא תצא ולפי מאי דכתיבנא דכל שכן אסיפא דקאמר תלמודא היינו לומר דבשבויה אפילו באו עדים קודם שנשאת לא תצא מהתירה הראשון לא צריכנא למאי דכתיבנא השתא דבר מן דין לא קאמר ולא מידי וכן נמי אין להקשות ולומר דהיכי קאמ' דמאן דמתני לה ארישא כל שכן אסיפא דילמ' באשת איש דוקא פליגי ולא בשבויה וכמו שכבר כתבתי ומה שהקשו התוספות ז"ל לא יקשה לדברינו כדפרישנא: ונחזור למה שהיינו בו דאשה שבאה לפנינו ולא ידענו בה שנשבית אלא שראינוה שנשאת לכהן ואחר כך באו עדים על השביי' דלא תצא ונאמר דאי קשה לך מאשת כהן שנשבית דדינא דתצא דמספר כתובה דאם תשתבאי אפרקינך ואהדרינך למדינתך נלמוד ואמאי תצא והא כבר נשאת בהיתר וכי גרע' מאשה שנשבית ולא ידענו בה שנשבית ונשאת ואחר כך באו עדים דאמרי' דלא תצא ואע"ג דסוף פ' ד' אחין הוה ס"ד למי' דהיכא דנאנסה קודם היותה תחת הכהן דמותרת היא לינשא לכהן אי לאו דרב ששת