רד"ך ס

שלא נשאת דארישא דמתני' דהויא בא"א נמי קאי וקאמר דאפילו לא נשאת אלא שהתירוה לינשא ואחר כך באו עדים לא תצא מהתירה אין לנו לומר דבנשאת קודם שבאו העדי' בעינן נמי דלהוי לה מגו דליהמנא דהא מתני' לא בשנשאת ממש קא עסיק ולהכי הוצרכו הם ז"ל למיתני טעמא במגו שהיה לה ולא תלו טעמא משום דנשאת קודם שבאו העדים לומר שהיתה א"א שמטעם המגו שהיה לה התירוה לינשא דכל היכא שלא באתה לב"ד לומר א"א הייתי וגרושה אני אין ב"ד אומרים לה להנשא והרי באו עדים שהיתה א"א קודם שהתירוה לינשא ותנן התם אם יש עדים שהיתה א"א אינה נאמנת: וכן בעיר שכבשה כרקום דידעינן בה שנכבשה דאמרינן אם יש מחבואת א' על כל הכהנות ואפי' היכא שאינה מחזקת אלא א' דלדעתו ז"ל דווקא בנשים שבאו לב"ד ואמרה כל אחת מהן טהורה אני היא דנאמנת משום שיש להן מגו דאי בעי' כל א' מהן אמרה לחברתה לפירוש מה שפירש הר"ן ז"ל את דבריו הכא נמי לדעתם ז"ל אין בית דין מתירין להם לינשא אלא אם כן יש מגו: אבל באשת איש שלא ידענו בה שהיתה א"א והיא בחזקת פנויה כל זמן שלא נודע לנו שנתקדשה ובית דין אין מעכבין בידה להנשא הואיל ולא איתחזק לן בה אסורה ונשאת קודם שבאו עדים לפנינו לומר שהיתה אשת איש אינה צריכה למגו דבלא מגו היא נאמנת הואיל וכבר נשאת קודם שבאו עדים דאי בפרהסיא נשאת אין לך אומרת לבית דין שבעירה פנויה אני גדולה מזו וכדכתיבנא ואי בצנעא נשאת אפילו הכי לא תצא דנראה דעדיף טפי אם נשאת אפילו בצינעא שלא ידעו בית דין שבעירה בנישואיה וגם לא הלכה בבית דין קודם שנשאת לומר אשת איש הייתי וגרושה אני להתירה לינשא מאשה שהלכה לבית דין ואמרה אשת איש הייתי וגרושה אני והתירוה בית דין לינשא ולא נשאת ובאו עדים והעידו שהיתה אשת איש דאמרינן בה דלא תצא מהתירא לסברא זו דהא בנטבע במים שאין להם סוף אם חכם או ב"ד יתירו לאשתו להנשא מנדין אותו ופשיטא שאם טעה ב"ד או חכם והתירה ונודע הדבר לב"ד או חכם אחר שמוציאין אותה מהתירה ואומרים לה שלא תנשא ואע"ג דאסור קל הוא שאם נשאת שלא ברשות חכם ובית דין לא תצא כדמשמע בפרק שני דיבמות ואף על גב דהתם מצד הדין לא היה לבית דין להתירה אלא שטעו ולא דמיא להיכא שבית דין מתירין לה להנשא מצד הדין דהתם ההיתר שהתירוה בלא היה הוא הואיל ובטעות התירוה מ"מ יש ללמוד משם דאף על גב דמחמירין טפי באיסורא להתירה להנשא לכתחלה עד שמנדין לב"ד המתירין אותה להנשא לכתחל' אפ"ה היכא דנשא' לא תצא דטעמא דנשאת אלים לן טפי מהיכא דלא נשאת: ועוד נראה להביא ראי' מהא דתנן בפרק ב' דכתובות ומייתי לה בהאשה רבה ב' אומרים מת וב' אומרים לא מת שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ר' מנחם בר רבי יוסי אומר תצא אמר ר' מנחם בר ר' יוסי אימתי אני אומר תצא בזמן שבאו ואחר כך נשאת אבל נשאת ואחר כך באו עדים לא תצא ע"כ ופשיטא לעניות דעתי דנשאת דקתני בהך ברייתא נשאת ממש קתני דמאי דקאמר אבוה דשמואל התם בפ"ב דכתובות עלה מתניתין דתנן התם נשביתי וטהורה אני וכו' ואם משנשאת באו עדים וכו' דלא נשאת נשאת ממש קתני אלא כיון שהתירוה לינשא אף על פי שלא נשאת דוקא בההיא מתניתין הוא דאמר דנשאת דתנן התם לאו דוקא ולאו כללא קאמר דכל היכא דתנן נשאת לאו נשאת ממש תנן אלא דהיכא דאתמר אתמר וכאשר אפרש בעזרת האל ואפילו אי כללא קאמר מה שאינו כן לעניות דעתי במתניתין הוא דקאמר ולא בברייתא ואם כן מה פליג רבי מנחם בר ר' יוסי בין נשאת ללא נשאת ולא פליג בין היכא שהעדים הראשונים העידו בבית דין שמת בעל והתירוה לינשא להיכא שלא הלכו בבית דין להעיד כדי להתירה להנשא אלא היא כששמעה העדים שאמרו מת נשאת שלא ברשות ב"ד דהא בב' המעידים אינה צריכה להיתר ב"ד כדתנן בהאשה רבה נשאת שלא ברשות ואמרינן בגמרא מאי שלא ברשות שלא ברשות ב"ד אלא בעדים פירוש דבעדים אינה צריכה להיתר ב"ד משמע דאפילו הלכו העדים הראשונים והעידו בב"ד שמת והתירוה לינשא ובאו עדים אח"כ קודם שנשאת ואמרו לא מת תצא מהתירה ואומרים לה שלא תנשא ואף אם נשאת אחר כך תצא ואם נשאת קודם שבאו עדים שאמרו לא מת אע"פ שלא הלכו העדים הראשונים שהעידו שמת בב"ד ולא התירוה ב"ד לינשא אלא היא עצמה נשאת על פי העדים שלא ברשות ב"ד לא תצא דאף על גב דיוצאת היא מהתירה לא תצא מבעלה היכא דכבר נשאת אף על פי שנשאת שלא ברשות ב"ד הרי לך דנשאת אפילו בלא היתר ב"ד עדיף טפי מהתירוה ב"ד לינשא וקודם שנשאת באו העדים המכחישים הראשונים ואמרו לא מת לדברי רבי מנחם בר ר"י ואף ע"ג דרבנן פליגי ואמרו דבין נשאת קודם שבאו העדים שאמרו לא מת ובין לא נשאת לא תנשא לא' מעדיה נהי דפליגי עליה בדין דסברי דאפילו לא נשאת קודם שבאו העדים אלא אחרי שבאו העדים לאחר מעדיה דלא תנשא מ"מ לענין סברא זו דסבר ר"מ בר ר"י דעדיף טפי נשאת אפי' בלא היתר ב"ד קודם שבאו העדים שאמרו לא מת לא פליגי עלה ואפילו לרבנן דוקא בשנשאת לא' מעדיה קאמרי דלא תצא אבל מוציאין אותה מהתירה שאם באו תחלה הב' שאמרו מת והעידו בבית דין שמת והתירוה לינשא וקודם שנשאת באו השנים שהכחישום מוציאין אותה מהתירה ואומרים לה שלא תנשא אלא שאם נשאת לא' מעדיה אפילו אחרי ביאת העדים שאמרו לא מת לא תצא וכן ג"כ בבא אחד ואמר מת והתירוה להנשא על פי ואח"כ באו ואמרו לא מת אף על גב שיוצאה היא מהתירה ואומרים לה שלא תנשא אם נשאת לא תצא כדכתבו התוספות ז"ל בפרק שני דכתובות ובפרק האשה שלום יעויין שם: וכ"נ יש לו להביא ראי' מכמה דוכתי דאשכחן בהו דאין רשות לב"ד להתירה להנשא בשום צד ופנה ובנשאת אמרינן דלא תצא דקל וחומר הוא ומה במקום דחמיר אסורו שאין בידם לטעון טענה שע"י יתירוה ב"ד להנשא אמרת שאם נשאת לא תצא מקום דקיל אסורא שאם פקחת היא לטעון בב"ד יתירוה ב"ד להנשא בטענת' ושוב אינ' יוצא' מהתיר' אינו דין שאם נשאת לא תצא א"כ אי אבוה דשמואל דקאמר עלה דההיא מתני' דפרק שני דכתובות דנשאת דתנן נשאת ממש תנן ואפילו למאן דמתני לה ארישא דמתני' במיירי באשת איש קאמר היכא דנשאת אפילו בלא שאלת ב"ד דלית לה מגו לא תצא ואע"ג דאשת איש חמיר אסורא ואפי' לפי מה שכתבו התוספות ז"ל בפרק המגרש שכבר הבאתי דבריהם למעלה וכל שכן בשבויה דקילא ואם התוספות זכרם לברכה סוברים דאבוה דשמואל סבר כמאן דמתני לה אסיפא דדוקא בשבויה אית לן לאקולי כולי האי דאפילו בהתירוה לינשא לא תצא מהתירה אבל באשת איש תצא מהתירה דלא מקלינין בה כולי האי ולפי זה צריכין אנו לומר לדעתם ז"ל דלמאן דמתני לה ארישא אפי' בנשאת קודם שבאו העדים אינה נאמנת אלא מטעם המגו שהיה לה כבר וכדכתיבנא ומ"מ בשבויה דקילא דאפילו לא נשאת אלא שהיתרוה לינשא לא תצא מהתירה אם נשאת קודם שבאו עדי שביה אפי' היכא שלא היה לה מגו לא תצא דעדיף טפי נשאת אפי' בלא שאלת ב"ד מהתירוה להנשא וכדכתיבנא: והוצרכתי למה שכתב להסתפק אם רבותינו בעלי התוספות שבגיטין סוברין דמאי דקאמר אבוה דשמואל לא נשאת נשאת ממש אפי' אם משנשאת וכו' דתנן קאי ארישא נמי קאמר או שהוא סובר דדוקא אסיפא קאי ומשום הכי קאמר לא נשאת ממש קתני משום דלשון מורה קצת בסבתו דקאי אפי' ארישא דבהכי אתי שפיר טפי והמבין יבין וכן ג"כ דעתו של הר"ן ז"ל: ולפי הנראה לעניות דעתי דמסתברא דקאי דוקא אסיפא דקילא דהא מקילן ביה טפי ולא ארישא דלית לן לאקולי כולי האי באשת איש: ולהכי דחיקנא לנפשא לפרושי לישנייהו דרבותינו בעלי התוספות ז"ל שבגיטין באופן ודרך שיהי' מסכים לסברתי: וכן נראה נמי שהיה סברת רבותינו בעלי התוספות שבפ"ב דכתובות שכתבו שם וזה לשונם אית ליה דרב המנונא אף על גב דרב המנונא איירי בפניו מכל מקום לענין נשאת ולא קאמרי לענין התירוה לינשא משמע קצת שהם סוברים דמאן דמתני לה ארישא סבר דנשאת ממש תנן: ד וכן נראה נמי ממה שכתבו הם ז"ל לא תצא מהתירה פי' ותנשא לכתחלה וכו' עד אבל אין לפרש אי ההיא דיבמות דלא תצא מהתירה לענין דאם נשאת לא תצא אבל לכתחלה לא תנשא כדמשמע גבי בנתיה דמר שמואל בסמוך שהתירן לכתחלה עד כאן לשונם: ומדלא חלקו בין מאן דמתני לה ארישא למאן דמתני לה אסיפא לומר למאן דמתני לה אסיפא דהיינו בשבויה דקילא מאי דקתני לא תצא פירוש ותנש' לכתחלה כדמשמע גבי בנתיה דמר שמואל ולמאן דמתני לה ארישא דהיינו באשת איש דחמירא מאי דקתני לא תצא הויא כההיא דיבמות דהא ואם נשאת וכו' דקתני במתניתין קאי ארישא דהויא באשת איש קאמר אבוה דשמואל דלאו נשאת ממש קתני אין לנו ראיה להוציא לא תצא דתנן במתניתין ממשמעותו דמבנתיה דמר שמואל דהוו שבויות אין להביא ראיה באשת איש דבשבויות היה לו משמע דאינהו ז"ל סברי דאבוה דשמואל סבר כמאן דמתני לה אסיפ' ולהכי קאמר לא נשאת נשאת ממש וכו' אבל למאן דמתני לה ארישא נשאת ממש קתני במתני': וכן נראה נמי שהיה דעתו של רש"י ז"ל שהרי פירש עלה דההיא דאמרינן התם בפ"ב דכתובות רבי אושעיא מתני לה ארישא ובהכי אבין מתני לה אסיפא וז"ל ארישא אם משנשאת באו עדים שהיתה אשת איש והיא נשאת ע"פ עצמה שאמר גרושה אני אסיפא אנשבתי וטהורה אני והתירוה לינשא ואח"כ באו עדים שנשבית עכ"ל: הרי לך בהדיא שהרב ז"ל באר בדבריו דמאן דמתני לה ארישא הוא סובר דנשאת דקתני במתני' נשאת ממש קתני ומאן דמתני לה אסיפא משמע ליה דקתני לאו דווקא דבהתירוה לינשא נמי סברת דמתני' דלא תצא ולהכי קאמר דהתירוה לינשא קתני: ולי הדיוט נראה שהוא ז"ל וכן התוספות זכרם לברכה הוצרכו לכך מכמה אנפי חדא דאין סברא לאקולי האי באשת איש דמילתא דפשיטא היא דאבוה דשמואל סברא דנפשיה קאמר בהא מתני' ולאו כללא קאמ' דכל היכא דקתני במתני' אם נשאת לא תצא ה"פ ומקבלה שהיתה בידו קאמר כן דאי הכי התם ביבמות פרק האשה שלום דתנן עד אחד אומר מת ונשאת ובא עד אחד ואמר לא מת לא תצא ופריך בגמרא טעמא דנשאת הא לא נשאת לא תנשא והא אמר עולם כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים ומשם דה"ק עד אחד אומר והתירוה לינשא ובא אחר ואמר לא מת לא תצא מהתירה הראשון הל"ל אמר אבוה דשמואל לא נשאת נשאת ממש ואף אם נאמר דאבוה דשמואל דוקא הכא בכתובות קאמר לה אפילו הכי ה"ל לתלמודא למימר וכדאבוה דשמואל וכו' כיון דאבוה דשמואל דקאמר לא נשאת נשאת ממש וכו' במתני' דמשתעי באשת איש קאמינא ותנן בהו אם נשאת לא תצא אלא ודאי אבוה דשמואל סברא דנפשיה קאמר ומסתברא דבשבויה דקילא הוא דקאמר הכי אבל לא באשת איש: ואף ע"ג דהתם בהאשה שלום דקא מיירי מתני' באשת איש מפרש בגמר' דבנשאת דקתני לא נשאת ממש קתני התם מטעמא דעולא דקאמר כל מקום וכו' הוא דקאמרינן הכי כיון שהעד הא' הוא כב' המעידים שאינה אשת איש וחומרא בעלמא הוא דמחמירינן בה ואמרינן דלא תנשא משום לזות שפתים כדאיתא בפ"ב דכתובות דמדינא תנשא אפילו לכתחילה ותו אי אמרת בשלמ' דמאן דמתני לה אסיפא הוא דסבר לא נשאת נשאת ממש אבל מאן דמתני לה ארישא לא ניחא דמשום הכי לא פריך תלמודא למאן דמתני לה ארישא מההיא ברייתא דמייתי התם גבי שבויה דקתני בה והתירוה לינשא ואחר כך באו עדים הרי זו לא תצא ומשמע מינה דדוקא בשבויה הוא דקאמרינן הכי אבל לא באשת איש דפשיטא דאין לומר דמאי דתני לה גבי שבויה דקתני בה חתימה לינשא ואחר כך באו עדים הרי זו לא תצא ומשמע מינה דדוקא בשבויה הוא דקאמרינן הכי אבל לא באשת איש דפשיטא דאין לומר