רד"ך נח

וכשמעי כן חרד לבי בקרבי ושאלתי פי סימן טוב לוי שהוא א' החתומים בגט כסדרו של הבעל איך היה המעשה והוא השיבני שכן הוא האמת שהבעל משה ביטון הנז' מנה לסופר ליהודה צרפתי ושליח ליצחק ועדים הוא וחיים כנ"ל וכשמעי כן שלחתי לאמר לרב הנז' שאם הדבר כן כאשר סיפר אלי שהגט שסדר אינו גט ויעיין בדבר והרב הנז' בזדונו הקשה השתדל וקדש האשה ההיא שנתגרשה בגט זה עם בחור אחד פולייש מאנשי מקומו ואמר לו אני רב מוסמך סמוך עלי גם חלק מהקהל אומרים הואיל וגם הוא רב יש לנו לסמוך עליו כי לא לחנם סמך המסמיך את ידו עליו וכל זה עשה ממעוט היראה שבו והוא א"ח רא"ש מתחלתו ועד סופו ורוצה הוא בקב ותפלות מט' קבין ופרישות רוצה הוא שיתגדל בהמון ואף שמעשיו תפלי"ן שתחלתו שוגג וסופו מזיד ויצרף איסור להתיר ממה שיפריש א"ע מן האסור ולא יראה אצל ההמון שהוא גדול ובראותי כן אמרתי לא אסתר והוצאתי לשונו של הרמב"ם ז"ל שהכל מבינים בו שכתב בהדיא שגט כזה בטל הוא והראיתיו לאנשי קהלנו ובראות הנז' כי טעה הזיד ואמר עם היות שכתב המנוי שנכתב ע"י ר' יהודה הנז' כתוב שנתמנה לסופר הוא ויצחק נוחו עדן לשליח מכל מקום הוא אמר לנו על פי אמרו לסופר ליכתוב ולשליח ליתן או יהיה שליח איזה מכם שירצו ואמר שגם העד האחד מהעדי' החתומי' בגט מעיד בזה וזה העד הוא נער תלמידו שכל מה שאומר לו זה הוא מעיד וכשהגיעו הדברים לאזני בהכירי תוכו לפי קוצר השגתי שאין בו יראה כלל מראה ענוה ותומה ונפש זכה ונטהרת ותחתיה תעמוד הבהרת והגאוה והחסרון והיראה וגם כי יחנן קולו אין להאמין בו כי שבע תועבו בלבו חשבתי שזה העני מעיד לשקר וכתב המת ודברי בניו ודברי סימן טוב העד יוכיחו שדבריו הבל אלא שחשב עתה יאמרו הכל שכדין עשה ואפי' בצורבא דרבנן דיראתו גדולה אמרו האי צורבא דרבנן דאמר מילתא אם אחר מעשה אמרה אין שומעין לו כל שכן לאיש כזה שלבי יודע שאין בו ממשות ואע"ג דהתם בצורבא דרבנן לא לגבי עדות אמרו מ"מ אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר ואמרתי למגידים אלו הדברים שאף אם הדבר כן הגט פסול כאשר אכתוב לפנים בע"ה וכשנשמעו הדברים נתקרב אצלי אחד מנכבדי קהלנו אהובו והראה לי העתק מכתב המנוי שכתב ר' יהודה כפי סדרו של הבעל וראיתי שהיה כתוב כסדר שכבר כתבתי ואמרתי לו שלפי זה הגט שעשה הרב הנזכר אינו גט והוא שאלני לאמר לו כיצד היה לו לעשות שהיה איזה צד היתר בדבר ואני עניתיו שאם הבעל היה אומר בהדיא אמרו לאברהם בר' יהודה שאני ממנה אותו לסופר לכתוב יש איזה דעת מהאחרונים שמתיר ואין לפוסלו מצד הסופר לדעתו ובשעת הדחק אפשר היה יכול הטוען לבחור הרע מהיותר רע ממנו ולטעון בטענות ולומר שעל המתירים סמכתי שדעתי לא כן הוא וכאשר אבאר בע"ה אבל הואיל ולא אמר הבעל דברים אלו כל אפין שוין שצריכה גט אחר והגט זה בטל או ספק וכאשר אכתוב בע"ה וכשהגיעו דברים אלו באזניו אמר לכל שהבעל מנה אחד מבניו של ר' יהודה לסופר אמרו לו השומעים ומה תשיב בכתב המנוי שהוא כתיבת יד ר' יהודה הנפטר וגם בניו אומרים ששמעו מפיו שהוא נתמנה לסופר והוא השיב ואמ' שאם ר' יהודה הנזכ' אמר כן לא אמר אמת כי בעת שמנהו הבעל לסופר ענה ואמר לו אני איני יודע לכתוב בטוב השיב הבעל ואמר א"כ יכתוב אותו אחד מבניך א"ל ולמה לא נכתב כל זה בכתב המנוי אלא כותב אח"כ אמר לנו כתבו וחתמו ותנו ולא יותר אמר להם לא חששנו לכותב אבל אני ותלמידי שנינו מעידים בדבר זה וכן כתבו וחתמו ותנו הכתוב בשטר המנוי ר"ל עשו כאשר תרצו והיתה שעת הדחק כי היתה נזנית עמו בלי גט וראוה עדים ואמרתי מוטב יבא עליה בהיתר ממה שיבא עליה באיסור והביא להם ראי' מהרופאים שבכל הקדחות נותנין לחולה קודם ההרקה שרופי לבשל החמר ובקדחת דברית שהדבר רחוק מריקים תיכף בלי שיתנו לו שרופי וכשהגיד לי המגיד שגעוניות אלו אמרתי אמרו לו לעני דכל שכן דגרע טפי שאם יש שם עדות שנזנית עמו היא אסורה לו אף שהגט כשר ואם אין שם עדים אלא שיצא קול ושם מזנה פריצותא הוא דחזו לה ולא חיישינין ועכ"ז שאלו לו לאמר להם מי הוא זה ואיזה הוא המכשיר באומר אמרו לפלוני לכתוב גט לאשתי שסמך עליו מפני הדוחק הנז' ושאלו לו והשיב אני רב ויודע אני מה שאני עושה ואסדר דברי בכתב וכל זה כדי לדחות השעה לבקש בספרים שמא ימצא המתיר בהיות שנאמר לו שאני אמרתי שיש מתירים במפרש שם הסופר והמתירים הם הרא"ה והר"ן אבל לא כאשר הבין הוא והמגיד לו את דברי כי בעונותיו אין לו כל כך ידיעה לדקדק בדבריהם הטיב וכאשר אכתוב לפנים בע"ה ומכ"ת יודעים שדבריהם של החכמים אלו מסודרים על הגמרא ולא ידע זה העני מוצאו ומובאו אא"כ ילך ויבקש כל מקום מסכת גיטין עלה עלה ולזה היה דוחה השעה אוי לעינים שכך רואות שאפילו אם הוראתו היתה כדין הואיל ובעת שהורה לא היה לו על מה לסמוך אלא כעור הממשש באפילה עליו נאמר כי רבים חללים הפילה וכו' כי כך בעורון יעשה תורתו פלסתר ויצרף איסור להיתר וכ"ז מצד חסרון ידיעתו וחסרון יראתו שאין דעתו כי אם להתגדל בתחבולה ומרמה ויהי כי רצה השם לגלות קלונו להודיע לרבים סכלותו ורשעתו וקוצר ידיעתו גלגל הדבר שאחרי שמעו כל הכתוב למעלה הלך וסדר כתב אחר וכתב בו איך שהבעל אמר אמרו לאברהם לכתוב גט לאשתי ולכל מי שתרצו ועשו שליח לכל מי שתרצו והלך ומצא לסימן טוב העד הראשון וא"ל הנה זה הכתב הוא העתק כתב המנוי שכתב ר' יהודה וכדי להיות בידי לראי' בעבור שיש מערערים בדבר חתום ידך וזה העני סימן טוב האמין בו ולא ראה מה שהיה כתוב שם כי חשבו לחסיד גדול ולא ישקר ולא יעשה עולה ולא ידבר רמי' כי גדלה ידו בחניפות וגניבת דעת הבריות ושמועתו גדולה בהמון וכל מי שלא אכלו עמו כוורא דמלחא וחתם ידו בכתב ההוא וכשמעי כן שאלתיו ואמרתי לו סימן טוב אמת הוא שחתמת בכתב ר' שמואל והשיבני אמת הוא שחתמתי כי הוא אמר לי שהוא העתק מכתבו של ר' יהודה צרפתי אמרתי לו עני דע שלשם היה כתוב כה וכה כאשר שמעתי והוא השיב ואמר לא ידעתי מזה דבר כי אני חושב שהוא מחסידי עליון וחשבתי שאמר לי האמת וכן חתמתי אבל האמת הוא כאשר הגדתי לכבודכם מתחלה וכן כתוב בכתב המנוי שכתב ר' יהודה שאמר לי דברים אלו היו עמדי שנים מאנשי קהלנו וכשנשמעו הדברים הלך הרב הנזכר מלשין רב וכמעט בלעו חי על הדברים אשר אמר זה העני השיבו לו אני האמנתי לכבודך אבל איני יודע שהבעל סדר דבר אחר אלא כאשר כתוב בכתב המנוי שהוא כתיבת ר' יהודה נ"ע א"ל א"כ אינך זוכר אבל אני וחיים תלמידי יודעים שכן הוא סוף דבר נתגלה קלונו לחלק מאנשי קהלנו ועם כל זה יראים לדבר ולגלות הדבר מצד עוזריו לגודל חניפות וגניבת דעת הבריות שבו וכל אחד אומר מה לי לחלוק עמו אף שכבוד שמים הוא הנה הוא רב וכדאי הוא לסמוך עליו כי אין דעתינו ודעתו שוים וקצרה השגתנו מלחקור אחריו וכתיב לא תסור מן הדבר וכו' ואין הדבר תלוי בנו אלא על המסמיך אותו ועל שאר הגדולים שבדור לכן אמרתי על מי תלוי הדבר לא עלי שאני בשכונתו והוצרכתי לגלות אזנכם רבותי כדי למחות בדבר כי אני אין יכולת בידי כי יאמרו לי מי שמך לאיש שר ושופט עליו הנה גם הוא רב מוסמך ומי הוא פה אשר יוכיח ביניכם והוצרכתי לפרוש השמלה לפניכם ובכן את נפשי הצלתי ורישי בקרירי: ב ובכן שאלו לו למה לא חשש לדברי בע"ה שכתב דלאפוקי נפשיה מפלוגתא טוב הדבר שהעדים שהיו בעת שאמר הבעל לסופר לכתוב גט לאשתו הם בעצמם יחתמו בגט כי היכי דלא להוי חצי דבר והיינו משום דהרי"ף ז"ל סובר דההיא דאמרינן במרובה ובחזקת הבתים בג' כתות דעדי חזקה דמהני היינו משום שעדו' כל כת מועיל לענין פירות ומ"ה כתב בעל התרומות לדברי הרי"ף ז"ל ולהיות כת א' בעדות זו בלא זו אינה מועלת להיות הגט כשר דמקרי חצי דבר להרי"ף ז"ל וכדברי הרי"ף כתבו התוספות בחזקת הבתים בשם הרשב"א וא"כ בנדון שלפנינו שעדי מנוי הסופ' אפילו לפי סדרו ומאמרו של הרב הטועה הם הוא עצמו וחיים בר' אברהם ועדים החתומים על הגט הם סימן טוב לוי וחיים בר' אברהם חצי דבר קרי' ליה לכל מה שמעיד כל כת וכת: כל זה ראיתי לכתוב למעלתכם ואף שיש כמה דקדוקים אחרים שהיה לו לעני הדעת לחוש לדקדק בהם ולא חש נלאתי מלכותבן כי הכל גלוים אצל כת"ר וידעתי בבירור שאם תכתבו לו או מכ"ת או איזה חכם מעיר אחרת לומר לו שטעה באיזה דבר מיד הוא ותלמידו מוכנים להעיד בכל מה שיערר כל חכם שכן היה: לכן מורי ורבותי אם ייטב בעיניכם להזהר בדבריכם ולכתוב לו שיכתוב למכ"ת תורף המעשה מתחלתו ועד סופו ולראות סדריו טוב ונעים כי בזה הדרך תוכלו לצאת ידי שמים ואני כמזכיר למכ"ת בהכירי טיבו ולא כמזהיר גם אם ייטב בעיני כ"ת שאחרי שתשמעו סדריו המקולקלים לכתוב במרק"א או באיזה מקום שימצא הבעל בעת ההיא לסדר גט אחר ולשולחו לזאת העניה בכן שכרכם הרבה מאוד כידוע למכ"ת שהזהיר וזריז בדבר זה ה"ז משובח עד כה היו דברי ובכן את נפשי הצלתי ורישי בקרירי אין עוד רק לכרוע על ברך להתחנן לאלהים להרבות בחכמתכם ובחברתכם תלמידים הגונים אוי"ר: נאום הטרוד בתהפוכות זמנו דוד הכהן בכמוהר"ר חיים הכהן ז"ל: בית השמיני חדר א שאלה מעשה שעלו יהודים בספינה של גניוז"י מארץ המערב ללכת למזרח ובהיותם על הספינה היתה יד ה' בספינה ונפגר בעל הספינה ולקחו אותם המלחים בגט"ו והורידום מחוץ לעיר ובכל יום ויום היו באים וגונבים מהם בניהם ובנותיהם ובתוכם נגנבה נערה אחת והכריחה אדונה להמיר דתה בעל כרחה לזמן הלך יהודי אחד כהן בארץ גניז"י אשר היתה שם העלמה ויהי כאשר ראתה הנערה את היהודי הכהן והכירה שהוא יהודי הגידה לו המאורע והפילה תחנתה לפניו להוציאה מיד הערלים ואל יתעללו בה וכן עשה והשתדל הרבה וברח עמה והוציאה מכל מלכות אדום והביאה במלכות תוגרמה ולקחה לו לאשה והספור הזה שמענו אותו ממנו לפי תומו ואין מי שיעיד בדבר אלא מפיו אנו חיים ובתוך דבריו אמר כי מצאה בתולה וכעת יש לו ממנה בן והיא הרה ללדת יורנו המורה מה דינה והתרתי למצוא פתח שלא להוציאה מבעלה ולא מצאתי כי אם בספר תרומת הדשן יש מי שמיקל בדבר בסבת שהיתה בתולה האר עיני שכלנו בתשובת כ"ת הרמתה ושכרך כפול ומכופל מן השמים: תשובה מבליגיתי עלי יגון לבי עלי דוי מאן הנחם על פטירת בתי הכבודה אשת חיל עטרת בעלה לבית עולמה נב"מ ולהעמיד הדברים על אמתתם אין דעתי סובלת דאשמעתתא צריכא צילותא כיומא דאסתנא מכל מקום לקיים גזירת כת"ר אשיבך כמיסת ידי הקצרה: ואני אומר דלענ"ד נראה דאשה זו מותרת לבעלה הכהן ולא מטעם שכתב כת"ר שמצאת בספר תרומת הדשן שמאותה תשובה לבדה שהביא הוא ז"ל אין ראי' לנידון דידן שבעל התשובה ההיא לא דבר אלא באשה שנתפשה ונחבשה בגזירת המלכות להמיר ולא לדבר אחר כדמשמע מההיא תשובה שכתב וז"ל והאי כיון שתפשוה להמיר וכו' ולהכי כתב דכיון שנחבשה שלא כדין דהיינו שלא נתפשה על נפשה ומחמת רציחה או גניבה שבדיניהם חייבת מיתה וכן לא נתפשה על שבעלה גנב או רצח שבדיניהם אשתו הפקר לכל שרשות נתונה לכל לעשות בה כרצונו וחפצו מותרת דכל היכא