רד"ך נז

לאותו סופר וכתב ולאותן עדים וחתמו שפיר דמי דמודה רבי יוסי בהא שהרי עשאן לכך וכתב כת"ר הרי פירש בהדיא דאמרו לפלוני סתם היינו משוה שליח ואין זה צריך לפנים ע"כ: ואני אומר כבודך במקומו מונח שאין זה דעת רש"י דמאי דקאמר התם בגמרא הכא במאי עסקינן דלא אמר אמרו אבל אמר אמרו כשר בין באומר אמרו לפלוני ובין באומר אמרו סתם קאמרינן וכן רש"י הדבר היה פשוט בעיניו דאין הפרש בין זה לזה ולא הוצרך לפרש דבר בזה אלא דאגב אורחי' נקט לישנא דאמרו לפלוני וכדכתי' בפסקי ורצה הרב לתת טעם ג"כ מאי דס"ד התם לחלק בין אומר כתבו לאומר אמרו ואמר דבאומר כתבו אמרינן דמילי לא מימסרן לשליח דהיינו לאלו השלוחים שאמר להם כתבו משום שלא עשאן שלוחים לכך אבל באומר אמרו עשאן שלוחים לכך ר"ל שעשה שלוחים לאלו שאמר להם לומר לאחרים לכתוב ולחתום ובדרך זו יש למסור דברי' לשליח דבכה"ג לא חשבינן להו מילי לענין שלא ימסרו לאלו השלוחים שאמר להם אמרו וכן במאי דאמרינן התם ואמר רב חסדא מתניתין מני ר' יוסי היא כתב רש"י וזה לשונו ר' יוסי היא הילכך ליכא למיחש לחורבא דאלו לר"מ איכא למיחש דילמא זימנין דאמר לשנים אמרו לפלוני ויכתוב לפ' ופ' ויחתומו ואזלי הני שלוחים וחיישי לכסופא דסופר כו' הרי שהרב ז"ל קורא לאותן שאומר להם אמרו לפ' כו' שלוחים: ואפילו אם דעתו של רש"י היה כאשר כתבת מה שבוודאי אינו כן אפילו הכי הות מצית למימר דסברת הרא"ה והר"ן היא דמה שפירש"י כן הוא לפירושי מאי דאמרינן התם מודה ר' יוסי באומר אמרו אבל לפי המסקנא דאמר דלא מודה ר' יוסי באומר אמרו סברת תלמודא דאין זה ממנה שליח שלא בפניו ומ"ה חיישינן לגזירה דחתם סופר ועד להרא"ה ולית דין צריך בשש: ומעתה אחזור בחתם סופר ועד שכתב כ"ת וז"ל גם בחתם סופר ועד ראיתי לכ"ת בונה וסותר בדבריהם והעיקר כפי הנראה כי היתה סברתם פורה בידך עדי שכתבת דר"י נראה דמכשיר בחתם סופר ועד מדהביא דברי המכשירים בסוף וכיוצא בזה ואתה דע לך שאין דעתם כך אלא שהם סוברים כדעת התוספות דאזלינן נמי בחתם סופר ועד לחומרא וכ"כ בתשובת הרא"ש במקומות רבים וכ"כ ר"י בנו ברמזיו פ' המגרש וז"ל חתם סופר ועד פסול לר"י ואומר אמרו כשר ור"ח פוסל אומר אמרו וצריך לחוש לשניהם להחמיר בחתם סופר ועד ובאומר אמרו עכ"ל: ואני אומר גם בזאת לא צדקת אענך דאנא נמי הוה ידענא דריב"ה פוסל בחתם סופר ועד ואף שרמזיו אינם נמצאים בידי דהא בטור אבן העזר בסי' ק"כ כתב וז"ל אמר ליה וכו' עד והרמב"ם כתב וכו' עד ויראה מדבריו שהוא מכשיר חתם סופר ועד ולקמן בעינן לברור שהוא פסול עכ"ל: הרי שכתב כאן בהדיא דחתם סופר ועד פסול אלא שאני אומר דלא מטעמיה דמר אלא שהוא ז"ל חשש לדברי ר"י בעל התוספות שכתב דלא איתברר ליה הלכתא ומחמיר בחתם סופר ועד ובאומר אמרו ולזה כיון במה שכתב ולקמן בעינן לברור שהוא פסול שרמז במה שכתב בסי' ק"ל בדין חתם סופר ועד ששם הביא דעת הרמב"ם והרמ"ה ז"ל שמכשירים בחתם סופר ועד ולא הביא דעת ר"י ז"ל הפוסל חתם סופר ועד מן הדין ומכשיר באומר אמרו אלא דעת ר"י בעל התוספות שכתב דלא אתברר לן הילכתא ואזלינן לחומרא בחתם סופר ועד ובאומר אמרו למדנו הוא ז"ל בזה שלא הביא אלא דעת ר"י בעל התוספות הפוסל ודעת המכשירים שיש לנו לחוש ולפסול חתם סופר ועד מטעם דפלוגתא דרבוותא היא ויש לחוש לדברי ר"י בעל התוספות ז"ל שכתב דכיון דלא אתברר לן הלכתא אזלינן לחומרא בתרווייהו ואף אם דעתו נוטה דחתם סופר ועד כשר כדמשמע קצת מדבריו שהביא דעת המכשירים בסוף דבריו ולא הביא דעת ר"י שמכשיר באומר אמרו ופסול חתם סופר ועד מן הדין וכדכתבתי בפסקי אלא שקצרתי: והוא דרך על דרך שדרך אביו הרא"ש ז"ל כי מימיו שתה שהרא"ש ז"ל פסק בפ' התקבל דאומר אמרו בטל וכ"כ הוא ז"ל משמו וא"כ לדעתו חתם סופר ועד כשר כרב ור' יוחנן ור' ירמיה וכ"כ בהדיא בפ' המגרש אלא שהביא שם גם דברי ר"י בעל התוספות שפוסל בשניהם וכתב בתשובותיו בכמה מקומות שיש לפסול חתם סופר ועד הואיל ור"י בעל התוספות ז"ל פוסל: הרי לך שדעת הרא"ש ז"ל נוטה להכשיר חתם סופר ועד מצד הדין אלא שהוא חושש לדברי בעל התוספות ז"ל לפוסלו: נראה נמי סברת ר"י בנו במ"ש בטור א"ה וברמזיו שמה שכת' הוא ז"ל ברמזיו הוא כמעתיק ומקצר דעת אביו ז"ל ועיקר דברי בפסקי הם דהואיל דהוא ז"ל חושש בחתם סופר ועד לפוסלו מטעם דר"י בעל התו' מסופק בדבר ומחמיר בתרווייהו א"כ צריך אתה לומר שבאומר לשנים אמרו לסופר לכתוב וכו' שאינם יכולים לעשותו לדעתו ואיך כתב הוא ז"ל שיכולים לומר להם לעשותו באותו לשון אשר הזכרתי שם אלא וודאי מחוורתא כדכתיבנא ולהחזיק דברי כ"ת דאדרבה יראה קצת מדבריו דבחתם סופר ועד דעתו נוטה דכשר מן הדין וע"ד שפירשתי ואם כן באומר אמרו הוא פוסל מן הדין וכתב כן על דרך שאמרו בפ' שור שנגח ד' וה' משל לצייד השולה דגים מן הים משכח רברבי שקיל משכח זוטרי שקיל: ובכן גמרנו מה שכבר התחלנו כאשר מן השמים הורונו: וכן נבקש מאת אלהינו: משגיאות יצילנו: לב האבן יסיר מבשרנו: ויאמר בספר מלחמות י"י את והב בסופנו: לכו ונעלה אל הר י"י ואל בית אלהי יעקב אבינו: כי אברהם לא הודיענו: ויצחק לא הכירנו: ויעקב בית אל האמירנו: ולהתראות פנים אל פנים האל יזכנו: ונזכה בבנין בית מקדשנו: אוי"ר ושלום לאין קץ: נאום הטרוד בטרדי תהפוכות זמנו: זהיר וזריז לכל אשר תגזרנו: דוד בכמהור"ר חיים הכהן ז"ל: בית השביעי חדר א קול שאון מעיר קול מהיכל משבר הרים ומפרק סלעים קול אומר קרא בגרון אל תחשוך ותגלה לשנונים השערה מחשוף הלבן לבון ערו' דבאתרך דלבונה קדים לחדודך שמע קול ענות החברים המלחשים לא קול ענות חלושה אלא קול ענות גבורה במלחמתה של תורה נצים וחשים לחש באזניהם שתה בצמא את דבריהם והנחש בך לא יחוש ואל ישיאך לבך לאמר מה לך לבקש גדולות אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך ובכן ירצה י"י מעשיך והנח להם למורים בתורה שלא כהלכה ולא ידבק בך מאומה להם לבדם תהיה המלחמה ערוכה כי מדה זו יצתה מפי הקדוש ב"ה לטובה וחזרה באתרה ואיש באחיו נכשל במארה ואליכם רבותי אקרא המתנדבים בעם בשפה ברורה אי בעית אימא גמרא ואי בעית אימא סברא כחמה ברה להגדיל תורה ולהאדיר' באהלים אגורה ולא באהלו דרב עוירא קנא קנאתי בהוללים ובאל מתהללי' לאמר אם קטן אני בעיניכם חכם אני בעיני ראש שבטי ישראל אני אני אמלוך וכסא ממלכות אהפך ספיר ונופך אתן למשפך הלא הוא ר' שמואל פוייזו הדר בעיר הזאת אשר הוא מתפאר בסמיכתו ותקנתו קלקלתו וקלקלת בני דורו קורא: אני עליו ועל כל השומעים אליו הוי אומר לעץ וכו' הלא הוא תפוס זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו כי אם רוח יתירא והלצות והזיו' ובצורתא דשמעתא לא ידע ולא מידי ובפרט כתוב לא ידע לא מהם ולא מהמהם בחשיכה יתהלך ואפילו בפוסקים ידו קצרה במקום עיון קצת אוי לעינים שככה רואות ולאזנים שככה שומעות שאיש כזה יתעטף בטלית שאינה שלו ויורה הוראות: זאת ועוד אחרת אשר בלבי כאש בוערת הומיה וסוררת לאמר קיים מצות חז"ל שאמרו מפרסמין את החנפים מפני חילול השם הגד לכל מה שיחו ושיאו כי כולו חנף מרע מתגדל בזרוע התחבולה והמרמה אמור לכל שאין בו יראה גונב דעת הבריות גומל שקרים ומראה להם כאלו יראתו גדולה קורא אני עליו כי לא לפניו חנף יבא כי רבים בנים עשו חיל החניפות והוא עלה על כולם ולזה ימוטו בו כל סרני ארץ ואין כאן משום לישנא בישא כההיא דאגור בפ' ערבי פסחים ולאפרושי מאיסורא שרי כדמוכח מההיא עובדא רב חסדא דפ' הכותב דלא גרע בה רבא וכן מההיא עובדא דההוא סומא דפ' האומר וכן מההיא עובדא דנזקין דההוא דאתא לקמיה דרבי אמי וכדכתב הסמ"ג בסי' רי"ג בלא תעשה וגם אני נזקקתי לזה היום מיומים להודיע למעלתכם מה טיבו של זה האיש כי נבהלתי על מעשה הרע הנעשה בעיר הזאת עלי משכבי בלילות אזכור מאמרות פיהו סכלות רעות ודלות ולא אדום ואתחולל וחשבתי אפרסם טיבו של זה האיש כי היכי דלא לימרו האי גברא דחיל חטאין הוא כי שמועתו גדולה וכל תלמיד חכם שלא תהה בקנקנו ולא אכל עמו כוורא דמלחא יחשבנו לחכם וצדיק לפי הוראתו הראשונה וחניפותיו וגניבת דעת הבריות שבו ולא יאמינו דברי בתורף המעשה באדם כשר סתם אלא ביודע ומכיר טיבו וחשתי שמא תדינוהו לכף זכות וח"ו תתרשלו מלכתוב ודנתי ביני לבין עצמי אם אומר ואם לא אומר והסכמתי לאומרה מפני חילול השם דהשתא כל בר דדחיל חטאין ימהר ויחיש לכתוב על המעשה הרע הזה: וזה תורף המעשה כאשר הוגד אלי: יהודי אחד ושמו משה ביטון נסע מפה היום כמו שלשה שנים ובא לדור שם במקומות ההם עם אחיו ר' יצחק ביטון הרופא ובעת נסיעתו קרא לרב הנזכר בחברת ארבעה יהודים אחרים שם האחד ר' יהודה צרפתי נ"ע ושם השני סימן טוב לוי ושם השלישי חיים בר' אברהם ושם הרביעי יצחק ואמר להם שרצונו בזה שאם לא יבוא עד תשעה חדשים שיכתבו ויתנו גט לאשתו וזה סדורו ר' שמואל דיין ר' יהודה צרפתי סופר סימן טוב לוי וחיים בר' אברהם עדים ויצחק שליח אחר כך אמר להם כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי וכל זה נכתב ע"י ר' יהודה הנזכר שנמנה לסופר ונתן כתב מנוי זה ליד רבי' שמואל הנז' והרב הנזכר נתעכב מלסדר הגט הנזכר עד עתה: ויהי כי ארכו הימים קרה מקרה שקודם כתיבת הגט נפטר ר' יהודה הנזכר ויצחק השליח וחיי לנו ולכל ישראל שביק ור' יהודה הנזכר הניח שלשה בנים יצחק ואברהם ומשה והם מגידים ואומרים שאביהם נ"ע אמר לפני מותו לנכבד אחד שהלך לבקרו שמו מסיר אנגיל נוחו עדן אשר הוא נעדר ממנו בעת דע אדוני שאני נמניתי ממשה ביטון להיות סופר לכתוב גט לאשתו ועתה אני אומר בפני כבודך שאם הדין נותן שסופר יכול למנות סופר אני ממנה לסופר בגט הנזכר ליצחק בני הגדול ואחר עבור כמה זמן משנפטר ר' יהודה נ"ע רצה הרב הנז' לסדר הגט וכתיבתו ושכח שכתב המנוי נתן בידו וחשב שנשאר ביד ר' יהודה הנז' ושאל לבנו אברהם אם באולי ידע מכתב המנוי הנז' באיזה מקום הניחו אביו נ"ע שיקחהו ויתנהו לידו לידע איך יתנהג בסידורו של הגט הנז' לבל יזוז מסדורו של הבעל ואברהם הנזכר השיבו כי לא ידע מכתב המנוי הנז' דבר אבל יבקשהו בספרי אביו שמא הניחו באיזה סופר ובקש ולא מצא ובכן נמנע הרב הנז' מלסדר הגט הנז' עם היות שלא ידע סדורו של הבעל ואחר כמה ימים דרך מקרה מצא הרב הנזכר כתב מנוי הנז' תוך ספרו ותיכף רצה לסדר הגט וקרא לאברהם בנו של ר' יהודה הנז' לכתוב הגט הנז' ואברהם הנז' אמר לו אדוני אודיעך שאבי נ"ע צוה לפני מותו לאמר שאחי יצחק יהיה סופר במקומו והרב הנז' השיבו שאין לחוש מזה כי הוא במקום ב"ד וב"ד יכולים למנות סופר ושליח וכ"ש שכתב המנוי הנז' כותב שהוא אמר כתבו וחתמו ותנו שפי' הוא שנתן להם רשות לעשות הם כאשר ירצו או יכתבו או יאמרו לאחרים לכתוב וליתן והראה לו כתב המנוי הנז' שהיה כתיבת ידו של אביו נ"ע וזה העני אברהם סמך עליו וכתב הגט הנז' והרב הנז' נעשה שליח ונתנו ליד האשה ובא אחר כך אברהם הנזכר וספר אלי המעשה מתחלה ועד סוף