רד"ך נו

בכתב ידו שיכתבו ויחתמו לא יעשו עד שישמעו מפיו וה"א דכתב ידו מדרבנן הוא דפסול לענ"ד כמו שהוכחתי בפסק אחד אשר כתבתי ולא עת להאריך בזה ואפילו הכי כתב כלל אחד בכולם וכן הרא"ש ז"ל בתשובותיו בכלל סדר הגט שכתב וז"ל ויאמרו לבעל קודם נתינת הגט שיבטל כל מודעות ע"כ ואע"ג דלמגרש ברצון אם לא בטל. כשר כדכתב הוא ז"ל בתשובותיו אפילו הכי. כתב דין זה בדרך ובסדר שכתב שאר הדברים שאם שנה פסול או בטל וכן כתב שם כל שאר דברים שאינם בלכתחלה ולא בדיעבד וכן הביא ר"י ז"ל בנו בסדר הגט שכתב בספרו: וחי נפשי עמל וטורח אצלי לכתוב דברים אלו דהוו מילי דכדי עם היות שהדבר פשוט בעיני: וא"כ נפל היסוד ונפל הבנין שבנה כת"ר וז"ל והנה הסתירה גלויה בדבר זה וכו' עד ואפילו מאן דבעי לעיולי פילא בקופא דמחטא ימצא ידיו ורגליו בזה לא ידענא מאי פילא קאי מעייל בקופא דמחטא המחלק בין כתיבה לחתימה למי שראה מאורות התוספות מימיו דאי משום הטעם הראשון שנפל כת"ר לאו מידי הוא כדפרישית הרבה יש לתמוה על כת"ר שלדעתך היה לך לתרץ הקושיא שכתבתי בפסקי דקשיא להרא"ש ור"י בנו ז"ל אי לא סברי חילוק בין כתיבה לחתימה דבחתימה אמאי יהי' בטל או ספק והא לדעתם עידי חתימה לאו כלום נינהו לענין ברירה שמכח זה אני אומר שכל מי שמחזה שדי יחזה יבין שהם ז"ל לא קאמרי ספק או בטל אלא בכתיבה וכדפירשתי ואפילו היכא דלא אמר אמרו לעדים לחתום אלא אמר חתמו לא הוי בטל אלא פסול וזה ברור למודה על האמת לענ"ד: עוד כתב כת"ר וז"ל עד שאני אומר דשטפא דמלתא נקטיה לר"י בהא מלתא וכתב דברים אלו האחרונים בלא מתכוין ולא דק א"כ אפשר דהוי טעות סופר שנתפשט בספרי מההעתקה הראשונה עכ"ל: במחילה מכת"ר אני אומר בזה שהחושד בכשרים לוקה בגופו שדבר תימה הוא להעלות על הדעת להטיל מום כזה על ר"י בעל הטור שכתב חילוק כזה או בהעתקה שניה או ראשונה והשיג על הרמ"ה ז"ל בלא. דעת ובלא בינה ובלא חפוש ובדיקה במה שכבר כתב או הוא או אביו ז"ל באומר אמרו אלא כתב כאיש ישן ונרדם ולומר שהסופר שהעתיק העתקה ראשונה הוסיף מדעתו וכתב רבוי דברים האלו אין ספק שהסופר ההוא חכם היה שכתב חילוק כזה ודבר תימה הוא שכתבו בשם רבינו יעקב בעל הטורים וכתב הדבר בשם מי שלא אמרו ולא די זה אלא שלא בדק לראות דבריו של ר"י ז"ל מה דעתו בזה אלא שדברים אלו אינם כאשר כתב כת"ר דקשה למחוק הספרים אלא כדכתיבנא דלדעת ר"י ז"ל לכתחלה אין לעשות כן לא בכתיבה ולא בחתימה וזה שאמר בסי' ק"כ לא יכתבנו הסופר ולא יחתמו בו העדים וכו': ואע"ג דבכתיבה אם עשה כן בטל או ספק ובחתימה כשר אלא שלא יעשה יצדק הכלל שכתב הואיל דבין בכתיבה ובין בחתימה אין לעשות כן וכדכתיבנא ולקמן אבאר עוד בס"ד ואומר דאפשר לפרש דבריו ולומר דבחתימה נמי פסול ליה מדרבנן: עוד כתב כת"ר והעד הנאמן מה שכתב בחתימת דבריו כדאמרינן לקמן באומר לשנים אמרו לפלוני וכו' דלא הוו מילי ולשון זה לא היה ולא נברא לא הוא ולא כיוצא בו עכ"ל: ואני אומר עד שקר הוא שהעיד שהאיך הוא מעיד על אשה שאינה הרה והנה כריסה בין שיניה היאך אפשר לומר על הר"י ז"ל שלא נמצא בדבריו דבאומר אמרו לא הוו מילי והרי הוא ז"ל כתב בהדיא בח"מ בסי' רמ"ד וזה לשונו האומר לשנים כתבו וחתמו ותנו לפלוני שטר מתנה שאני נותן לו וכו' עד הרמב"ן ז"ל כתב דלא אמרינן מתנה הרי היא כגט אלא באומר כתבו שאין יכולין לעשות. שליח אחר משום דמילי לא מימסרן לשליח אבל באומר אמרו לעדים לכתוב ולחתום כשר לכ"ע במתנה והכי מסתברא עכ"ל: הרי לך שכתב הוא ז"ל דמסתם כהרמב"ן ז"ל דבאומר אמרו לא הוו מילי ובגט דפסול היינו טעמא משום דבעינן לכותבו לשמה וכו' כדכתב הר"ן ז"ל משמו בפ' התקבל יעויין שם וכדכתב בפסקי יומא שכתב שם בפסקי: ג לדעת ר"י בעל הטורים ז"ל דאיהו סבר דאף באומר אמרו נמי בכתיבת הגט מילי לא מימסרן לשליח כתב כן כדי לסלק קושיית הרא"ה ז"ל שהקשה על הרמב"ן ז"ל וזה לשונו א"כ דס"ל לרבי יוסי דאפילו בממנה שליח שלא בפניו פסול מנא ידעינן דטעמא דר' יוסי משום דמילי לא מימסרן לשליח דלמא טעמא דר' יוסי משום דבעינן ששמעו מפיו ממש והר"ן ז"ל השיב קושיא זו ואמר דאי מילי מימסרן לשליח גבי גט כיון ששלוחו של אדם כמותו כשהעדים והסופר שומעין מפי השליח הרי הן כאלו שומעין מפי הבעל הלכך ע"כ טעמיה דר' יוסי דקא פסול באומר אמרו משום דמילי לא מימסרן לשליח הוא: וא"כ נראה דלדעת הרמב"ן וריב"ה ז"ל אע"ג דבאומר אמרו לא חשבינן ליה מילי לענין זה לומר שלא ימסרו לשליח ולא אמרינן הואיל ודרך ארץ לעשות שליח דברים או שלוחים ולומר להם אמרו חשבינן להו לשלוחים כמו בעלי הדבר ולאו מילי נינהו דמאי דאמרינן מילי נינהו ולא מימסרן או לאו מילי נינהו ומימסרן בדרך ארץ הדבר תלוי וכדפי' רש"י בפרק מי שאחזו מ"מ גבי גט דבעינן לשמה גזירת הכתוב היא דאפילו באומר אמרו דליחשבו להו מילי לענין זה שלא ימסרו לשליח שהתורה ידעה כחו של הבעל בזה שלא יהא לו רשות לומר לאחרים אמרו ואע"ג דלפי דרכם של בני אדם היכא דאמר אמור לא הוי מילי וזהו שכתב ריב"ה כדאמרינן לקמן באומר אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ויחתום דלא הוי מילי כלומר שאין לומר באומר אמרו דמילי נינהו ואין דרך ארץ למוסרם לשליח אלא הואיל ודרך ארץ לומר אמרו ולעשות שלוחים בכך לא חשבינן להו מילי דמילי אין דרכם של בני אדם למוסרן לשליח ובאומר אמרו דרך ארץ הוא לעשות שלוחים בכך וא"כ לאו מילי נינהו ומטעם מילי אין לפסול הגט באומר אמרו לסופר ליכתוב אלא דגזירת הכתוב היא גבי גט דפסול דאע"ג דמטעם דרך ארץ לא הוו מילי מגזירת הכתוב הוו מילי גבי כתיבת הגט והיינו משום דבעינן לשמה וכדפרישית אבל בחתימה דלא שייך בה טעמא דלשמה וכדכתיבנא בפסקי הרי הוא כשאר כל הדברים ולא הוו מילי אלא דלכתחלה אין לעשותו וכדפרישית הרי נתבאר לנו שמה שכתב ריב"ה ז"ל כדאמרינן לקמן באומר לשנים אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום דלא הוו מילי שדעתו ז"ל הוא על מה שכתב גבי מתנה דבאומר אמרו לא הוי מילי שדרכם של בני אדם לעשות שלוחים ולומר אליהם אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום ובגט דבעינן הכתיבה לשמה פסול מן התורה אפילו באומר אמרו אבל בחתימה כשר מן התורה לדעתו ז"ל דהוי כשטר מתנה דבאומר אמרו לא הוי מילי אלא דלכתחלה אין לעשותו וכדפרישית: ואפשר נמי לפרש דדעתו של ריב"ה ז"ל דבחתימה נמי פסול מדרבנן ומ"ש יכול לומר לאחר לחותמו היינו לענין דלא הוו מילי קאמר דעלה קא מסיק ומסיג על דברי הרמ"ה ז"ל דקאמר דהוו מילי שכ' וזה לשונו וגם. מה שכתב שאפילו נתנה רשות לשליח קבלה לעשות אחר שאינו יכול לעשותו משום דמילי לא מימסרן לשליח לא נהירא דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח אלא כשמוסר לו כו' עד יכול לומר לאחר לחותמו כבר אמרינן לקמן דלא הוו מילי הרי דבריו מבוארים דמאי דקאמר יכול לומר לאחר לחותמו לאפוקי מהרמ"ה דסבר דהוו מילי קאמר הכי ולעולם מצינן למימר דאפשר דלדעתו ז"ל בחתימה נמי הגט פסול ומה שנדחקתי בפסקי וכתבתי דדווקא לכתחלה קאמר דאין לעשות כן לא כתב כן אלא כדי ליישב לישנא דיכול לומר לאחר לחותמו שפיר שהיה נראה דחוק קצת אי הוא ז"ל סובר דבחתימה נמי פסול ולא רציתי להכניס עצמי אפילו בדוחקא פורתא הואיל ובנדון שהייתי כותב בו לאו נאמר מידי כדי שלא לתת מקום לבעל דין לחלוק בנדון שהיינו בו גם לא רציתי לכתוב זה וזה כדי שלא להאריך יותר הואיל ובנדון שהיינו בו לאו נאמר מידי: ועתה דבחתימה פוסל ובין אם נאמר שדעתו הוא דדווקא לכתחלה אין לעשות כן יצדק הכלל שכתב בסי' ק"כ לא יכתבנו וכו' וכדכתיבנא ואין לדחות זה מפני זה דבתרווייהו אתי שפיר וזה פשוט לענ"ד: עוד כתב כת"ר וז"ל דהרמב"ם ז"ל לית ליה הך סברא דהרא"ה והר"ן ולא ידענא מאי דוחקיה דמר למימר ומי הוא זה ואיזה הוא שמעלה כך על דעתו בדברי הרמב"ם ז"ל ומה מקום יש לזה בדבריו ז"ל ע"כ אחר המחילה אומר אני מי שהרגיל בדברי הרב יודע שלכך קרא ספרו משנה תורה שכל מי שיכול לסבור סברות בתלמוד יכול לסבור על דבריו שהוא ז"ל לא כתב בספרו אלא מה שנמצא בתלמוד אלא אם כן פי' או רמז בספרו ובדבריו שהוסיף על דברי התלמוד וכן כתב בעל ספר מגדל עוז המפרש דבריו בכמה מקומות ולכן הוצרכתי לכתוב מה שכתבתי והמעיין בדברי הר"ן בסוף התקבל יחשוב שיש להסתפק קצת בדברי הרמב"ם אם דעתו כדעת הרא"ה כו' לא שלפי דבריו יראה קצת שהוא ז"ל סובר שהרמב"ם ז"ל סובר כהרא"ה ז"ל וכדעתו ז"ל שכתב וזה לשונו ולפי דעת הרא"ה ומה שכתבתי אפילו בגט אם ממנה אותם שלוחים מדעתו מהני ובאומר אמרו אפילו במתנה פסול וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות זכייה ומתנה עכ"ל: ולפי האמת אין דעת הר"ן בכך לענ"ד אלא שלדעתו ז"ל הר"מ ז"ל לא באר דעתו בממנה שליח אלא באומר אמרו לפ' ובפי' במתנה פסול שהוא ז"ל לא כתב אלא מה שנמצא בגמרא וזה שכתב וכן כתב הרמב"ם ז"ל וכו' לומר שגם הוא סובר דבאומר אמרו לפ' אפילו במתנה פסול אבל בממנה שליח לא פירש מה דעתו ולא אאריך בזה: ד עוד כתב כת"ר וכבר בארנו בכתבנו כוונת הרא"ה והר"ן דבאומר אמרו ויכתוב לפ' ופ' ויחתומו הגט כשר עכ"ל: מה אשיב עוד ומה אומר ומה אדבר בהיותי רואה שכת"ר מחזיק בדעת זו אחרי ראותך הבאור אשר כתבתי על דברי הרא"ה והר"ן בראיות ברורות ובהיות שאנה י"י לידי לשון הר"ן אשר הזכרתי ואין מדרש בלא חידוש אוסיף עוד ואבוא ראי' לדבר מדבריו אלו וזה דכבר הרמב"ם כתב בהדיא בפ"ד מהלכות זכייה ומתנה דאפילו באומר אמרו פסול במתנה ולדעת כ"ת היינו אומר אמרו לפלוני היינו ממנה שליח וא"כ הרמב"ם פליג על הרא"ה והר"ן דסברי דבממנה שליח מהני אם כן מאי האי שכתב הר"ן וכן כתב הרמב"ם בפ"ד דהלכות זכייה ומתנה דלא הל"ל הכי אלא ולדעת הרמב"ם פסול אפילו במתנה ואפילו בממנה שליח אלא וודאי ופשיטא לענ"ד דלהר"ן אומר אמרו לפ' לאו היינו ממנה שליח ולהכי כתב וכן הרמב"ם והיינו לומר שגם הוא סובר דבאומר אמרו פסול אפילו במתנה בין אומר אמרו סתם בין אומר אמרו לפ' דבכל ענין היכא שאמר אמרו ולא מנה שלוחים פסול אפילו במתנה אבל בממנה שלוחים לא באר הרב ז"ל דעתו לדעת הר"ן ומה שכתבתי אני בפסקי ובארתי דעת הרב ז"ל לענ"ד כתב כן על דרך דרוש וקבל שכר ומקום הניח לי וזה פשוט לכל מודה על האמת לענ"ד: עוד כתב כת"ר וז"ל ובהדיא כתב הרב בעל מגיד משנה בהלכות זכייה ומתנה וז"ל ומיהו באומר אמרו לפ' ופ' יש סוברים שאף בגט כשר והוא רומז להרא"ה עכ"ל: וגם בזה א"א דלא היא שהוא ז"ל לא כיוון אלא על ר"י דמכשיר באומר אמרו כדכתב הרא"ש משמו שהוכיח בפ' התקבל וכמו שהביא כת"ר בכתבך דברי שכתב ר"י ברמזיו בשם ר"י דאומר אמרו כשר והוא ז"ל הלך בשטת הרמב"ם דאין שום הפרש בין אומר אמרו לשני' ובין אומר אמרו לפ' והוא ז"ל נקט לשון אמרו לפ' בלשון הרב ז"ל בההוא דינא דהוה קאי ביה וסוף דבריו שכתב וז"ל והמחבר פסק בשטתו שכת' בהלכות גרושין דבאומר אמרו קרוב להיות בטל עכ"ל מוכיחין ג"כ שכן הוא דהא באומר אמרו לשנים כלישנא דנקט הרב בהלכות גרושין אפי' הרא"ה והר"ן מודים דבמתנה נמי פסול אפי' לדעתך מן התורה משום דשמא מילי נינהו ולא מימסרן לשליח: ועוד כתב כת"ר וז"ל וכבר כתבתי לכת"ר דהרמב"ן וכו' עד וכן נמי כתב רש"י בפ' מי שאחזו וכו' עד וז"ל והכי דוק מינה טעמא דלא אמר אמרו הא אמר לשנים אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו ואמר