רד"ך נה

ועל זה אני אומר אל כבוד תורתך כמו שאמר ר' טרפון על ר' עקיבא הפורש ממך כפורש מן החיים אבל כדי לצאת ידי שמים גם אני אומר שמה הועילו חכמים בתקנתם הועיל כבוד תורתו אם אני אעביר קולמוס עם היות שבידי שואלך השיטה קיימת ילך וישתבח שכבוד תורתך מסכים על ידו ולא כן עשו החכמים האחרים אלא שכתבו אליו בהדיא בלי פקפוק שעשה שלא כדין כאשר יראה כ"ת ובזה שא נא שלום ואני שלום וכי אדבר כשונא בשער כבר קדמנו ר' חייא בר אבא שאמר אפילו האב ובנו וכו' עד ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבין זא"ז וכן נבקש מאת אלהינו: משגיאות הצילנו: ומנסתרות ינקנו: ולעסוק בתורה לשמה ידריכנו: וכן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופינו: ונזכה בביאת משיחנו: במהרה בימינו אמן: נאום הטרוד בטרדי תהפוכות זמני מזומן לשלמים כמוך לשרת ולכפר ולכהן: דוד בכמוהר"ר חיים הכהן ז"ל: בית הששי חדר א ב למשה איש האלהי"ם אני חסד ומשפט אשירה בזמירות ושירים מזהירי' כספירים: אביעה רננות בעד מפעליו כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם מפיהם ומפי כתבם אני אמרתי חכמתו בחוץ תרון כשמן באנגירון ומנחת זכרון והוא השמיעני את קולו כקול שדי המשדד מערכות בדברו כי קפחני בהלכות בלשון מדברת מכרזת ואומרת הלכה זו נאה ומקובלת ידועה לנשים וקטנים וזו אינה נאה ומאמריה כשמש גלויים ומפורסמי' בדברים ולא באותות ומופתים ורבינו יעקב בעל הטורים כתב בעינים סתומים או שטעות נפל בספרים עד שהסיר אופן מרכבותיו והיתה הסכמתי שלא להשיב מאמרים אכן קנא קנאתי להטיל מום ברבינו יעקב ז"ל בעל הטורים באומרי שכתב דברים רבים אשר בפסקיו מוזכרים ולא דק ואמרתי אני אל לבי גם כי סמא דכילא משתוקא חיישינן לזילותא דבעלי משפט וצדקה שלא יאמר נצחתי בחזקה ורציתי להודיע שלא לו לבדו משפט הבכורה כי כולנו שמענו דברים מפי הגבורה ומקול שופרותיו והגפת תריסותיו לא אירא והדין יקוב הרה וזאת תהיה החותמת לאות ולמופת ולא אוסיף עוד דבר בדבר הזה וגם כי לאל ידי דבר לא אצא ממחיצתי דעדי חתימה כרתי אסוב לישנא דרבנן ידי אשלח דהויא מילתא דשכיחא בעת תוכח' ואתה לכה ברחבה: בסוד קדושים רבה משובחת היד אשר בבדיקה רבה וזה החלי: כתב כבוד מעלתך וז"ל כפי הצעת השאלה אשר הציע כבוד תורתך אין שם ריח גט לא מצד הסופר ולא מצד השליח כמו שכתב וזה גלוי וידוע אפילו למי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין ולא אומר יודע בטיב גיטין וקידושין אלא אפילו נשים וילדים לא נעלם מהם דבר זה ע"כ: ואני אומר מי סנא ליה למר לישנא דרבנן דהויא תינוקות של בית רבן וכל שכן שיש להסתפק אם מצד השליח ואם מצד הסופר אם מצד השליח הואיל אחרי שסדר הבעל מה שסדר הוסיף ואמר כתבו וחתמו ותנו שנראה כחוזר מדבריו שסדר אינו אלא כמראה מקום אבל אינו מקפיד בכך ומימר אמר תגרש כל מה דמגרה והאורך בזה ללא צורך הואיל ואין דעתנו מכרעת כך: ואם מצד הסופר כבר טעה המסדר אשר זכה לשם ואפילו לרועה צאן לא הגיע ואמר כי הוא במקום ב"ד ויכול למנות סופר כמו שהבית דין ממנין שליח וכמו שנזכר בשאלה אשר כתבתי בפסקי: וסמך לדבר אני אומר ממאי דאשכחן בפ' כל הגט דתלמודא הוה בעי לדמויי סופר לשליח לענין זה יעויין שם עד שהראיתיו שאינו כך ואת חטאי אני מזכיר היום שלא נזהרתי בדברי ואמרתי אם היה הבעל אומר אמרו וממנה סופר לא היה הדבר מכוער כל כך וכשהוגדו אליו הדברים סדר העדו' כאשר ראה כבוד תורתך ומה שלא נזהרתי כי לא הוחזק בעיני לכך: עוד כתב כבוד תורתך וז"ל וכמה הוכשר בעיני הספק שנסתפק כ"ת בדברי הר"ן ז"ל וכו' עד אבל כפי הנחת הר"ן הדברים גלויים כשמש עד כאן: וגם בזה אני אומר מי סנא ליה למר לישנא דרבנן דרגילי למימר בכל כי האי גוונא לישנא דפשיטא אלא שכבוד תורתך נבא ולא ידע מה נבא שהדברים גלויים למי שעיניו מזהירים כשמש שכן הוא בדברי כאשר הוכחתי בכותבי אל כבוד תורתך בראיות ברורות שרורות וחזקות ואוסיף עוד להוכיח שדעת הר"מ כאשר כתבתי ממה שכתב בפ"ד מהלכות זכיה ומתנה ועם היות כי בפעם ההיא אשר השבתי לכ"ת לא זכרתי מה שכתב הוא ז"ל בפ"ד מהלכות זכיה ומתנה וגם כי הזכרתני דבריו בפסקי אשר שלחתי אל כבוד תורתך כאשר כבר ראית שלא הוצרכתי לחקור ולדרוש בדבר כראוי כי הדבר פשוט בעיני כביעתא בכותחא שהוא ז"ל מסתפק באומר אמרו אם בטל מן התורה או לא ומשום הכי לא הקשתי לכ"ת ממה שכתב שם אבל עתה בראותי שכבוד תורתך הזכרת מה שכתב הוא ז"ל שם בפ' הנזכר נפלאתי הפלא ופלא בהיותי גלויים כשמש שבדעתך כן הוא: ולדעתי שאין זה כי אם שכ"ת מכיר חולשת דבריך ומחזיק באמרתך והגדלת על שמועתך אמרתך שכתב' וז"ל המתנה בגט שאין אדם יכול למסור דברים לשליח כיצד אמר לשלשה אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוה לפלוני אין זה כלום ואם אמרו לאותם העדים וכתבו ונתנו למקבל לא קנה עכ"ל ואין להדחק ולומר דמה שכתב הרב שאין אדם יכול למסור דברים לשליח מדרבנן קאמר דגזרינן באומר אמרו אטו לא אמר אמרו ולומר שהרב ז"ל פוסק כההיא סוגיא דמי שאחזו וסבר דמאי דאמרינן התם דבאומר אמרו נמי פליג ר' יוסי וקאמר דמילי נינהו ולא ממסרן היינו מדרבנן ועל דרך שכתב בתשובתי אלא ששם כתבתי ששם הייתי מסתפק בדבר והכא אמינא שיאמר האומר שאינו מסתפק בזה דאי הכי קאמר הרב דאין שטר מתנה כלום ולא קנה המקבל והוא שטר כשר מן התורה ואף על גב דיש כח ביד חכמים לפסול השטר מכל מקום אמינא בשלמא אי הוה משכחנא להו לרבנן דפסלי שטר מתנה באומר אמרו שפיר אלא השתא דלא אשכחנא להו דפסלי באומר אמרו אלא גבי גט בשלמא אם מן התורה קאמרינן שפיר מצית למימר דהואיל ומן התורה מילי לא מימסרן לשליח אף באומר אמרו אין הפרש בין גט למתנה אלא אי מדרבנן קא אמרי דפסל ליה גבי גט משום גזירה מנא ליה להר"ב ז"ל למילף ממונא מאיסורא דילמא דווקא גבי גט הוא שהחמירו רבנן משום חומרא דאשת איש אבל גבי מתנה מנ"ל ליה דגזרו רבנן לפסול השטר באומר אמרו דאע"ג דבפ' כל הגט קאמר שמואל במתנה כגט דילמא דווקא באומר כתבו וחתמו דעלה קא מיירי התם הוא דקאמר שמואל והיינו משום דהתם מילי לא ממסרן לשליח מן התורה ואם כן שטר מתנה פסול מן התורה באומר אמרו אם נאמר דבגט מדרבנן הוא דלא ממסרן משום גזרה מנ"ל דבמתנה נמי כן הוא דילמא דווקא גבי גט החמירו משום חומרא דאשת איש אבל גבי מתנה דממונא מנ"ל דשטר מתנה פסול ולא קנה המקבל אלא ודאי נראה דהרב ז"ל סובר דגבי גט באומר אמרו דקרוב הוא להיות בטל מן התורה וכדפי' בדבריו בהדיא בהלכות גירושין ומשום הכי גבי מתנה לא קנה המקבל ולהכי הוא ז"ל דקדק בדבריו וכתב אין זה כלום ולא כתב הרי אלו לא יאמרו להם לכתוב ולחתום להודיענו שאין בדבריו ממשות הואיל ויש לנו להסתפק שמא הוא בטל מן התורה שאין מוציאין ממון מספק וכן דקדק הואז"ל וכת' אח"כ וז"ל וכן אמר לשנים כתבו וחתמו בשטר מתנה ותנוהו לפלוני אינן יכולין לומר לסופר לכתוב אלא הן עצמן כותבין כמו בגט עכ"ל והתם מילתא דפשיטא הוא דמן התורה קאמר וכתב הרב וכן וכו' למדנו ששניהם שוין ואדרבא עשה עיקר באומר אמרו שכת' עיקר הדין באו' אמרו ואחרי כן כתב וכן וכו' שכל אלו הדברים מורים דמדארייתא קאמר באומר אמרו דמילי נינהו ולא ממסרן לשליח ולא קנה המקבל והיינו משום דהואיל ומספקא לן דשמא אינם נמסרין לשליח באומר אמרו דבר תורה אין להוציא ממון מספק וזה שאמר בעל מגיד משנה שהר"ם ז"ל הלך לשיטתו דסבר בגט דקרוב הוא להיות בטל ולא כתב דסבר בגט דפסול והיינו משום שהוא ז"ל סובר שהרב מסתפק שמא בטל הוא מן התורה ומטעם זה גבי המתנה לא קנה המקבל דמספקא לן שמא אין הדברים נמסרים לשליח מן התורה דמספקא אין להוציא ממון אבל מן התורה היו הדברים נמסרים לשליח אלא שרבנן גזרו גבי גט לא היה לנו ראיה לומר גבי מתנה דלא קנה המקבל דדלמא דווקא גבי איסורא דאשת איש גזרו להחמיר אבל לא גבי מתנה דממונא וכדפירשתי וק"ל והאלהי"ם קשה בעיני לכתוב דברים אלו בהיות שהדבר פשוט אצלי ב עוד כתב כת"ר וז"ל עד הבאת דברי רבינו ישעי' וכו' עד ואברא ודאי שכך גרסתו לא יסתפק בה בר בי רב דחד יומא ואיני יודע מה מקום יש לגרסת לא עשו ואמאי לא אשמועינן דין לא עשו אלא באותן דברים שכתב והנה בכל דבר שבעולם כשישנו מדברי הבעל ולא יעשו כדבריו אין הגט גט עד כאן לשונך: ואני אומר דאי משום הא לא אריא שתשובת כת"ר בצדק שלדעתך להקל בא הוא ז"ל להודיענו שהוא ספק ולא בטל וודאי ובמה שהקשית וז"ל ועוד היכי קאמר דהויא ספק מגורשת ואפילו ריח גט אין כאן כבר קדמתיך בזה בפסקי ושמה בארתי שיש לדחותה אלא שלא השגיח כת"ר וכמה דברים תמצא שאפילו למשנה מדברי הבעל שאין הגט בטל כי אנו אומרים דעתו כך שלא בהקפדה אמר ומכאן תשובה למה שכתבת מנשים וקטנים ותמיהה אחרת יש עוד לפי גירסא זו שהיה לו לרבינו ישעיה ז"ל להודיענו מה עשו השלוחים כי במה שכתבת לא עשו לא הודיענו מה עשו וע"כ לא רציתי לכותבם בפסקי ולעשות כמו הצייד השולה דגים מן הים שהיא דחויא מצד עצמה עוד כתב כת"ר ונמשכו הדברים ללא צורך ובלתי עולים כהוגן ע"כ על זה אני אומר שאין זה כי אם עשות ספורים הרבה כי לדעת כת"ר ללא צורך הם אבל בלתי עולים כהוגן לא ידעתי מטעם מה: עוד כתב כת"ר וז"ל עוד האריך שם כת"ר בדברי הרא"ש ור"י בנו ז"ל ודחקת עצמך בדבריהם והנה דעתך מפורשת ומבוארת בדבריהם דבאבן העזר כתב ר"י ז"ל וז"ל ואפילו אמר לשלשה שיש עליהם תורת ב"ד לכותבו ולחותמו אין להם לומר לאחרים לעשותו ואפילו אמר להם אמרו לסופר שיכתוב ולעדים לחתום לא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפי הבעל וכו' עד הא קמן דבריהם בתכלית הבירור ואין צריך לכל הך שקלא וטריא עכ"ל חי נפשי תמהתי בדברים הללו דאפילו תינוקות של בית רבן מבינים דברי הרא"ש ובנו ז"ל שדעתם הוא דבין בכתיבה בין בחתימה אין לעשות כן: ושמא תאמר שכת"ר חושב שלא ראיתים אי אפשר לומר כן דאפי' בר בי רב דחד יומא שירצה לדעת דין זה יבקש ר"י בעל הטור ז"ל וימלא חפצי תיכף כרצונו ועוד אני מוסיף תימה על כת"ר ששם בפסקי אני צווח כיכרוכיא ואומר דאיהו ז"ל סובר דלכתחלה אין לעשות כן אפילו בחתימה ואם כן אם כתבו הם ז"ל שלא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים אפילו באומר אמרו אע"ג דאם עשו לכתחלה פסול או בטל או ספק ובחתימה דוקא לכתחלה לא יעשו ואם עשו כשר מכל מקום יצדק בכולם כלל זה שכתב וכן הם צריכים לכתוב דבכולהו אין לעשות כן ולא הוצרך הרא"ש ז"ל לפרש בפסקיו ולומר שיש הפרש בין כתיבה לחתימה לענין זה שסמך על מה שכתב בפ' המגרש וכדכתיבנא בפסקי וכן ר"י בנו סמך על מה שכתב בסי' קל"ג כי הוא ז"ל דרך בדרכי אביו ז"ל וכן ברמזיו הלך בסדר אביו ז"ל וע"כ לומר כן כאשר פירשתי בפסקי וכאש' אפרש עוד בס"ד וזה פשוט: ולרווחא דמילתא אומר שהנה הוא ז"ל תוך הכלל ההוא שכתב בסי' ק"כ שהוא לא יכתבנו הסופר וכו' כתב שאפילו פקח שכתב