רד"ך נד

למיחש לכסופא כיון דבעל אמר להו אתם חתומו והיכי ליחתמו ליה הא בעל גופיה אמר להו לדידהו דליחתמו וכו' עד אבל דעתי מסכמת לדעתו שכל שהבעל ממנה סופר ועדים שלא בפניהם מהני וכו' עד כאן לשונו: ועתה רועה ישראל האזינה כמה יש לתמוה על דברים הללו לדעת כ"ת ראשונה יש לדקדק קצת על דברי הרמב"ן ז"ל במה שכתב כ"ת שלא חלק רבי יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם ולדעת כתבך היינו כשלא פרט לומר לפלוני ולפלוני והיכי תיסק אדעתין לומר כן הואיל ובהדיא קאמר ולפלוני ופלוני ויחתומו לא הוה לי' למימר אלא מאן דפסל באומר אמרו לסופר לכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו אי משו' מילי וכו' ולא היה צריך לומר וכתב שהם דברים מיותרים דמו לחורבא ואטלטולא וכן מאי האי דקאמר הא לא משמע הכי דקאמרינן בהדיא ולפלוני ופלוני ויחתומו ונקט במלתיה לישנא דמשמע מלתא דאתמר בהדיא בגמרא לא הוה ליה למימר אלא הא ליתא דהא אמרינן בהדיא ולפלוני ופלוני ויחתומו דלישנא דמשמעות דנקט משמע שהדבר אינו בהדיא בגמרא אלא דנרא' לנו שמשמעותו כן וכן מאח' שהדבר בהדיא בגמרא לדע' כ"ת מאי האי דקאמר וכן וכו' ועוד לקרא וכן מאי האי דקאמר ועוד דאס"ד מודה רבי יוסי בממנה אותו שליח ולדבריך היינו כשאומר בהדיא אמרו לפלוני ופלוני והכי תיסק אדעתין לומר כן הואיל ובגמרא קאמר בהדיא ולפלוני ופלוני ויחתומו וכל שכן שהביא קושיא זו באחרונה דנראה שהיא קושיא יותר חזקה לפי דרכו ז"ל ולדעת כבוד תורתך הקושיא הראשונה היא יותר חזקה ולפי האמת לא קשה ולא מידי: דהא חזינן דהרא"ה זכרו לברכה והר"ן ז"ל אית להו האי סברא דסליק אדעתיה דהרמב"ן ז"ל דבאומר אמרו מדעתכם פליג רבי יוסי ולא בממנה ואם כן אנן ספק שלדעתם לשון הגמרא דקאמר דפלוני ופלוני ויחתומו יתיישב על פי דרכם ולא אמינא מאי דאמינא אלא לדעת כ"ת דסברת דממנה דקאמרי הני רבוותא היינו אומר אמרו לפלוני ולא ראיתי עד הנה לדע' כבוד תורתך שישובו תשוב' על דברי הרמב"ן ז"ל שהביא זאת הסברא שכתבו הם זכרם לברכה שלא חלק רבי יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם וסתר אסתרא מאפלוני ופלוני ויחתומו קשו כל הני דאמרינן וכן קשיא להו היכי מצוי למימר הכי והא בהדיא קאמרינן ולפלוני ופלוני ויחתומו וכמו שהקשה הרמב"ן ז"ל וכן נמי יש לתמוה מאי האי דקאמר הרא"ה ז"ל והאריך בדבריו דברים שאינם צריכים לדעת כבוד תורתך וז"ל וכתב אם כן נפיק מיניה חורבא זמנין דאמר לשנים אמרו לסופר שאני ממנה אותו שליח ליכתוב ולפלוני ופלוני שאני ממנה אותם שלוחים שיחתומו ומשום כסופא וכו' לא הוה לי' למימר אלא זמנין דאמר לשנים אמרו לפלוני ליכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו וכו' הואיל ואפילו באומר אמרו לפלוני ליכתוב ופלוני ופלוני לחתום מכשיר רבי יוסי לדעת הרא"ה ז"ל אליבא דידך והוה נקיט לישני' נמי כלישנא דגמרא דמדכתב כן משמע לדעתו זכרו לברכה דדווקא בכי האי גוונא מכשיר רבי יוסי אבל באומר אמרו לפלוני וכו' לא וכן מאי הא דקאמר ליתא דליכא למיחש לכסופא אלא כשעושי' הדבר מדעת עצמן אבל כשעושי' הדבר מדע' הבעל לית להו לכסופא דאנהו לא עבדי מידי אלא בעל הוא דעבד ולדעת כ"ת היינו אומר אמרו לפלוני היינו ממנה ואם כן ליתא דהא בגמרא קאמר בהדיא ולפלוני ופלוני ויחתמו ולדעתו זכרו לברכה הם עושים הדבר מדעת הבעל אליבא דידך ואפילו הכי חיישינן וזה דומה לקושית הרמב"ן ז"ל שכבר אמרנו שלא תירצה וכן נמי יש לתמוה על הר"ן ז"ל שכתב וזה לשונו ולא נראם לי דאי הכי מאי מקשה וליחוש דילמא אמרי להו אמרו לסופר כתוב ואתם חתומו מאי אולמיה דהאי מההיא דאמרו לסופר לכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו דפריך ליה מניה ולא פריך מההיא דקא עסיק בה לדעת כ"ת דהוי ממנה שלוחים ה ורציתי להאריך ולדחות פירושים דחויים אלא שנלאתי ואמרתי שנכרים דברי אמת שמע חכם הנראה לעניות דעתי והוא שמה שכתב הרמב"ן ז"ל וא"ת שלא חלק רבי יוסי אלא באומר אמרו מעדתכם וכו' אפי' באומר אמרו לפלוני קאמר דהא עלה ההיא דאמרינן בגמרא אמרו לסופר ליכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו קאי והוא הדין דכשאומרים אמרו לסופר ליכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו וכו' הכי קאמר להו אמרו לסופר או לפלוני כתוב גט לאשתי והיינו שיאמר מדעתכם ומצד עצמכם אבל אינו מצוה להם שיאמינו להם שהבעל צוה כן וכשאומר להם כן יש לחוש דמשום כסופא יחתמו הסופר דהואיל ולא אמר להם שיאמרו להם מדעתם אינו עושה אותם הוא שלוחים אבל כשאומר להם אני שליח לפלוני ואמרו לו שיכתוב הוא מצוה להם שיאמרו לו שהבעל צוה כן והיינו מדעתו של הבעל וכשאומר להם כן עושה אותו הוא שליח בכל מקום שהוא וליכא למיחש לכסופא וקאמר הרב הא לא משמע הכי פירוש בשלמא אי לא הוה פליג רבי יוסי אלא כשאומר אמרו לסופר ולעדים סתם אפי' היכא דפרט אלא שהיה אומר אמרו לסופר ולעדים והנה פלוני ופלוני שפיר הוי מצית לפרש כן שלא עשה אותם הוא שלוחים אבל הואיל ובגמרא אמרינן דאפילו היכא דפרט ואמר לפלוני ופלוני ויחתומו משמע שעושה אותם שלוחים הוא בכל מקום שהם ומשום הכי נקט הרמב"ן ז"ל לישנא דמשמע דאף על פי שאפשר לאומר שיאמר כדקא סלקא דעתך וכדפירשתי מכל מקום משמעות הלשון לא משמע כן דלישנא דולפלוני ופלוני ויחתומו משמע שעושה אותם הוא שלוחי' בכל מקום שהם לדעתו ז"ל ואפי' הכי פליג ר' יוסי וא"ת וכן פירש רש"י ז"ל להביא ראיה מדבריו שגם הוא סובר שאין היתר בדבר אלא א"כ ישמעו מפי הבעל אבל ממנה שליח שלא בפניו לא וכתב עוד וזה לשונו ועוד דאי סלקא דעתך מודה ר"י בממנה אותו שליח וכו' פירש אי סלקא דעתך לומר דאף על גב דקאמר ולפלוני ופלוני ויחתומו אינו עושה אותם הוא שלוחים הואיל ואמר להם שיאמרו מדעתם וכדפירשתי אבל בממנה שלוחים ועל דרך שפירשתי לא וכו' עד והרא"ה תלמידו הקשה עליו וכו' עד לפי' כתב דלא פליג ר"י אלא באומר אמרו מדעתם אבל בממנה שליח לא והיינו כפי מאי דהוה סליק אדעתין דהרמב"ן ז"ל ומה שהקש' הוא ז"ל לא משמע הכי לא סבירא ליה לרא"ה ז"ל ומה שהקשה דאפי' בממנה נפיק חורבא סבר הוא ז"ל דליכא למיחש לחורבא דהואיל ומכרו של הבעל אומר להם ליכא כסופא והשתא אתי שפיר מה שהאריך בדבריו וכתב א"כ נפיק חורבא בכה"ג דזמנין דאמר לשנים אמרו לסופר שאני ממנה אותו שליח וכו' דבכה"ג הוא דקאמר הרא"ה דלא פליג ר"י והקשה עליו הר"ן ז"ל דבשלמא כשאומר אמרו לסופר לכתוב ולפלוני ולפלוני וחתומו איכא כסופא הואיל ומדעת עצמם אומרים לעדים לחתום אבל כשאומר להם עצמו אתם חתומו מאי כסופא איכא דהא לא אמר להם אמרו מדעתכם שיחושו לכסופא דסופר אלא הם חותמים בצווי הבעל וליכא כסופא ובא הר"ן ז"ל והסכים לדברי הרא"ה ז"ל דלא פסול ר"י אלא באומר אמרו מדעתכם וכדפי' אבל בממנה סופר ועדים לא פסול ר"י וכדי לתרץ הקושיא שהקשה לרא"ה ממאי דאמרינן בגמרא וליחוש דילמא אמר להו אמרו לסופר לכתוב ואתם חתומו וכו' נתן טעם לדבר שלא כטעמו של הרא"ה ז"ל יעויין שם ולא רציתי לכתוב פה הראיה שכתבתי בפסקי על דברי כי כבר הוא בידי כתב ע"ש והייתי מאריך לפלפל בדברי הר"ן ז"ל אלא שנלאתי דשוינן הא שמעתתא כגדי מסנקן ומה לי להאריך הואיל ואנו רואים שהוא ז"ל מסכים לדברי הרא"ה ז"ל בדין וכדכתב בהדיא ולא הוצרך הוא ז"ל להאריך אלא להודיענו שאין טעם הדבר כמו שכתב הרא"ה עוד כתב כ"ת הילכך לפי דעת הרא"ה והר"ן ז"ל כל שאומר אמרו לסופר פ' ויכתוב ואתם חתומו כעובדא דילן הגט כשר עכ"ל ולא כן אנכי עמדי דלדידי עובדא דידן לא הוי אמרו לפלוני אבל במאי דקא אמרת דבעובד' דילן להרא"ה והר"ן ז"ל הגט כשר בהא קא מודינא לך דהואיל ואמר בהדיא שרצונו בו ושלחו למוצאו ולא מצאוהו ואמר להם אמרו שיכתוב מסתמא שאמרו לו כל המאורע צוה להם איך שהבעל אמר שרצונו בו לכתוב ובהם לחתום ושלא למוצאו לצוות לו עמהם שהוא יכתוב והם יחתמו ולא מצאוהו והוא היה נחפז ללכת לא היה יכול להמתין ואם כן להרא"ה ז"ל ליכא כסופא הואיל ומצות הבעל הם עושים והוי שפיר ממנה וכן להר"ן ז"ל ליכא למימר הכא שיחשבו שלרצונם הדבר מסור הואיל ואמר להם שהם ימנוהו שליח שהרי הם ידעו שע"כ עשה מה שעשה ששלח למוצאו ולא מצאוהו והוא היה נחפז ללכת וא"כ ליכא למיחש לחורבא אבל באומר אמרו לפלוני גרידא דבר פשוט הוא לעניות דעתי דהרא"ה והר"ן ז"ל פוסלי' ולא כמו שכת' כ"ת בתשובתך והחזקת בכותבך אלי: ואל תתמה עלי במה שכתב ימצא בפסקי וז"ל מכל הא דלעיל עלה בידינו שהגט פסול לכולי עלמא עכ"ל שאת חטאי אני מזכיר היום שממני יצא שכר עדות זו שבשומעי הדברים לא נזהרתי בדברי ואמרתי לאחד מנכבדי קהלנו אלו היה עשה כן היה הדבר יותר נקל וכשהגיעו הדברים באזניו אמר שכן היה המעשה ומה שלא נזהרתי בדברי כי לא היה מוחזק אצלי לעד שקר ואוכל לומר ידי לא שפכו וכו' והראי' על דברי שהעד האחד החתום בגט אינו חתום בעדותו ובוחן ליבות י"י ואני לא ראיתי סדר עדותו עד הולכי בשלוניקי וביודעי בו שאין לי שום ידיעה בתלמוד ובפוסקים בדברים הצריכים עיון חשבתי שהוא סדר העדות באומר לפ' ולכן כתבתי מה שכתבתי וכן היה דעתו אלא שנבא ולא ידע והוא בלא דעת ידבר ודבריו לא בהשכל שאין כחו אלא בהלצות והזייות והראיה על זה שהוא לא הזכיר בדבריו לא הרא"ה ולא הר"ן ז"ל מ"מ אמינא דאי מקלע עובדא כי האי דלהרא"ה והר"ן ז"ל הגט כשר ועוד כתב כ"ת וז"ל עוד תמה כ"ת תימה אחר וכתב הואיל וכ"ת אמרת שלא ראית מי שעשה מעשה כזה כו' עד עם היות שכבר תקעתי ארבע יתדות חזקות וכו' עד ואחר כל אלה הדברים מה רוח ספק נשאר בדברי זה עכ"ל ואני אומר שהעמדת' על אחד באומרך מיהו אשכחן להרא"ה ז"ל וכו' וכפל דברים אני רואה כאן שכבר קדמתיך בכותבי אל כבוד תורתך שהנחתי בהנחה ואמר אם כן דעת כת"ר מכרעת וכו' אלא שתמהתי על כ"ת על שלא נזהרת בדבריך במכשלה הזאת תחת ידיך חס ושלום שכתבת אותה שיטה ויטעו התלמידים שלא הגיע להוראה כמבואר בכתב ההוא אשר שלחתי אל כבוד תורתך וכאשר עשה שואלך שהכריז לכל שמצא חבר שהסכים לדבריו במה שהשיאה לכתחילה ושלח גם פסק כבוד תורתך בעיירות אחרות ואומר לכל שכבוד תורתך מסכים לדעתו ואם כתב וז"ל ואם דעת כת"ר שאין למחות וכו' כתב ג"כ כדי להחזיק התמיהה על דברי כת"ר לבל תאמר כי דעתך היתה על דרך שאמרו בפרק בשלשה פרקים מ"ד נהגו אוריי לא מוצינ' ואי עביד עביד ובפרק ערבי פסחים אשכחן דקאמר ר' יהודה רבה סבר בשמים ואחר כך מאור ור' מאיר פליג עליה דר' יהודה וקאמר רבי יוחנן נהגו העם כבית הלל ואליבא דר' יהודה ומהאי טעמא עבד רבה עובדא ובריך על בשמים תחלה ואחר כך אמאור ואע"ג דהתם בפ' בג' פרקים אמרינן דמאן דאמר נהגו אוריי לא מורים מכל מקום רבה עבד עובדא כר' יוחנן דאמר נהגו וא"כ יאמר כ"ת דאע"ג דלדעתך אוריי לא מורים להשיאה מאן דבעי למעבד מצי למעבד וכההיא דרבא דעבד עובדא במילתא דקאמר ר' יוחנן נהגו או שמא יאמר כ"ת דסברת דהלכתא כהני תרי רברבי ומורים כן אלא שהראשונים החמירו על עצמן וגם כת"ר מחמיר על עצמך וכההיא דקאמר רב אשי לרבינא דשאיל מיניה הני סכיני דפסח היכי עבדינן להו אמר ליה קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא והלכתא אידי ואידי ברותחין כלומר אני מחמיר על עצמי ללבן אבל הלכה היא דאידי ואידי ברותחין לכן כתב מה שכתב: עוד כתב כת"ר לפי' אחלי הגביר שתעביר הקולמוס על כל אותה שיטה עכ"ל: