רד"ך נג

לחלוק עליו באתי ח"ו אלא לדרוש ולקבל שכר ואפשר שהניח לי מקום להגרר בו הואיל ולענין הדין אין בין פירושו לפירושי כלום ועל זה כתבתי לכבוד תורתך בקוצר והאמת שהוא מסופק לעניות דעתי וכללתי דבריו זכרו לברכה ודברי וע"ז כתב סתם שהוא מסופק ועל מה שכתב כבוד תורתך וז"ל הנה שכתבו בפירוש דלדעת הר"ם פסול מדרבנן מבלי שישיתו לב לדבריו האחרונים ע"כ גם כי הוא זכרו לברכה יחיד וכתב עליו לשון רבים לא אחוש לערער עליך בזה אלא שאני אומר דמי הוא זה ואיזה הוא שלא ישית לבו גם לזאת ולא אאריך בזה כי דברים פשוטים הם אכן אני אומר ברוך אתה וברוכ' משנתך כי הזקקתני לכתוב מה שעלה בדעתי לפרש דברי הר"ם זכרו לברכה חוץ מהפירוש שכתבתי בפסקי ב וזה כי הרב רבי' משה בר מיימון זכרו לברכה ראה שלפי סוגית הגמרא מי שאחזו באומר אמרו הגט בטל מן התורה ולפי סוגית התקבל הגט כשר וחשב הרב דבר זה לדוחק ורצה לקרב השתי סוגית בכל האפשר וזה שאפשר לפרש ולומר דאפילו לפי סוגית מי שאחזו אין הגט בטל מן התורה אלא פסול הוא מדברי סופרים דמאי דקאמר רבי יוסי באומר אמרו דפסול מטעם דמילי לא ממסרן לשליח ופסקינן כוותי' במי שאחזו לאו מדאורייתא קאמר דפסול כפשטא דשמעתתא אלא מדרבנן קאמר דגזר באומר אמרו אטו היכא דלא אמר אמרו והכי קאמ' הואיל ומילי לא ממסרן לשליח באומר אמרו נמי פסול דגזרינן אטו היכא דלא אמר אמרו ואם כן אומר אמרו דסבר רבי יוסי דפסול מדרבנן פסול ליה והיינו מטעמא דמילי לא ממסרן לשליח דפסול ליה דאי ממסרן לית לן ליפסל אומר אמרו ומאי דמסקינן התם שהגט בטל עד שישמעו קולו הכי קאמר דלאו הוי גט כשר עד שישמעו קולו ולכן כתב הר"ם זכרו לברכה שהגט פסול פירוש לפסול הגט אין להסתפק בו אלא שמתיישבין וכו' דשמא הוא בטל והיינו משום דפשטא דשמעתתא לאו משמע הכי אלא משמע דרבי יוסי מדאורייתא פסול ליה ודוחק הוא להוציאה ממשמעותא ולפי זה הרב זכרו לברכה פסק מכל וכל כסוגית מי שאחזו אלא שמסופק בפירוש הסוגיא או מדאורייתא פסול ליה ואי מדרבנן פסול ליה וכדכתיבנא וכבר פירשתי למה לא כתב דהוי ספק: ג ומעתה אומר דאפשר דהר' אברהם נסתפק בסוגית מי שאחזו כמו שנסתפק הרב זכרו לברכה ואמרתי אפשר לפי שאין בידי חבורו כי לשם יתבאר אם האמת אתי ואם לא והביא הוא זכרו לברכה דברי הרי"ף זכרו לברכה להודיענו שהוא מפרש הסוגיא כפשטה וזהו שכתב במה שהביא כבוד תורתך מדבריו וזה לשונו אלמא רישא דתני הגט בטל וכו' עד ואפילו באומר אמרו ואחר כך הביא מדברי הר"ם זכרו לברכה מה שהיה צריך לו מהם שהם הדברים שתבאר מהם שהוא סובר דאפשר לפרש הסוגיא ולומר דמדרבנן פסול ליה וכדפרישית ולא הוצרך הוא זכרו לברכה להביא סוף דבריו פי' הברייתא הוא כדברי הרי"ף זכרו לברכה וכמו שלא הביא גם כן דברי רבינו חננאל ובה"ג שכתבו כהרי"ף ז"ל כן לא הוצרך ג"כ להביא סוף דברי הרב הואיל והביא דברי הרי"ף זכרו לברכה ובאר כל השתי חלוקות ואם טעיתי במה שכתבתי הדבריו ז"ל אין עלי אשם בעבור שאין חבורו לידי אבל אמרתי אדרוש ואקבל שכר שאפילו מה שתלמיד עתיד לחדש כלם נאמרו לו למשה בסיני וחי נפשי לא ידעתי איך יעלה על הדעת לומר במה שכתב הרב שקרוב הוא להיות בטל שאינו מסופק אם הוא בטל מדברי תורה ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר דקרוב עדיף מספק ממאי דקאמר רבי חנינא בפרק לא יחפור ובפרקא קמא דביצה רוב וקרוב הלך אחר הרוב דדווקא היכא דאיכא רוב כנגדו הוא דאמר הלך אחר הרוב אבל ספק דהיינו פלגא ופלגא וקרוב קרוב עדיף טפי והנה פסקי שולח אל שלמי' וכן רבים חכמי שלוניקי ויניזיא ומנטובה ולא ראיתי עד הנה פוצה פה ומצפצף במה שכתבתי על דברי הרמב"ם ז"ל ועל דברי הר"ן זכרו לברכה גם כי חכמי שלוניקי רובם מסכימים שאם נשאת לא תצא לפי סדר עדותו אבל לא מטעם דברי הרמב"ם ז"ל כאשר כתב כבוד תורתך והנה אשלח לכבוד תורתך מה שכתבו כלם בקוצר ואחזור לומר דתדע לך דלדעת הר"ר אברהם ז"ל פירש דברי הרב זכרו לברכה כדכתיבנא דמסופק הוא אם הגט פסול דאי לא תימא הכי קשיא לי על דבריו דהא הר"ן זכרו לברכה כתב בדין חרש וזה לשונו מי שנשא כשהוא פקח ונתחרש אינו מוציא לעולם עד שיבריא עד כאן לשונו וע"כ דין זה הוציאו ממאי דמסקינן התם במי שאחזו עלה דההיא ברייתא דעסקינן בה דתניא עד שישמעו קולו ומסקי' התם קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב ופירש רש"י ז"ל לאפוקי מדרב כהנא דאמר חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו וא"כ אם פי' הברייתא היא כדפי' הר' אברהם אליביה דהר"ם ז"ל דלא הוי גט כשר עד שישמעו קולו ואם לא שמעו קולו מדרבנן הוא דפסול ואינו מסתפק בו דשמא דאורייתא קאמר א"כ חרש דממעטינן מיניה מדרבנן הוא דפסול ואם הוציא עוד כתב ידו הגט פסול מדרבנן א"כ למה לא פירש לנו הרב זכרו לברכה שאם הוציא על ידי כתבו הגט פסול כמו שפירש באומר סתם אינו מוציא לעולם היינו לומר שאין לו תקנה כמשמעות לשונו או משום שהגט בטל או משום שהגט ספק וכסוגית מי שאחזו אלא לדבריך היה לו לרב ז"ל לפרש ולומר שאם הוציא על ידי כתיבתו שהגט פסול דהיינו מדרבנן ונפקא מינה לאם נשאת כדפרישית אלא ודאי כדפרישנא והרב זכרו לברכה באר באומר אמרו ולמדנו מה שיש להבין מסוגית הגמרא שלכך קרא ספרו משנה תורה ולא הוצרך יותר לחזור ולפרש בחרש דלאו נפקא מינה בדין כלל אלא כתב מה שהוא הדין שאין לו תקנה להוציא לעולם וכדכתיבנא ולהיות כי לא לאדם דרכו ואחרי כותבי שלא מרצוני זכיתי עד כה ד ובאתי מקום אשר חבור הר"ר אברהם הנזכר ז"ל מצאתי תוכו וראיתי שעמו נימוקו ודברי נמתקו לחכו ברכתי חקו ששתי כעל כל הון ואמרתי שישו בני מעי שישו וכו' ובכן ברכתי ברוך אשר לא עזב חסדו ואמתו מאת עבדו וגם כי קול על שפיים נשמע דגברא רבא הוא האי דאסהיד עלה מלתא לא חנפי ליה ואמרי ליה דלא היא וקל וחומר אמרי שם דמלבן לבוניה הר"ר אברהם דמנפשליר בשלהי התקבל ולענין הלכתא הרי"ף זכרו לברכה פסק כרבי יוסי ואפילו באומר אמרו הוי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו והכי מסקינן בפרקי' דלקמן דתניא כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו דשמעו לאפוקי ממאן דאמר מודה רבי יוסי באומר אמרו אלמא רישא דתני הגט בטל איירי כל היכא דלא שמע מפיו של בעל שיכתבנו ואפילו באומר אמרו זהו דעת הרי"ף ז"ל: והרמב"ם ז"ל כתב פ"כ דבאמרו הוי הגט פסול מגורשת וכן כתב רבינו מאיר וזה לשונו אף על גב דסבירא ליה דמאן דאמר דפסול באומר אמרו כיון דלא בריר לן טעמיה דרבי יוסי אי מדאורייתא פסול ליה אי מדרבנן פסול ליה אטו היכא דלא אמר אמרו דספק גירושין משוינן לה עד כאן נראה שפירוש הברייתא דתני הרי זה גט בטל היכא דלא אמר אמרו עד שישמעו קולו כלומר ולא הוי גט כשר עד שישמעו קולו עד כאן לשונו והשתא אמינא דנראה דהרמב"ם ז"ל כל היכא דלא וודאי לן דמדאורייתא בטל פסול קרי ליה כלומר מדרבנן והיינו משום דהואיל ואנן הוא דמספקא לן ופסלינן ליה מספקא שפיר מצי הו ז"ל למקרי ליה פסול דהיינו מדרבנן וגדולה מזו כתב הוא ז"ל שכתב דקדושי בספק דרבנן ואף על גב דאתיא מגז"ש וארוסה שנבעלה לאחר קטלי' ליה ולבועלה ולא אאריך בזה שאין כאן מקומו ואף על גב דכתב בפי' וזה לשונו וכל מקום שאמרנו בחבור זה שהגט פסול הרי זה פסול מדברי סופרים בלבד וכו' עד ולא תנשא לכתחלה ואם נשאת לא תצא והולד כשר היינו דווקא היכא דקרי פסול בלבד אבל כבנדון דידן דקאמר פסול וקרוב הדבר להיות בטל פשיטא שאין זה בכלל הכלל שכתב בפירוש וכל שכן שבנדון שלפנינו הוחזק הרב לבאר תיכף מה בין פסול לבטל וכולי: ונראה דמשום הכי באר הרב מה כוונתו בספק מגורשת אחרי שבאר מה כוונתו בכל מקום שכתב הגט פסול ואע"ג שמן הראוי היה לו לבארו קודם זה שאחרי שבאר כוונתו בבטל היה לו לבאר כוונתו בספק אלא היינו טעמייהו ז"ל דהאי נמי פסול מדרבנן הוא הואיל ואנן הוא דמספקא לן כדכתיבנא ולכך בארו אחר שבאר פסול מדברי סופרים ואף על גב דהיכא דפסול מדברי סופרים בלבד כגון שאין לפוסלה מטעם דשמא בטל הנזכר מן התורה היכא דנשאת לא תצא והכא תצא ולזה דקדק הרב וכתב כשבאר כוונתו בפסול הרי זה פסול מדברי סופרים בלבד והוסיף מלת בלבד כלומר שאין להסתפק בו שמא מן התורה פסול ולכך אם נשאת לא תצא אבל היכא שפסול מדברי סופרים מטעם שיש להסתפק בו דשמא בטל הוא מן התורה כבנדון דידן הויא ספק מגורשת ואם נשאת תצא: עוד כתב כ"ת במה דכתבתי דהרא"ה והר"ן ז"ל לא אמרו אלא בממנה סופרים דהיינו אומר הנה שאני ממנה לפלוני ופלוני לכתוב גט לאשתי וכו' עד ולא ידעתי איך נעלם מכ"ת פתרון הענין וכתב לדעתם דבר שלא עלה על רוחם באומרך דאם אמר אמרו לפלוני ויכתוב חשיבי מילי ונתת אמצעי בין שתי החלוקות ואיני יודע אנה מצא הדברים הללו ומי אמר אותם דע"כ אמרו לפלוני אינו ממנה אותו שליח שלא בפניו הלא תראה שהרמב"ן כתב בברור האומר אמרו דאתמר בגמרא סתם הוי ממנה שליח שלא בפניו היכא דאמר להו לפלוני וכו' עד והכלל ברור בדבריהם בתכלית הברור ועל כן מה שאסר הוא התירו הם עד כאן לשון כ"ת מה אענה ומה אשיב על הדברים הללו הואיל ולא השגחת בדברי והעלמת עיניך ממה שכתבתי בכתב ההוא שכתבתי לכבוד תורתך בקוצר כראוי לכתוב לגברא רבה כוותך וז"ל ועל כן צריכים אנו לומר כן דאי לא תימא הכי קושית הרמב"ן שהקשה מאל פלוני ופלוני ויחתומו במקומה עומדת ולא השיבו עליה הרא"ה והר"ן כלום עכ"ל שם ולא זכרת מה שאמר שזכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין הם ושונים דבריהם ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימים דברי בית שמאי לדבריהם: ומעתה הזקקתני להרחיב פה ולבאר דברי הר"ן ז"ל הואיל ונדמה בעיני כתבך בדלא גמירי אינשי שמעתתא וכאילו קטיל קני באגמא אנא עוד כתב והכלל ברור בדבריה' בתכלית הברור ועל כן מה שאסר הוא התירו הם דאנא לא ידענא דמה שאסר הוא התירו הם אבל ראוי לנו לדעת מה אסר הוא ולפי הנראה לעניות דעתי שהוא אסר אפי' היכא שמנה שליח ואמר אני ממנה לפלוני שליח ואמרו לי שלדעתו ז"ל אין הפרש בין היכא שאמר אמרו לפלוני לכתוב גט לאשתי להיכא שאמר אמרו לפלוני שאני ממנה אותו שליח לכתוב גט לאשתו אבל לדעת הרא"ה ז"ל והר"ן ז"ל י"ל הפרש ביניהם דבאומר אמרו לפלוני לכתוב לא מהני אבל בממנה שליח מהני וכדי לבאר את זה אבאר את דבריהם לפי הנראה לעניות דעתי ואכתוב פה לשון הר"ן ז"ל כדי שיהא נקל למעיין לעיין בדבר היטב וזה לשונו והקשה הרמב"ן ז"ל דמאן דפסול באומר אמרו אי משום מילי מאי מילי וכו' עד וא"ת שלא חלק רבי יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם אבל לא בעשה אותו שליח בכל מקום שהוא הא לא משמע הכי דקאמר בהדיא ולפלוני ופלוני ויחתומו וכן לפירש"י ז"ל לסופר פלוני שיכתוב ואין לך היתר וכו' עד דאי ס"ד מודה רבי יוסי בממנה אותו שליח במקום שהוא שמא נפיק מניה חורבא בכי האי גוונא וכו' עד והרא"ה ז"ל תלמידו הקשה עליו וכו' עד לפלוני כתב דלא פליג רבי יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם אבל בממנה שליח שלא בפניו בכה"ג וודאי לא פליגי וכתב אם כן נפיק חורבא בכי האי גוונא זמנין דאמר לב' אמרו לסופר שאני ממנה אותו שליח לכתוב ולפלוני ופלוני שאני ממנה אותם שלוחים לחתום ומשום כסופא דסופר מחתמי ליה ליתא דליכא למיחש לכסופא אלא כשעושים הדבד מדעת עצמן אבל כשעושים הדבר מדעת הבעל בהא לית להו כסופא דאינהו לא עבדי מידי אלא בעל הוא דעבד והקשה עליו הר"ן זכרו לברכה וזה לשונו ולא נראה לי כן דאי הכי מאי מקשה וליחוש דילמא אמר להו אמרו לסופר כתוב ואתם חתומו ומשום כסופא דסופר חיישינן ומחתמי ליה דהא בכי האי גוונא ליכא