רד"ך נב

לשקר לא דמילתא דפשיטא היא לעניות דעתי עדיף טפי טעות שטעה הסופר ולא שקר בשטר מטעות שכותב בהן ומשקר בשטר ואף על פי שלא היה צריך ליכתוב: ח ומעתה אומר דבנדון דידן במלות אשר נפל בהם הטעות שהם דרגילנא ועלמא לא היו צריכין ליכתוב בגט דהא בפרקא קמא דעבודה זרה אמרינן ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית שנין יתירתא סבור רבנן קמיה דרבא למימר האי שטרא מאוחר הוא ויעכביה עד דמטי זימניה ולא טריף אמר רב ספרא האי סופרא דוקנא כתביה והנך שית שנין דמלכו בעילם דאנן לא כתבינן להו הוא קא חשיב ובזמניה כתביה וכו' עד מתקיף לה רב אחא ממאי דלמלכות יונים מנינן דילמא ליציאת מצרים מנינן ושבקיה לאלפא קמא ונקטינן לאלפא בתרא והאי שטר מאוחר הוא ע"כ לשון הגמ': וכתבו רבותינו בעלי התוספות זכרם לברכה וזה לשונם מכאן יש להכשיר שטר שדלג בו הסופר לבריאת עולם ואפילו דלג האלפים והמאות רק שכתב בכך וכך לפרט שהרי בימיהם היו כותבים למלכות יונים והסופר דלגו דאי הוה כתיב בשטר בהדיא למלכות יונים מאי קאמר דילמא ליציאת מצרים וכו' ואפילו הכי לא אמרינן למנינא אחר כתבי' ועד דמטי זמניה לא טריף כיון דבגולה אין מונין אלא למלכות יון אף כאן אם דלג לבריאת עולם כיון שאין אנו מונין עתה כי אם לבריאת עולם אין לחוש וגם אם דלג נמי האלפים אין לחוש מדקא אמרינן בסמוך שבקינן לאלפא קמא ונקטינן לאלפא בתרא ויש ספרים שגורסין שבקינן לכללא ונקטינן לפרטא ור"ת עשה מעשה שכתב שטר בכך לפרט ודלג האלפים וגם בריאת עולם עד כאן לשונו הרי לך בהדיא שאפילו לא כתב כלל לבריאת עולם השטר כשר וכן אפילו לא כתב האלפים דהוה לן למיחש קצת ולומר דמחזי כשקרא ואם כן בנדון דידן הגט כשר הואיל ואפילו לא כתב כלל דרגילנא ועלמא הגט כשר דלא גרעו היכא דנכתבו בטעות מהיכא דלא נכתבו כלל ואפילו היכא דשנה ושקר בגט דקדק רבינו תם מההיא דפרק האשה שנתארמלה שהזכרתי דבדבר שאינו צריך להכתב בגט הגט כשר ואף על פי ששקר בדברי הגירושין קל וחומר בנדון דידן שאינו משקר אלא טעה בשנוי אותיות בעלמא והטעות הוא בזמן שאין לדקדק בו כל כך כדמשמע בהאי עובדא דע"ז שהזכרתי וכדכתיבנא לעיל וטעה במלות שאינם צריכות להכתב כדכתיבנא והרא"ש ז"ל בתשובה הכשיר גט אחד שרבו בו טעיות ובכללם טעות אחד שהיה כתוב בו ברביעי בב' לחודש שבט והיו כ"א לחודש שבט הרי שהגט היה מוקד' וכדכתב הוא ז"ל דהואיל וידוע הוא דברביעי הוא אחד ועשרים לחדש תלינן בטעות הסופר שלא היה זכור בקביעו' החדש ולא הוי מוקדם וכשר עד כאן וא"כ כל שכן בנדון דידן שאין לפסול הגט מטעם שכתוב בו דרגילנא ועלמא בה"א ומטעם שחסר הסופר אנתתי הוי שפיר ידים מוכיחות וכמה גדולים הרגילו שלא לכותבו דהואיל והוא כותב לה שפטרה לא אתי שפיר לקרותה עתה אשתו וכן עיקר לעניות דעתי שאין לכתוב אלא אנת פלונית הנראה לעניות דעתי כתבתי וה' יצילני משגיאות נאום הטרוד בטרדי תהפוכות זמני דוד בכמהר"ר חיים הכהן ז"ל: בית החמישי חדר א ראש המדברים בכל מקום אשרי אנשיך העומדים לפניך ושומעים את חכמתך ברוך ה' אשר חפץ בך ונתנך על כסא ישראל לעשות משפט וצדקה נאה ומקובל עניו מאד וקבל תשובתך הרמתה באת לידי יום ד' סדר הן הראנו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו ובא דברך אלי כחק לישראל הוא ועל אורות טליך וארץ רפאי"ם תפיל: וז"ל בראש דברך ואתה לא נתיישבת ולא שת לבו כבוד תורתך לכוונת הענין וליסוד הבנין ולא לדברי המפרשים וכיוצא בזה כתב כבוד תורתך בסוף דברך: ואמרתי אני אל לבי הגם כי מדותיך גזרות מטילים קנאה במעשה בראשית מק"ו ששמו חבלים לקחת בידך וחבלת כרמי בקולך הכי לא די בתת קול והכות על לחיי האמורא ולא אתה לבדך שמעת דברים מפי הגבורה וגם לי לבב ואדברה וירוח לי: ואמינא דכבוד תורתך לא חש לקמחיה בענין זה ואזור נא כגבור חלציך ונראה דבר מי יקום ואומר אני כמו שאמרו על רבי טרפון בפרק אלו דברים שכל דבריך אינם אלא תמה וזה כי לפי סוגית מי שאחזו נראה דבאומר אמרו הגט בטל לפי פשטא דשמעתא ולפי סוגית התקבל באומר אמרו הגט כשר והר"ן ז"ל הביאה בפרק התקבל כפשטה ואם כן לפי אלו השתי סוגיות יש לנו להסתפק אם הגט בטל או כשר ולא כדברי כ"ת שיש להסתפק אם פסול מדרבנן אם כשר והר"מ ז"ל לפי מה שפירש הר"ן את דבריו רפיא בידיה אי בטל כסוגית מי שאחזו ואי כשר כסוגית התקבל: ולפי פי' כך יש לפרש דברי הרב הרי זה גט פסול ומתיישבין וכו' כלומר זה הפסול שאמרתי לך אינו כשאר הפסולים שהם מדרבנן אלא יש להתיישב בו הרבה שקרוב הדבר להיות בטל מן התורה ומשום הכי הוצרך לבאר שם מה בין פסול לבטל וכו' ואף על גב שכולל הכלל הזה בפי' כדי לבאר ולומר דמה שאני צריך להודיעך שקרוב להיות הגט משום דלשון פסול משמע מדרבנן ופסול שאני אומר פה אינו כן שזה קרוב להיות בטל מן התורה והכי קאמר הרב הגט פסול שאנו מסופקים דשמא בטל הוא מן התורה שקרוב הוא להיות בטל: וכבר פירשתי בפסקי אשר שלחתי אל כבוד תורתך על ידי אחי רבי שבתי בבואו מויניזיא מה טעם לא אמר הרב הרי זו ספק מגורשת ועוד אני מוסיף ואומר שמשום הכי לא כתב הרב הרי זו ספק מגורשת שזה הפסול הוא קרוב לודאי והוא יותר חמור מספק דקאמרינן בגמרא דשמא הלכתא כההיא דמי שאחזו שהגט בטל וכמו שאפרש לפנים בעזרת האל ואף על גב דלא נפקא לן מידי בין אם נאמר שהיא ספק מגורשת ובין אם נאמר שקרוב לודאי שהגט בטל: מכל מקום רצה הרב זכרו לברכה לבאר דעתו דכתב שהוא קרוב לודאי שהגט בטל ולא כתב הרי זו מגורשת כדי שלא יקשה למעיין בדבריו לומר והלא לא מצאנו שבעלי הגמרא מסתפקים בו כשאר ספק מגורש' שהזכיר בדבריו ולא ידעתי מאין ולאין מצא כבוד תורתך שהר"ן זכרו לברכה מפרש דברי הר"מ זכרו לברכה שהוא מסופק אם כשר ואם פסול מדרבנן שכתב וז"ל וכן כתב עליו הר"ן ז"ל וכו' עד וע"כ דרפויי מרפיה בידיה דקאמר אם כשר ואם פסול עד כאן לשונו והיינו פסול מדרבנן לדעת כבוד תורתך: ואני אומר כי ניים ושכיב רב אמרה להא שמעתתא דהא הוא זכרו לברכה פירש בהדיא בתחלת דבריו וקאמר אבל למאן דסבירא ליה דאומר אמרו פסול משום דמילי לא ממסרן לשליח וכו' והאי פסול דקאמר מלתא דפשיטא הוא דמן התורה קאמר כפשטא דשמעתתא דאי מדרבנן קאמר ועל דרך שאכתוב לפנים בעזרת האל היה לו לפרש דבריו וכן נמי נראה ממה שהקשה בשם הרמב"ן זכרו לברכה וזה לשונו והקשה הרמב"ן זכרו לברכה וזה לשונו והקשה הרמב"ן זכרו לברכה דמאן דפסול באומר אמרו או משום מילי מאי מילי קא מסר איהו לשליח הא לאו מילי מסר אלא הרי הוא עושה שליח שלא בפניו וכי אין אדם עשוי לעשות שליח שלא בפניו ואי סלקא דעתך דסבירא להו להרמב"ן זכרו לברכה או להר"ן זכרו לברכה דמדרבנן קאמר מאי קושיא דילמא אף על גב דאדם עשוי לעשותו שליח שלא בפניו הכא גזרינן אטו לא אמר אמרו אלא ודאי הני רברבי סבירא להו דמדאורייתא קאמר וכתב עוד והרי"ף זכרו לברכה פוסק דאומר אמרו פסול דסמך על סוגית מי שאחזו כמו שמפורש בהלכותיו והיינו מן התורה ואחר כך הביא דברי ר"י זכרו לברכה שאומר דמההיא דמי שאחזו לא אירייא וכו' וכתב אחר כך והרמב"ם זכרו לברכה כתב וכו' נראה דרפויי מרפיה בידיה ז"ל ועל כרחך האי רפויא מרפיה בידיה דקאמר היינו משום דמספקא ליה אי הלכתא כההיא דמי שאחזו והגט בטל כדעת הרי"ף זכרו לברכה וזה פשוט לעניות דעתי: ובמחילה מכבוד תורתך אני אומר שעל הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם לומר דמדברי הר"ן ז"ל יראה שהר"ם זכרו לברכה מסופק אם כשר או אם פסול מדרבנן: ולרווחא דמלתא אומר למאי דסליק אדעתך שהר"ן זכרו לברכה מפרש דברי הר"מ זכרו לברכה שהוא מסתפק אם כשר ואם פסול מדרבנן אשאלך והודיעני מאי פסול ספק יש בדבר ע"כ אין ספק אחר אלא דמספקינן נמי בחתם סופר ועד אם כשר ואם פסול דהא הוא ז"ל בסוגית מי שאחזו אינו מסתפק בה כלל אלא מפרשה כפשטה וכדפרישית ואם כן יש לתמוה על דברי הרב דהא הוא פסק בהדיא חתם סופר ועד כשר ואם כן אומר אמרו ודאי פסול ואם תאמר היינו מה שמקשה הר"ן ז"ל על דברי הרב ז"ל לא היא דא"ה הוא הוה ליה להר"ן ז"ל למתמה ולמימר והלא הוא סובר חתם סופר ועד כשר ומאי מספקא ליה באומר אמרו דבשלמא במה שהוא האמת לעניות דעתי דמספקא ליה אי כסוגית מי שאחזו ובטל ואי כסוגית התקבל וכשר לא קשיא ליה לרב קושיא זו אלא קושית הר"ן ז"ל אלא למאי דס"ד קשיא ואם יתעקש המתעקש ולומר דהיינו מה שמקשה לו הר"ן ז"ל מה שאינו כן לעניות דעתי דנכרים דברי אמת אשאלנו ויודיעני א"כ מה מתרץ הוא ז"ל לדעת הרב ז"ל שכתב וז"ל ואפשר דכיון דבגמרא מוכח דלמאן דסבירא ליה דאומר אמרו כשר ולא תעשה משום גזרה דשמא תשכור עדים חתם סופר ועד כשר דליכא למיחש לחורבא כ"ש לדידן דפסלינן אומר אמרו מספקא דלית לן למיחש לחורבא עד כאן לשונו: מאי כל שכן שייך הכא דבשלמא במאי דאמרינן בגמרא דלמאן דסבירא ליה כשר ולא תעשה משום שמא תשכור עדים שפיר דמי דלא חיישינן הואיל ולא שכיח וא"כ חתם סופר ועד כשר אלא לדעת הרב אליבא דידך דמספקא ליה אי אומר אמרו כשר או פסול מדרבנן ועל כרחך הספק הוא משום דמספק' ליה בחתם סופר ועד וכדפירשתי קשיא והלא הוא ז"ל פשיטא ליה דחתם סופר ועד כשר וא"כ אומר אמרו פסול ואין להסתפק בו כלל: ועוד אשאלך והודיעני שאם הרב ז"ל מסופק אם כשר ואם פסול מדרבנן כדעת כבוד תורתך למה לא כתב סתם הגט פסול דהא לא נפקא לן מידי בין אם הוא פסול מדרבנן או ספק פסול שבכל' דין אחד ואל תשיבני כאשר השבתי אני במה שלא כתב ספק מגורשת דלא דמי כלל וקל להבין: ועוד תמהני לרוב על דברי כבוד תורתך שלא ידעתי באיזה מקום כתב הרב רבינו משה בר מיימון זכרו לברכה שהוא מסופק אם הוא כשר דאדרבה הוא זכרו לברכה כתב שקרוב הדבר להיות בטל ואפילו באומר אמרו אמרינן דהיכא דקאמרינן הגט כשר סתם דאי מדאורייתא דוקא קאמרי דכשר דהיה לו לפרש ולומר דבר תורה כדאיתא בפרקא קמא דגיטין יעויין שם כל שכן בפוסקים שיש להם לפרש ואתה אמרת בדברי הר"מ זכרו לברכה דקאמר ומתיישבים בדבר הרבה שקרוב להיות בטל שבדברים אלו מודיעים שהוא מסתפק דשמא כשר הוא אין זה כי אם מהדברים שהם כהלכתא בלא טעמא שזרים הם ביותר ואינם נטעמים לחוך כלל ואמרתי אני לעצמי יפה שתיקה שלפי שיטתך לא די שלא פירש דבריו והעיקר חסר מהספר אלא דאדרבה כתב הפך סברתך וכתב הגט בטל: ודרך אגב אומר דמאי האי שכתב כ"ת וזה לשונו דאלא מעתה דספק אצלו אם הגט פסול או בטל הוה לי' למימר הכי ולא לשפוט שהוא פסול ולמכתב בתר כן כה"ג עכ"ל הגם כי זאת הקושיא מתורצת ועומדת היא מ"מ אמינא דלדידך מי ניחא דסברת שהרב זכרו לברכה מסופק אם כשר ואם פסול דהוה ליה למימר הכי ולא לשפוט שהוא פסול ולמכתב בתר כן כה"ג: עוד הביא כבוד תורתך מה שכתב הר' אברהם דמנפושליר זכרו לברכה בפ' מי שאחזו שכתב ולענין הלכה וכו' ומן הדין אין לי להתעסק בדבריו עם היות שאין חבורו בידי וגם לא שמעתי שמו דבר סמכא הוא עד הנה מכל מקום במה שכתב הוא זכרו לברכה על דברי הר"ם זכרו לברכה שכתב פסול כלומר מדברי סופרים הלא דעתי ג"כ בכך דפסול שכתב הר"ם היינו מדברי סופרים כמבואר בפסקי גם כי דעת הר"ן זכרו לברכה אינו כן כדפירשתי ולא