רד"ך נא

אליבא דרבנן דסברי דגבי גט הויין ידים קאמר ואם לא כתב שפיר דמי והיינו טעמא בגט משום שאין אדם מגרש אשת חבירו וכן בעובדא דפרקא קמא דעבודה זרה אשר הזכיר לפנים בעזרת האל ומשמע דמפקינן ממונא מלוה ואף על גב דלפי משמעותו של השטר שביניהם כפשטו כפי מנהג שאר השטרות משמע שמחללו המלוה שעבודו מכ"מ הואיל ואין דרך כל אדם למחול שעבודו יש לנו לפרש השטר כדרך אשר יסכים לדרך כל אדם ולהוציאו מדרך ומנהג שאר השטרות ואנו מוציאי' ממון מהלוה אף על גב דהלכה רווחת היא בישראל המוציא מחבירו עליו הראיה הכא נמי הואיל ואין דרך בני אדם לעשות אשתו זונה ע"י וקל וחומר לפתוח לה פתח לזנות על ידי אחרים אין לטעות ולומר שאם יכתוב להתנסבא באל"ף יקרא הקורא לא תנסבא ולא התירה אלא לזנות וכדכתיבנא ואפילו אם מערער הבעל אחר כך לומר שלכך נתכוין אינו אינו נאמן שכל מקום שהכריעו חכמים את דעתו שלכך נתכוין אינו נאמן לומר לא נתכוונתי לכך כן מצאתי כתוב בשם א"ז גבי הבועל שפחתו ומשום הכי לא הזכיר הרב לא לכתוב לאתנסבא לעניות דעתי דהוא סובר דאף על גב דכל השאר לעכובא הא לאו לעכובא אלא לכתחלה קאמר בגמרא ואף על גב דבחדא מחתא מחתינהו אין לתמוה הואיל ולכתחלה הכל שוים וכל חד וחד כדינו ואפשר נמי שדעת הרב הוא שאין לפרשו כלל בגמרא אלא שהוא ז"ל כתב בנוסחא שלו לשופרא דשטרא בעלמא ומה שכתב בעל מגיד משנה בזה לא נהירא לעניות דעתי ודרך אגב אומר שמה שלא הזכיר הרב גם כן מה שאמרו לא לכתוב למחך בחי"ת היינו משום דקל וחומר הוא ממה שכתב בלמהך וז"ל ולא יכתוב לימהך ביו"ד שמא יקרא הקורא לי מהך כלומר לי שחוק כ"ש וקל וחומר שלא יכתוב למחך בחי"ת דמשמע שפיר לשון שחוק שכן דרכו להכתב ואל יקשה לך לומר אם כן בגמרא למה לא נזכרו שניהם ולדעת הרב ז"ל לא גרסינן ליה דהא אית ספרים דלא גרסינן ליה כדמשמע מדברי הר"ן ז"ל: ואחזור למה שהיינו בו דהיינו במה שאמרו לא ליכתוב לאתנסבא וכו' ואני אומר הרי לפנינו דאפילו במה שראוי לכתוב אל"ף נעה כתבינן חי"ת נעה ואע"ג דאפשר לכתוב לאנשויי ולא נצטרך לשנות המלה ממנהגה וכדכתיבנא והר"מ ז"ל אפילו אם יכתוב לאתנסבא אין לטעות בו וכדפירשתי ואפילו הכי משנינן האל"ף נעה לחי"ת נעה ולא חיישינן והיינו משום דליכא קפידא בהכי קל וחומר בין ה"א נחה בסוף המלה לאל"ף נחה בסוף המלה שדרך ה"א נחה בלשון הקודש בסוף המלה להשתנות לאל"ף בלשון ארמי שאין לחוש ולפסול הגט או השטר אם כתב ה"א נחה במקום אל"ף וכן בדניאל ימחא באל"ף בא במקום ימחה בה"א וכן שם אנא בא באל"ף בסוף ובא בה"א ובתהלים רפה שבתה בא בה"א בסוף במקום אל"ף וכן ארפה משובתם בא בה"א במקום אל"ף וכן תמצא מלות רבות בתלמוד כתובות בה"א ובאל"ף בסוף ואף על גב דהרא"ש זכרו לברכה כתב בתשובה וזה לשונו ומה שנכתב ואינש לא ימחא באל"ף אם בא הגט ליד האשה אין לפוסלו בכך כי כמה דברים שכותבין בגט לשופרא דשטרא ואינו נפסל בכך אם לא נכתב בו עד כאן לשונו: ומשמע ודאי שאם לא בא הגט לידה שאין לגרשה בגט זה לכתחלה נראה דהיינו טעמיה דימחא באל"ף הוא לשון הכאה כמו ימחה כף או לשון אריגה כההוא דבמה אשה דמחא ביה מומחא ופירש"י ז"ל שארגו בבגד ואפשר שיקרא הקורא דה"ק לה שבתנאי זה הוא מגרשה שלא יהא רשות לשום אדם להכותה ביד או שלא יהא לו רשות להשימה לארוג ושייר בכריתות ודמי להנהו דאמרינן בגמרא וסבר הרב דדוקא לכתחלה הוא דפסלינן להו אבל אם נתגרשה כבר שפיר דמי ומשום זה כתב הרב בסוף דבריו וגם ידוע שטעות סופר הוא רצה לומר בזה שהואיל והוא טעות סופר אין לחוש לערער הבעל אבל בטעות דבנדון דידן דלא שייך לפרשו בדרך אחרת שיהא מדבר עמה בענין הגירושין מודה שמגרשין בו לכתחלה וכל שכן בשעת הדחק כבנדון דידן וכדפי' ואפשר נמי דדוקא היכא שנכתב בגט ימחא באל"ף שדרך הכאה או אריגה להכתב כן ודרך מניע' על הרוב להכתב בה"א הוא דסבר ז"ל שאם לא נתן הגט לידה שלא ינתן אבל במה שנזכרו בגמרא שאין לכתוב כן אף אם נכתבו מגרשין בו לכתחלה אם אין הבעל מערער הואיל ונכתבים כמנהגם ואפשר דלדעתו ז"ל עדיף טפי נדון דידן ואף שנכתב ה"א במקום אל"ף הואיל ואין לטעות בו כדפי' ומגרשין בו אפילו לכתחלה וכל שכן בשעת הדחק דלית דין צריך בשש וכדפי': ה וממה שמצאתי כתוב בהגהה אחת במרדכי שלי שהורה רבינו אליה ז"ל על גט אחד יראה שאם נכתב בגט ימחי ביו"ד דגרע טפי ממה שנכתב באל"ף כי באל"ף מצאנוהו כתוב בדניאל וביו"ד לא מצאנוהו כתוב שמגרשין בו לכתחלה היכא שהובא הגט ממקום אחר ואפילו היכא דאפשר להביא גט אחד ואף על גב דביו"ד נמי משמע לשון הכאה או לשון אריגה כדפי' הוא ז"ל וכן אפילו נכתב בגט מלה שלא כמנהגה כגון שמנהגה היא ביו"ד נחה ונכתבה בוא"ו נחה כמו ותרוכית דלדעתו ז"ל מנהג' להכתב ותריכות ביו"ד ובו"ו כתב הוא ז"ל שלא ידע מהו מגרשין בו לכתחלה ואף על גב שהשנוי הוא בדברי הגירושין ונתן טעם לדבריו הואיל ואינו מגופו של גט קל וחומר בנדון דידן שהטעות הוא בזמן דלא דייקינן ביה כולי האי וכדכתיבנא וכאשר אכתב בעזרת האל והוא ז"ל נסתפק באותו גט שהיה כתוב בו מנאי ביו"ד בין מ"ם לנו"ן וכתב שהוא לשון מינות כי מנאי שהוא לשון ממני הוא בלא יו"ד ואנן בעינן שיכתוב מנאי שפירושו ממני דידים מוכיחות בעינא ושאל לרבינו אביגדור הכהן בהיות שהגט שולח מעירו וכתב לו שאם יראה לו שהוא פסול עליו המצוה להזקיק את הבעל לכתוב גט אחר והר"ר אביגדור הכהן השיב לו שהגט כשר כי ימחו ביו"ד הוא לשון ארמי וימחה בה"א הוא לשון הקדש כמו יחזה בה"א ויחזי ביו"ד ואל יקשה בעיניך לומר שהיה לו לפסול הגט ההוא הואיל ומשמעותו גם כן הכאה או אריגה כדכתב רבינו אליהו ז"ל דדמי להנהו דאמרן בהמגרש דנראה שהוא סובר כר"א ז"ל במה שכתב דהואיל ואינו מגופו של גט מגרשין בו לכתחלה אם כבר נכתב הגט וכן נראה נמי ממה שהשיב במנא כאשר אפרש בסייעתא דשמיא ובתרוכית השיב לו שנכתב כדין וכן ראוי לכתוב ובמנאי שנכתב ביו"ד השיב הוא זכרו לברכה שגם זה אינו מעכב דהואיל וכתב אנא פלוני תו לא חיישינן שיש לפרשו ולומר דלשון ממני ואף על פי שנכתב ביו"ד כדי להשוות הלשונות ואף על גב דבפרק גט פשוט אמרינן הכל הולך אחר התחתון הני מילי היכא שהלשונות סותרות זו את זו כגון אנן וחנכי ואי אפשר להשוותם אבל היכא שאפשר להשוותם כי הכא משוינן להו עד כאן וממה שכ' במנאי נמי מוכח כדכתי' דהוא זכרו לברכה סבר דכל הנהו דאמרינן בהמגרש לא מעכבי דאי סלקא דעתך דמעכבי היכי קאמר הכא במנאי ביו"ד שאינו מעכב הואיל והוא כותב אנא והא התם אמרינן דלא ליכתוב דתיהויין בשני יודי"ן דלא לישתמע שמגרש נשים בעלמא והיכא אפשר לומר כן והלא הוא כותב אנת אנתתי פלונית ולדעתו היכא דאפשר להשוות הלשונות משוינן להו אלא ודאי נראה שהוא זכרו לברכה סובר דהנהו דהמגרש נמי דאמרינן ליכתוב הכי ולא ליכתוב הכי דוקא לכתחלה הוא דאמרינן הכי אבל עבד שפיר עבד והא נמי הכי הוי מכל זה נראה דבנדון דידן הגט כשר ו ולרווחא דמילתא אומר עוד דמדברי הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל יש לדקדק שהמלה הנכתבת בה"א יש לפרשה כאלו היתה נכתבת בחי"ת שכתב ולא ליכתוב לימהך ביו"ד דמשמע לי מהך כלומר לי שחוק יש לתמוה על זה דהיאך אפשר לפרש לי שחוק דהא לשון שחוק נכתב בחי"ת וזה נכתב בה"א ואם רוצה לומר שמא יטעה הסופר ויכתבנו בחי"ת הא אפילו לא כתב אותו ביו"ד אלא שכתב למחך בחי"ת יש לפרשו ל' שחוק הואיל ועיקר ל' שחוק נכתב בחי"ת אלא ודאי נראה דהואיל ומתחלפות זו בזו בקלות נוכל לפרש המלה הנכתבת בה"א כאלו היתה נכתבת בחי"ת ואע"פ שאין קריאת ה"א דומה לחי"ת ולכך אם כתב לימהך ביו"ד אף על פי שנכתבת בה"א שעקרו אינו לשון שחוק מצד היו"ד אפשר לפרשו כן הואיל ומתחלפות כדכתיבנא קל וחומר בנדון דידן שאין כאן קריאה שיש לומר שה"א נחה בסוף תיבה הרי הוא כאל"ף ולא נחוש בזה ומדברי רבותינו בעלי התוספות זכרם לברכה יש לדקדק דבכל ההי"ן שבגט אע"פ שחבר רגליהן לגגיהן שנראה כחי"ת או שקצר הוויי"ן נחין שבו עד שנראה כיודי"ן שהגט כשר שכתבו וז"ל ולורכיה לוי"ו כו' ושמא אין צריך להאריך אלא כלומר שלא יעשנה קצרה שתהא נראי'יו"ד וכן רגל ה"א דלמהך שמא אין צריך להרחיק אלא שלא יחברנה בגג עכ"ל: הרי לך דדוקא באלו שנזכרו בגמרא הוא דחיישינן בוו"ין ובהה"ין שלא יקצר הו"ו ולא יחבר רגל הה"א אבל באחריני לא חיישינן דאי סלקא דעתך דבאחריני נמי יש ליזהר שלא יקצר הוו"ין שיהיו דומין ליודי"ן ולא יחבר רגלי הההי"ן לגגותיהם אם כן מאי רבותייהו דהני שנזכרו בגמרא תיפוק ליה דכולהו דשייכי בהכי ואפשר לומר דאינהו סברי דכולהו נמי דינייהו בהכי שיש לסופר להזהר בהם לכתחלה אלא שבהני שנזכרו בגמרא אפילו הכי בדיעבד הגט פסול ומכל מקום יש ללמוד מדבריהם שאין הגט נפסל אם קצר הווי"ן עד שדומין ליוד"ין והדביק רגלי ההי"ן לגגותיהם קל וחומר אם שנה וכתב ה"א נחה בסוף המלה במקום אל"ף וכדכתיבנא ואם כן בנדון דידן הגט כשר: ז ומעתה אומר דלא מבעיא בטעות כבנדון דידן דכשר וכדכתיבנא אלא אפילו בטעות גדולה מזו הגט כשר דהא בפרק המגרש תנן כתבו בתוכו אעפ"י שחזר ומחקו פסול וכתבו התוספות ז"ל פירוש לפי שלא נכתב הגט אלא על תנאי זה ואין כאן כריתות וכן משמע ממאי דאמרינן עלה בגמרא ואם כן טעמא דנכתב הגט על מנת כן אבל אם נכתב בטעות הסופר הגט כשר ואף על גב דהתם דוקא בחזר ומחקו וקיימו הוא דכשר וכדכתב ראב"יה זכרו לברכה וכן הר"ר דוד בר קלונימוס זכרו לברכה כדכתב המרדכי זכרו לברכה משמם אבל אם לא מחקו נראה שהוא מתנה תנאי בגט דאי אפשר להבין כוונת הגט או השטר אם לא ימחק התנאי אבל היכא שאנו מבינים כוונת הגט או השטר אף שאנו רואין שהוא כתב בדרך אחרת יש לנו לתלותו לטעות הסופר ואף שטעה הסופר הגט או השטר כשר דהא בפרקא קמא דמציעא קאמר שמואל אליבייהו דרבנן דמה שאינו כתוב בשטר אחריות נכסים טעות סופר הוא ואפילו הכי השטר כשר וכן בפרק המקבל אמרינן דדרשינן לשון הדיוט וכתבו התוספות ז"ל וזה לשונם היה דורש לשון הדיוט שלא תקנו חכמים אלא הדיוטות הורגלו לכותבו היה דורש ואפילו לא כתב כאלו נכתב דאי דוקא בשכתב מה היה דורש פשיטא שיש לו לקיים כמו שהתנה דהא לאו אסמכתא היא עד כאן לשונם: הרי לך דאף על פי דלא נכתב התנאי בשטר הרי הוא כאלו נכתב דתלינן דטעות סופר הוא הואיל והורגלו בכך והשטר כשר כ"ש בנדון דידן דמוכח מתוכו דטעות סופר הוא דפשיטא דהשטר כשר וכן משמע בפרק גט פשוט דתנן התם כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון הרי לך דאף על גב דטעה הסופר בעיקר הענין שהוא סכום המעות וחתמו העדים השטר כשר וכן משמע נמי בפרק האשה שנתארמלה דאמרינן התם איבעיא להו מהו להעלות משטרות ליוחסין כגון דכתב פלוני כהן לוה מפלוני מנה וחתימי סהדי מאי אמנה שבשטר קא מסהדי או דילמא אכולא מילתא קא מסהדי רב הונא ורב חסדא חד אמר מעלין וחד אמר אין מעלין עכ"ל הגמרא התם ועל כרחך לא פליגי התם אלא אם מעלין אותו ליוחסין או אין מעלין אבל השטר כשר לכולי עלמא הרי לך דלמאן דאמר אין מעלין הסופר והעדים טועים ומשקרים בשטר ואפילו הכי השטר כשר ולא אמרינן דהני סהדי לא זהירי ושקרי אנון ולפסול השטר אלא השטר כשר ומזה דקדק רבינו תם שאם שנה בגט במה שאיני צריך להכתב הגט כשר ואף על פי שמשקר כדאיתא בתוספות בפרק הזורק יעויין שם ואפילו למאן דאמר מעלין דמשמע דאיהו סבר שיש לסופר ולעדים לדקדק בדבר שלא יטעו בכולה מילתא דכתיבה בשטר היינו דוקא כההיא טענתא דהתם שכותב בשטר כהן למי שאינו כהן ומעידין שקר אבל בטעות אחר שאינם מעידין