רד"ך מט

העומדת היום במתא ארטה והעיר שמה לפנים קרנניא וכן אתם כותבין בכל גיטין וכתובות שלכם כי נוסחכם וכו' וכתב בו ז"ל הרי ששנה שם עירה גם כתוב שם דיתבא על נהרא וזאת העיר אינה יושבת על נהר אלא נהר מקיף יתה ואם שם העיר ארטה לדעת מסדר הגט איך כתב דיתבא על נהרא והלא נהר מקיף אותה אם כן נראה ששנה שם עירה ולכולי עלמא הוא פסול עכ"ל בזה לא צדקת אענך דאי משום שכתוב שם דיתבא על נהרא וכו' כמו שכתוב הגט כשר שמה שכותבין דיתבא על וכו' אין הכוונה ישיבה ממש כמו שהבנת אלא פי' שמסתפקים ממנו דמאחר שמסתפקים ממנו הנה הוא ישוב העיר שעליו היא יושבת ואפילו אין מסתפקין ממנו אלא לכבוס ולגהוץ והנהר חוץ מעבורה של עיר אלא שהוא בתוך התחום כותבין כן שכן מצאתי בשם הרמב"ם וששאלת בעיר שהנהר חוץ לעבורה של עיר וכו' עד אם מסתפקין מן הנהר לכבוס ולגהוץ כותבין שם הנהר ואם לא יכתבו כלל דיתבא על נהרא פלוני הרי בהדיא שאם מסתפקין לרחוץ ולגהוץ אף שהוא חוץ מעבורה של עיר כותבין דיתבא וכו' הואיל והיא תוך התחום וכיוצא בזה כתוב במרדכי ולית דין צריך בשש וממה שכתוב שם העומדת היום במתא ארטה ואתם כותבין במתא קרנניא אין לפוסלו בכך דלא גרע שם ארטא מההיא דאמרינן בתוספתא גר ששנה שמו לשם גוי וגרש בו כשר ואף על גב דהרי"ף וכן הרמב"ם ז"ל השמיטו ההיא תוספתא מפסקיהם משמע דסברי דלית הלכתא כוותיה מ"מ לא גרע מחניכתו וחניכתה דאמר בפרק המגרש דכשר דתנן התם כתבו חניכתו וחניכתה כשר ופי' בערוך אף על פי שלא נכתב שם מובהק ולר"ח ור"ת ז"ל נקויי הדעת שבירושלים היו מגרשין לכתחלה בשם לווי של האשה ושל האיש עצמו כדכתבו בתוספות וכן הרא"ש ז"ל משמם ואפילו אי נפקא דמאי דתנן כתב חניכתו וחניכתה כשר היינו לעקרו קא מיירי שהיו כותבין ג"כ וכל שום וכו' וכדמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל יעויין שם כי אין דעתי להאריך מכל מקום בנדון דידן הגט כשר שאף שלא הודעת שאם כתוב בו וכל שום וכו' או לא אני דן כן שמסתמא הוה כתוב בו כדרך כל הגיטין וכן לא גרע ממי שכתב שם שאין רגילין בו ביותר וכתב גם כן וכל שום דלדעת רבותי' בעלי התוספות והנגררים אחריהם בדיעבד כשר ולא זו בלבד אני אומר אלא שאני אומר דודאי סופר דיקנא כתביה דלע"ד שלכתחלה ראוי לכתוב כן ולא כאשר אתם כותבין אלא שיש לכתוב גם כן וכל שום וחניכא כדי לכלול גם שם קרנניא ואני דן כן שמסתמא היה כתוב כמו שרגילין לכתוב בכל הגיטין וכדכתיבנא ולפיכך אני אומר שלכתחלה ראוי לכתוב כן ואע"ג שהתוספות כתבו בשם הירושלמי דהיכא דהוחזקו שתי שמות לאיש אחד בעיר א' שמגרש בשניהם דהיינו שכותב איזה שירצה מהם עיקר והשני כוללו בוכל שום וכו' וכן בפוסקים היינו דוקא היכא ששני השמות שוים לאנשי אותה העיר אבל היכא שעל הרוב נקרא בשם אחד כבנדון דידן שעל הרוב נקרא שם העיר ארטה ולא קרנניא אלא שבכתובות וגיטין אתם כותבין כן כאשר כתבו רבותינו יש לנו לכתוב בגיטין השם שנקראת על הרוב דהיינו שם ארטה ושם קרנניא יש לנו לכוללו בוכל שום וכו' דהא בפרק השולח אמרינן ההיא דהוה קרי לה רובא מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה ולדעת הרמב"ם ז"ל אם כתב השם שאין רגילים בו ביותר וכתב וכל שום פסול ונראה דכשמם כן עירם והדין הנוהג בשמם נוהג בעירם דהא התם בפרק השולח תנן בראשונה היה משנה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה התקין ר"ג שיהיו כותבין שם איש פלוני וכל שום וכו' ומשמע ודאי שכמו שר"ג תקון בשמו ושמה תקון בעירו ועירה ובכלל תקון שמו ושמה הוא גם כן תקון עירו ועירה ועלה אמרינן בגמרא בשמו ושמה באיזו דרך ראוי לכתוב ומייתי נמי האי עובדא דמרים ושרה ומשמע שכמו כן יש לכתוב בעירה ומאחר שנתפרש לנו בשמה הוא הדין נמי בעירה ואף על גב דהר"ן ז"ל כתב דבעיירותיה לא הוצרך רבן גמליאל לתקן דמתוך התקון שתקנו בשמה אינו יכול לקלקלה בעיירותיה היינו דוקא כההיא שנוי דעיירותיה שפי' הוא ז"ל על המשנה דלא הוי שנוי בשם העיר ממש ששם א' לה אלא שהיה כותב שם העיר שהלכו שם ואף שאשתו חזרה לעירה הראשון הואיל והגט מוכיח שישנו מקומה אין לחוש בעיירותיה כדכתב הוא ז"ל אבל בנדון דידן שתלו בשנוי שם עירה ממש שנקרא בשתי שמות פשיטא שצריך לכתוב בשמות וכל שום וכו' וכן תמצא בטופס הגט של כמה רברבי ומכללם הרמב"ם ז"ל שכותבין בשם עירה נמי וכל שום כמו שכותבין בשמם ואם כן כמו שבשמו ושמה יש לכתוב השם שנקראים על הרוב ולכלול השם האחר בכל שום וכו' ה"נ בעיירותיהם כדמוכח מההיא עובדא דמרים ושרה בשתי שמות ועל הרוב נקרא ופשיטא דאין סברא כלל לחלק בין היכא שמתחלה היה נקרא בשם א' לבין היכא שהיה נקרא בשם האחרון כי הכא בנידון דידן שמימי קדם היה נקרא שם העיר קרנניא ובזמנינו זה נקרא ארטא דהא בההיא עובדא דמרים ושרה לא מפליגין אלא בין השם שהיתה נקראת על הרוב לשם שהיתה נקראת לפעמים מועטים א"כ במה שהיתה נקראת מלפנים לא חיישינן וכן בכל ההיא סוגיא דפרק הנזכר לא מפליגין בהכי בר מן דין אמינא דאדרבא מההיא סוגיא נראה קצת להוכיח דאין לחוש בשם שהיה נקרא מתחלה ולא אאריך בזה דדבר פשוט הוא דבהכי לא חיישינן והיינו משום דאין קפידא אלא במה שנקראי' בזמן הגירושין שהשם שנקראים באותו זמן הוא עיקר שמם לגרש בו דרוב ככלו ועדיף טפי להסיר הלע"ז ולית דין צריך בשש לע"ד וא"כ בנדון דידן יש לנו לכתוב שם ארטא עיקר וכדכתיבנא וכ"ש שבכל העולם אינה נקראת היום אלא ארטא וכן בין הגוים ואין שם קרנניא נזכר בעולם ולא ידענו מה הוא דנראה דהיכא דאפשר לנו לתקונו גם בעד קריאת הגוים אנו מתקנים הואיל והטעם הוא משום לע"ז וראיה לדבר ממנהג העולם שכתב הרא"ש ז"ל וז"ל והעולם נהגו כה"ג לפי שנהגו הגוים באשכנז שקורין ליהודים בחניכא הקרובה ללשון עברי ואין ראוי לכתוב על אותה חניכא דמתקרי לכך נהגו לכתוב וכל שום וכו' שמלה זאת כוללת הכל עכ"ל ואם כן פשיטא ופשיטא שבנדון דידן יש לנו לכתוב שם ארטא לכתחלה ולא שם קרנניא שכבר נשתקע מכל העולם וכן יש להביא ראיה שלכתחלה יש לנו לגרש בשם ארטא מיקירי ירושלים שהיה מגרשין בחניכא האיש והאשה לכתחלה לפירוש ר"ת ור"ח ז"ל כדכתיבנא לעיל ואע"פ שמעתה ואילך לעולם נקראת בשם המובהק ושם חניכתה נולדה להם אחר זמן והיינו טעמא כדכתבו התוס' והרא"ש ז"ל שחניכתה היתה ידועה בכל מקום כאשר אכתוב לפנים בע"ה אלא שמכאן אין להוכיח שלכתחלה אין לגרש בשם קרנניא ואע"ג דרבינו תם כתב דמשומד המגרש יש לו לגרש בשם יהודית ולא חלק בין נשתקע ממנו שם יהודית ללא נשתקע והביא ראי' מפרק המגרש דתנן התם כתב חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושים שהוא מפרש שקאי על חניכתו וחניכתה ולא כפירש"י ז"ל וא"כ יאמר האומר הרי לך שמדמה השם שכבר נשתקע לחניכא שמגרש בו לכתחלה וכ"ש בנדון דידן שלא נשתקע שם קרנניא מכל וכל שיש לנו לגרש בשם קרנניא לכתחלה כמו שנקויי הדעת היו מגרשין בחניכה וכמו שר"ת התיר לגרש בשם יהודית ואע"פ ששם יהודית נשתקע ממנו הא לאו מילתא היא לע"ד דהא התוספות הקשו על ההוא דנקויי הדעת מההיא עובדא דמרים ושרה דפרק השולח שהזכרתי ומההיא דירושלמי דמשמע דדוקא בדיעבד כשר באחד מהם ותירצו דהיינו טעמא דנקויי הדעת משום שהיו שמותיהן ידועים וליכא לע"ז ומעתה יש לתמוה דלמה לא הקשו הם ז"ל על ר"ת ז"ל דמאי ראיה קא מייתי מנקויי הדעת לגבי משומד שיש לו לגרש בשם יהודית ולא חלק בין נשתקע ממנו שם יהודית ללא נשתקע והא לא דמו כלל דשאני נקויי הדעת ששמותיהן היו ידועים והם קיימים ועומדים ואין לחוש ללע"ז וכו' כדכתבו הם ז"ל: ב אלא נראה לעניות דעתי דהיינו טעמיה דרבינו תם דמייתי ראיה מנקויי הדעת למשומד משום דשם גיות דמשומד לא חשיב כלל לגבי גירושין דגוי איתיה בגירושין והרי שם יהודית בחזקתו הראשון לענין זה ולא אתי שם גיות שנקרא בו כשנשתמד ומפקיע שמו הראשון שהיה לו בעודו יהודי ואף על גב דנשתקע ממנו הרי הוא כאלו לא נשתקע ועיקר שמו לענין זה הוא שמו הראשון והשם השני הרי הוא כאלו לא נזכר בעולם לענין זה שלשם יהודי הוא מגרש ולא לשם גוי וללעז לא חיישינן ואף ששם יהודית נשתקע ממנו שבכל מקום יודעין שבוודאי היה לו שם אחר בהיותו יהודי ואף על גב שאינם יודעים מה שם היה לו או יוסף או יוחנן מכל מקום הואיל והם יודעין שבוודאי היה לו שם אחר בהיותו יהודי יחשבו הכל שבשם הנכתב בגט היה נקרא כשהיה יהודי וליכא לעז וכיוצא בזה הואיל רבן גמליאל בתקנתו שתקן לכתוב וכל שום וכו' והיינו להודיע לכל שהמגרש יש לו שתי שמות ואף שבני ארץ ישראל היו מכירים שם המגרש יוסף ובגט נכתב שמו יוחנן יחשובו שלכן נכתב וכל שום וכו' בשביל השם האחר שיש לו דהיינו שם יוסף שמכירין בו ואין לומ' שאפילו הכי איכא לע"ז שבני ארץ ישראל המכירין שמו יוסף יאמרו שהמגרש איש אחר הוא שעיקר שמו יוחנן ויש לו שם אחר תפל לו לכן נכתב בגט עיקר שמו יוחנן אבל אם היה המגרש יוסף שמכירין בו היה כותב שמו בגט יוסף דהואיל ומוכח בגט שהמגרש יש לו שתי שמות ידינו הדבר לטובה ויחשבו דאפשר יוסף שינה שמו במקו' אחר ליוחנן וזהו שם יוחנן הנכתב בגט וכדכתיבנא ואף על גב דלרבינו תם ז"ל תקנת רבן גמליאל היתה ליכתוב כל שמותיו בפירוש ואם כן אין לחוש ללעז כלל ויאמר האומר שיראה מדבריו שאם לא כתב כל שמותיו בפירוש שיש לחוש ללעז ולא דמי לשם יהודי' דמשומד דכתיב דבשומד שכתב שם יהודי' יש לחוש ללעז אה אין ידוע לכל איך היה נקרא יהודי דהא תקנת רבן גמליאל היתה לכתוב כל שמותיו בפירוש לרבינו תם ז"ל ויראה מדבריו שאם לא כתב כל שמותיו בפירוש יש לחוש ללעז כי ההיא דכתיבנא לא היא דהא ר"ת ז"ל לאו מהאי טעמא כתב כן אלא מטעם אחר יעויין שם בתו' ובבעל התרומות ובסמ"ג ובהרא"ש ובמרדכי ז"ל: ג ואל יקשה קצת בעיניך מהתוספתא שהביא רבינו תם ז"ל ראיה לדבריו דקתני בה גר ששנה שמו לשם גיות וגרש בו כשר ולו' דלפי מה שאמרנו שאין שם גיות נחשב לענין הגרושין אמאי הוא כשר דהתם בגר ששנה שמו קודם שכתב הגט והיה נקרא בשם גוי אחר שנתגייר הוא דכשר דכמה יהודים נקראים בשם גוים וכדאמרינן בפרק המביא שני והואיל ורצה זה לקרוא שמו בשם גיות אחרי שנתגייר אם כבר גרש בו כשר והיינו דקתני בתוספתא גר ששנה שמו לשם גיות וגרש בו כשר ולא קתני גר שגירש בשם גיות כשר לאשמועינן דדווקא בששנה שמו קודם שכתב הגט והיה נקרא בשם גיות הוא דכשר ואשמועינן דלא אמרינין הואיל ובעת שנתגייר קרא בשם יהודי ואף שאחר כך שנה שמו לשם גיות לא יחשב שם גיות להזכר בתורת משה וישראל ולגרש בו דהואיל ויהדותו ושמו באו כאחת כל עוד שהוא יהודי שמו הראשון שהיה לו בעודו גוי לא יזכר ולא יפקד כלל ואם נזכר בגט נגזור שהגט יהיה פסול שיהיה לנו להחשבו כאלו לא נקרא כלל באותו השם אלא אמרינין שהוא כשר והיינו דמייתי רבינו תם ז"ל ראיה לדבריו דאפילו בגר לא גזרינן על שמו הראשון לומר שאם גרש בו שהגט פסול כשקרא שמו בשם ההוא אחרי שנתגייר קל וחומר במשומד דאין לומר בו דבעודו גוי שם יהודית איננו חשוב אלא מגרש בו לכתחילה ואף שנשתקע ממנו וכדפרישית ונראה לי לפי הנוסחא אשר מצאתי בהרא"ש ז"ל ובסמ"ג ובתוספתא שאינו כתוב בה וגרש בו אלא גר ששנה שמו לשם גוי כשר ומשמע וודאי דאגט קא עסיק תנא דתוספתא וקאמר דגר ששנה שמו בגט לשם גוי כשר ומשמע דבלא שנה שמו קודם שכתב הגט אלא שבגט כתב שמו כן קא מיירי תנא דתוספתא נראה דהיינו טעמיה דתנא דתוספתא דהואיל ובכל מקום יודעין שבהיותו גוי היה לו שם גיות אף על פי שאינם יודעים מה שם היה לו