רד"ך מח

קרי ליה שעת הדחק משום דהשואל הלך לדרכו והיה טורח גדול לרדוף אחריו כההיא דפרק אע"פ ודפרק קמא דע"ז רהט אבתרי' תלתא מילין בחלא ולא אדרכיה: וכן נמי בההוא דפ"ק דברכות דאשתדור הנהו זוגא דרבנן דהלולא דבריה דריב"ל וישנו ונרדמו עד לאחר עמוד השחר אתו לקמיה דריב"ל אמר כדי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק וקרו ליה שעת הדחק שלא היה להם תקנה אחרת לצאת ידי חובת קריאת שמע של ערבית אבל בנדון דידן דשכיחא תדירא באים ושבים פשיטא דלאו שעת הדחק הוא בשביל המתנת ג' או ד' חדשים עד שנכתוב ויביאו לה גיטה והנה ריב"ה כתב בהדיא בשם אביו הרא"ש דההיא דפ"ב דגיטין דוקא היכא שאי אפשר על גט אחר קאמר שכתב וז"ל נכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו או אפילו מכאן עד עשרה ימים פסק א"א הרא"ש שהוא כשר בשעת הדחק שא"א על גט אחר עכ"ל: וכן נמי משמע ממה שמצאתי כתוב בשם הרא"ש בתשובתיו וז"ל גט שאינו משורטט י"ב שיטות וכו' פוסלין בארצנו אבל במקום עגון כגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות להביא אחר אין לפוסלו הרי שכתב הרב בהדיא דדוקא היכא שאין שיירות מצויות להביא אחר אין לפוסלו אבל היכא דשיירות מצויות לאו שעת הדחק היא ויש לפוסלו: ואף על גב דגט שאינו משורטט י"ב שיטות וכן שאר הדברים שמביא הרב לא מצאנו דעת פוסל בגמרא כל שכן וק"ו היכא דאיכא כמה רברבי דפסלי דפשיטא שהגט פסול ואין לעשות מעשה ואפילו היכא דנשאת בגט דאפליגו ביה רבוותא שלא ילדה בנים מסופק ה"ר אביגדור כהן אי מקרי שעת הדחק כדכתב המרדכי משמו שכתב בשם ר"י הזקן על מעשה שהיה בגט שהיה חתום בו סופר ועד ונשאת לאחר וילדה בנים כדי הוא ר"ת לסמוך עליו בשעת הדחק ונסתפק הוא ז"ל אם ר"י הזקן יאמר כן בנשאת ולא ילדה: ולרווחא דמילתא אומר דנראה דמהאי טעמא דאמרינן דבשביל אחור זמן לא מקרי עגון ושעת הדחק לא תקנו למוליך גט ממדינה למדינה בארץ ישראל לומר בפני נכתב ובפני נחתם מטעמא דשכיחי עולי רגלים לקיימו כדאמרינן התם ולא חשו דלמא יערער הבעל ותתעגן עד זמן עולי רגלים ולתקן לומר השליח בפ"נ ובפ"נ דעגון כי האי לאו מידי הוא ותו בר מן דין אמינא דלא מילתא היא דדוקא במילי דרבנן הוא דלית לן למימר מסתמא כדי הוא פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק ולהקל אפילו באיסור אשת איש אותו האסור אינו אוסר אלא מדרבנן כההיא דפ"ק דגיטין דנכתב ביום ונחתם בלילה דאפילו רבנן לא פסלי אלא מדרבנן וכן ההיא דפ"ק דנדה דנראה דמעת לעת דרבנן הוא וכן ההוא דר"י הזקן דאפילו מאן דמודו בחתם סופר ועד ופוסל הגט מדרבנן הוא דפסול ליה וכן הביא המרדכי בשם הר"ר אביגדור כהן בפרק מי שאחזו באותה שהביא דברי ר"י דבכל פסולי דרבנן יש לסמוך על המקבל בשעת הדחק ודקדק וכתב בכל פסולי דרבנן אבל בנדון דידן ודאי הנהו רברבי דפסלי לי' פסלי ליה מן התורה אז ודאי אין ספק ופשיטא דלית לן למימר כדיים הם הרא"ה והר"ן לסמוך עליהם בשעת הדחק ואפילו הם עצמם מודים דאין לעשות מעשה ולהתיר באיסור אשת איש במילי דרבנן דהא ההוא עובדא שהבאתי בשם הר"ן אין לך שעת הדחק גדולה ממנה וא"ה כתב דאין לעשות מעשה להקל הואיל והרי"ף והרמב"ם אוסרין ואף על גב דהם ז"ל לא קא אסרו אלא מדרבנן כל שכן וק"ו בנדון דידן דהגט בטל ופסול מן התורה אליבא דכמה רברבי דפשיטא דהר"ן יסבור שאין לעשות מעשה להקל ואף על גב דההיא דברכות דאורייתא היא ואפילו הכי קאמר ריב"ל כדי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק אפשר דאיסור ערוה שאני ואפשר דהתם היינו טעמא דריב"ל סבר דהואיל ועד הנץ החמה זמן שכיבה היא למקצת אנשים שפיר מתקיים בשכבך דכתיב בקרא בעת הדחק ואף על גב דלרוב העולם לאו זמן שכיבה היא ושלא בשעת הדחק אין לעשות כן מכל מקום בשעת הדחק שאינו לתקן תקנה אחרת סמכינן אמקצת אנשים וש"ד ומהאי טעמא קא דייק התם רבי אחא בר' חנינא מדברי ריב"ל וקאמר הלכה כרבי שמעון ולא קאמר הכי בשאר דוכתי משום דסבר דמאי דקאמר ריב"ל כדי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק לאו משום דבמילי דאורייתא מסתמא יש לנו ללכת בשעת הדחק כדעת המיקל כבמילי דרבנן אלא משום דהלכה כמותו בשעת הדחק וכדפירשתי ואפילו במילי דרבנן היכא דאיתמר בהדיא הלכתא כההיא דמחמיר ואין לנו לסמוך על דעת המיקל אפילו בשעת הדחק כדמשמע ממאי דאמרינן התם פרקא קמא דנדה עלה דההיא עובדא דרבי דעבד כרבי אליעזר דדוקא היכא דלא אתמר הלכתא כמאן דמחמיר בהדיא אלא דרבים פליגי על המיקל יש לנו לומר דאף על גב דרבים פליגי על המיקל כדי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק אבל היכא דאיתמר הלכתא בהדיא לא ומהאי טעמא אלמלא מסתפינא מחבריא אמינא דדוקא באמוראים שהיה כח בידיהם לפסוק ביחיד אף על גב דרבים פליגי עליה אם סברתו נוטה כדברי היחיד או מאן דגמיר וסביר וידע להכריע כדברי הפוסק היחיד מתוך הגמרא בראיות ברורות ונכוחות שהלכה כמותו בשעת הדחק אבל אנן יתמי דיתמי שאין כח בידינו לפסוק כיחיד פשיטא שאין לנו לומר כדי היא ר' פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק אפילו במילי דרבנן אלא אם כן גמיר וסביר ויודע להכריע כדבריו בראיות ברורות ונכוחות או שכבר נהגו כדברי היחיד ואף על גב דר"י הזקן כתב בהדיא כדי היא ר"ח לסמיך עליו בשעת הדחק לא הביא ראיה לדבריו ואדרבה הוא סובר דלפי סוגית הגמרא חתם סופר ועד פסול נראה דהיינו טעמא משום דהוא ז"ל ראש החולקים על ר"ח והביא ראיה מסוגית הגמרא והוא ז"ל דפי' בידי' וסבר בשעת הדחק יש לפסוק כר"ח ואף על גב דהוא ז"ל כתב דאפשר דר"ח לא פסק לגמרי בין לקולא בין לחומרא לפסול אומר אמרו ולהכשיר חתם סופר ועד אלא שיש להחמיר בתרווייהו כדכתב בעל התרומות משמו מכל מקום הואיל ומדרבנן הוא דפסול חתם סופר ועד סובר ר"י דבשעת הדחק י"ל להכשירו ולפרש דברי ר"ח כפשטן דלאמרו פסק כההיא דמי שאחזו דפסל אומר אמרו ומכשר חתם סופר ועד הואיל דאפילו דפסול לא פסול אלא מדרבנן והיינו טעמא דהוא ז"ל עצמו שהוא ראש הפוסלים בחתם סופר ועד דפי' בידי' וסבר דבשעת הדחק כי ההיא עובדא דנשאת וילדה יש להקל ולהכשיר חתם סופר ועד ולא להחמיר הואיל והאי דינא רפי' בידי' הרי שעלה בידינו דאפילו אם היה ממנה הבעל לאברהם שכתב הגט לסופר שלא בפניו אפילו הכי אין לעשות מעשה להקל הואיל ופלוגתא דרבוותא ובר מן כל הני אמינא דלעניות דעתי נראה דבנדון דידן אפילו אם באו עדים והעידו שהבעל מנה לאברהם לסופר דאפי' הרל"ה והר"ן מודים דפסול הואיל ואברהם שמע מפי אביו שנאמן עליו כמאה עדים שהבעל לא מנה אלא לאביו נ"ע לסופר דהא לדעתו של הר"ן ז"ל הטעם שאנו מצריכין לשמוע הסופר מפי הבעל או שיעידו עדים שמנה אותו לסופר הוא משום דכתיב וכתב לה ודרשינן לשמה דלא מקרי לשמה אם לא שמע מפי הבעל כדכתב הוא ז"ל בפרק המביא שני וסבר הרב שאם מנה אותו לסופר שלא בפניו בפני עדים שהסופר בריא לו שהבעל עצמו מנהו לסופר כותב אותו לשמה וקרי' ביה שפיר לשמה אבל בנדון דידן שהסופר בריא לו שלא מנהו הבעל לסופר הואיל ובעיניו אביו נאמן כק' עדים וכל מי שיעיד נגדו בריא לו שהוא משקר מסתברא דגרע מהכא דלא מנה הבעל סופר כלל או שהסופר מנה סופר שאז אם נכתב הגט אפילו אם כתבו הסופר לשמה הגט בטל הואיל ובנדון דידן לדעתו של הסופר לא מנהו הבעל לסופר כלל אלא לאביו נ"ע וכשכתב הגט לפי סברתו כתבו בלא צווי או מנוי הבעל אלא בסדורו ומנויו של המסדר הגט ואל יאמר האומר דאינו נאמן בזה וכההיא עובדא דהנזקין דההיא דאתא לקמי' דרבי אמי שאמר ס"ת שכתבתי לפרש הזכרות שבו לא כתבתים לשמן דאמר לי' ר' אמי שאינו נאמן להפסיד ס"ת דהתם היינו טעמא כדמפרש טעמא משום דס"ת ביד לוקח אבל בנדון דידן שקודם שהתחיל לכתוב הגט העיד בדבר ואמר למסדר וחביריו כל מה שצוה אביו לפני מותו פשיטא דפסול דהא באותה שעה היה בידו לכתוב הגט לשמה או שלא לשמה ובר מן כל הני טעמי דכתיבנא שאלו לו למסדר דלמה לא חשש לדברי ר"ח ולדברי הראב"ד והרא"ש שפסקו כלישנא בתרא דמי שאחזו דמתני לה לההיא דקאמר רבה בר רב הונא באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי אמתניתין דתנן מעכשיו אם לא באתי וכו' וכן דעת הרי"ף ז"ל דבכל מקום תופש לישנא בתרא עיקר לפי מה שכתב הרא"ש משמו וכן דעת רבי' האיי לפי מה שכתב המרדכי בפ"ק דע"ז משמו דלעולם פוסק אלישנא בתרא: וכן כתב שם הר"ן בשם הר"י ן' גיאות וכן דעתו שלרש"י לפי מה שכתבו התוספות והמרדכי משמו שהוא פוסק דבשל סופרים הלך אחר האחרון ואם כן לדבריהם ז"ל אפילו היכא דאין הבעל בעיר אם לא האמינום יש לחוש שמא בסתר ואפילו היכא שכבר נתן הגט בידה ק"ו היכא דלא נכתב ולא נתן ואף על גב דבפרק כל הגט מוקי לה דוקא בנשואה אבל בארוסה לא ובנדון דידן ארוסתו היתה נראה אף על פי כן יש לחוש ולומר דדין נשואה בה הואיל ולמנהג הלועזים הארוסות הן נבעלות עם בעליהם כנשואות ומטעם זה נהגו לברך שבע ברכות בעת הקידושין שמשם והלאה החתן יוצא ונכנס בבית הכלה ומתייחד עמה ולבו גס בה שחביבה היא עליו כנשואה ואם כן דין נשואה בה וכההיא עובדא דפ"ב דכתובות דההוא אריס וארוסתו דאתו לקמיה דרבא וכו' כדאיתא התם וכל שכן שכאשר סופר אלי שהוא היה בא עמה בבית אחד וישנים במטה אחת כאחת הנשואות דבהכ"ג נשואה היא ואף שיש כמה דברים שהיה לו לחוש לעני הדעת המסדר ולא חש נלאתי לכותבם והכל גלויים אל מעלת כבוד תורתכם כי כל רז לא אנס לך כל זה ראיתי לכתוב כדי לגלות אזן כ"ת את אשר הורוני מן השמים מכאן והלאה מן השמים ירחמו ואני את נפשי הצלתי נאום הטרוד בטרדי תהפוכות זמנו דוד הכהן בן לא"א כמ"ר חיים הכהן ז"ל בית הרביעי חדר א שאלה אשה בארטה ובעלה בקורפו ושלח לה גט בארטה ונמצאו בו כמה טעיות תחלה כתוב בו דרגילנה בה"א ולא באלף ב' לבריאת עלמא בה"א ולא באלף ג' אנתתי חסרה ועל ארבעה לא אשיבנה כתיב בו העומדת היום במתא ארטה דיתבא וכו' וזאת העיר לפנים שמה קרנניא וכן אנו כותבין בכל גיטין וכתובות היוצאות מתחת ידינו וכן נוסחנו העומדת במתא קרנניא דנהר ארטה מקיף יתה והבעל הלך בארץ מרחקים דלא שכיחא ארחי ופרחי לכתוב לה גט אחר ואיכא עגונה דאתת' מה דינו שדעתי נוטה לפוסלו מכמה אנפי וכו' התשובה שר חמושים זרע אנשים יקר ונעים באישים גם בישישים גזע קדושים הגיעתני אגרתך ועם היות כי ילדי הזמן הכונו פצעונו לא יתנונו השב רוחנו למלאות שאלתך רציתי להשיב הנלע"ד ולא מלאני לבי לישא וליתן בה כראוי דשמעתא צריכה צילותא כדאיתא פרק הדר אכן אלך בדרך קצרה וארוכה: ואומר שגם כי מיראי הוראה אני וכל שכן באיסור חמור כזה אמנם בנדון דידן חזרתי על כל הצדדין שכתבת לפוסלו ולא מצאתי בו מאומה מפסול לע"ד: ואתחיל במה שראיתיך עושה עיקר והוא מה שכתוב שם