רד"ך מז

קבלה סבר דאשה עושה אותו שליח שלא בפניו כדכתב הוא ז"ל משמו וכן במ"מ משמו נראה לומר דלאו משום דשאני ליה בין אומר אמרו ובין ממנה שליח אלא משום דסבר כדעת הרמב"ם והרא"ש דדוקא בכתב הגט וחתימתו הוא דפסלינא אומר אמרו והיינו טעמא משום דבעינן לכותבה לשמה ולא חשיב לשמה אלא א"כ שמע הסופר מפי הבעל עצמו אבל בשליח קבלה לית לן למימר הכי ובאומר אמרו ומנינו שליח שלא בפניו שפיר דמי ולפי זה נראה דלדעת בה"ג באומר אמרו במתנה שפיר דמי וכתבתי זה כי אין בידי בה"ג לראות דעתו בזה וכן משמע מדברי הרא"ש בפרק התקבל ששם הוא מפרש פלוגתא דפליגי רב ושמואל במתנה אם הוא בגט או לא באומר כתבו וכן כתב הרמב"ן ז"ל בהדיא דאומר אמרו לא שייך אלא בגיטי נשים: ואל יקשה לך לומר דלהרא"ה והר"ן דסברי דיש לחלק בין אומר אמרו ובין ממנה סופר דסברי דיכול הבעל למנות סופר אפילו שלא בפניו ולומר דע"כ לא קא מבעיא ליה לרבא בפרק כל הגט אם ממנה שליח שלא בפניו אלא בשליח הולכה דקיל אבל בשליח קבלה ובמנוי סופר לא קא מבעיא ליה דדלמא אינהו ז"ל סברי כגירסת רש"י ז"ל דגרס כי משוו ב"ד שליח בפניו או שלא בפניו ופירש"י כי משוו בית דין שליח בפניו דשליח קאמר או אפילו שלא בפניו אבל אם המשלח ממנה שליח אפילו שלא בפניו לא קא מבעיא ליה ואפילו אי סברי כגירסת הרי"ף ז"ל לא קשיא להו דסברי דדוקא בשליח הוא דקא מבעיא ליה אבל אם הבעל ממנה שליח שלא בפניו לא קא מבעיא ליה ואם כן להרא"ה ולהר"ן ז"ל לא קשיא להו ולא מידי אלא להר"ם ז"ל שבאר ואמר דבשליח הולכה והובאה הבעל עושה שליח אפילו שלא בפניו שכתב כל העושה שליח וכו' עד וכן השליח עושה שליח אי סלקא דעתין דאפילו במנוי הסופר ובשליח קבלה דחמירי אלא ודאי כדכתיבנא כנראה לעניות דעתי: מכל הא דלעיל עלה בידינו דכל הני רברבי בנדון דידן מודו דהגט פסול ואפילו לריב"ה שכתב בסי' קמ"א בהשיבו על מה שכתב הרמ"ה שאין שליח קבלה יכול לעשות שליח ואפילו נתנה לו האשה רשות לעשות שליח אחר דלא מסרה לו אלא מילי ומילי לא ממסרן לשליח וז"ל וגם מה שכתב שאפילו נתנה רשות לשליח וכו' עד לא נהירא דלא אמרינן מילי לא ממסרן וכו' אלא כשמוסר לו דבר לעשותו אינו יכול למוסרו כגון מי שעשה שליח לחתום גט שאינו יכול לומר לאחר לחותמו אבל כשאומר לו בהדיא לומר לאחר לחותמו יכול לעשותו כדאמרינן לקמן באומר לב' אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו דלא הוו מילי עכ"ל לא משום דסבר דהלכתא מכל וכל כההיא דהתקבל דלא פליג על כל הנהו רברבי דלעיל דאפילו ר"י המיקל והנגררים אחריו סברי שיש להחמיר באומר אמרו הואיל ולא התברר לן כהלכתא וכדכתיבנא ותו ראיה כי צ"ל חתם סופר ועד סדר דעת המכשירים שהם הרמב"ם והרמ"ה באחרונה וכן נמי בסימן ק"ד שלשם מבואר דין אומר אמרו והביא דעת הרמ"ה שהיא ספק מגורשת ודעת הרי"ף והרא"ש ז"ל שכתבו שהגט בטל ולא הביא שום חולק עליהם לומר דאומר אמרו כשר היה מבואר שם שלדעתו הגט כשר באומר אמרו דהלכתא כההיא דהתקבל אלא דריב"ה דוקא בחתימה קאמר אבל לא בכתיבה דכתיבה בעיא שישמעו קולו ואומר אמרו לסופר או בטל או ספק מגורשת ומהאי טעמא כתב כגון מי שעשה שליח לחתום הגט ונתן המשל בחתימה ולא בכתיבה והיינו משום דסבר דטעמא דבעי' בגט שישמעו מפי הבעל ואפילו באומר אמרו מילי לא ממסרן לשליח משום דבעינן לשמה ועל דרך שכתבו התוס' ז"ל בהמביא שני וכן בהרא"ש והר"ן ז"ל בפרק התקבל בשם הרמב"ן והוסיף הוא לומר דוכתב אבעל קאי ואם כן בחתימה דלא בעיא לשמה מדאוריתא דהא קי"ל כרבי אליעזר דעדי מסירה כרתי וסבר כדעתו של הרא"ש אביו דעידי מסירה דוקא קאמרינן כדכתב הוא ז"ל בסימן קל"ג ואם כן וכתב לה דכתיב בקרא דמיניה דרשינן לשמה בכתיבה כתיב ולא בחתימה באומר אמרו מילי ממסרן לשליח וכן נמי סבר דאף אם נכשיר חתם סופר ועד לא נפיק חורבא אלא באומר אמרו לסופר דמשום כסופא מחתמי ליה אבל היכא דקאמר הבעל לסופר אתה כתוב הגט ואמר לו ולאחר עמו לומר לפלוני ופלוני ויחתומו ליכא כסופא ואם כן מאי דקאמר תלמוד באומר אמרו מילי לא ממסרן לשליח וכן נמי דאיכא למיחש לחורבא לא קאמר אלא באומר לסופר אבל בעדים ליכא למיחש דמה שנזכר בגמרא ולפלוני ופלוני ויחתומו היינו כדי לחלק בין לפלוני ופלוני ויחתומו ובין אמרו חתומו ואפשר דאף על גב דבחתימה לא שייכי הני פסולי כדפירשתי מכל מקום אין לעשות אפילו בחתימה גזרה אטו כתיבה דהא מודה רבי אליעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול והיינו משום גזרה ואפילו דבמזוייף מתוכו פסול באומר אמרו דלא שכיחא כולי האי לא אמרו לפוסלו אלא שלכתחילה אין לעשותו אבל בשלא אמר אמרו מילי לא ממסרן לשליח בין בחתימת הגט בין בכל מילי ואף על גב דעידי חתימה לא כרתי ואם כן צריכין להיות עידי מסירה בוודאי דעידי חתימה לאו כלום נינהו לענין כריתה מכל מקום הואיל ואפילו לרבי אליעזר בעינן עדי חתימה מפני תקון העולם כדאמרינן בפרק המגרש וכן בפרק השולח דלרבי אליעזר תקינו רבנן עידי חתימה דזמנין דמייתי סהדי א"נ דאזלי למדינת הים והיכא שהגט חתום ביד האשה כהלכתו לא תצטרך עידי מסירה שאז תולין שכדין נמסר בעידי מסירה ונסמוך להשיאה ונ"מ בכשרות עידי חתימה לר' אליעזר כמו לר' מאיר וכדכתב הרא"ש בפרק המגרש א"כ בעינן עדות כשרה וכל היכא דבעינן עדות כשרה בעינן שישמעו מפי בעל הדבר ואם לא ישמעו מפיו העדות בטלה ואי מילי ממסרן לשליח שלוחו של אדם כמותו והו"ל כאלו שמע מפיו אבל אי מילי לא ממסרן לשליח לא שמעו מפי הבעל והעדות בטלה ולכך כשלא אמר אמרו גבי גט אפילו בחתימה דלאו דאורייתא הגט פסול אבל באומר אמרו דווקא בכתיבה הוא דפסול אבל בחתימה יכול לומר לאחר לחתום והיינו טעמא כדכתיבנא: ואל יקשה לך מההיא מתני' דמי שאחזו דקאמר שהגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ומוקי לה רב אשי דלא מבעיא קאמר לא מבעיא היכא דלא אמר תנו וכו' אלא אפי' אמר אמרו נמי לא קאמר שהגט בטל וכן נמי קאמר הברייתא דמייתינן התם לסייעתא דרב אשי די"ל דאיהו ז"ל סבר דטעמא דהגט בטל משום שלא שמעו העדים מפי הבעל לא היה הגט בטל והאי דנקט נמי ואמר לעדים וחתמו משום דבגט בעי למימר עד שיאמר כתוב ולעדים חתומו דאז כשר לכתחילה ואם לא אמר הבעל לעדים לחתום לכתחלה לא תעשה וכדפרישית אבל יכול לעשות כן והיינו משום דהוא ז"ל סבר דאין לומר דבחתימה פסול מדרבנן גזרה אטו כתיבה וכדאמרינן בלשמה דהואיל ומההיא סוגיא דהתקבל משמע דאפילו בכתיבה כשר באומר אמרו אית לן למימר דסוגית מי שאחזו דסבר דבכתיבה דהוי דאורייתא הגט בטל בחתימה דהויא דרבנן כשר והויא דין חתימה דהויא מדרבנן לסוגית מי שאחזו כדין הכתיבה דהויא מדאורייתא לסוגית התקבל שאין סברא להגדיל המחלוקת ולומר דסוגית התקבל סברא דאפילו בחתימה דהויא מדרבנן פסול אומר אמרו דהא ע"כ לומר דסוגית מי שאחזו לאו דוקא אמר לעדים וחתמו דנקט לאו למימר שמטעם העדות הגט בטל הואיל והחתימה תקנתא דרבנן היא ולא בעינן לחתום לשמה מדאורייתא וא"כ אפילו אם נחמיר ביותר מטעם החתימה אין לומר אלא שהגט פסול מדרבנן וכדפרישית הילכך ע"כ לומר דמטעם הכתיבה הגט בטל ולא מטעם החתימה כדי להעמיד המשנה אליבא דהלכתא והחתימה דנקט במשנה ובברייתא משום דהוא בעי למימר עד שיאמר וכו' שאז הגט כשר וא"כ כדי לקרב פלוגתייהו של ב' סוגיות אלו אית לן למימר דכשר בדיעבד הואיל וסוף סוף צריך אתה לומר דלישנא דמתניתין ודברייתא לאו דוקא ומטעם החתימה אין הגט בטל בחתימה דנקט משום סיפא נקט לה וכדפרישית והיינו טעמא דלא גזרינן לפוסלו כדגזרינן במזוייף מתוכו משום דלא שכיחא כולי האי וכדפרישית ואפשר דמה שכתב ריב"ה בדין זה הם דברי הרא"ש בתשובותיו דלעיל מכל הא דלעיל עלה בידינו דבנדון דידן הגט פסול לכולי עלמא: ולרווחא דמלתא אומר דאפילו אם היה ממנה הבעל אברהם שכתב הגט לסופר שלא בפניו שהיה אומר אני ממנה לאברהם לסופר אין לנו להתירה לינשא בגט זה דאף על גב דהרא"ה והר"ן מכשירין כדפרישית מי הוא זה ואיזה הוא אשר יכניס ראשו בין רחיי"ם ורכ"ב לעשות מעשה להקל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא וכל שכן היכא דאינהו רברבי דמחמירי הוי רוב חכמה רוב מנין כמו הכא: והנה הרשב"א ז"ל כתב בתשובתו דהיכא דאיכא מחלוקת בין הפוסקים דיש לנו ללכת אחר רוב חכמה ורוב מנין וריב"ה כתב בשם אביו הרא"ש ז"ל דהיכא שנחלקו ב' גדולים לא יאמר הדיין אפסוק כאיזה מהם שארצה ואעשה דין זה דין שקר אלא אם הוא חכם גדול וגמיר וסביר ויודע להכריעה כדברי האחד בראיות ברורות ונכוחות הרשות בידו וכו' עד ואי לא בר הכי הוא יוציא ממון מספק עכ"ל וא"כ הכי נמי באיסורא יש לנו להחמיר דספק איסורא לחומרא ואפילו היכא ששני גדולים חולקים בדבר ולא רבו האוסרין על המתירין כ"ש בנדון דידן שרבו האוסרין על המתירין כדפרישית והרשב"א ז"ל כתב בתשובה אחרת דאף על גב דלדעתו נתנה היא ואמר הוא אינה מקודשת אפילו באדם חשוב וכן יראה מדברי הרי"ף והרמב"ם שלא חלקו בין אדם חשוב לשאינו חשוב א"ה הואיל והראב"ד כתב דבאדם חשוב מקודשת ובה"ג כתב דספיקא הוי שאין לעשות מעשה לא להקל לגמרי ולא להחמיר לגמרי שאין לנו כח להכריעה בין האריות ולשים ראשנו בין רחיי"ם ורכ"ב אלא יש לנו לעשות כדברי בה"ג ולומר דספיקא הוי וכה"ג כתב המרדכי בשם מהר"ם בשלהי כתובות אפלוגתא דפליגי ר"ת והגאונים בג' ארצות לנשואין דיש להחמיר כדבר שניהם דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא עבדינן הכא לחומרא והכא לחומרא והר"ן כתב בתשובה דאע"ג דדברי האומר דבעד במלחמה ובמים שאמר מת לא בעינן לומר וקברתיו הם נכונים מכל מקום מאחר שר"יף והרמב"ם הסכימו דכל במלחמה ודכוותיה חיישינן אפילו לעד אחד דאמר בדדמי מי יקל את ראשו להקל באיסר אשת איש כנגדם הילכך ודאי לענין מעשה בעינן שיאמר מת וקברתיו ומהאי טעמא כתב הוא ז"ל על השאלה ששאלוהו וזה נוסחה על דבר יהודי א' ושמו פלוני שהיה בספינה שנטרפה זה כמה שנים ומעולם לא נראה איש מכל האנשים אשר הלכו בספינה ההיא כי אם מפי אנשים סוחרים עברו דרך שם וכו' עד עתה מקרוב בא נצרי א' ואמר מסיח לפי תומו כי הוא היה מכיר אותו פלוני והכירו על שפת הים מת והכיר פרצוף פניו עם חוטמו וגם סימן שהיה בראשו וכו' וכתב הוא ז"ל דהואיל ולא אמר וקברתיו מי יקל ראשו באיסר אשת איש כנגד הרי"ף והרמב"ם ולפי זה בנדון דידן אפילו אם הבעל היה ממנה סופר לאברהם שלא בפניו אפי' הרא"ה והר"ן דמכשרי בכה"ג מודים הם שאין לנו לעשות מעשה להתיר ואם יאמ' האומ' דהיכא דשע' הדחק היא יש לנו לסמוך על המתיר לעשו' מעשה ואפילו אם הוא יחיד כדאשכחן בפרק ב' דגיטין בההוא עובדא דההוא דאמר לעשרה כתבו גט לאשתי וחתום בו תרי מינייהו ביומיה ואינך עד יו"ד ימים דקאמר התם ריב"ל כדי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ופירש"י התם כגון שהלך זה לדרכו או שכבר נשאת ואם כן יאמר האומר דהכא נמי שהבעל אינו בעיר שעת הדחק היא ויש לנו לסמוך על המתיר הא לא מילתא היא דמסתברא דדוקא כשהלך לדרכו במרחוק במקום שאין הולכים ושבים הוא דמתקרי שעת הדחק וכההיא דפרק קמא דנדה שהיה הפסד מרובה דקאמר ר' התם כדי הוא ר' אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק דשני בצורת הוו ולא רצה להפסיד טהרות או אליבא דרש"י משום דאפיש בטהרות או לדעת התוספות לפי' הראשון ובין למר ובין למר הפסד מרובה היה ולא היה תקנה בדבר אם לא היה סומך על רבי אליעזר ולפי' השני של התוספות