רד"ך מו

דברים לשליח כיצד אמר לג' אמרו לפלוני ולפלוני שיכתבו ויחתמו ויתנוה לפלוני אין זה כלום עכ"ל הרי שכתב בהדיא אמר לפלוני וכתב דהוי כגט וכן כתב נמי בסמ"ג בעשה בסימן פ"ב בהלכות מתנה ובגט כתב סתם כלשון הגמרא ואל יקשה לך מזה לפי' אשר פי' דברי הרב למע' שהוא מסופק דלמה בההיא הלכתא דהתקבל אמרו מילי לא ממסרן משום דנפיק חורבא הוא דפסול וכאן כתב המתנה בגט שאין אדם יכול למסור דברים לשליח דספק ממונא לקולא והמוציא מחבירו ידו על התחתונה וכמו שחלקו שם בפרק התקבל בהולך גט או מנה לפלוני אי הוי כזכי או לא וכן יראה נמי מדברי ב"ה שכתב בשם ר"י ז"ל שחלק אליבא דרבי מאיר בין תנו לב' או כתבו ותנו לשלשה ודין אמרו שכתב דדוקא באומר אמרו בפירוש שברר אחד להיות סופר הוא דנפיק חורבא שאז יחשוב הסופר כיון שברצוני לכתוב יתרצה אף שאחתום גם אני אבל בכתבו ותנו ליכא כסופא כיון שהבעל לא הזכיר בפירוש לכתוב לסופר עכ"ל הרי שכתב שברר אחד להיות סופר ואל יקשה לך לומר א"כ לפי זה אם לא ברר הבעל בפירוש פלוני לסופר נאמר דכשר דלא נפיק מניה חורבא דלא היא דאפילו אמר אמרו לאחד לכתוב ולא ברר מי דנפיק חורבא דמימ' אמר הואיל והבעל אמר אמרו לאיזה סופר כמו שמאמין לאותו סופר לכתוב יתרצה אף שיחתום הואיל ולא דמי לתנו לב' או לכתבו ותנו לשלשה והאי דנקט בדבריו שברר אחד להיות סופר משום שהדבר היה פשוט בעיניו ואמרו לסופר דקאמר בגמרא לסופר פלוני קאמר כדמשמע מאל פלוני ופלוני ויחתמו וכדפרישית ונקט בדבריו על דרך שנזכר בגמרא והוא הדין באומר אמרו לאחד לכתוב וכדפי' ואפשר נמי דהוא ז"ל סבר דליכא חורבא אלא אם כן פי' בהדיא וברר פלוני לכתוב והא דפסול באומר אמרו לאחד בסתם היינו משו' שלא לחלק בתקנה דהאי אמרו והאי אמרו וכי היכי דלא ליפוק חורבא באומר אמרו לפלוני יש לפסול כל אומר אמרו וכן כתב רבינו ישעיה בלשון אשר הזכרתי וכן נראה נמי מדעת כל הפוסקים שלא חלקו כלל אלא כתבו סתם אמרו לפלוני וכו' וה"ק ז"ל כתב בשם הרמב"ן בהדיא דאפילו ממנה אותו לסופר בהדיא שלא בפניו לאו כלום הוא וכן יראה מדברי הרא"ש שהביא בפרק התקבל ההוא סוגיא דמי שאחזו וכתב בסוף דבריו דבשליחות האשה לא בעינן שמיעת קולה וכתב עוד וז"ל ונ"ל דאיש ואשה שווין בדבר זה דגם האיש יכול למנות שליח לגרש במקום אחר ואין צריך השליח שישמע קולו של בעל דדוקא לענין כתובה וחתימתו הוא דבעי' שמיעת קולו עכ"ל הרי שכתב שהאיש יכול למנות שליח לגרש שלא בפניו אבל בכתיבת הגט לא אלמא דבכתיבה אפילו ממנה אותו שליח שלא בפניו לא מהני והיינו טעמא כדכתב בפרק המביא שני דשאני כתיבת הגט הואיל ובעינן לשמה לא חשיב גט אלא א"כ שמע הסופר מפי הבעל ודרך אגב אומר דלעניות דעתי דלדעת הרא"ש ז"ל הא דאמרינן בסוגית מי שאחזו שאם אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום שהגט בטל דהוא ז"ל פסק כוותיה טעמא דבטל משום שאמרו לסופר לכתוב הוא ולא משום העדים וכמו שאפרש בעזרת האל והא הוא ז"ל כתב בפרק המגרש דדוקא עידי מסירה כרתי ואין חותמין את הגט אלא משום שמא ימותו עידי מסירה או ילכו למדינת הים דכשתוציא האשה את הגט חתום חזקה היא שכדין נמסר לה בעידי מסירה ואם כן היאך יעלה בדעתנו שאם לא שמעו עדי חתימה מפי הבעל שהגט בטל והא לאו כלום נינהו לענין כריתה אלא ודאי טעמא דבטל משום כתיבה הוא ולא משום חתימה ולא הוצרך הרא"ש לפרש שסמך על מה שכתב בפרק המגרש ומכל מקום בעינן עידי חתימה שישמעו מפי הבעל והיינו טעמא כמו שאפרש בע"ה ואף על גב דהרמב"ם כתב בשם הגאונים דאע"ג דאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תקון העולם אם חתמו שלא לשמה שהגט בטל דהוי מזוייף מתוכו נראה שהם ז"ל סוברים כדעת הרי"ף דעדי חתימה נמי כרתי וכן נמי פסק הר"מ ז"ל בפ"ו ד"ה גירושין ומה שאמר אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם היינו משום דהיכא דאיכא עדי מסירה לא צריכי עדי חתימה אלא מפני תקון העולם אבל היכא דאיכא עדי חתימה לא צריכי עדי מסירה דעדי חתימה נמי כרתי ומשום הכי סברו דאם לא חתמו לשמה שהגט בטל דהואיל ומן התורה נמי אם הם כורתים הוי מזוייף מתוכו וא"ה פליג עלייהו הר"מ ז"ל וסבר דלא הוי פסול אלא מדרבנן הרי בארנו דלכל הני רברבי אומר אמרו לסופר פסול ואפילו להרא"ה ולהר"ן שכתבו שאם ממנה אותו לסופר בהדיא דשפיר דמי ואפילו שלא בפניו כמו שכתב הר"ן בפרק התקבל בארך נראה דדוקא היכא שאמר לי' אמרו לסופר פלוני שאני ממנה אותו לסופר לכתוב גט לאשתי הוא דסברי דכשר דכהאי גוונא לא מילי נינהו אלא שממנה שליח שלא בפניו למאן דסבר אומר אמרו פסול קסבר דבאומר אמרו מילי נינהו ולחורבא אפילו לא חיישינן הואיל ואין להם מקום לטעות ומשום כסופא דסופר לא יעידו שקר להרבות ממזרים בישראל אבל היכא שאמר להם אמרו לפלוני סתם תשיב מילי שהוא אומר כאלו אמר תהיו במקומי תמנו לפלוני לסופר לכתוב גט לאשתי אבל אינו ממנה אותו הוא סופר שלא בפניו אלא הם ממנים אותו ובכה"ג נפיק נמי חורבא שיחשבו שלרצונם הדבר מסור הואיל ואמר להם מקום וכמ"ש הר"ן ז"ל ותדע לך שכן דעתו שהרי כתב שם פרק התקבל גט מתנה וז"ל כבר כתב שהרמב"ן ז"ל סובר כו' עד אבל באומר אמרו לסופר ויכתוב אינה בגט דאפי' ממנה אותם הבעל שלוחים לכך מדעתו שלא בפניהם לא מהני ולפי דעת הרא"ה ז"ל ומה שכתב אפילו בגט אם ממנה אותם שלוחים מדעתו מהני ובאומר אמרו אפילו במתנה פסול וכן כתב הר"מ ז"ל בפרק ד' מהלכות זכייה ומתנה עכ"ל: והאי דקאמר ובאומר אמרו אפילו אומר אמרו לפלוני קאמר דהא כתב עליו הר"מ וכו' והרמב"ם אפילו באומר אמרו לפלוני קאמר ולא חלק בדבריו כלל ואף שיש לדחות ולומר דמכאן אין ראיה גמורה מכל מקום יש להביא ראיה ממה שכתב בפ' המגרש עלה דההוא דר' ירמיה דחתם סופר ועד דאפילו באומר אמרו לפלוני קאמרינן דנפיק חורבא שכתב וז"ל אמר רבי ירמיה חתם סופר שנינו במתניתין דכשר ואשמועינן דלא חיישינן לומר הבעל לא צוה שיחתום הסופר אלא אמר לשנים אמרו לפלוני ויכתוב ופלוני ופלוני ויחתומו וחשו הנך שלוחים לכסופא דסופר וכו' הרי שכתב בהדיא דאפילו באמרו לפלוני איכא למיחש לכסופא והיכא קאמרינן בפרק התקבל דבהיכא שהבעל ממנה סופר כשר אלא ודאי כדפי' וכן יראה מדברי הרא"ה ז"ל לפי מה שכתב הר"ן ז"ל משמו דהא במה שהקשה הרמב"ן להוכיח דממנה סופר ועדים לא מהני מלפלוני ופלוני ויחתומו לא משני מידי הוא ז"ל ולא הר"ן ז"ל ולכך נאמר בכך וק"ל: ומעתה אומר לרווחא דמילתא דלהרמב"ם ז"ל לית ליה האי סברא דהרא"ה והר"ן ז"ל דאין לומר דאף על גב דהרמב"ם ז"ל פוסל אומר אמרו לפלוני וכדפירשתי מכל מקום ממנה סופר מודה דשפיר דמי אפילו שלא בפניו דהא כתב בפרק שביעי דהלכו' גרושין וז"ל כל העושה שליח אינו צריך שיהא השליח עמו בב"ד אלא אומר להם הרי פלוני שלוחי ואפילו שלא בפניו וכן השליח וכו' ופשיטא שהרב ז"ל לא קרי לסופ' שליח ולא הוי בכלל כל העושה שליח וכ"מ שנאמ' בגיטין שליח סתם הוא שליח הולכה או שליח הובא' ולכך כשרצה הרב ז"ל לבאר ולומר שהכל כשרים לשליחות הגט הוצרך לפרש ולומר בין שליח קבלה בין שליח הולכה וכו' דלא תימא בשליח הולכה והובאה דוקא קאמר כדכתב בכלל הנזכר והכא בפ"ז שכת' שליח סתם דוקא בשליח הולכה והובאה קאמר כדמשמע מהכלל הנזכר וכל העושה דקאמר קאי אעושים שליח ולא אשלוחים ושליח הקבלה לא הוי בכלל כדמשמע מהכלל הנזכר והיינו משום דהואיל ואין שם גט הוו מילי ולישנא דרב דיקא נמי הכי כאשר אפרש בעזרת האל ודלא כרמב"ן ז"ל כי הרמב"ן ז"ל סבר דבשליח קבלה נמי הכי דינא דהאשה עושה שליח לקבלה שלא בפניו ואי ס"ד שהרב ז"ל בממונה סופר נמי שלא בפניו סובר דלא הוו מילי ושפיר דמי ושאני לי' לרב ז"ל בין אומר אמרו לפלוני ובין ממנה סופר וכדחלקתי לדעת הרא"ה והר"ן ז"ל והיינו מאי דכתב בשליח דעושה אדם שליח אפילו שלא בפניו והוא הדין לסופר ולשליח קבלה ואף על גב דגבי מתנה נמי סבר דאומר אמרו פסול כדכתב בפרק רביעי ד"ה זכייה ומתנה כמו שכתוב לעיל ומינה משמע דבאומרה אמרו לשליח לקבל גיטי דלאו מידי היא מכל מקום היכא שמנתה שליח קבלה שפיר דמי אם כן הו"ל לרב לאשמועינן רבותא ולהודיענו הדין בזה בסופר ובשליח קבלה דחמירי דבאומר אמרו פסול ולומר דא"ה ממנה סופר או שליח קבלה שלא בפניו דשפיר דמי אלא ודאי נראה מדכתב הרב דין זה בשליח הולכה והובאה דקילי דאפילו היכא דלא אמר הבעל אמרו יכול השליח לעשות שליח כדתנן בפרק כל הגט דחלה או נאנס ועשה ב"ד ומשלחו ביד אחר וכן כתב הוא ז"ל בהדיא דוקא בשליח הולכה דקיל הוא דקאמר דעושה שליח שלא בפניו אבל בסופר ובשליח קבלה דחמירי דאפילו באומר אמרו לפלוני לאו מידי הוא ה"נ בממנה סופר או שליח קבלה שלא בפניו לאו מידי הוא דלא שאני ליה לרב ז"ל בין אומר אמרו ובין ממנה שליח שלא בפניו: ומה ששנה בלשונו ובסופר כתב אומר אמרו פסול ובשליח כתב כל העושה שליח וכו' עד אפילו שלא בפניו היינו משום דנקט הרב לשון הגמרא דהכי איתנהו בגמרא דבסופר נקט בפרק התקבל ובפרק מי שאחזו לישנא דאומר אמרו ובשליח נקט בפרק כל הגט לישנא דעושה שליח דקאמרינן התם אמר רבא הא ודאי קא מבעיא לן כי משוי בב"ד שליח בפניו או שלא בפניו ושלחו מתם בין בפניו ובין שלא בפניו כך היא גרסת הרי"ף ז"ל וכן גריס הרמב"ם ז"ל דמינה משמע דכל שכן הבעל שהביא גיטה שהולך לב"ד ועושה שליח שלא בפניו הואיל ואפילו השליח עושה שליח שלא בפניו והיינו כל העושה שליח וכו' שכתב הרב דקאי אמביאים וצריכין למסור שליחותו לבית דין דקאמר לעיל מניה דהיינו או הבעל עצמו או שליח הולכה המביא הגט בידים וקאמר אם ירצו לעשות הם בעצמם שליח כשבאים לבית דין עושין אותו אפילו שלא בפניו והיינו כגירסת הרי"ף זכרו לברכה אשר הזכרתי ולהכי לא כתב הרב כל העושה שליח בא לב"ד ואומר להם וכו' כדכתב לעיל מניה חלה או נאנס בא לבית דין וכו' והיינו משום שכבר ביאור שצריכין לבא לבית דין ובית דין יעשו שליח והשתא קאמר שאם אותו שבא לבית דין שאמרנו ירצה לעשות הוא בעצמו שליח אינו צריך שיהא השליח עמו לבית דין וכו' והיינו כלשון הגמרא וכגירסת הרי"ף וכדכתיבנא והיינו טעמא דנקט הרמב"ם בסופר לישנא דאומר אמרו ובשליח נקט לישנא דנעשה שליח וכלם מעשה אחד הם דלא שאני ליה לרב ז"ל בין האי לישנא להאי לישנא וזהו כדעת הרמב"ן ז"ל דפשיטא ליה דאין הפרש בין אומר אמרו ובין ממנה שליח שלא בפניו דממאי דקאמר בגמרא ולפלוני ופלוני ויחתומו דקדק הוא זכרו לברכה דאפילו בממנה סופר ועדים שלא בפניו דלא מהני ולמדקדק בדברי הרמב"ם ז"ל ביושר במה שכתב כשרצה לבאר שהבעל צ"ל לסופר כתוב יבין דאפילו בממונה סופר ועדים קאמר דלא מהני ולא שאני ליה בין אומר אמרו לסופר ובין ממנה סופר כדכתיבנא שכתב בפ"ב וז"ל וצריך שיאמר הבעל עצמו לסופר כתוב וכו' והוסיף מלת עצמו על לשון המשנה דמי שאחזו והיינו משום דהוא ז"ל סבר שהבעל עצמו צריך שיאמר לו פה אל פה ולא שלוחו ואף על גב דבשאר דוכתי שלוחו של אדם כמותו וכן כתב למטה ממנו הרי שאמרו לו בית דין נכתוב גט לאשתך וכו' עד הרי זה גט בטל שהרי כתבו מי שלא אמר לו הבעל לכותבו ולא כתב שהרי כתבו מי שלא עשאו הבעל סופר או מי שלא מינהו הבעל לכותבו אלא נראה דמנוי סופר לאו מילתא והיינו אומר אמרו שפסל הרב וכדכתיבנא ואפילו לבה"ג דפסול אומר אמרו כההיא דמי שאחזו כדכתב הר"ן משמו ואלו בשליח