רד"ך מה

ז"ל ולהרמב"ם הרי היא ספק מגורשת שכתב בפ"ב בהלכות גירושין אמר לב' אנשים אמרו לסופר לכתוב גט לאשתו ואמרו לעדים ויחתומו ואמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו או שאמר לב' אנשים אמרו לסופר לכתוב גט לאשתי ואתם חתומו הרי זה גט פסול ומתיישבין בדבר זה הרבה מפני שהוא קרוב להיות גט בטל ומה בין פסול לבטל שכל מה שנאמר בחבור זה שהוא בטל מן התורה וכל מקום שנאמר שהוא פסול הוא פסול מדברי סופרים עכ"ל ויש להתיישב בארך דעתו ז"ל שכתב תחלה הגט פסול ואח"כ אמר ומתיישבים בדבר כו' ונראה לעניות דעתי שהרב ז"ל כשראה ההיא סוגיא דפרק התקבל דפסק שמואל באומר אמרו דכשר כר"מ וכן כל הנהו אמוראי דהתם בההיא סוגיא וכן בההיא דהמגרש דמשמע דאי חתם סופר ועד כשר אומר אמרו פסול דהא מספקא דאי חד מנייהו כשר אידך פסול דאי אמרת הא והא כשר נפיק חורבה וסבר הרב ז"ל דנהי דלפי ההיא סוגיא דהתקבל משמע דהלכתא כשר דמילי ממסר לשליח באומר אמרו מיהו הואיל ורב ורבי יוחנן סבירי בפרק המגרש כר' ירמיה דחתם עד וסופר כשר וכדפירש"י ז"ל ודאי אומר אמרו פסול דהא בהא תליא ומטעם זה פסק הרב דאומר אמרו פסול דהלכתא כרב ורבי יוחנן ורבי ירמיה והיינו מדברי סופרים שכתב הוא ז"ל שם בהדיא אלא שמסופק הרב דשמא הלכתא כההיא סוגיא דמי שאחזו דמשמע שהגט בטל וכדפסקו הגאונים דלעיל ולכן כתב ומתיישבין בדבר וכו' פי' פסול הוא ודאי דהלכתא כרב ור' יוחנן ורבי ירמיה אלא שיש להתיישב בדבר שמא הלכתא כההיא דמי שאחזו והגט בטל מן התורה ואם כן באומר אמרו מספקא ליה לרב אם הגט גט אם לא אבל פסול הוא ודאי והרי אשה זו ספק מגורשת ואל תתמה לומר למה לא כתב הרב הרי זו ספק מגורשת דלכך קרא הרב ספרו משנה תורה שהוא כותב בקוצר כל מה שנכתב בתלמוד וכל היכא דמספקא להו לבעלי התלמוד כתב הרב שהיא ספק מגורשת אבל הכא דלבעלי התלמוד לא הוה מספקא להו דלדידהו מילתא ברורה כאיזו סוגיא הלכה אלא אנן הוא דמספקא לן מטעם זה לא כתב הרב ספק מגורשת אלא כתב שיש לנו להסתפק כאיזו סוגיא הלכה ומזה נבין ונאמר שהיא ספק מגורשת הואיל ומספקא לן כאיזו סוגיא הלכה וכן כתב רבינו ירוחם ז"ל בספר אדם וחוה דאומר אמרו הרי זו ספק מגורשת ואף על גב דתלמודא לא קא מפרש לחורבא אלא באומר לשנים ולא באומר לשלשה דקאמרת אי אמרת מודה ר' יוסי באומר אמרו זמנין דאמר להו לב' לאו למימרא דדוקא בשנים איכא למיחש ולא בג' דמה לי שנים מה לי שלשה אלא דאורחא דמילתא נקט דמי שאומר אמרו לשנים ולא לשלשה דמה לומר ולג' הואיל ועדות השנים כעדות הג' וכן משמע נמי קצת מההוא סוגיא דמי שאחזו דבעי למימר התם דמתניתן דהתם דקאמר אמרו לו נכתוב גט וכו' דכולה רבי יוסי היא ופריך ומי מודה ר' יוסי באומר אמרו וכתבו והתנן כתב סופר ועד כשר וכו' ואי ס"ד מודה רבי יוסי באומר אמרו זמנין באומר לב' וכו' וסבר הרבז"ל דאי ס"ד דג' עדיף טפי מב' ולא נפיק חורבה מאי קא פריך דילמא ר' יוסי סבר באומר אמרו כדסבר רבי מאיר באומר תנו דלשנים לא ממסרן מילי ובשלשה ממסרן הואיל והן בד' וכדכתבו התוספות אליבא דרבי מאיר בפרק כל הגט ומתניתין דאמרו לו נכתוב גט לאשתך בג' קא מיירי כי כן הוה בעי לאוקומי התם אליבא דרבי מאיר ושפיר מצית למימר דמתני' רבי יוסי היא עד שיאמר אמרו דקאמר ולא קשיא האי קושיא דפריך התם ומי מודה רבי יוסי וכו' אלא משמע דאין חלוק כדכתיבנא ומפני זה כתב הרב ז"ל אמר לשנים או לשלשה וכו' ולא הבינותי דברי הראב"ד ז"ל במה שתמה על הרב ז"ל שהכשיר חתם סופר ועד וכתב דכיון שהדבר מסופק באומר אמרו אף בחתם סופר ועד היה לו לספק דהא בהא תליא דבשלמא אי הוה מספקא ליה לרב אי אומר אמרו פסול או כשר שפיר הוי ליה לספוקי נמי בחתם סופר ועד אבל הוא ז"ל סבר דבאומר אמרו פסול ודאי אלא שמסופק שמא הוא בטל מן התורה ואם כן ליכא למיחש לחורבה למיפסל חתם סופר ועד והרב רבינו ישעיה ז"ל מטראני נמי סבר דבאומר אמרו הרי זו ספק מגורשת לפי הנראה לעניות דעתי שכתב בפרק התקבל וז"ל אמר לשנים או לשלשה כתבו גט לאשתי אפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים עד אמר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי ואמר לסופר וכתב הרי זו ספק מגורשת וכן נמי אם אמר להם הבעל אמרו לפלוני שיכתוב ואתם חתומו והם עשו כמו שצוה הבעל הלכה זו מסופקת והרי זו ספק מגורשת בגט זה בין שנתנו לה הבעל בין שנתנוהו לה שלוחיו כמבואר בקונה הראיות בראיה ז' עכ"ל כך נ"ל הגרסא הנכונה בדבריו ז"ל ומה שכתב שהלכה זו מסופקת היינו משום דמספקא ליה אי הלכתא כההיא דהתקבל ואומר אמרו כשר ואי הלכתא כההיא דמי שאחזו והגט בטל ואין לומר דמספקא ליה אי אומר אמרו פסול או בטל וכמו שפירש דעת הרמב"ם ז"ל דאי הכי הוה סבר חתם סופר ועד כשר דהא בהא תליא והוא ז"ל כתב בהדיא בפרק המגרש דכדברי הפוסלים נראה בעיניו ואם כן אין לפסול אומר אמרו דלחורבה לא חיישינן ואל יקשה לך דסוף סוף הואיל והוא סובר דבאומר אמרו הרי זו ספק מגורשת אם כן הוה לן למימר חתם סופר ועד כשר דהא לית לן למיחש לחורבה דאף על גב דאנן מספק לן לבעלי התלמוד לא הוה מספקא להו ואית לן למיזל הכא לחומרא והכא לחומרא ועל דרך שהקשה הר"ן ז"ל על דברי הרמב"ם ז"ל בפרק התקבל כשבא לבאר דבריו אשר הזכרתיו ולפי שמצאתי נסחת ר"י ז"ל בלשון אשר הזכרתי היפך ממה שכתבתי שבנוסחא ההוא כתוב והם לא עשו כמו שצוה הבעל הלכה זו מסופקת וכו' ויש מי שדקדק ואמר טעמא דהם לא עשו שליחות הא עשו שפיר דמי לזה אצטרך לדבר ולומר דלעניות דעתי דנוסחא זו משובשת היא דהא הוא אחר זה כתב וז"ל ונראה בעיני שאם הבעל אמר לשולחו כתוב גט ותן לאשתי וכתב השליח בעצמו הגט ונתן בפני עדים מגורשת וכו' עד ואם החתים בו עדים אפילו ברשות הבעל הרי זו ספק כמו שבארנו עד שיצוה להם הבעל בעצמו לחתום עכ"ל: הרי שכתב בהדיא שאם החתים עדים אפילו ברשות הבעל הרי זו ספק כמו שבארנו והיינו כמו שבאר בלשון זה אשר הוזכר שכתב שאם עשו כמו שצוה הבעל שאמר אמרו הלכה זו מסופקת והרי זו ספק וזהו שכתב פה שאם החתים עדים אפילו ברשות הבעל הרי זו ספק כמו שבאר ובאר ואמר עד שיצוה להם הבעל בעצמו לחתום ותו בר מן דין אשאל למאן דגריס הכי דלמה לא באר ר"י ז"ל דין אומר אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום ואמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו שנזכר בגמרא מה דינו אי כשר וכההיא סוגיא דהתקבל ואי בטל וכההיא דמי שאחזו דפשיטא דמה שנתבאר בענין הדין יש לו לבארו בפסקיו שמבואר הוא ואם תאמר שבארו בפסקיו ממה שכתב בלשון זה שאם החתים עדים אפילו ברשות הבעל הרי זו ספק הוא הוא שכתב כמו שבארנו ולא נתיישב זה בדבריו לנוסחא זו ותו בר מן דין אי נסחת הרב היא דלא עשו שליחותן אשאלהו ויודיעני מאיזה טעם הלכה זו מסופקת דהא לא מצאו לה בגמרא צדדין לכאן ולכאן ואפשר לדחות ולומר דאי משום הא לא קשיא שיש לה להסתפק דשמא דוקא קאמר ובטל או כמראה מקום הוא להם וכל שכן ומ"מ לא נהירא לי: ואי אפשר דלעולם דמכל הני טעמא דכתיבנא נראה שהנוסחא האמיתית בדבריו ז"ל כדברנו ובלשון הזה הזכיר הרב דין אומר אמרו הנזכר בגמרא וכתב שהלכה זו מסופקת משום דמספקא ליה אי הלכתא כההיא דהתקבל וכשר אי כההיא דמי שאחזו ובטל וכדפי' דאין הפרש בין אמרו לפלוני ובין אמרו לסופר סתם וכאשר אפרש בעזרת האל והשם יצילנו משגיאות וכל שכן לזה שאין קונה הראיות להבין דעתו ז"ל באמת וביושר ואמרתי אכתוב דעתי בזה ואקבל שכר: ולרווחא דמילתא אומר שאף אם הר' ישעיה ז"ל דעתו בכך שבשלא עשו העדים שליחותם דוקא הוא שספק מגורשת ואלא שלע"ד נראה כדכתיבנא מאן לימא לן דסבר שאם עשו שליחותם שהגט גט דילמא דוקא בשלא עשו היא ספק מגורשת ואם עשו הגט פסול מדרבנן דאי סלקא דעתך דהיכא דעשו סבר דכשר הוי ליה לפרושי בהדיא ולומר דכשר דאין לומר דהואיל ואיהו סבר דחתם סופר ועד פסול וכדכתיבנא אם כן לא נפיק מניה חורבה וכשר הוא ולא הוצרך לפרש הואיל ובפרק המגרש פסק דחתם סופר פסול דבשלמא אם היה מפרש בפסקיו דהא בהא תליא אפשר היה לומר כן אבל השתא שלא פירש לנו לומר דהא בהא תליא אף אם באר אותו בקונדריס הראיות אי סלקא דעתין דסבר דהיכא שעשו העדים שליחותם כשר היה לו לבאר בפסקיו הדין ולומר דכשר כמו שמבאר שאר הדינים דממה שכתב כשלא עשו שליחותן הרי זו ספק יש לדקדק דכשעשו פסול אפשר דפסול מדרבנן וגזר אטו אמרו חתם דבאמרו חתם אין להסתפק שהוא פוסל כדכתב בלשון אשר הזכרתי למעלה שאם החתים עדי' אפילו ברשות הבעל הרי זו ספק ולפי מה שאפרש בע"ה דלכולי עלמא אין הפרש בין אמרו לסופר ובין אמרו לפלוני שאם החתים עדים אפי' ברשות הבעל דיאמר היינו אפי' אם פירש לו הבעל פלוני ופלוני ובאמרו לפלוני נמי סבר הרב דספק ונסחת דברי הרב כדכתיבנא הרי בארנו דלהרמב"ם ולרבינו ישעי' ז"ל באומר אמרו לסופר הרי זו ספק מגורשת ולפי מה שכתב המרדכי בשם רבינו אביגדור כהן שכתב בשם רבינו שמחה דחתם סופר ועד כשר באומר אמרו לכל הפחות פסול הוא מדרבנן דהא בהא תליא כדכתיבנא: ואפילו לדעת התוספות ז"ל שפסקו בפרק המגרש דאין להאשים חתם סופר בגיטין ודלא כרבי ירמיה והיינו משום דלכל הנהו אמוראי דפרק התקבל אומר אמרו כשר ואי חתם סופר ועד נפיק מניה חורבה כדאמרן פרק התקבל לאו משום דסברי אומר אמרו כשר אלא משום דמספקא להו אי הלכתא כההיא דהתקבל אם כן חתם סופר ועד פסול דלא כרב אין הלכתא דחתם סופר ועד כשר כרב ואם כן אומר אמרו פסול דלא כשמואל והנהו אמוראי דפרק התקבל וכן נמי מספקא להו דילמא הלכתא כההוא דמי שאחזו ואולי הכא לחומרא והכא לחומרא וכן משמע מדבריהם שכתבו וז"ל מכל מקום אין להכשיר חתם סופר ועד בגיטין מכח ר' ירמיה דהא לכל הנהו אמוראי דמכשרי פרק התקבל באומר אמרו יש לפסול חתם סופר ועד עכ"ל הרי שדקדקו וכתב דכל הנהו אמוראי ולא כתבו דהא הלכה כהנהו אמוראי וכו' וכן כתב מכל מקום אין להכשיר חתם סופר ועד וכו' ולא כתב יש לפסול חתם סופר ועד וכו' והיינו משום דאמרינן לחומרא כדפי' וכן כתב ב"ה בשם ר"י הזקן דאף על גב דאיהו סבר שיש לפסוק כהנהו אמוראי דפרק התקבל מכל מקום ראוי להחמיר בזה דילמא הלכתא כההיא דמי שאחזו וכדפסקו הגאונים דלעיל וכן כתב הסמ"ג בשמו וכן הרשב"א בתשובה וכן הר"ן בשמו בשם הרמב"ן וכן הסכים הוא ז"ל בפרק התקבל ובפרק המגרש והאי אומר אמרו דקא אמרינן אין חלוק בין היכא דקא' אמרו לסופר סתם ובין היכא דקאמר אמרו לפלוני דהא בגמרא קאמר אמרו לסופר סתם וקאמר ולפלוני ולפלוני ויחתמו ובעי למימר דרבי יוסי פוסל מטעמא דמילי לא ממסרן לשליח אם כן באומר לסופר נמי אפילו לסופר פלוני קאמר דמה לי סופר ומה לי עדים וכן בתר הכי דקאמר בגמרא דכשר ולא תעשה והיינו שמא תשכור עדים אפילו באומר לסופר פ' קאמר א"ה נקט לישנא דאמרו לסופר סתם ונראה דלשון אמרו לסופר דייקא קצת הכי דלא קאמר סופר או אמרו לה אלא אמרו לסופר דמשמע אמרו לסופר הידוע דהוי אמרו לפלוני וכן פירש"י פרק התקבל עלה דההיא דפריך וכל מה אמר להו אמרו לסופר ואתם חתומו ופי' היא ז"ל וכל אמר להו אתם חתומו ואמרו לפלוני ויכתוב וכו' וכן פי' נמי במי שאחזו ובפרק המגרש עלה דההיא דרבי ירמיה וכל כך היה פשוט הדבר בעיני רש"י עד שלא הוצרך לפרש על לשון הגמרא ולומר אמרו לסופר לסופר פלוני אלא דרך אגב הזכירו בדבריו בהיות שהדבר היה פשוט בעיניו ז"ל ועל דרך זו כתב הרמב"ם שכתב בפ"ב דהלכות גרושין אמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולעדים לחתום וכו' וכתב אמרו לסופר ולעדים סתם ובפ"ד דהלכות זכייה ומתנה פי' דברי דרך אגב וז"ל המתנה בגט שאין אדם יכול למסור