רד"ך מד

ואיכא גבוי ממש אין מוציאין מידה ואף על גב שלא הגיע זמן הגבייה דאין לה ליגבות מנכסי יתומים עד אחר שתשבע הכא נמי אף על גב דאין לה כתובה עד אחר שתחלוץ מכל מקום הואיל ותפשה דאיכא גבוי ממש אין מוציאין מידה דלא גרעה מאלמנה שתפשה קודם שתשבע ואפילו לראבי"ה דפליג עליה ואמר דעדיף שטר העומד ליגבות לב"ש מתפשה ממש לב"ה דלא מהניא תפישה כלל דדילמא צררי אתפשה והויא תפישה בספק נראה דבנדון דידן מודה שאין מוציאין מידה שאין כאן תפישה בספק דהא למאן דפסק כמשנה אחרונה וודאי לאו לייבום עומדת אלא לחליצה וכן נמי אפילו לדעת הר"ם דפליג ופסק דאין מתנתה קיימת היינו טעמיה כדמפרש הוא ז"ל משום דאין לה על הנכסים אלא שעבודא בעלמא דקי"ל כרבא דפרק כל שעה דבעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה דאי בעי מצי לסלוקו בזוזי אבל בנדון דידן שתפשה היבמה ותנן במתניתין דילקח בהן קרקעו היינו לזכותא כדי שתפרע כתובתה ממנה והגוף שלה ולא מצי לסלוקה בזוזי נראה דמודה הוא דעדיפא מאלמנה שתפשה קודם שנשבעה ותפישתה תפישה מעליא ואם מכרה ונתנה קיים אלא דהיכא דנתייבמה או עומדת להתייבם למאן דאמר דיבם אוכל פירות קודם שיכנוס דינם בכל נכסי מלוג שנפלו תחתיו דבעל שהבעל אוכל פירות ואינה יכולה למכור ולתת כלום כן נראה לפי עניות דעתי יד ומעתה אענה אף אני חלקי במה שתמה כמהר"ר לוי על מה שכתב הר"ן ז"ל ובעל מגיד משנה ז"ל שלדעתו של הרמב"ם ז"ל אין המורדת מפסדת כלום מנכסי מלוג ותמה רבינו תם ואמר והלא הרב ז"ל כתב סתם אבל הנכסים שהכניסה לו וכו' ולא פירש לו דבנכסי צאן ברזל קא מיירי ובפ' י"ו כתב דבין נכסי מלוג בין נכסי צאן ברזל נקראין נכסים שמכנסת לו ואם כן מה שכתב פה סתם הנכסים שהכניסה לו היינו בין נכסי מלוג בין נכסי צאן ברזל וכן דקדק ממה שכתב הרב ז"ל בסוף דבריו וכן כל מה שאבד מנכסים שאכל הבעל אחריותן עליו וכו': ואני בעניותי אומר דלדידי לא קשיא ולא מידי דפשיטא להו להני רברבי שמה שכתב הרבז"ל אבל הנכסים שהכניסה לו וכו' היינו נכסי צאן ברזל דעלייהו קאי וקאמר אבל וכו' שהרי הוא ז"ל דקדק וכתב בראש דבריו ולא יהיה לה כתובה כלל ולא כתב ולא יהיה לה כתובה סתם אלא הוסיף מלת כלל לומר דתצא בלא נכסי צאן ברזל שהן נקראין כתובה הואיל והבעל חייב לשלם לה ככתובה וכמו שאמרו קבורתה תחת כתובתה וכן כתובת בנין דכרין והיינו נכסי צאן ברזל ומשום שהוא ז"ל כתב בפרק ששה עשר שקורא כתובה מאתן זוזי והתוספות הוסיף בכאן מלת כלל לומר שבכל מה שנקרא כתובה קאמר שלא יהיה לה והיינו לומר שמפסדת נמי נכסי צאן ברזל ואחר כך פירש הרב דאף על גב שכתב שלא יהי' לה נכסי צאן ברזל אם תפסה היא בבלאות הקיימים מהם אין מוציאין מידה דעלייהו קאי וקאמר ואם תפסן הבעל אין מוציאין מידו ואפילו היכא דתפשה שייך שפיר לומר שלא יהיה לה כתובה כלל משום מה שאבד וכללה דאף על גב שכל א' חייב לשלם לאשתו בכתובה הואיל וחייב עצמו באחריותן במורדת אינו משלם כלום ומשום הכי פי' הרב ז"ל ואמר וכן כל מה שאבד מנכסיה שקבל הבעל אחריותן עליו הודיענו הרב ז"ל בזה דשייך שפיר לומר שתצא זולתם אף על פי שכלו ואבדו ואינם בעולם ואי אפשר לתופשם הואיל והוא קבל אחריותן עליו וחייב הוא לשלם וכן כתב הוא ז"ל נמי באומרת מאיס עלי דתצא בלא כתובה כלל ואף שהיא נוטלת בלאותיה הקיימים אפילו מנכסי צאן ברזל כדפי' הוא ז"ל והשתא אתי שפיר מה שכתב אבל נכסים שהכניסה לו וכו' ופירש תחלה היכא דתפשה היא מהיכא דתפש הוא דאי גם אנכסי מלוג קאמר יש לתמוה קצת דמאי אבל דקאמר דהא הוא ז"ל לא קאמר אלא שלא יהא לה כתובה ובכלל כתובה אין נכסי מלוג בשום מקום ומי הכניסה תוך הכלל עד שהוצרך הרב ז"ל להוציאה ולומר לשון אבל וכו' והכי ה"ל לרב למימר תחזיר כל דבר שהוא של בעל וכן אם תפש מנכסים אין מוציאין מידו אבל אם תפשה היא וכו' הואיל ורצון הרב ז"ל היה לפרש בסוף דבריו שאם תפשה בעל דאין מוציאין מידו אלא נראה שהרב ז"ל בנכסי צאן ברזל קאמר דעלייהו קא מיירי במה שאמר ולא יהיה לה כתובה כלל אבל אם דעתו היה בעד נכסי מלוג לא אתיא שפיר טפי לשון אבל וכדכתיבנא ומה שכתב באומרת מאוס עלי ותטול בלאותיה הקיימים בין מנכסים וכו' אין להקשות על דברי וקל להבין ואל יקשה לך לומר דלפי מה שפירש למה פירש הרב במורדת כדי לצערו וכתב וכן מה שאבד מנכסים וכו' ולא פירש באומר מאיס עלי שבכאן רצה הרב לפרש דבריו יותר טוב מבאומרה מאיס עלי שהודיענו עוד דבר אחר שלא תאמר שמה שכתב שלא יהיה לה כתובה היינו דוקא במה שתפשה בנכסי צאן ברזל שאחרי שהתחילה לעקור האישות ולמרוד בו כדי לצערו קנסוה שאם תפש אין להוציא מידו אבל בכל מה שאבד קודם שמרדה שכבר חל עליו חיוב התשלומין קודם מרדה לא קנסוה שדי לנו לקונסה במה שתפש אחרי מרדה לכך הוצרך הרב ז"ל לפרש במורדת כדי לצערו יותר טוב מבאומרת מאיס עלי והואיל והוא ז"ל פירש במורדת כדי לצערו דכיון דאינו משלם לה מה שאבד שייך שפיר לומר שתצא בלא כתובה כלל מבואר הוא גם כן באומרה מאיס עלי וכבר פירשתי למה לא פי' באומרה מאוס עלי ומהר"ר לוי רצה לתרץ דבריהם ולא עלה בידי כתב לע"ד שכתב תירץ ואמר שדעת הרב הוא שנכסי מלוג שהכניסה לבעל ונכתבו בשטר כתובה היא מפסדת ודבריו תמוהים לע"ד דהא הר"ן ז"ל כתב דמנכסי מלוג אינה פוחתת כלל ומילתא דפשיטא היא לע"ד דאפילו בנכסי מלוג שנכתבו בשטר כתובה קאמר דסתמא קאמר אבל מנ"מ וכו' וכתב על זה שכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל אם כן יראה שדעת הרמב"ם דוקא בנכסי צאן ברזל הוא דמחלק בין תפשה ללא תפשה ולרווחא דמלתא אומר עוד שכן נראה גם כן ממה שכתב הוא ז"ל בדיבור דרש רב נחמן וכו' שכתב אליבא דיש אומרים דלעיל וז"ל ולדברי מי שאמר דאפילו למתניתין אינה מפסדת אלא כתובה בלבד נ"ל דניחא לה בדרבותי' במתני' לענין בלאות צאן ברזל הקיימין כמו שאכתוב בסמוך בס"ד אלמא שדעתו ז"ל אליבא דיש אומרים דלעיל שכתב עליהם שכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל מאי דפליגי בגמרא אם הפסידה בלאותיה קיימין ומסקינן שאם תפשה לא מפקינן מינה בנכסי צאן ברזל קאמר והיינו משום שהם סוברים דמנכסי מלוג אינה מפסדת כלום וכדכתב הוא ז"ל אליבייהו דמנכסי מלוג אינו פוחת כלל וכתב שכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל וכן נמי הרב בעל מגיד משנה כתב שהרשב"א ז"ל וקצת המפרשים כתבו שהמורדת הפסידה כל כתובתה עקר ותוספת ונדונייתא שהוא נכסי צאן ברזל ואפילו תפשה מהן בלאות הקיימין מוציאין מתחת ידה אבל בנכסי מלוג לא הפסידה כלום אלא אפילו מה שיש מהם ביד הבעל מוציאין מתחת ידו וכתב הוא ז"ל שכן הוא דעת רבי' ז"ל חוץ מן הבלאות של נכסי צאן ברזל שהוא סובר שאם תפשה אין מוציאין מתחת ידה הרי לך בהדיא שדעתו של הרב בעל המגיד משנה הוא שסברת הרב דבנכסי מלוג אפילו באותם הכתובים בשטר כתובה לא הפסידה כלום ואפילו מה שיש תחת יד הבעל מוציאין מתחת ידו דדוקא בנכסי צאן ברזל הוא דפליגי על הרשב"א ושאר המפרשים וסבר שאם תפשה אין מוציאין מתחת ידה אבל מנכסי מלוג אפילו באותם הכתובים בשטר כתובה מודה שאפילו תפש הבעל שמוציאין מתחת ידו הנראה לעניות דעתי כתבתי והשם יצילנו משגיאות נאום הטרוד בתהפוכות זמנו דוד הכהן בכמ"ר חיים הכהן ז"ל להיות עידי חתימה כרתי והסופר כתב בכתב ידו חתימתי ואין מעשי נכרים מתוך מחשבתי וכתיבתי ויחשוב מאן שהמחבר קטיל קני באגמא הוא חתמתי בכתב ידי אני הוא המדבר הנני דוד הכהן בכמ"ר חיים הכהן ז"ל בית השלישי חדר א שאלה מעשה אירע שיהודי אחד ששמו משה ביטון נסע מפה היום כמו שלשה שנים והלך במרק"ה ובעת נסיעתו אמר לחמשה יהודים וזה שמם רבי שמואל פוייזו רבי יהודה צרפתי נ"ע סימן טוב לוי חיים ב"ר אברהם יצחק ססיליאנו ואמר להם שאם לא יבא מעת נסיעתו עד תשעה חדשים שיכתבו ויתנו גט לארוסתו אסתר ואמר שרבי שמואל יהיה מסדר הגט הנזכר ורבי יהודה צרפתי יהיה הסופר לכתוב הגט וסימן טוב וחיים עדים ויצחק שליח ואחר כך אמר להם כתבו וחתמו ותנו וכל זה נכתב על ידי רבי יהודה הנזכר הנמנה לסופר בגט הנזכר ונתן כתב מנוי זה ביד רבי שמואל המסדר הנזכר ויהי כי ארכו הימים לסבת עכוב המסדר מלסדר הגט קרה מקרה ונפטר רבי יהודה הנזכר ורבי יצחק הנזכר ורבי יהודה הנזכר אמר בעת פטירתו לנכבד אחד שמו מיסר אנג"לו נ"ע אשר היה הוא נעדר ממנו שהלך לבקרו דע אדוני שמשה ביטון מנה אותי לסופר לכתוב גט לארוסתו ועתה אני אומר בפני כבודכם שאם הדין נותן שסופר יכול למנות סופר במקומו אני ממנה לסופר הגט הנזכר במקומי ליצחק בני הגדול ודברים אלו הגידום בניו של רבי יהודה הנזכר שהם רבי יצחק הנזכר ורבי אברהם ורבי משה שאביהם ז"ל אמרם למיסר אנג"לו נ"ע בפניהם וכשרצה המסדר הנזכר לכתוב הגט קרא לרבי אברהם בנו של רבי יהודה הנזכר לכתוב הגט ורבי אברהם אמר לו אדוני אודיעך שאבי נ"ע צוה לפני מותו ואמר שאחי יצחק יהיה סופר במקומו לכתוב גט זה והוא השיבו כי אין לחוש מזה כי הוא שנמנה מהבעל לסדר הגט הנזכר הוא במקום ב"ד וב"ד יכולין למנות סופר ושליח וכל שכן שכתב המנוי הנזכר כותב שהבעל אמר כתבו וחתמו ותנו שפיר הוא שהרשה אותם לעשות כאשר ירצו או שהם יכתבו ויתנו או יאמרו לאחרים לכתוב וליתן והראה לו כתב המנוי הנזכר שהיה כתב ידו של אביו רבי יהודה הנזכר ורבי אברהם הנזכר סמך עליו וכתב הגט הנזכר והמסדר הנזכר נעשה שליח ונתנו ליד האשה ע"כ תורף המעשה ושאל השואל אם בכהאי גוונא הגט כשר או פסול ואם תימצא לומר פסול אם ר' יהודה צרפתי נ"ע הנזכר היה ממנה לרבי אברהם הנזכר במקומו מאי ואת"ל פסול: אמר הבעל אמרו לסופר לכתוב ואמרו לסופר לכתוב וכתב מאי ואת"ל פסול יש לחלק בין אומר אמרו לסופר סתם לכתוב ובין אמרו לפ' לכתוב ואמרו לפ' וכתב או לא תשובה מילתא דפשיטא היא דלפי סדרו של הבעל הכתוב בכתב המנוי דהגט הנתן אינו גט הן מצד הסופר הן מצד השליח שנפטרו וחיים הניחו לנו ולכל ישראל דאפילו הבעל דמנה אב"גד ואמר להם כתבו גט לאשתו ומת אחד מהם הגט אינו גט כדמשמע בשלהי התקבל כל שכן בנדון דידן שקודם שמנה ואמר להם כתבו וחתמו ותנו מנה לכל אחד שליחותו דפשיטא דלכל א' שליחותו אשר כבר סדרו לעשות קאמר ואם מת אחד מהם הגט אינו גט ואפילו אם רבי יהודה הנזכר נ"ע היה ממנה לאברהם בנו שכתב הגט לסופר לכתוב גט זה במקומו אינו גט דקי"ל הלכה כרבי יוסי דאמר מילי לא ממסרן לשליח ואפילו באומר אמרו ולכאורה משמע דלהר"יף ולר"ח ז"ל שהגט בטל שפסקו כההיא סוגיא דמי שאחזו וכן דעת הראב"ד ז"ל בהשגות וכן דעת הרמב"ן ז"ל בפרק התקבל וכן כתב שם המרדכי בשם ראבי"ה