רד"ך לה

מצוה קאמרי' ולא בפי' דקאמרי אפילו במילי קאמרי אלא מטעין ליה והיינו דברי ריב"ה בשם רבינו תם לסברתו אפילו הכי היה להם לבעלי התוספות לפרש דבריהם ולומר דבידוע שמכוין לשם מצוה קאמרי הואיל ולעיל מינה קא מיירי באין ידוע שמכוין לשם מצוה והיה להם לפרש בדבריהם דהשתא סלקי ואין ידוע שמכוין לשם מצוה ומיירי בידוע שמכוין לשם מצוה וכן נראה שיש עוד דוחק אחר בזה שכשכתבו התוספות ז"ל אבל אם אינו רוצה לא לייבם ולא לחלוץ נראה דכופין היה להם לפרש ולומר דכופין בשוטין הואיל ולא כפין ליה דקאמרינן לעיל מינה במילי קאמר לסברתו ועוד מה דוחק של מהר"ר לוי שמוציא לישנא דכופין שכתבו התוספות בפרק החולץ בסתם וכן ריב"ה מפשוטה הוא ממה שכתבו התוספות בפרק אף על פי דלא כופין ליה לחלוץ אלא מטעין ליה ולסברתו היא סברת התוספות ורצה להשוות מה שכתב ריב"ה אליבא דרבינו תם וכן התוספות פרק החולץ עם מה שכתבו התוספות פרק אף על פי וכמו שכתב לעיל ואי בידוע שמכוין לשם מצוה קאמר אם כן מה לנו ולצרה הזאת נניח הדברים כפשטן ונאמר שסברת רבינו תם היא דהיכא שאין ידוע אם מכוין לשם מצוה ושניהם רוצים בייבום אין מניחין לייבם אלא כופין אותו במילי ומרחיקין אותו מן הייבום והיינו אין מניחין שכתבו התוספות בפרק החולץ וכדפירשתי וכן כופין אותו במילי ומרחיקין אותו מן הייבום שכתבו התוספות בפרק אף על פי והיכא שהיא תובעות. חליצה כופין אותו בשוטי והיינו כופין שכתבו התוספות סתם בפרק החולץ וכדפירשתי והיכא שידוע לנו שמכוין לשם מצוה והיא תובעת חליצה אין כופין אותו לחלוץ בשוטי אלא במילי או מטעין אותו דהטעאה וכפיי' מילי כחדא נינהו והיינו מה שכתבו התוספות בפרק אף על פי וז"ל לפיכך אם תבע ליבם לא כייפינן ליה לחלוץ אלא מטעין ליה אי בידוע שמכוין לשם מצוה קא מיירי וכן גם כן היינו דברי ריב"ה שכתב דבידוע שמכוין לשם מצוה אין כופין אלא מטעין אותו והוא הדין שכופין אותו במילי דהטעאה וכפיי' מילי כחדא נינהו גם אין לומר לסברתו שהתוספות ז"ל בכל ענין קא מיירי בין בידוע שמכוין לשם מצוה בין באין ידוע ומשום הכי כתבו בסתם וגם לפי' וכו' ולא חלקו ואתיא שפיר בשניהם ההטעאה שכתב דהא לסברתו סברת רבינו תם היא דבידוע דמכוין לשם מצוה אין כופין אפילו במילי ובאין ידוע בשוטי הוא דאין כופין אבל במילי כופין אם כן לא כפי' ליה וכו' שכתבו התוספות לא יצדק בשניהם ואי אפשר שיובן בשני עניינים וק"ל: ד ומעתה עלי לבאר דברי התוספות שבפרק אע"פ שלא יקשו על מה שכתבו התוספות בפרק החולץ אליבא דרבינו תם ועם מה שכתב הרא"ש ז"ל אליביה וכן עם מה שכתב רבינו יעקב בעל הטורים בנו אליביה ואמינא דלכל הני מהכא אפילו הכי צריך להתיישב בדברי התוספות שבפרק אף על פי לפי הנוסחא הכתובא בדפוס שלפנינו דהא כתבו וז"ל ואף לפי' רבינו תם וכו' וצריך לדעת מה הוא החידוש שמחדשין התוספות לפירש רבינו תם אם החידוש הוא במה שכתבו היכא דלא ברור לן שמכוין לשם מצוה כופין וכו' הכי הוה להו למימר ואף לפירוש רבינו תם וכו' היכא דלא ברור לן וכו' ולא לינקוט בלישנייהו לישנא דאבל דמדנקטי בלישנייהו לשון אבל נראה שהוא קשר אחד עם מה שלמעלה ממנו שרבינו תם כתב בהדיא בדבריו דהיכא דלא ברור לן שמתכוונין לשם מצוה כופין והחידוש הוא שמפרש לשון כופין שכתב הוא ז"ל דבמילי קאמר ולא בשוטי אם כן הכי הוה להו למימר ואף לפירוש רבינו תם וכו' עד. אבל היכא דלא ברור לן כופין כופין במילי קאמר ואם החידוש שמחדשין בדבריו מה שכתב שאם תבע לייבם לא כייפינן ליה וכו' לא הוה ליה למימר וגם לפי' וכו' אלא אם תבע לייבם וכו' או לכל הפחות לחסר וא"ו מוגם ולכתוב גם לפי שהוא"ו הזה הוא כמו רדיא דלברור שמהפך כוונת הלשון דנראה שהוא קשר אחד עם מה שלמעלה ממנו אין זה החידוש שמחדשין בדברי רבינו תם לכך אני אומר שכל מה שכתבו התוספות ז"ל בפרק אף על פי היא סברת ר"י שהביאו שם התוספות לפי פירושו של רבינו תם שפירש דמאי דאמר רב אין כופין ארישא דמתניתין קאי אבל סברת רבינו תם אינה כן וה"ק דלר"י נראה דאין כופין דקאמר רב בכל ענין קאמר דודאי אין כופין ואף לפירוש של רבינו תם שפירש דאין כופין דקאמר רב היינו לייבם ולפיכך לא אשכחן מאן דאמר דאין כופין לחלוץ אפילו הכי נראה לר"י דאין כופין לחלוץ בכל ענין והא שכתבו התוספות. הוא דאפילו לגירסת רבינו תם נראה לר"י דוודאי בכל ענין אין כופין ומה שכתב אבל היכא דלא ברור לן וכו' כל זה מסברת ר"י נקשר לפי פירוש של רבינו תם וסבר דהיכא שהוא תובע לייבם והיא אינה חפצה בין ידוע לנו שמכוין לשם מצוה בין אין ידוע אין כופין אלא מטעין ולפי זה אתי שפיר טפי מה שכתב וגם לפי' אם תבע לייבם וכו' ולא כתב ואם תבע לייבם אפילו לפירשו דהא אף לפירוש רבינו תם קא עסיק ואזיל ואם כן וגם לפי' דקאמר נראה קצת בתוספות לשון ללא צריך אלא היינו טעמא משום דהאי הוה רבותא יתירה ממאי דקאמר ברישא דברישא הויא הרבותא דאין כופין בכל ענין אף לפירוש רבינו תם וכאן מוסיף עוד על מניעת הכפייה דבין מכווין לשם מצוה בין אינו מכווין לשם מצוה שוין דבכולהו מטעין ליה וחליץ וה"ק לא מבעיא למי שמפרש אמר רב אין כופין אסיפא דמתניתין דתנן מצות חליצה קודמת דוודאי אין לנו ראיה לחלק בין מכוין לשם מצוה לאין מכוין אלא אפילו לפירוש רבינו תם שפירש דארישא דמתניתין קאי ונפקא מינה למכוין לשם מצוה ויש לנו ראיה לחלק בין מכוין לשם מצוה לאין מכוין לשם מצוה אפילו לפירוש רבינו תם שפירש דווקא כששניהם רוצים לייבם דמחלקין אבל אם תבע לייבם והיא אינה חפצה אין לחלק בין זה דבכולהו לא כייפינן ליה לחלוץ אלא מטעין ליה או כופין במילן דתרוייהו כחדא נינהו אלא שהתוספות פירשו לנו כל התקנות שאפשר לעשות ליבמה שאינה חפצה לייבום: אם כן עלה בידינו שדעת רבינו תם הוא דהיכא שהיא תובעת חליצה ולא ברור לן שמכוין לשם מצוה שכופין אותו לחלוץ ודעת ר"י הוא שאין כופין אותו לחלוץ אלא במילי ומטעין ליה וחליץ וכן כתב ב"ה בשם ר"י שאין כופין לחלוץ אלא מטעין ליה והוא הדין שכופין אותו במילי וכדפירשתי וכן היא סברת בעל התרומה שאין כופין אבל מטעין אותו ולא שבקינן ליה לייבם הואיל ומצות חליצה קודמת והרא"ש ז"ל ג"כ כתב בתשובה אשר הזכרתי שרבו החולקים על סברת רבינו תם וכדכתיבנא לעיל ונראה שגם רש"י ז"ל סובר כן דהיכא שהיא תובעת חליצה אם לא תתן אמתלא לדבריו דלא שבקינן ליה לייבם אלא מרחיקין אותו במילי ומטעין אותו שהרי גם הוא ז"ל סובר דמצות חליצה קודמת והואיל וחזינן דכולהו רברבי דסברי דמצות חליצה קודמת סברי דהיכא שהיא תובעת חליצה שלכל הפחות כופין במילי או מטעינן ליה הכא נמי אית לן למימר דסבר גם הוא ז"ל דאף על גב דאיהו פליג וסבר דהיכא דניחא לתרווייהו לייבומי דשבקינן להו לייבם אף אם אין ידוע לנו שמכוונין לשם מצוה נראה דהבו דלא לוסיף עלה הוא דדווקא בהא הוא דפליג עלייהו אבל היכא שהיא תובעת חליצה לא הואיל וגם הוא סובר כוותייהו דמצות חליצה קודמת שיש לנו להשוות דעותיהם בכל מה שלא מצאנום חולקים בהדיא: ומה שלא הוצרך רש"י ז"ל לפרש ולומר דהיכא שהיא תובעת חליצה ואינה נותנת אמתלא לדבריה דמטעין ליה ומרחיקין ליה מן הייבום היינו משום דהדבר היה פשוט בעיניו אלא ששאר המפרשים חדשו דאפילו היכא דניחא לתרווייהו לייבומי מרחיקין אותו מן הייבום ומטעין אותו ואל יקשה לאיזה מעיין לומר דמאחר דלא שבקינן ליה לייבם אפילו אם לא נתנה אמתלא לדבריה א"כ אין כותבין אגרת מרד עליה ואם כן מנא ליה לרש"י ז"ל שמביא מההיא דאין כותבין אגרת מרד שכופין אותו לחלוץ היכא שנתנה אמתלא לדבריה בדברים נכרין דילמא דווקא במילי כייפינן ליה ולא שבקינן ליה לייבם או נדקדק משם ונאמר דבלא נתנה אמתלא לדבריה נמי כופין בשוטין שזו היא קושית התוספות שהקשו על דברי רש"י ז"ל דלדבריו אפילו בלא אמתלא נמי הוה לן למימר דכופין. ומאחר שהוצרכתי לזה עם היות שקושיא זו פשוטה לעניות דעתי אצטרך ליישב דברי רש"י ז"ל שיש לתמוה עליו דמה עלה בדעתו להביא ראיה מההיא דאין כותבין אגרת מרד דכופין היכא דנתנה אמתלא לדבריה בדברים נכרין וכי לא הבין פשטא דמלתא דאין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם דאפילו בלא אמתלא קאמר דבשלמא במה שהביא ראיה ממוכה שחין ובורסי יש לתרץ ולומר שהוא ז"ל דייק הכי ממעשה דציידן שהביא הוא ז"ל בדבריו שאמרו חכמים יכולה היא לומר וכו' ואף שהסברא כנגדה: אלא נראה דבכל אמתלא כופין: גם מה שמקשי' דאדרבא יש להוכיח משם דאין כופין יש לפרש דעתו ולומר של דעתו נקט שמואל אין כותבין אגרת מרד להודיענו דאין כופין בפחיתת כתובה לעמוד עמו וממילא שמעינן דכופין אותו לחלוץ דאי אמרת שנעגן אותה אין לך כפייה גדולה מזאת ועוד יש לכתוב קצת בזה ולא אאריך אלא שהתוספות לית להו האי סברא אבל במה שדקדק הוא ז"ל שכופין בנתנה אמתלא לדבריה מההיא דאין כופין ולא דקדק משם אפילו היכא שלא נתנה אמתלא לדבריה לפי סברתו יש לתמוה מה עלה בדעתו בזה דהא מלתא דפשיטא היא דמילתא דשמואל אפילו בלא נתנה אמתלא לדבריה ואפשר לפרש דברי רש"י ז"ל לפי הנראה לעניות דעתי שרש"י ז"ל לא דייק מההיא דאין כותבין אגרת מרד שכופין לחלוץ אלא מההוא דמוכה שחין ובורסי דייק הכי ומההיא דאין כותבין אגרת מרד דייק דשקלה כתובה דאי מההוא דמוכה שחין ובורסי הוה אמינא דהואיל ומחמתה הוא שחולץ לה וגם מטעם החזקה הבאה מכח הרוב דהיינו שעכשיו אין מתכוונין לשם מצוה אמרינן שחולצת בנותנת אמתלא לדבריה ואנו קיימא לן כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב לא תגבה כתובתה לכן הוצרך רש"י ז"ל להוכיח מההיא דאין כותבין אגרת מרד דהואיל וחולצת שהלכך תגבה כתובתה והכי קאמרינן מההיא דמוכה שחין ובורסי וממהיא דשמואל יש לדייק אלו השני דינין שכופין לחלוץ ונוטלת כתובה דאלו מההיא דמוכה שחין ובורסי לית לן למידק מינה אלא שכופין להוציא אלא שאני רואה דלפי פשטה דברי התוספות ז"ל יראה שבעלי התוספות ז"ל הבינו דברי רש"י ז"ל שמההיא דאין כותבין אגרת מרד נמי דייק שכופין לחלוץ ולכן אני אומר שהואיל ודעתם רחבה מדעתינו בטלה דעתינו אצל דעתם שלבן של ראשונים וכו' ואפשר אגרת מרד בעיני שגם התוספות ז"ל הבינו דברי רש"י ז"ל כדרך אשר כתבתי דלא דייק רש"י ז"ל מההיא דאין כופין וכו' אלא דשקלה כתובה ומה שהקשו על דבריו כדי להשיב על כל החלוקות שאחרי שהוקשו ואמרו דמההיא דמוכה שחין ובורסי אין ראיה: רצו לקחת החלוקה האחר' דשמא יאמר האמ' מחמ' הדוחק שרש"י ז"ל סמך על ראיה אין כותבין אגרת מרד דכופין להוציא והואיל ויש לו ראי' גם כי הראיה הראשונה היא חלושה מכל מקום שניהם כאחד טובים וע"ש על דרך שאמרו בפרק שור שנגח משלו לצייד השולה דגים מן הים משכח זוטרי שקיל וכו' ועל זה כתבו מה שכתבו וק"ל ואחזור למה שהייתי בו דלרש"י ז"ל אף אם לא תתן אמתלא לדבריה לא שבקינן ליה לייבם ואני אומר דנראה לי לעניות דעתי דבהכי יתיישבו כל דברי רש"י ז"ל היטב דהא יש לומר לדבריו דמראש דבריו וסוף דבריו משמע דמשמע היכא דניחא לתרוייהו לייבומי אין כופין לחלוץ אבל אם היא אינה רוצה לחלוץ אם לא תתן אמתלא לדבריה בדברים נכרין כייפינן ליה לחלוץ והנה הוא ז"ל כתב בהדיא דדווקא היכא שאמר דברים נכרין הוא דכייפינן ליה לחלוץ ותו קצת תימא דמאחר שכתב הרב בראש דבריו דמאי דקאמר רב אין כופין היינו דווקא היכא דניחא לתרווייהו לייבומי למה כפל דבריו וכתב בסוף וכל הני אין כופין דהכא וכו' ולפי מאי דכתיבנא אתי שפיר שדעת הרב שאם היא אינה חפצה בייבום ותובעת חליצה גם כי לא תאמר דברים נכרין