רד"ך לב

לשום אות שהיתה בלוחות מאות שנשתנית צורתה לצורת אות אחרת שהיתה בלוחות בפרק הבונה אמרו עלה דההוא דרב חסדא. דקאמר סתום ועשאו פתוח כשר דאמר כרבי יהודה בן בתירא דאמר פתוח ועשאו סתום כשר ומדפתוח ועשאו סתום כשר ה"ה סתום ועשאו פתוח והקשו שם מי דמי פתוח ועשאו סתום עלויי קא מעלי לה אלא סתום ועשאו פתוח גרועי קא מגרעי לה ופירש"י שהיתה מ"ם סתומה בלוחות אבל מ"ם פתוחה לא היתה בלוחות: הא קמן דצורה שלא היתה בלוחות גריעה טפי מצורה שהיתה בלוחות ועדיף טפי לשנות צורת האות לצורת אות אחרת שהיתה בלוחות מלשנותה לצורה אחרת שלא היתה בלוחות שאז היא גרועה ביותר מאחר שלא היתה בלוחות כלל: וכן נמי היה נראה לדקדק מההיא דקוצו של יו"ד דהבונה אפילו לפירוש רש"י זכרו לברכה וכל שכן לפירוש רבינו תם ז"ל שפירש דהיינו קוצו השמאלי דאף על גב דהקוץ אינו מגוף האות והאות נכרת זולתו הקשו שם פשיטא דמעכב ואלו שלא ישנה צורת האות שתהא דומה בכך לאות אחרת לא פשיטא לן דפסול והוצרך תנא דברייתא ללמדנו דפסול ואפילו לפי' בעל התרומות ובעל הגהות מיימוניות שפירשו דתנא דברייתא קמיירי נמי דאין האות דומה לאות אחרת כגון ביתי"ן כפי"ן וכיוצא בהן דלא פשיטא לן דפסול נקט נמי היכא דאין האות דומה לאות אחרת אלא שלפי מה שאפרש לפנים בע"ה אין ראיה מזה וכן נמי אפשר לדחות ולומר דמהא דקוצו של יו"ד אין ראיה דלעולם אימא לך שאם נשתנית צורת האות לצורת אות אחרת פשיטא לן לפסול כי היכי דפשיטא לן בקוצו של יו"ד אלא דתנא דברייתא אתא לאשמועינן דבשנויים אלו בס"ת יגנז אם יש מהם ד' בכל דף ודף ואין בו תקנה כי היכי דאמרינן בפ' הקומץ דהיכא דיש ד' טעיות בכל דף ודף יגנז ומוקמונין בחסרות והיינו משום דמחזי כמנומר ה"נ מאחר שצריך הוא לגרוד האות ולחזור ולכתוב דלא הוי חק תוכות מחזי כמנומר ומהאי טעמא נקט לשון יגנז כדנקט התם בהקומץ בד' טעיות חסרות ואפילו למפרשים שפי' דהברייתא קמיירי שלא ירחיק המקום הראוי להיות. נדבק שע"י כן לא הוי חק תוכות ויכול לתקן בס"ת, מ"מ נפקא מינה גבי תפילין. שלא יוכל לתקן דהוי שלא כסדרן ואע"ג דברייתא בס"ת מתניא אגב סיפא דברייתא מתניא בס"ת ולעולם הנפקותא ברישא דברייתא הוי לענין תפילין וכן אתא לאשמועינן דדרשינן כתיבה תמה בס"ת ואע"ג דלא כתיב בי' וכתבתם וכאשר אפרש בע"ה לב ומעתה אענה חלקי אף אני בקשיא שהקשה כ"ת ממרדכי ממה שכתב במ"ם פתוחה שנדבקה ונסתמה בגט דפסול והביא ראיה מפרק הבונה דאמרינן התם וכתבתם שלא יעשה פתוחין סתומין והקשה כ"ת דלמה יפסל הגט בשביל מ"ם פתוחה שנסתמה והא לא נפקא לן פסול המ"ם שנסתמה אלא מקרא דוכתבתם וקרא דוכתבתם לא כתיב גבי גט. וא"כ מ"ם שנסתמה בגט למה יפסל משום קרא דוכתבתם דלא כתיב גביה וה"א מהאי טעמא דלא פסלינן לי' לגט שאין האותיות שלו מוקפות גויל בדיעבד כדכתב על זה תיכף בסמוך במרדכי וכו' ומכח קושיא זו רצה. כ"ת לפרש ולומר שהמרדכי סובר דברייתא דהבונה חדא ועוד קאמר חדא דנשתנית צורתה ואפילו בלאו קרא דוכתבתם פסולה ועוד דבעינן וכתבתם כתיבה תמה ובגט פסול מטעמא דנשתנית צורתה ולא מטעמא דוכתבתם לג ואשא משלי ואומר הביאני המלך חדריו ואשתעשע בהיכליו חרשתי בעגלותיו ואמצא חדותיו ומאמריו ואפרש דבריו שצריכין ביאור לפי עניות דעתי חדא שתימה היא שהמרדכי יסבור דברייתא דהבונה חדא ועוד קאמר ומהטעם אשר לא נזכר יש. לנו לפסול הגט ולא מטעם וכתבתם שנזכר בברייתא והמרדכי לא פירש דבריו בזה והעיקר חסר מהספר ואדרבה הרב צווח ואומר ואמרינן בפרק הבונה וכתבתם שלא יעשה פתוחין סתומין ולא קאמר ואמרינן בפרק הבונה שלא יעשה פתוחין סתומין אלא הביא קרא דוכתבתם שהביאו שם בברייתא דמניה. קא דייק ועוד הואיל והמרדכי ז"ל ראה בגמרא דאיכא תנא. דמכשר בפתוח ועשאו סתום ורב חסדא נמי סבר התם הכי מנא ליה להרבות במחלוקת ולומר. דתנא דברייתא סבר דפשיטא דסתום ועשאו פתוח דפסול בלאו קרא דוכתבתם. אדרבה יש לנו למעט במחלוקות ולומר דאלמלא קרא דוכתבתם הוה ליה תנא דברייתא לרבי יהודה בן בתירא דמכשיר כאשר מובן מפשט הברייתא דבשלמא היכא דליכא תנא דפליג מצינן למימר בברייתא דחדא ועוד קאמר והטעם הא' לא הוצרך לפרשו משום דפשיטא ליה אלא היכא דאיכא תנא קמא דפליג עליה דתנא דברייתא ומכשיר ורב חסדא נמי סבר כוותיה היכי מצינן למימר חדא ועוד קאמר והנה המרדכי גופיה כתב ואע"ג דאיכא תנא דמכשיר כמו כן איכא תנא דפסול דהיינו לומר הואיל ומצאנו תנא שפוסל יש לפוסלו וא"כ מנ"ל להוסיף פסול על פסול מה שלא מצינו שום תנא לסבור כן ומי דחקו לומר כן וכתב ונהי דפתוח ועשאו סתום אלמלא קרא וכתבתם היה לנו להכשירו משום שהיתה מ"ם סתומה בלוחות אבל מ"ם פתוחה שנדבקה פתיחתה ונסתמה אינה אלא מ"ם פתוחה ולא מ"ם. סתומה יש לנו לפוסלו מטעם שאין כאן אות שהיתה בלוחות הא ליתא שהרי המרדכי ז"ל ונעשית מ"ם סתומה קאמר ועוד דאי הכי הוא לכולי עלמא הוה לי' להמרדכי ז"ל לפוסלו ואפילו אליבא דתנא דמכשיר ולומר דנהי דמכשיר בפתוח ועשאו סתום שיש כאן אות שהיתה בלוחות אבל מ"ם פתוחה שנסתמה שאינה לא מ"ם פתוח ולא מ"ם סתומה וכצורתה לא היתה בלוחות פשיטא דפסול אליבא דכ"ע כי היכי דפשיטא לן כתנא דברייתא אלא וודאי נראה דהא וודאי מ"ם סתומה היא הואיל ונדבקה פתיחתה שאין הפרש ביניהם. אלא הפתיחות והסתימה כדמשמע מלשון סתום ועשאו פתוח הואיל ויש תנא דמכשיר לכן השמיענו המרדכי דהואיל דתנא דברייתא פוסל מקרא דוכתבתם יש לנו לפוסלו נמי בגט ועוד דאי חדא ועוד קאמר בכתב כ"ת יש לתמוה דמ"ל לתנא דברייתא למילף מהאי קרא לפסול השנויים הכתובים בברייתא הואיל ובלאו קרא יש לפסול השנויים ההם מטעם שנשתנית צורתה מקבלתינו כדכתב כ"ת דקרא דוכתבתם למלתא אחרינא הוה ליה למדריש לי' כגון במלתא שמסברא לא היינו פוסלי' אותו אלמלא קרא וכתבתם והוצרך הכתוב ללמדנו הדין ההוא ועוד אני אומר דלפום ריהטא יראה דאי אפשר לומר בלאו קרא דוכתבתם יש לפסול השנויים הכתוב בברייתא דאמינא דלא תהא האות ההיא שנשתנית צורתה אלא חסר ואפילו בחסר האות אלמלא קרא דוכתבתם דדרשינן כתיבה תמה לא הוה דתנן התם אפילו כתב א' מעכבו ופריך בגמרא פשיטא ופירש"י כדכתיב לעיל אם נחסר אות אחת מעכבן פשיטא דהא כתיב וכתבתם כתיבה תמה עכ"ל הרי בהדיא דאפילו היכא שחסר אות אחת בתפילין ומזוזות מטעם דכתיב וכתבתם כתיבה תמה הוא דפשיטא לן דפסול אבל בלאו טעמא וכתבתם כתיב' תמה לא הוה פשיטא לן לפסול להו בהכי וא"כ מנ"ל למרדכי למימ' דחדא ועוד קאמ' ועוד נקש' על דרך אחרת וכדרך שהקשה דלא כתיב בגט הוא דמכשרינן ביה אם אינו מוקף גויל הכי נמי נכשיר אפילו אם חסר אות אחת דהא דמטעמא דוכתבתם כתיבה תמה פירש"י ז"ל דפשיטא לן דפסול אם חסר בתפילין ומזוזות אפילו אות אחת ולא אשכחן בהו טעמא אחרינא אלא שאני אומ' דחדא היא לי ולאו חדת היא לי חדא היא לו דחדא קאמר תנא דברייתא ולאו חדת היא לי דלמדרש דפשיטא קאמר תנא דברייתא וכאשר אבאר וזה שלמרדכי משמע ליה מההוא סוגיא דהבונה דמאי דדריש בברייתא שלא יעשה אלפי"ן עיינ"ן וכו' לאו מטעם דכתיב וכתבת' דמשמע כתיב' תמה הוא דדריש הכי אלא מטעמ' דאם אינה כתיבה הוא דדריש ולפיכך אי לא הוה כתיב בקרא וכתבתם אלא וכתבת את הדברים האלה הוה דריש הכי דסתם כתיבה משמע כתיבה תמה דהיינו שלא ישנה בצורת האותיות כלום: וראייתו הוא ממאי דמוקי לה התם לההוא דרב חסדא דקאמר זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר דלא כתנא דברייתא דמייתי התם אלא כרב חסדא ואי סלקא דעתך דתנא דברייתא מהאי דכתיב וכתבתם דהוי לשון כתיבה תמה הוא דדריש הכי אבל לא מסתם כתיבה אם כן אמאי לא מוקמנין ההיא דרב חסדא אליבא דכ"ע ונימא דרב חסדא לאו בתפילין ומזוזות דכתיב בהו וכתבתם דהוי לשון כתיבה תמה קאמר: וכן בסתם אלא במה דכתיב ביה כתיבה סתם ולא כתיבה תמה כגון גבי גט וכיוצא בו קאמר דסתום ועשאו פתוח כשר ורב חסדא גופיה אי אפילו בסתם תפילין ומזוזות דכתיב בהו וכתבתם כתיבה תמה קאמר מנ"ל למידק מתניתין הכי דקאמר זאת אומרת וכו' והא גבי שבת קא מיירי וגבי שבת בסתם כתיבה הוא שחייב אלא ודאי נראה דכל הני דדריש בברייתא שלא וכו' מסתמא כתיבה הוא דדריש לאו כסתם כתיבה דקאמר תורה אם אינה תמה דהיינו כהלכתה ולאו כתיבה היא ואף על גב דנקט תנא דברייתא וכתבתם כתיבה תמה לאו דוכתבתם דכתיב בקרא משמע ליה לשון תם קא דריש הכי אלא שהיה ר"ל דסתם כתיבה משמע שתהיה תמה באופן שתוכר האות המבוקשת היא ולא אות אחרת שלא יהיה בה שום מקום ובלבול נקט תנא דברייתא ללשון הכתוב וה"ק תנא דברייתא ונראה שגם כן שפירש במאי דפריך התלמוד בהקומץ עלה דההיא מתניתין דתנן התם אפילו כתב אחד פשיטא ופירש"י גבי מזוזה דמטעם וכתבתם כתיבה תמה הוא דפריך הכי וכמו שכבר כתב וגבי תפילין פירש דהא כל קוץ וקוץ אות ביה טעמא וכל זמן שחסר לא הוי כתיבה ולא קאמר לא הוי כתיבה תמה והיינו טעמא דכל סתם חסר ממנ' קוץ אחד או שיכתוב אלפי"ן עייני"ן וכיוצא בו לא כתיבה היא וזהו שפירש רש"י ז"ל דהא כל קוץ וקוץ אית ביה טעמא וכל זמן שחסרו לאו כתיבה היא ובאר דבריו יותר בבאור ממה שכתב גבי מזוזה ונתן טעם לדבריו מפני מה אם חסר אפילו קוץ אות א' דלא הויא כתיבה תמה ואינה כתיבה ואמר משום דכל קוץ וקוץ אית ביה טעמא וכשחסר הקוץ ההוא הכתיבה אינו תם שחסר הטעם והיכא שאין הכתיבה תם לאו כתיבה היא ומה שפירש"י גבי תפילין וגבי מזוזה הכל כוונה אח' ודעת אחד לפי עניות דעתי אבל הקף גויל באות דקאמר רב יהודה לדעת ר"י ז"ל והנגררים אחריו ממאי דכתיב וכתבתם דהוי לשון כתיבה תמה הוא דדריש הכי דהיינו שיהא מקום האות נכר ונבדל ואז תם ונשלם הכתב ההוא וכל זמן שתדבק האות בחברתה אינה נכרת הכתיבה תמה שאין כאן מקום שנשלם בו האות ששתי האותיות הם שלשלת אחת אבל היכא דכתוב כתיבה סתם כגון גבי גט לא בעי שיהא גויל מקיף את האותיות ואם כן עלו דברי המרדכי כהוגן לפי עניות דעתי ואפשר לפרש הברייתא דהבונה על דרך אחרת והכל הולך אל מקום אחד וזה שנאמר דתנא דברייתא דריש סתם כתיבה בענין האותיות שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן וכו' וכדפירשתי ומכתיבה תמה קא דריש שפרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה והיינו שתהא תמה מתחלתה ועד סופה כמו שנתנה למשה בסיני וכן שתהיה הפרשה האח' תמה ושלימה ותתחיל בחברתה צריכות להיות על דרך שנתנו למשה בסיני והכי קאמר תנא דברייתא דממה דכתבה תורה וכתבתם דבעי כתיבה ומשמע כתיבה תמה יש לדרוש דרשות אלו והיינו דמסתם כתיבה יש ללמוד שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן וכו' ומכתיבה תמה יש לדרוש שפרשה פתוחה לא יעשנה סתומה וכו' ודיקא נמי דקתני פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה דמשמע כבבא בפני עצמה ולא סמך אשלא יעשנה דקאמר ברישא כי היכא דסמך בענין האותיות שכללם כולם בבא חדא ושלא יעשנה דקאמר ברישא קאי אכולהו אלא קאמר פרשה פתוחה לא יעשנה וכו' דמשמע כבבא בפני עצמה והיינו משום דלא מדרשא דקא דריש פסול האותיות קא דריש פסול הפרשיות דפסלות האותיות קא דריש לה מסתמא כתיבה ופסול הפרשיות קא דריש לה מלשון כתיבה תמה דמשמע בקרא וכדפירשתי: ומעתה אומר דלפי האי פירושא דפרישית דעתו של המרדכי זכרו לברכה לפי עניות דעתי ואמרתי דלאו מלשון כתיבה תמה דריש תנא דברייתא דהבונה פסול האותיות דקאמר שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן וכו' ניחא מה שיש להקשות בההיא סוגיא דהקומץ גם כי למה שכבר פירשתי ניחא ולא תקשה לנו קשיא זו מכל מקום אני אומר דלפי זה שפירשתי דעת המרדכי זכרו לברכה נמי ניחא בלאו ההיא דלעיל ואפשר שדעתו של המרדכי זכרו לברכה בכך