רד"ך לא

נראה שסוברים שכל דבוק בין עב בין דק משנה צורתה ועושה אותה סתומה ונראה דאפילו לדעת רבינו מנחם שחלק בין נדבקה לחברתה בין דבוק עב בין דבוק דק לפי מה שאפרש דבריו בעזרת האל שגם הוא סובר שבדבוק האות לעצמה פסולה דוודאי נפסדה צורתה נראה דדווקא בדבוק אות לאות הוא דסבור דבדבוק דק כעין ת"ג כשר אבל בדבוק האות לעצמה גם הוא מודה שאפילו בדבוק דק נפסדה צורתה: ומעתה אפרש דבריו של רבינו מנחם ז"ל לע"ד ואומר שתימה היא בעיני מה שכתב רבינו מנחם ז"ל וז"ל ולא הוזכר לדעתי פסול דבוקה לא בדבוק אות לחברתה עד שאין האות מוקפת גויל מארבע רוחותיה אבל בדבוק עצמה לא נפסלה אלא אם כן נפסדה צורת האות בדבוקה עכ"ל: דלעד"נ ממה שכבר כתבתי מלתא דפשיטא היא דגרע דבוק האות לעצמה מדבוק לזולתה דאע"ג דרבי יהודה בן בתירא ורב חסדא סברי בפרק הבונ' דפתוח ועשאו סתום כשר ואלו בדבוק האות לזולתה ליתא מאן דמכשיר שאני פתוח ועשאו סתום שצורתה מ"ם סתומה יש בספר ולדעתם הואיל ושיין בלשון איזה מהם שיכתוב בספר אי מ"ם פתוחה או מ"ם סתומה שפיר דמי ואין זה בכלל דבוק האות לעצמה שזה כותב האות שצריך לספר בתקנה אבל אם נדבקה האות לעצמה כגון שנדבקה יו"ד האל"ף בגג תחתיה וכיוצא בזה שאין כאן אות אחרת כיוצא באל"ף בספר כ"ע מודו דפסול דפשיטא דגרע הוא מדבוק האות לזולתה בין אם נאמ' דטעמא דמחמירינן בדבוק האות לזולת' משום דכתיבה תמה בעינן ומהאי טעמא כשר בגט כדכתב ר"י והנגררים אחריו בין אם נאמר דאפילו בלא טעמא דכתיבה תמה מחמירינן בנדבקה לזולת' משום שאינ' נכרת היטב דלא ידעינן היכן האות כלה כדכתב בעל התרומות והנגררים אחריו ומהאי טעמא כתבו שבגט פסול נמי נראה שדבוק האות לעצמה חמירא טפי מדבוק האות לזולתה משני טעמים הללו דוודאי אין האות נכרת ולאו כתיבה תמה היא ואולי שגם רבי' מנחם ז"ל מודה דבדבוק האות לעצמה הספר פסול דבוודאי נפסדה צורתה ומה שהכשיר לא הכשיר אלא בכדומה הראי' שהביא לדבריו על והרי צורת האותיות משתנית תמיד ממחוז למחוז כגון מצרפת לספרד ודומיהן ואין שנויין פוסלין מזה לזה ופשיטא שהשנוי שבאותיות שממחוז למחוז שאינו מצד שיש איזה צד יתר באות מה שאינו במחוז אחר אלא הוא על דרך צורת בני אדם שמשתנית ממחוז למחוז ועל דרך ששנינו בפרק אחד דיני ממונות לפיכך נברא האד' יחידי להגיד גדולתו של הקב"ה שאד' טובע כמה מטבעו' בחות' אחד כול' דומי' זה לזה מלך מלכי המלכי' הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואחד מהם אינו דומה לחבירו וכן הן האותיות ממחוז למחוז שכולן טבועות בחותם אחד ואינן דומות זו לזו שבשום מחוז אין מוסיפין באות צד ואפילו קוץ יותר ממחוז אחר אלא אם כן יהיה הפרש ביניהם דמר פוסל באות חבירו ומר פוסל באות חבירו דמר כאתריה ומר כאתריה כגון באות טי"ת שי"א שצריכה להיות כפופה צדה הימני כמו פ"א ולכך אמרינן שלא יעשה טתי"ן פיפי"ן פי' שלא ידחיק צדה השמאלי שע"י כן תראה כמו פ"א הואיל וצדה הימני כפופה כמו פ"א וי"א דאדרבה לא יכפול צדה הימני דטי"ת כצורת פ"א וכדפי' אבל כל שנוי שאינו כיוצא בזה שהוא באותיות הוא ע"ד שפי' וכיוצא בו תמצא אפילו במחוז אחד אפילו שאינו דומה ממנה מ"מ קצת דמיון יש מזה לזה שכולם עושים באות צורת אחת ואין כתבו של זה דומה לכתבו של חבירו ואפשר שע"ד זו הכשיר רבינו מנחם בדבוק האות לעצמה כגון שכתב אות בי"ת ואח"כ נפלה טפת דיו בחללה סמוך לצד שאחריה והדביק הצד העליון לצד התחתון ועל ידי כן נעשית הצד שאחריה יותר עב וכן כל כיוצא בזה דבוודאי כה"ג לא נשתנית צורתה כלל אלא הוו אומר שהצד שאחריה יותר עב וכה"ג וודאי דומה לאותיות המשתנות ממחוז למחוז אבל היכא דנדבק' האו' לעצמה כגון שכת' בי"ת ונדבקה כזה **ציור בספר** וכן כתב עי"ן ונדבקה כזה **ציור בספר** או שנדבק הפ"א פשיטא דנפסדה צורתה ואפילו רבי' מנחם מודה דפסול ואינו חולק בזה לע"ד ונראה להביא קצת ראיה שגם הרא"ש ז"ל כתב על האותיות המשתנות ממחוז למחוז כמו שכתוב רבינו יעקב בעל הטורים בנו משמו וז"ל וכתב אדוני אבי הר"אש ז"ל בתשובה צורת האותיות אינן שוות בכל הארצות הרבה משונה כתב ארצנו מכתב הארץ הזאת ואין פסול בזה השנוי רק שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן ההי"ן חתי"ן כמו שמפורש בגמרא עכ"ל והוא ז"ל פסל בהדיא בשנוי האו' בכל דהו כגון בפרוד יו"ד האל"ף והשי"ן והעי"ן כדפירשתי: וא"כ נראה שאין להביא ראיה באותיות המשתנות ממחוז למחוז אלא ע"ד שפי' וזהו שכתב רק שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן שאותיות אלו בתוספת הן משתנות מזו לזו וע"ד שפי' אבל היכא שהדביק האות במקום שאינו ראוי להדביק ונראה כצד יתר באות או שהפריד מה שראוי להדביק פסול ועוד שכתב וז"ל אבל רגל הקו"ף אם דבוקה לגגה לא נפסדה צורתה שתהא דומה בכך לאות אחרת היינו משום דסבר דכל מה שאמרו בגמרא חוץ ממה שנזכר בברייתא שאמר בה יגנז למצוה אמרו ולא לעכב כדמשמע מדבריו וקו"ף שנזכר בגמרא שרגלה תלויה למצוה נזכרה ולא לעכוב ובכל שני האופנים הוי צורת קו"ף בין שתהיה גולם אחת כשאר האותיות בין שרגלה תלויה ולמצוה בעינן שתהיה תלויה וכן הה"א אם האריך גגה לצד שמאל להלן מהרגל השמאלי אין צריך לתלות הרגל שצורתה היא אפילו אם נדבקה רגלה לגגה ותהיה גולם אחד כשאר האותיות רק שיאריך הגג לצד שמאל להלן מהרגל השמאלי כדי שלא תהא דומה לחי"ת שעליה אמרו בברייתא יגנז ומה שאמרו שהסופרים הדייקנים תולים רגלה למצוה אמרו כן ולא לעכב אבל אם לא האריך גגה אם הדביק הרגל לגג פסול שאין כאן צורת ה"א אלא צורת חי"ת שאמרו בברייתא יגנז שצורת ה"א היא מאחד משני אופנים או להאריך גגה לצד שמאל כדפירשתי ואף אם ידביק רגלה לגגה שפיר דמי שצורת ה"א יש כאן או להרחיק רגלה מגגה ואף אם לא יאריך בגג ולמצוה בעינן לתלות רגלה ואף אם יאריך בגגה לצד שמאל וכדפירשתי ונראה קצת שלשונו מורה על פירושי שהרי כתב בקו"ף אם דבוקה לגגה לא נפסדה צורתה שתהא דומה לכך לאות אחרת ולא כתב גם לא נפסדה צורתה שלא תהא דומה לשום אות שיש כאן צורת קו"ף דנראה דהיינו טעמא שהוא סובר שכל מה שאמרו בגמרא אות חוץ ממה שנזכר בברייתא למצוה אמרו ולא לעכב כדמשמע מדבריו ואם כן בה"א וקו"ף פשיטא דלמצוה אמרו שיהיו רגליהן תלויין ולא לעכב וודאי אף אם הם גולם אחד כשאר האותיות צורת ה"א וקו"ף יש כאן וכדפירשתי אלא שבה"א היכא שלא האריך גג הה"א והדביק רגלה הוא שפוסל הואיל ומצד הדבוק דומה לחי"ת שעליה אמרו בברייתא יגנז אבל בכל שאר האותיות אם הדביק מקום הנפרד כגון שכתב כזה **ציור בספר** מודה הוא דפסול שבוודאי נפסדה צורת העי"ן ואין כאן אות כלל כנראה לפי עניות דעתי: ומעתה אומר דנראה דלא מבעיא לבעל התרומות ולבעל הגהות מיימוניות שפי' הברייתא שבפרק הבונה כאשר כבר כתבתי שממנו יש ללמוד דשנוי באות כאותם השנויים הנזכרים בברייתא בין דומה לאות אחרת בין אינה דומה פסול שהרי בכלל האותיות הנזכר בברייתא יש אותיות שאינן דומות לשום אות ופוסל שצורה אחרת מהאות המבוקשת יש בספר ואין כאן צורת האות המבוקשת אלא חסרה היא מהספר וכדפירשתי אלא אפילו לקצת מפרשים שפירשו הברייתא בענין דחוק האותיות במקום שצריכין להיות נדבקין וסברו שעל ידי השנוי ההוא תדמה האות לאות אחרת נראה דתנא דברייתא נקט הני ופסול ואף על גב שעל ידי הדחוק דומות לאותיות אחרות מאותיות שהיו בלוחות וכל שכן היכא שאינן דומות על ידי כן לשום אות מאותיות שהיו בלוחות וכדכתב כ"ת וכאשר בע"ה ודלא כדיוקו של החכם השלם כמה"ר לוי ותדע שכן הוא דהא הר"ן ז"ל פירש כן בפרק הבונה והוא ז"ל כתב שם וז"ל ואמרינן נמי מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין ומכאן שצריך לחבר ראש הגג האחרון עם הגג שאם היה מרחיקו מן הגג לא היו עומדין בנס עד כאן לשונו ונראה דמכתב הר"ן ואמרינן נמי מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין וכו' לעכב קאמר שהרי בחדא מחתא מחתינהו עם כל מה שנזכרו בברייתא דהבונה לעכב ואי ס"ד שיש לדקדק כדקדוקו של כמהר"ר לוי היכי פסלינן אם לא חבר ראש הקו האחרון של המ"ם או הסמ"ך עם הגג והא לא דמי בכך לאות אחרת אלא וודאי נלע"ד דהאי דיוקא לאו דיוקא היא דתנא דברייתא השמיענו באלו והוא הדין בשאר אותיות שצורתן להיות דבוקות שלא ירחיק ממקום הראוי להיות נדבק והוצרך הר"ן להביא ראיה מההיא דמ"ם וסמ"ך שבלוחות ללמדנו היאך היא צורתה ופשיטא ליה לר"ן שאם שנה פוסל ועל דרך שכתבתי לדעת הרשב"א ואל יקשה לך לומר שמאחר דמאי דנקט תנא דברייתא לאו דווקא אלא ה"ה כשאר אותיות שאם שנה שנוי כל דהו כגון שלא הדביק הראוי להיות נדבק בפסול בחדא מינייהו היה סגי ליה לתנא דברייתא לאשמיענו וממנו נלמוד בשאר אותיות דאנא אמינא לך ולדידך מי ניחא דע"כ האי דקאמר שלא ישנה צורת אות א' לצורת אות אחרת לאו דוקא אלא ה"ה כל אות שתשתנה צורתה על ידי כן לצורת אות אחרת קאמר וא"כ למה ליה לתנא דברייתא להזכיר ב' או ג' אותיות בחדא סגי אלא ע"כ דרך אגב אמר להו וכדכתב כמה"ר לוי אפס לפי מה שכתב בעל הגהות מיימוניות בשם מהר"ם דהיכא דלא הוי יו"דין שעל האלפי"ן וכן כל כיוצא בזה נוגעין בגוף האות דפסלי ונתן טעם לדבריו דאע"ג דכתיב ואות היא אנן כתיבה תמה בעינן ולא פסוקה ושבורה והביא ראיה מקוצו של יו"ד דהיינו השמאלי כדעת ר"ת ז"ל ונראה שהוצרך לזה משום דאפשר היה לו לומר דשנוי כל דהו כזה שאין כאן קוץ יתר וחסר אלא פסוק ופרוד בעלמא לאו שנוי הוא וכתיבה שלמה היא וכשר ולכן הביא ראיה מקוצו של יו"ד דלא הוי מגוף צורת האות וא"ה מעכב אם לא יתקן שמזה יראה כמה יש לנו לדקדק בכתב האותיות ואין לנו להקל ולומר בשנוי כל דהו כזה שכמעט אינו נראה הואיל והתינוק יכירה כתיבה תמה ושלמה היא ולא הביא ראיה מהברייתא דקאי בפרוד האותיות לדעת קצת המפרשים כדפי' וכן כתב שבתפילין יכול לתקן ולפי משמעות הברייתא באותיו' הנפרדות אשר הזכיר אי אפשר לתקן קצת לומר דסברת מהר"ם היא דהואיל והברייתא בצורת גוף האותיות קא עסיק אפשר לומר דאותיות אלו צורת גופן כן ואשר שנה בהם השנוי הכתוב בברייתא אין כאן צורת גוף האות ופסול אבל צורת האותיות למה נזכרה צורת גופן לא בברייתא ולא בגמרא אית לן למימר שאף אם שנה שנוי כל דהו והאות נכרת לתינוק דצורתן היא וכשר ומ"ה הוצרך להביא ראיה מההיא דקוצו של יו"ד דפסול אבל יכול לתקן וכדפי' אלא שדוחק הוא לומר כן לענ"ד אבל נראה לומר שמהר"ם סבר פי' הברייתא כדעת בעל התרומות וכדעת בעל הגהות מיימוניות ומשום דהנהו שנויים הנזכר בברייתא הוו שנויים גדולים משנוי האות שאין בו לא חסרון ולא יתרון אלא שלא נדבק המקום הראוי להיות נדבק כגון יודי"ן האל"ף שלא נדבקו לזה הוצרך מהר"ם להביא ראיה מקוצו של יו"ד וכתב דיכול לתקן וכבר פי' שלדעת הרא"ש והרשב"א אין לומר כן לע"ד אלא כל שנוי שתשתנה צורת גוף האות מקבלתינו נשתנית צורתה קרינן לה וכדפי' ואפילו לדעת מהר"ם המיקל ואפילו אם סברתו היא דדווקא באותיות הנזכר בברייתא שנוי כל דהו כמו הפרוד פוסל אבל בשאר אותיות שנוי כל דהו כזה שאין שם לא קוץ יתר ולא קוץ חסר צורתה היא אפשר דדווקא בהנהו שנויי דהוי רחוק כל דהו עד שכמעט אינו ניכר שאין התינוק יכירה הוא דסבר כן אבל היכא שחסר קוץ מגוף האות שאז אינה שלמה או נתוסף בה קוץ מודה הוא שאינה יכול לתקן בתפילין שבוודאי לא יכירה התינוק אלא א"כ הוא מבין מדעתו ואין לתלות הדבר הזה בתינוק וכדפי' דעת רש"י והרמב"ם ז"ל כדרך השנית אשר פירשתי דעתם והבו דלא לוסיף עלה הוא וכל שכן וק"ו כשנדבקה האות לעצמה אשר בה אנו דנין שבתפילין אינו יכול לתקן ואם יתקן הוי שלא כסדרן שבוודאי הוא שאין האות נכרת והוי חק תוכות וכדהוכחנו לעיל מדעת מהר"ם ז"ל בעצמו ומעתה אביא ראיה לע"ד במלו' אשר חלק כ"ת וגם אני בעניותי הסכמתי בו דגרע טפי אות שנשתנית צורתה ואינה דומה ע"י כן