רד"ך ל

בתפילין אין תקנה כי צריך לכותבן כסדרן וכן אין ליגע רגל הקו"ף למעלה כדאמרינן בהבונה מאי טעמא תליא כרעא דקו"ף ושאר כל האותיות חוץ מן הה"א והקו"ף צריכין להיות גולם אחד הנקודה שעל האל"ף וכן בכל מה שבתוך השי"ן והעי"ן ומה שאחורי הצד"י ואם אינם נוגעים נשתנית צורת האות עכ"ל ומדלא פירש לומר דבתפילין יכול לתקן אלא כתב סתם נשתנית צורתה נראה דסבר דהוי ככל שאר השנויים שבצורת האות שאינה נכרת שאינן יכול לתקן בתפילין והוי חק תוכות בכי האי גוונא במקום שאם בא לתקן צריך לגרוד ואפשר נמי לומר שמבואר הוא בדבריו שאינו יכול לתקן במה שכתב בתחלה אבל בתפילין אין תקנה וכו' דקאי בכל דבריו בין למעלה בין למטה אלא שפי' דבריו בדין הראשון אשר התחיל בה ומשום הכי לא פירש אחר כך וגם אפשר לומר בהפך ודעתי נוטה שדעת הרא"ש ז"ל לחומרא שהרא"ש ז"ל פירש לנו בה"א שאם נדבקה רגלה אין לה תורת ה"א ואין כאן ה"א ואף על גב דבדבוק רגל הה"א לגג יש להקל טפי ואפשר לומר שיש בה תורת ה"א וכשר וכדעת המרדכי ז"ל: וכבר הבאתי דבריו בפי' ההיא בשאר אותיות שאם אין צורתה כמו שהיתה בלוחות נשתנית צורתה ואין לה תורת האות ההיא וכדכתב הרב בהדיא נשתנית צורתה והיינו לומר שאין לה תורת האות ההיא בצורה משונה יש כאן ולא האות המבוקש' כנראה לעניות דעתי: ולית ליה להרא"ש סברת מהר"ם ז"ל דמחמיר בה"א וקו"ף ומיקל באותיות אלו שאינם גולם אחד כאשר יתבאר לפנים בע"ה ולא אצטרך להאריך בזה דקל להבין לענ"ד למעיין בדברי היטב: לא ואל יקשה לך ממה שהביא כ"ת שכתב בתוספות שלו והתנה ואמר ואין האות נכרת כשתעיין במה שכתבתי בזה ולא הוצרך הרב שם לבאר דבריו שכבר באר שבשנוי כל דהו בצורת גופו אם האות נכרת לתינוק כגון שלא הי' דבוק היו"ד שעל האל"ף נשתנית צורתה ואין כאן צורת אל"ף ופשיטא דאפילו בפירוד כל דהו שכמעט אינו נראה כתב הרב כן הואיל ולא פירש אלא כתב סתם ואם אין חצץ אינם נוגעים וכו' וכן יראה מדעת הרשב"א ז"ל דהיכא דנשתנית צורת גוף האות מצורתה בלוחות דפסול והוי חק תוכות ואף אם האות נכרת לתינוק דאין כאן האות המבוקשת שכתב בתשובה וז"ל אמרת שאמרו לך משמי שצריך ליזהר בס"ת בצורת האותיות ודבוקן ורחוקן האמת אמרו לך שהמ"ם סתומה והסמ"ך צריכות להיות כדבוקות וסתומות לגמרי מפני שאמרו מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין ואלו לא היו סתומות לגמרי לא היו עומדין בנס וכן האל"ף והשי"ן שאם לא כן אינה אות אלא אות עם יו"ד עכ"ל אלמא משמע לע"ד שדעת הרב היא שבתפילין אינו יכול לתקן מדנתן טעם לדבריו שאינה אלא אות עם יו"ד וכו' אם כן נראה דסבר דאות אחרת יש כאן והיכא שיש אות אחרת אינו יכול לתקן בתפילין לכ"ע דהוי שלא כסדרן והכי נמי נראה דסבר בכה"ג במקום שאם בא לתקן צריך לגרוד אינו יכול לתקן בתפילין ושייך ביה חק תוכות שצורה אחרת יש כאן מהצורה המבוקשת וכן נראה נמי קצת ממה שהוא סובר דבדבוק אות לאות לא הוי חק תוכות ואף על פי שהאות נכרת משמע קצת שאין לשנות מצורת האותיות שבלוחות כלל ואם שנה קודם שנגמר' ורצה לתקן צריך לגרוד כולה דשייך ביה חק תוכות וכן נמי לדעת הסמ"ק וכן לדעת רש"י ז"ל לפי מה שפירשתי דעתו לעיל: ונראה דפשיטא ליה להרשב"א סברא זו דבעינן שצורת גוף האותיות תהיה כאשר היתה בלוחות ואם לאו פסולה שבלאו הכי יש לתמוה על הרב ז"ל מאי ראיה קא מייתי בפשיטות ממ"ם וסמ"ך שבלוחות שבעל דין יאמר דאנא מודינא לך שבלוחות כן היה אבל אם שנה מהצורה שבלוחות והאות נכרת אינה נפסלת בכך ותדע שכן הוא דהא רב חסדא הוא דקאמר מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין ואפילו הכי סבר שאם שנה ובמקום סתום עשה פתוח כשר אלא נראה דהיינו טעמי' דהרשב"א ז"ל משום דפשיטא לי' דאין לשנות בצורת גוף האותיות מאשר היו בלוחו' ואם שנה פסול וכדפירשתי: ואף על גב דלרב חסדא סתום ועשאו פתוח כשר היינו משום דסבר דאף על גב דמ"ם סתומה היתה בלוחות מ"מ היכא שעשה צורת אות שוה בקריאתה למ"ם סתומה כשר אבל היכא שעשה מ"ם סתומה או סמ"ך ולא דקדק להדביקה לגגה אפילו רב חסדא מודה דפסול הוא הואיל ואין כאן צורת אות שהיתה בלוחות לא מ"ם סתומה ולא מ"ם הדומה לה בקריאתה וכן כל כיוצא בזה דכצורת האותיות שהיו בלוחות בעינן: הרי שהוכחתי לע"ד שלדעת הרא"ש והרשב"א אם נשתנית צורת גוף האות מאשר היה בלוחות שנוי כל דהוא כדרך אשר פירשתי אף שהאות נכרת לתינוק אם בא לגרוד ולתקן הוי חק תוכות: ועתה אומר שלדעת מהר"ם ז"ל לא יראה כן דהוי חק תוכות דכה"ג אבל מודה הוא דפסול לפי מה שכתבו ההגהות מיימוניות משמו ואף שמכ"ת העתקת לשונו אעתיקנו גם אני כאשר מצאתיו בספר תרומת הדשן וכתוב שם תוספות מה שאינו כתוב בחבורים שלפנינו ואצטרך בו לפנים בע"ה וז"ל והנה מורי רבינו שיחי' פסל לי תפילין של מורי אבא ז"ל רק שלא היו מקצת היו"דין שעל האלפי"ן ומקצת היו"דין שבתוך השיני"ן ומקצת רגלי העי"ן נוגעין בגוף האות: וכתב לי דלא גרע מקוצי של יו"ד דאמרינן בפרק הקומץ דמעכב ובעינן כתיבה תמה ושלמה ולא פסוקה ושבורה כדאמרינן וכתבתם כתיבה תמה ושלמה ותדע שלמקצתם שאינו תמות תמהו חכמים והוצרכו לפרשם אכן שוב אמר שיכול לתקנם רק כשעשו תחלה דתינוק לא חכים ולא טפש יקרא אותם אז יכול לתקן תקונם ובכה"ג אפרש אחר שנכתבו כל הפרשיות ולא הוי שלא כסדר עכ"ל: הרי שגם מהר"ם המיקל בשנוי כל דהוא כזה וסבר דבתפילין יכול לתקן מודה הוא דפסול וכן ר"י פוסל בענין זה וכן ר"ת פוסל בזה דהא אפילו בקוצו של יו"ד השמאלי ואף על פי שאינו מגוף האות והאות נכרת זולתו דהואיל ואינה כמו שנתנה למשה בסיני צריכה תקון וכן הוא גם כן דעת בעל התרומות ז"ל שגם הוא סובר דקוצו של יו"ד דאמרינן בהקומץ דמעכב היינו קוצו השמאלי ולא כמו שכתב החכם השלם כמה"ר לוי וכבר השיג עליו כ"ת בזה ואחזור למה שהייתי בו ואומר דאפילו למהר"ם המיקל היכא דנדבקה האות לעצמה ולגופה לא מבעיא שהספר פסול אלא דחק תוכות נמי יש כאן דלעד"נ דפשיטא דאין האות נכרת על ידי כן וכדפירשתי וכדכתבו מהר"ם והגהות מיימוניות לפי מה שכתב בעל האגור ז"ל משמם וראוי לו להעתיק דבריו ואף שמכ"ת העתקת אותם בפסקך וז"ל אם נגע רגל האל"ף בגג האל"ף או פני האל"ף בגג תחתיה וכדומה לזה כולם פוסלי' ואין תקנה במחיקה או בהפרדה שנקרא חק תוכות אמנם שאר דבקות באות לאות שהאות נכרת אע"פ שדבק עם חבירו מותר למחוק וכן הוא בהגהות מיימונית וכן כתב מהר"ם עכ"ל: ונראה דמדכתב בפשיטות אמנם שאר דבוקיו' באות לאות שהאות נכרת אלמא דפשיטא לי' בדבוק האות לעצמה דסליק מניה אין האות נכרת דאין לומר דתנאי היא דקאמר בדבוק אות לאות והכי קאמר דכשהאות נכרת הדין כן אבל כשאין האות נכרת לא דאם כן כשהאות נכרת הוה ליה למימר אבל השתא דקאמר שהאות נכרת משמע דמטעמא דמלתא קאמר דבדבוק אות לאות הואיל והאות נכרת לא הוי חק תוכות אבל בדבוק האות לעצמה דסליק מיניה שאין האות נכרת הוי חק תוכות ואף על גב דבדבוק האות לזולתה לפעמים אין האות נכרת ע"י הדבוק כגון שני זייני"ן שנעשו חי"ת ע"י הדבוק לא חשש מהר"ם או בעל הגהות מיימוניות וכן האגור בזה הוא ומטעמא דמעוטא דמעוטא הוא בדבוק האות לזולתה שאינה נכרת וכתב סתם שהאות נכרת וממילא משמע נמי בדבוק האות לזולתה היכא שאינה נכרת דהוי חק תוכות ולעניות דעתי נראה דמה שכתב האגור וכן הוא בהגהות מיימוניות וכן כתב מהר"ם אכולא מלתא מהדר דהא בסימן פ"ב כתב וזה לשונו צריך שיהיו כל האותיות גולם אחד לבד מה"א וקו"ף וכן כתב בספר התרומה וכל המחברים ואם נגעו ה"א וקו"ף פסול ואין תקנה במחיקה וכן כתב מהר"ם עד כאן לשונו: ונראה דאין תקנה במחיקה דקאמר היינו משום דהוי חק תוכות ומשום הכי בתפילין הוי שלא כסדרן דאין לומר דלעולם לא הוי חק תוכות ובהפרד רגל הה"א או הקו"ף מהגג שפיר דמי בספר תורה אלא שבתפילין הוי שלא כסדרן דאף על גב דאין כאן חק תוכות מכל מקום האות פסולה אם לא יתקן והואיל וצריכה תקון סבר מהר"ם שאם בא לתקן הוי שלא כסדרן והיינו ואין תקנה במחיקה דקאמר דהא היכא דלא שייך חק תוכות סבר שיכול לתקן בתפילין ולא הוי שלא כסדרן ואף על גב שהאות פסולה וצריכה תקון כדכתב בעל האגור משמו שם בסימן פ"ב וזה לשונו ואם לא נגעו שאר האותיות הראויו' ליגע פסולות אבל אפשר לתקנם לדעת מהר"ם ז"ל מאחר שיש להם שמות אפילו בלא נגיעה עד כאן לשונו וכן כתב בעל הגהות מיימוניות משמו וכבר הבאתי דבריו לעיל וכן כתב בעל האגור משמו בלשון אשר הזכרתי דטעמא דאין תקנה במחיקה משום דחק תוכות הוא שכתב ואם נגע רגל האל"ף וכו' עד ואין תקנה במחיקה או בהפרדה שנקרא חק תוכות ושם כתב עוד דבדבוק אות לאות מותר למחוק והיינו משום דלא הוי חק תוכות והוצרך מהר"ם ז"ל ללמדנו דאפילו בה"א וקו"ף שנדבקו רגליהן בראשן האות פסולה ואין תקנה במחיקה דהוי חק תוכות כדפרי' דלא תימא הואיל ושא' האותיו' גוף א' גולם אחד מה שאמרו גבי ה"א וקו"ף שרגליהן תלויין למצוה אמרו ולא לעכוב וכדכתב המרדכי בפרק הקומץ רבה וז"ל ותלו לכרעיה וכרעא דקו"ף מפרש בגמרא בפרק הבונה דתלויה היא פירוש ואינה נדבקת עם גגה כפירוש רש"י ז"ל ושאר האותיות לא נדע אם תלויות אם לאו ומיהו מדלא פירש אלא הוי משום דתו ליכא תלויות ואם לא תלה יש לספק אם פסול בהכי מידי דהוה אקוצו של יו"ד או שמא לא פסול בהכי ויש לדקדק מדקאמר חזינן לסופרי דוקני דתלוי וכו' משמע דלאו מגוף האות הוא אלא שהי' עושין מצוה מן המובחר עכ"ל הרי שבה"א וקו"ף יש לנו להקל טפי אם נדבקו רגליהן לגגן יותר משאר אותיות שנדבקו לעצמן והיינו משום די"ל שגם אלו אם יהיו גולם אחד כשאר האותיות שפיר דמי ומה שהוצרכו להיותן תלוי' למצוה אמרו כן הואיל וכל שאר האותיות וכדכתבו ההגהות מיימוניות בשם מהר"ם כמו שכבר הזכרתי וז"ל והנה מורי רבינו שיחי' פסל לי תפילין של מורי אבא וכו' עד ותדע שעל קצתן שאינן תמות תמהו חכמים והוצרכו לדרשם עכ"ל שמכאן משמע דסברא היא שהאותיות יהיו גולם אחד ומהאי טעמא הוצרך מהר"ם ללמדנו דדין ה"א וקו"ף שנדבקו רגליהן לגגן הוי כדין שאר האותיות משום דאפשר היה לומר שלא תהא נגיעתה פוסלת דלמצוה אמרו שיהי' נפרדים ולא לעכוב וכדעת המרדכי ז"ל ואם כן עלה בידינו שאפי' ה"א וק"ף שנדבקו לעצמן סבר מהר"ם דשייך בהו חק תוכות וכל שכן שאר האותיות כגון אם נגעה רגל האל"ף בגג וכיוצא בזה ואם כן מה שכתב האגור לשם באותו לשון דאם נגע רגל וכו' וז"ל וכן הוא בהגהות מיימוניות וכן כתב מהר"ם אכולא מלתא מהדר בין האותיות שנדבקו לעצמן דקאמר דהוי חק תוכות בין אאות שנדבקה לחברתה ודלא כדעת החכם השלם כמה"ר לוי שכתב במה שכתוב האגור וכן הוא בהגהות מיימוניות וכן כתב מהר"ם לא קאי אלא אמאי דסליק מיניה בדבוק האות לזולתה ולא בדבוק האות לעצמה ואף שיש לדחות אדחויי דחוקי לא נסמוך שזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם לעניות דעתי ומדלא חלק מהר"ם בין דבוק דק לדבוק עב ואדרבה נקט בדבריו לשון נגיעה דלישנא דנגיעה משמע אפילו בכל דהו אלמא דבכל ענין בין בדבוק דק בין בדבוק עב אין האות נכרת שצורה אחרת יש כאן והכי נמי מסתברא לעניות דעתי שכמה אותיות דבוק דק הוא המבחין צורתה וכדפירשתי וכן נמי כתב הרא"ש בתשובה מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה ולא חלק בין דבוק עב לדבוק דק וכן נמי הרשב"א בתשובותיו לא חלק ואפילו בדבוק האות לחברתה וכן נמי בעל התרומות והסמ"ג לא חלקו וכתבו בדבריהם לשון נגיעה בענין מ"ם פתוחה שנסתמה דמשמע בין בדבוק עב בין בדבוק דק ואף על גב שכתבו ונעשית סתומה