רד"ך כט

א ולומר דשאני טפת דיו דהוי גולם בלי צורה שאינה מגוף האות וגם אין בה צורת ת"ג שאין לפסול אלא היכא שמשנה צורת האות או חסר בתגי"ן ובקוצו האות ואף אם האות נכרת אבל בכה"ג שאין צורת האות משתנית אין כאן פסול תגי"ן אפשר דכשר אפי' לדעתם אפ"ה אין לבי אומר לי להתיר ונחזור בדרך הראשון אשר היינו בו בפירוש דעת רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל בקוצו של יו"ד שפירשו דהיינו קוצו הימני ואמרינן שלדעתם נמי היו"ד נכרת זולת הקוץ הימני והוא פסול הואיל ונשתנית צורתו מצורת גוף היו"ד שנתן בלוחות שאין כאן יו"ד שנתן למשה בסיני ואין שמו עליו והרי הוא כחסר וה"ה נמי בטפת דיו שנפלה באות ונרא' כאלו היא מגופה שאף אם האות נכר' ללא חכם ולא טפש הואיל ונשתנית צורת' מקבלת הר סיני אין כאן אות שנתנ' למשה בסיני ואין שמה עליה והרי היא כחסרה ונאמר דבכל טפת דיו שנפלה בחלל האות שיש בה ממשות מה עד שתקרא טפה סוברים הפוסקים דהוי חק תוכות שאין שמה עליה כדפי' ולשון בעל התרומות שכתב וז"ל והיכא שנפלה טפת דיו בחלל בי"ת או חי"ת או אות אחרת שעתה אין שמה הראשון עליה וכו' הכי דיקא דהא לשון שעתה אין שמה הראשון עליה משמע שהיא טעם לדבר ולא תנאי וא"כ כל טפת דיו שנפלה באות אין שמה הראשון עליה שהרי לא פי' לומר שבאין שמה הראשון עליה קאמר אלא בסתם טפה דבר וקאמר שעתה אין שמה הראשון עליה דהיינו לומר שכל סתם טפת דיו שנפלה באות אין שם האות עליה דמשתנית צורתה מצורת האות שנתנה למשה בסיני על ידי כן וכן נמי יש לפרש לשון הסמ"ג שכתב ועתה אין שמה הראשון עליה דהא טפה סתם קאמר והכי קאמר ועתה שנפלה הטפה בוודאי אין שמה הראשון עליה ומש"ה קאמר לשון ועתה ולא קאמר ואין שמה הראשון עליה דהא משמע דתנאי הוא דקא מתני הסמ"ג ז"ל: ואל יקשה לך ממה שכתב בהלכות גרושין ששם מביא דברי ר"י ז"ל בענין חק תוכות וכמו שהביא ראיה לדבריו כמהר"ר לוי שלפע"ד נראה שיפה פירש כ"ת וכמו שאפרש בע"ה ומה שכתב בעל הסמ"ק ז"ל ואם נפלה טפת דיו קודם שנגמרה האות ולא היתה האות נכרת וכו' אפשר לפרש ולומר דמה שכתב ולא היתה האות נכרת לא קאי אנפילת דיו אלא קודם שנגמרה האות דקאמר קאי וכתב הרב כן לאפוקי מפי' השני שפי' דבריו לעיל ואמרתי שאף אם כבר נגמרה צורת האות ואם היה מפסיק ידו ממנה היתה האות נכרת ונפלה הטפה קודם שהפסיק ידו סבר דהוי חק תוכות ולמדנו דקודם שנגמרה האות דקאמר היינו שעדיין לא היתה האות נכרת אם היה מפסיק ידו ממנה אבל אם כבר היתה האות נכרת ונפלה הטפה קודם שהפסיק ידו ממנה נפלה אחרי שנגמרה קרי לה והיינו כהרשב"א ז"ל בזה ולשון לא היתה האות וכו' דנקט ולא נקט ואין האות וכו' דיקא קצת כדברי או אפשר שבא להוציא כשנפלה הטפה בגב האות דכשנפלה בחללה הוא שאמרו שאין שמה עליה אבל בגבה יש דיו נופל על האות ושם האות עליה הואיל והוא במקום שדרך התגין להיות שאינה מגוף האות וכדמשמע קצת ממה שכתב הרשב"א ז"ל בפשיטות בפרק הבונה גבי ההוא דהגיה אות אחת שכתב דדלי"ת שנעשית רי"ש הוי כדיו שנפל על גבי האות דאין כאן חק תוכות משמע דבריו שנפל על גבי האות מלתא דפשיטא היא שאין כאן חק תוכות והיינו משום שע"י כן אין צורת האות משתנית מצורת האותיות שהיו בלוחות הואיל והוא בגבה ושמה עליה וכדפירשתי הרי שדברי כל אלו הפוסקים נוכל לפרש ולומר דסברי דכל טפת דיו שנפלה באות שיש בה ממשות מה אין שמה עליה הואיל ונשתנית צורתה מצורת האותיות שהיתה בלוחות ולא נשאר לי ספק מה אלא בדברי הרא"ש שהביא כ"ת שכתב וז"ל ואם נפלה טפת דיו לתוך הבי"ת או לתוך הקו"ף ואינה נכרת אות וכו' שהלשון הזה משמע דתנאי שמתנה הרא"ש ז"ל בדבריו וקאמר דדווקא שאין האות נכרת וכן משמע נמי דבהיכר תינוק תליא מלתא ואפשר לומר שהוצרך הרא"ש לומר כן כדי להוציא שהטפה היא כ"כ קטנה שאין בה ממש שהיא כנקודה קטנה שאינה לא כקוץ ולא כת"ג אלא נקודה בעלמא דבכי האי גוונא תלוי בהכרת התינוק כגון שכת' בי"ת ונפל בחללה דיו הנקודה קטנה כזו ב ושאר הפוסקים לא חששו לזה שזו אינה נקראת טפה לא יצדק עליה שם טפת דיו אשר תפשו בלשונם: ולפ"ז שפירשתי מצינן לפרש כדרך הראשון אשר פי' כפירש"י והרמב"ם ז"ל שפי' דקוצו של יו"ד דהקומץ היינו קוצו הימני ואמרנו שהיו"ד נכרת זולת הקוץ הימני ואפ"ה הרי הוא כחסר הואיל ונשתנית צורת גופו מצורת היו"ד שהיתה בלוחות וכן נמי בטפת דיו שנפלה באות וכדפי' והרב כלל דין זה בכ' דברים הפוסלים אשר כתב בכלל חסר אפי' אות אחת וע"ד שפי' ולא קאמר ולא מידי ומעתה אומר דתדע שכן הוא שהרב ז"ל כתב בפרק ראשון דהלכות תפילין בסוף אותו לשון שהזכרתי למעלה שכתב ואפי' קוץ אות א' וז"ל וכן ס"ת שחסר אפילו אות אחת פסול ולעד"נ שאין להעלות על הדעת שהרב ז"ל יסבור שאם חסר קוץ אות א' בס"ת כשר ובתפילין ומזוזה פסול הואיל והתלמוד בפרק הקומץ מקשה פשיטא ואם בס"ת כשר לא הוה פריך פשיטא וכדכתב הרשב"א: ועוד שלא מצאתי שום פוסק מהפוסקים אשר ראיתי לומר כן לא בשמו ולא בשם הרמב"ם ז"ל ואפי' השואל אשר שאל להרשב"א ז"ל לא נסתפק אלא בהקף גויל אם פוסל בס"ת או לא אבל בחסר קוצו של יו"ד לא נסתפק דפשיטא דפוסל: ואם כן מאי וכן ספר תורה שחסר אפי' אות אחת שכתב הרב ולא כתב שחסר אפי' קוץ אות אחת כדכתב גבי תפילין ומזוזה אלא נלע"ד שדעתו של הרב היא כדפי' שבחסר הקוץ מהאות אין שם אות אלא צורה אחרת בעלמא יש שם והאות המבוקשת חסרה מהספר ופירש הרב דבריו בתפילין ומזוזה כמו שנזכר בגמרא ולא הוצרך בס"ת לבאר יותר אלא לומר וכן ס"ת שחסר אפי' אות אחת פסול ולמדנו מדבריו דין תפילין ומזוזות וכן דין ס"ת לענין זה והיינו וכן דקאמר והשתא ניחא שפיר טפי שהזכיר הרב כאן בפרק ראשון דין ס"ת שאם תאמר שדעת הרב היתה שבס"ת אין חסרון קוץ האות פוסל לא היה לרב להזכיר כאן דין ס"ת ולהשוותה ולומר וכן בס"ת וכו' אלא היה לו לבאר דין ס"ת בהלכות ס"ת הואיל ואין דינו שוה לתפילין ומזוזות בזה אבל אם נאמר שדינם שוה ניחא טפי שהרב למדנו דלענין זה כדין תפילין ומזוזות כן דין ס"ת ולמדנו מילתא אגב אורחיה שמתפילין ומזוזות למד דין זה בס"ת והיינו דפריך בגמרא פשיטא או דסבר דעדיף ס"ת מתפילין ומזוזות ועל דרך שכתב הרשב"א ז"ל ונראה שקצת יש לדקדק מדבריו שכן הוא ממה שכתב בפרק ז' בדין ס"ת וז"ל ואם שינה בתיקון זה וכו' עד הואיל ולא הדבוק אות באות ולא חסר ולא הותיר ולא הפסיד צורת אות וכו' הרי זה ס"ת כשר עכ"ל הרי שכתב ס"ת ולא חסר ולא הותיר ולא קאמר ולא חסר אות ולא הותיר אות כדקאמר ולא הדביק אות באות וכן לא הפסיד צורת אות אחת משמע קצת שלא חסר אפילו קוץ מגוף האות קאמר וכן לא הותיר ולא הכשיר הרב אלא מה שהזכיר למעלה מזה שהם דברים שאינם מוסיפים וגורעים בצורת גוף האות: ונראה שמדברי הסמ"ג ז"ל יש להוכיח שסברת הרב היא כדפירשתי דהיכא דחסר קוץ אחד מגוף האות חסר האות קרי לה שאין בספר צורת האות המבוקשת אלא צורה אחרת שהרי הוא ז"ל הביא דברי הרב שבפרק ראשון פסק הלכה וכתב ולא חסר אות ולא הותיר אות ובאולי כך היתה הגרסא אצלו בדברי הרב והנה הוא ז"ל פסול בהדיא אם נחסר קוצו של יו"ד בס"ת: וא"כ לא חסר אות דקאמר דמשמע שכל זמן שלא חסר אות אף אם חסר קוץ אחד מהאות כשר אלא וודאי נראה דסברתו דהיכא דחסר קוצו של יו"ד או של אות אחרת חסר האות הוא ומה"ט פשיטא לתלמודא בהקומץ דפסול וכדפירשתי והוי בכלל ולא חסר אות דקאמר וכדפירשתי ואל יקשה לך לומר דלפי מאי דפריך לעיל נראה דלדעת המפרשים קוצו של יו"ד דמעכב היינו קוצו השמאלי פוסל באותיות שעטנ"ז ג"ץ אם הם כתובי' בלא זיוני' והנה מדברי הסמ"ג ז"ל יראה לפום ריהטא דסבר כדעת ר"ת ז"ל דקוצו של יו"ד דהקומץ היינו קוצו השמאלי שכתב וז"ל עוד אמרינן שם דקוצו של יו"ד מעכב וצריך שיהא כזה **ציור בספר** כדאמרינן התם שהעול' נברא ביו"ד שהיא קטנה מפני שהצדיקי' שבו מועטים והיא כפופ' מפני שהצדיקי' כפופים בראשיה' וא"כ לדעתו אם חסרו זיוני"ן שבשעטנ"ז ג"ץ פסולים דלא גרע מקוצו של יו"ד וכדהבאתי לעיל דעת ר"ת ז"ל וא"כ איך הביא הסמ"ג ז"ל דעת הרמב"ם ז"ל לפסק הלכה שכתב ולא חסר אות וכו' דלכי מעיינת שפיר בדברי הסמ"ג ז"ל לא קשיא ולא מידי דיש לומר שהוא סובר פירוש קוצו של יו"ד דהקומץ כפירוש רש"י ז"ל ומה שכתב וצריך שיהא כזה וכו' אין זה פירוש קוצו של יו"ד דהקומץ דמעכב אלא הואיל וקא עסיק ביו"ד אומר מה שנזכר שם בפרק הקומץ שצריך להיות כיו"ד דהיינו שתהי' כפופה כמו שהביא כל שאר הדברים כשאר האותיות הנזכרים שם ובפרק הבונה ואפי' רש"י והרמב"ם ז"ל מודים בזה שצריך ליזהר גם כן בקוצו של יו"ד כדעת ר"ת ז"ל מההיא דהקומץ וכדכתב המרדכי ז"ל בשם רש"י ז"ל ולפ"ז נראה דגם הוא סובר פי' קוצו של יו"ד היינו קוצו הימני הואיל וכתב סתם קוצו של יו"ד ולא פירוש איזה קוץ דמסתמא קוץ שמצורת גוף האות קאמר וכדפי': ואוסיף ואומר שמדברי רש"י ז"ל גם כן נראה להוכיח דהיכא שנחסר קוץ אות א' הוי בכלל חסר מדפי' במתניתין דהקומץ אפילו כתב אחד מעכבן אפילו אם נחסר אות אחד מעכבן ומדחזינן דתלמודא מוקי לה למתניתין בקוצו של יו"ד ומתניתין בנחסרה האות קאמר כדפירש רש"י זכרו לברכה אלמא דחסר קוצו של יו"ד בכלל חסר האות הוא דנראה דאין לומר דרש"י ז"ל לפי ס"ד קאמר דאם כן הוה לי' לרש"י זכרו לברכה לפרש ולומר קא סלקא דעתין הכי קאמר אפילו אם נחסר וכו' כדרכו בכל מקום או לומר בגמרא מפרש מאי קאמר אלא וודאי נראה דמאי שפירש רש"י זכרו לברכה במשנה לאו לפי סלקא דעתין הוא דתלמודא לא דחי לה דמאי דמפרש בגמרא בכלל חסר האות הוא: וכן נראה ממה שפירש רש"י ז"ל דמאי דפריך התם גבי תפילין פשיטא שפירש דהא כל קוץ וקוץ אית ביה טעמא וכל זמן שחסרו לא הוי כתיבה אלמא לא הוי כתיבה כלל ואינה אות קאמר ולפי זה יראה דנדבק האות לזולתה לדעת רש"י ז"ל הרי היא כחסרה ואף על פי שהוא ז"ל פירש גבי תפילין וזה לשונו כל אות שאין גויל וכו' והכי קאמר אפילו כתב א' שאין מוקף גויל מארבע רוחותיה מעכבן נראה שהוא ז"ל הוקשה לו דבשלמא במאי דמוקי לי' למתניתין בחסר קוצו של יו"ד דהוי חסרון שייך שפיר לומר אפילו אם נחסר וכו' דהא יש כאן חסרון שחסר חלק מהאות ותנא דמתניתין חשיב לי' כאלו חסרה כל האות אלא במאי דמוקי ליה בהיקף גויל היאך אפשר לומר דמתניתין בהא קא מיירי דהא מתניתין בחסרון קא מיירי וכדפירש הוא ז"ל ואין כאן חסרון והיאך אפשר להבין ממתניתין שמצד הדבוק הוא שפוסל לכן נדחק הוא ז"ל לפרש ולומר והכי קאמר וכו' כדי ליישב לשון המשנה באיזה דרך למדנו דין זה: ולעולם מה שפירש רש"י ז"ל במתניתין אפילו אם נחסר וכו' במקומו עומד ולא נדחה שהטעם שהדבוק פוסל הוא משום שהאות הנדבקת כאלו אינה והרי היא כחסרה וסבר בעל הסמ"ק ז"ל והרשב"א ז"ל לענין זה דהוי כחסרה ומשום הכי לא פירש הרב במתניתין קא סלקא דעתין אפילו אם נחסר וכו' וכדפירשתי כך נראה לפי עניות דעתי: ואם כן עלה בידינו דהיכא דנפלה טפת דיו באות ונראה כאלו היא מצורת גופה שעל ידי כך נתוסף בה צד או קוץ פסולה אפילו לרש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל והוי חק תוכות דהרי היא כאינה וחסרה היא בין לפירוש מה שפירשתי ואמרתי דעל ידי כן וודאי אין האות נכרת בין לפי מה שפירשתי ואמרתי שעל ידי כן משתנית צורת גופה מאשר היתה בלוחות ואף שהאות נכרת לתינוק אין כאן האות המבוקשת אלא צורה אחרת יש כאן והאות חסרה היא מהספר ולפע"ד נראה שכן היתה דעת הרא"ש שכל אות שאין צורת גופה כצורתה בלוחות שהאות ההיא חסרה היא ואף שהאות נכרת לתינוק שכתב וז"ל וצריך ליזהר שלא יגע רגל הה"א למעלה כדאמרינן בהקומץ מאי טעמא תליא כרעא דה"א ואם יגע למעלה אין לה תורת ה"א ופסולה עד שיתקן אבל