רד"ך כח

ליתא דכי היכי שהחסרון הקוץ מבטל הטעם ה"נ יתרון הקוץ ואם החסרון מעכב אף אם האות נכרת ה"נ ביתרון וכדפי' רש"י ז"ל בפרק הקומץ במאי דתניא התם ספר תורה שיש בו שלש טעיות יתקן ארבע יגנז ואמרינן התם ה"א חסרות אבל יתרות לית לן בה ופירש רש"י אלא יגרוד היתרון ומתקנן וכתב המרדכי ז"ל וז"ל והדין עמו דפשיטא דלהניח בו אסור דמאי שנא חסרות מיתרות אם ישאר כן דלענין תקון מפרש טעמא שפיר דמשום דחזי כמנומר ואותם סופרים כשהם מסופקים עושים יתרות טועים הם ועושים מלאכת השם רמיה וכן אמרינן נמי בערובין ובסוטה בני הזהר במלאכתך שאם אתה חסר אות אחת או אתה מיתר אות אחת אתה מחייב כל העול' כולו עד כאן לשונו: וכן הסכימו כל הפוסקים דיתרות דספר תורה צריכות תקון הא קמן דאע"ג דבתלמוד אמרו אבל ביתרות לית לן בה אמרינן שהספר פסול אם לא יתקן וכתב המרדכי ז"ל דמאי שנא חסרות מיתרות ולא אמרינן דשאני חסרות מיתרות דכל אות ואות שנכתבה אית ביה טעמא ובהחסר האות נתבטל הטעם אבל ביתרות לית למימר הכי אלא פסלינן נמי ביתרות והיינו טעמא כדפירשתי דכי היכי שמתבטל הטעם בחסרות ה"נ מתבטל ביתרות והנה בכל מקום שנזכר פסול בספר תורה לא נזכר אלא בחסר בפרק הנזקין אמרו ספר תורה שחסר יריעה אחת וכו' בפרק הקומץ נמי בקוצו של יו"ד בחסר אמרו בפ' השותפין נמי שאמרו אפשר ספר תורה וכו' בחסר אמרו וא"כ מנא לן לפסול ביתר אי משום ההוא דפ"ק דערובין דקאמר בני הזהר במלאכתך שמלאכת שמים היא שאם אתה מחסר אות אחת או אתה מיתר אות אחת אתה מחריב את כל העולם כולו הא פי' רש"י ז"ל התם דלא בכל אות קאמר וז"ל מחסר אות א' וה' אלהים אמת אם תחסר אות אחת הרי אתה מחריב וידבר ה' אם תיתר אות אחת ותכתוב וידברו אתה מחריב עכ"ל הרי דוקא באותיות שאם יחסרו או יותירו משתנה הכוונה לכפירה חס ושלום קאמר אבל בשאר אותיות במלא וחסר שהכל כוונה אחת כגון שכתב בפרשת קדש לי בחוזק שצריך להיות חסר מלא שהכל כוונה א' מנא לן לפסול ואף אם נפרש ההוא דערובין דקאמר שאם אתה מחסר אות אחת או אתה מיתר וכו' דאכל מלא וחסר שבספר תורה קאמר מצד שכל אות ואות יש לו רמז וכוונה גדולה וכן נראה נמי דעת המרדכי ז"ל שהבאתי לעיל ומזה יש לנו להביא ראי' דביתר פסול א"כ אני אומר שממקום שבאתי יש ללמוד דיתרון קוץ בגוף האות פוסל כמו שפוסל החסרון דהא משמע התם דכמו שחסרון האות מחריב העולם ה"נ יתרון האות ואף שהכוונה אינה משתנת וק"ל: וא"כ לפ"ז יש לתמוה היכן רמז הרב בכלל הארבעה ועשרים דברים שמנה וכתב שבהם הספר פסול שיתרון קוץ בגוף האות פוסל כמו שפוסל החסרון: בשלמא חסרון הקוץ דהוי בכלל חסר האות וכדפירשתי דבחסר לא שייך חק תוכות אם יתקן אלא ביתור הקוץ בגופו ממש שאינו בזיון או בתג יש למתמה באיזה דין כללו הרב ז"ל אם תאמר בחסר האות דהואיל ויש לו קוץ יתר מכמו שנתנה למשה הרי הוא כאילו אינו שצורה אחרת יש כאן מהאות המבוקשת והרי האות המבוקשת חסרה א"כ אי סבר הרב כשאר הפוסקים הרי חק תוכות ואע"ג דהאות נכרת הואיל וחשיב ליה חסר וזה תימה בעיני וכדפירשתי לכן נראה לפע"ד לפרש בדרך אחרת ולומר דקוצו של יו"ד שפסל התלמוד דהיינו הימני לדעת רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל אינו מ"ש היינו משום שאין האות נכרת בוודאי ואין צריך שם תינוק להבחן בזה אלא שהמתרץ עלה בדעתו דהואיל ולא חסר מהיו"ד אלא קוץ קטנה אפשר היה להסתפק ולומר שבחסרון כל דהו כזו אינו משנה צורת האות ובבחינה על ידי תינוק על הפחות מש"ה הוצרך תנא דמתניתין ללמדנו שאין הדבר תלוי בתנוק דודאי הואיל וחסר ממנה הקוץ אין האות נכרת ואף התנוק אם יקראנה הוא מצד חכמתו שהוא מבין מדעתו ולא מצד ראייתו שבוודאי התינוק קורא אף מה שאינו רואה מצד דעתו הטובה והמקשה הקשה לו שזה דבר פשוט הוא הואיל וחסר מהאות קוץ שהיה צריך להיות בו אינה אות שאינה נכרת דלא דמי לההיא עובדא דרמי בר תמרי וכדפי' וכדהקשו התוס' ז"ל בפשיטות על רש"י ז"ל וכתבו דפשיטא דאין זה אות ולא נתנו טעם לדבריהם דאף שהאות נכרת מ"מ אינה האות מטעם שנשתנה צורתה מצורת האותיות שבלוחות נראה שהטעם הוא מפני שאינה נכרת ומש"ה הקשו בפשיטות ולא הוצרכו לפרש ומטעם זה הקשה המקשה בתלמוד לדעת הרב ז"ל ולפי הדרך הזה ניחא שפיר טפי מה שהוצרך הרב ז"ל להביא בספרי האי דקוצו של יו"ד שכתב ואפילו קוץ אות אחד מארבע פרשיות אלו וכו' ואף שכתב אח"כ הכלל דרבי זירא שכתב וכל אות שאין התינוק וכו' והיינו משום שראה הרב דהתם בהקומץ הוה ס"ד למימר שבחסרון כל דהו כחסרון קוץ האות אפשר לומר שהאות נכרת הוצרך הרב ללמדנו דהיכא דחסר צד אחד או אפילו קוץ קטנה מהאות בודאי אין האות נכרת ואין הדבר תלוי בתינוק דדווקא כי ההוא עובדא דרמי בר תמרי היא שהדבר תלוי בתינוק דדווקא כל היכא שחסר הקוץ מכל וכל בודאי אין האות נכרת וכדכתיבנא וכן נמי ותיישב ההוא דנקב ירך האות שהביא הרב: ולרווחא דמלתא אני אומר שכבר כתב שלכך קרא הרב ספרו משנה תורה משום שהוא מביא בו כל מה שנזכר בתלמוד בכל מה שסובר שהלכה כן וכדכתב עליו בעל מגדל עוז בכמה מקומות וכן ניחא נמי מה שפירש רש"י ז"ל בהאי דפריך בגמרא פשיטא דכתיבה תמה בעינן וכן דהא כל קוץ וקוץ אית בי' טעמא והיינו משום דהיכא דנשתנית צורת האות לצורת אות אחרת או חסר האות דפסול מטעם דכתיבה תמה בעינן וליכא כדאמרינן בברייתא דהבונה וכן נמי פי' רש"י ז"ל בקושיא הראשונה דפריך פשיטא משום דכתיבה תמה בעינן והתם אנחסר כל האות הוא פריך והיינו דמשום כל קוץ וקוץ אית בי' טעמא הוא שאינה נקראת כתיבה תמה אם נשתנה צורתה ולפי מה שאכתוב לפנים לתרץ הקושיא שהקשה כבר במרדכי ז"ל שפסל בגט מ"ם פתוחה שנסתמה אתי שפיר טפי ואפשר נמי לומר שרש"י ז"ל רצה לבאר פשיטא אף אם נאמר שלפי מאי דס"ד נמי בוודאי אין היו"ד נכרת אלא דסבר דאפשר היה לו לומר דבחסרון כל דהו בזה לא ניחוש ואפי' אם אין האות נכרת ולכך הוצרך תנא דמתני' לומר אפי' כתב אחת וכו' והמקשה הקשה לו דפשיטא הוא דחסרון כל דהו פוסל דלא הוי כתיבה תמה דכל קוץ וקוץ אית ביה טעמא ובין לדעת המקשה ובין לדעת המתרץ אין האות נכרת הואיל וחסר ממנה הקוץ ומעתה אומר דלפי דרך זו כל היכא דנפלה טפת דיו באות ונראית כאלו היא מגופה דפסול שאין האות נכרת דכי היכי דבחסרון כל דהו אתה אומר דהואיל והחסרון הזה אינו מצד שקצר צד אחד מהאות כההוא דרמי בר תמרי דהתם כל מה שצריך באות יש שם אלא שקצר צד אחד ועשאו קטן והצד ההוא הוא באות אלא שהוא צד קטן אבל הכא שחסר הקוץ מגופה מכל וכל בוודאי אין האות נכרת ה"נ היכא דנתוסף בה צד או קוץ יתר מצד דיו שנפל בה ונראית כאלו מגופה כגון שנדבקה בגופה בוודאי אין האות נכרת ותדע שכן הוא דהא בין רי"ש לדל"ת אין הפרש אלא בליט' הדלת לצד ימין כלפי הגימ"ל וכן בין בי"ת לכ"ף וא"כ אם אירע כיוצא בזה בשאר הפרש האותיות אף ע"פ שמצד זה אינן דומות לאותיות אחרות כי אין שום אות דומה לזו הצורה פסול שלאלו נלמוד שבשנוי כל דהו משתנה צורתה: ואמינא דכ"ש שגרע טפי שאין כאן אות כלל שכאן צורה אחרת מצורת אות היא וכדכתב כבוד תורתך וכמו שאפרש בעזרת האל: ואל יקשה לך ממה שכתב הרשב"א ז"ל בפ' הבונה וכבר הבאתי דבריו לעיל שכתב עלה דההוא דהגי' אפי' אות אחת חייב דמוקי לה רבה כגון שנטלו לגגו דדל"ת ועשאו רי"ש אינו אלא כדיו שנפל על גבי האות ע"כ דמכאן משמע דבריו שנפל ע"ג האות פשיטא לי' לרב דלא הוי חק תוכות והיינו משום שאינו משנה צורת האות דנראה דמשום הכי דקדק הרב ולא נקט בדבריו לשון טפה דכשנפל ע"ג דיו מעט קאמר עד שאינו לא כדי בליטת הבי"ת ולא כדי בליטת הדל"ת ולא אפי' כדי קוץ הימני דיו"ד ואין בו ממשות כ"כ עד שיבטל צורת האות שנפל ע"ג ולרווחא דמלתא אומר עוד שלפי מה שפירש בעל התרומות והגהות מיימוניו' מה שאמרו בברייתא דהבונה שלא יעשה גמי"ן צדי"ן אין הצורה ההוא דומה לשום אות ובשנוי כל דהו פוסל שפי' וז"ל לפי שיש שני רגלים לגימ"ל למטה ואם תהפך דומה לצד"י פשוטה לכך קאמר שלא יעשנה שתהא צד"י אם תהפך כגון אם יעשה ראש העליון דק והתחתון עב דאז נראה כצד"י אם תהפך א"נ קאמר שרגל שמאל של גימ"ל ימשך יותר לפניו ולא למשכו למטה כשני ראשי צד"י למעלה ע"כ לשונ' הרי שבעשיית ראש הגימ"ל העליון דק והתחתון עב דהוי שנוי כל דהו כול ואף שאין זה צד"י אלא אם היתה בהפך וכן נמי אם ימשך ראש הגימ"ל למטה דהוי שנוי כל דהו פוסל ואף שאין כאן צד"י אלא צורה אחרת בעלמא היא וכן נמי בטיתי"ן פפי"ן פי' שלא יכפול ראש הימין לחללו לגמרי עד שתרא' כמו פ"א ואף שבטי"ת יש בו הצד השמאלי שאינו כן בפ"א וא"כ אין כאן צורת פ"א אלא שנשתנית צורת הטי"ת שנוי כל דהו: ולדעתם מאי דנקט התנא גמי"ן צדי"ן וטיתי"ן פפי"ן לאו דוקא אלא מראה לנו דבשנוי כל דהו משתני' צורת האות לצורה אחרת ופסול וכן נמי פירש באלפי"ן עייני"ן לא שעש' האל"ף עי"ן אלא ששנה צורת האל"ף דומה לעי"ן הפוכה שעשאה ממש עקומה אבל אין בספר צורת עי"ן שהעי"ן הוא בהפך ואפי' צורת עי"ן הפוכה אין כאן הואיל ויש לה לאל"ף הרגל מלמטה משא"כ בעי"ן וא"כ אין כאן לא צורת אל"ף ולא צורת עי"ן ופוסל מצד שנוי כל דהו וכדפירשתי וא"כ בטפת דיו שנפלה באות ונראית כאלו היא מגופה פשיטא דאין האות נכרת ופסול דבשנוי כל דהו כאותם שנזכרו בברייתא אין האות נכרת וכדפירשתי ומה שהתנו הפוסקים בטפת דיו שנפלה באות ואמרו ואין האות נכרת נראה דלאפוקי אם נפלה טפת דיו בחלל האות ואינה נוגעת בשום צד מצדי האות שתראה כאלו היא מגופה אלא הרי היא גולם בלי צורה שאז אפשר שתהיה באופן שהאות נכרת אמרו כן דלא הוי חק תוכות אבל היכא שנוגעות באיזה צד מצדי האות אז וודאי אין האות נכרת שנראת כאלו היא מגופה ומשתנת צורתה והוי חק תוכות: וכן נמי אף אם אינה נוגעת בשום צד מצדי האות אלא שהטפה גדולה עד שמשנה צורת האות וכן כל כיוצא בזה שנראה שמשנה צורת האות והוי חק תוכות וא"כ לפ"ז שפיר מצינן למימר שהרמב"ם ז"ל כלל דין זה בכלל מה שכתב ס"ת שחסר אפי' אות אחת וכן בכלל נפסדה צורת האות וכדפירשתי ואין לחלק ולומ' לפ"ז אפשר סוגות הגמרא דההוא דקוצו של יו"ד דהקומץ לדעת רש"י והרמב"ם ז"ל שפי' דהיינו קוצו הימני דלעולם האות נכרת זולתו וכדפירשתי אבל בטפת דיו שנפלה באות אפילו אם היא קטנה כקוצו של יו"ד ונוגעת בשום צד מצדי האות בוודאי אין האות נכרת כדפירשתי ואם גרד הטפה הוי חק תוכות הואיל ואין האות נכרת והרמב"ם ז"ל כללו בכלל חסר אפילו אות אחת דהואיל ואינה נכרת חסרה היא וכדפי' אבל היכא שהטפה אינה נוגעת בשום צד מצדי האות ועל דרך שפירשתי סבר הרמב"ם דהאות כשר דאין נראה לי סברא כלל לחלק בין תוספת לחסרון ולומר שבתוספת אשר יתוסף בגוף האות אין האות נכרת ובחסרון אשר יחסר ממנה כיוצא בו האות נכרת ומעתה אומר דא"א דלדעת שאר הפוסקי' כגון בעל התרומו' והנגררי' אחריו דסברו דקוצו של יו"ד דהקומץ היינו השמאלי כדעת ר"ת בנפלה טפת דיו באות אף אם האות נכרת נהי דחק תוכות אין כאן אבל צריך לתקן באות שנדבק' לחברת' ואפשר לומ' דכ"ש הוא דנרא' שכל מה שיתיליד באות תוספת או חסרון בצורתה פשיטא לן טפי לפסול מאות שנדבקה לזולתה ואף אם זאת נכרת לדעת ר"ת ז"ל והנגררים אחריו שפי' דקוצו של יו"ד דהקומץ דפריך בגמרא פשיטא דהיינו קוצו השמאלי ואם כן בקוצו של יו"ד שהפסול אינו מדבוק זולתה אלא מצד עצמה אע"ג שהאות נכרת וגם הקוץ אינו מגוף האות אלא הוא כמו ת"ג פשיטא לן טפי לפסול מדבוק האות לזולתה דהא בקוצו של יו"ד פרכי' פשיטא ואלו בהקף גויל אמרי' דתנא דמתניתין אצריכנן לי' לאשמועינן דפסול וא"כ טפת דיו שנפלה באות שאין הפסול מזולתה פשיטא טפי לפסול מהקף גויל וצריך לתקן ואם לא תקן פסול דהא אפי' באותיות שבשעטנ"ז ג"ץ פוסל ר"ת מטעם דלא גרע מקוצו של יו"ד וכדכתיבנא ונראה דה"ה נמי בהותירו על הגימ"ל הזיונין שנזכרו בגמרא דפסול ואף שיש לדחות