רד"ך כז

ומעתה אומר דלפי עניות דעתי נראה דמלתא דפשיטא היא שאות שנדבקה לעצמה בין בדבוק עב בין בדבוק דק כענין ת"ג כגון שכתב ב' ונדבקה כזה **ציור בספר** או שכתב עיי"ן ונדבקה כזה **ציור בספר** וכן כל כיוצא בזה בוודאי נפסדה צורתה: ולרווחא דמלתא אומר דאפילו היכא שנפלה טפת דיו באות ונראת כאלו היא מגופה של אות לכאורה יראה שאף אם האות נכרת ללא חכים ולא טפש פסול לכולי עלמא דלא מבעיא לרבינו תם ז"ל דסבר בקוצו של יו"ד השמאלי אמרינן התם בהקומץ דפסול ואף על גב שהיו"ד נכרת זולתו ללא חכים ולא טפש והוי שפיר אות ורבינו תם נמי דחי לה לפירש"י ז"ל מטעמא דאם אין ביו"ד קוץ הימני אין שם אות ואם כן אם אין שם הקוץ השמאלי הוי שפיר אות הואיל ואיננו מגוף האות ואפילו הכי סבר שאם אין שם הקוץ השמאלי דתהוי כמו שנתנה למשה בסיני פשיטא ליה לתלמודא דמעכב דבעינן דתהוי קוץ שנתנה למשה מסיני ואף שאינה מגופה דמלתא דפשיטא היא דאף על גב שהאות נכרת היכא שחסרה מכמו שנתנה למשה בסיני אפילו קוץ אחד שאינו מגופה מעכב ואם כן כל שכן נפלה טפת דיו באות שנשתנית צורת גופה מכמו שנתנה למשה בסיני דפסול אף אם האות נכרת דעדיף דקה של טפת דיו לפסול מקוצו של יו"ד השמאלי שהטפה משנה צורת גופה של אות שאינה לא קוץ ולא ת"ג וקוץ השמאלי דיו"ד אם חסר אינו משנה גופה של יו"ד שאינו מגופה וכדפי' ואף אם חסרו זיונין שבשעטנ"ז ג"ץ למ"ד רבינו תם דפסול כדכתיבנא וכל שכן דבוק האות לעצמה דודאי אינה נכרת כדכתיב וכאשר אפרש בעזרת האל אלא אפילו לפירש"י ז"ל שפירש קוצו הימני וכן להרמב"ם ז"ל דנראה דסבר כן כדפירשתי הנה דלכאור' יראה דלא גרע נפילת טפת דיו באות ואף אם האו' נכרת מקוצו של יו"ד ואפילו הימני דהא בהקומץ הוה סלקא דעתין למימר כמתניתין לכך הוצרך והיינו משום שהיא נכרת יו"ד ללא חכים ולא טפש זולת הקוץ הימני שאם אינה נכרת יש לתמוה מה עלה בדעת המתרץ דפשיטא דכמאן דליתא וכן נמי אפילו מפירש"י ז"ל שפירש גבי מזוזה פשיטא דהא כי חסר הקוץ לא הוי כתיבה תמה וגבי תפילין פירש פשיטא דהא כל קוץ וקוץ אית ביה טעמא וכל זמן שחסרו לא הוי כתיבה לכאורה נראה דסבר שהיו"ד נכרת זילת הקוץ הימני אלא מטעמא דכל קוץ וקוץ אית ביה טעמא ולא כתיבה תמה היא הוא דאמרינן דלאו כתיבה היא דאי סבר דאין האות נכרת לא היה צריך רש"י לזה הטעם כדי לפרש פשיטא דקאמרינן בגמרא ולא כדעתו של קרית ספר שפירש דמאי דמשני התם לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד מפני שבחסרונה נפסדת צורתה קאמר ושאלו פשיטא כלו' הואיל ונפסדה צורתה הרי היא כמי שאינה אלא יראה לכאורה שהיו"ד נכרת אפילו אם תחסר קוצה הימני ומהאי טעמא עלה בדעת המתרץ לתרץ ולומר שלכך הוצרכה המשנה דלא תסק אדעתין למימר דהואיל והאות נכרת כשר והמקשה שאלו דהא מלתא דפשיטא היא דפסולה הואיל ואין כאן צורת האות שנכתבה למשה בסיני ואנן כתיבה תמה בעינן דכל קוץ וקוץ אית ביה טעמא ואם חסר לאו כתיבה היא: והתוספות ז"ל מקשים על פי' רש"י דאין לומר שעלה בדעת המתרץ שאם חסר קוץ הימני מהיו"ד דהוי מגוף האות עצמה דכשר דפשיטא דאינה אות ופסול הואיל וחסרה היא מצורת גוף האות שנתנה למשה בסיני: ואם כן יראה לכאורה שאם נפלה טפת דיו באות ונראת כאלו היא מגוף צורת האות אף שהאות נכרת דפסול דלא גרע מחסרון קוצו יו"ד ואפילו הימני דהתם נמי היו"ד נכרת כדפירשתי וכי היכי דפסולים בחסר מגוף צורת האות הואיל ונשתנית מצורת הלוחות הכי נמי יש לנו לפסול ביתר בצורת גופה ופי' בדבוק האות לעצמה דוודאי נפסדה צורתה כדפירשתי ואפשר שגם דעת רבינו מנחם כן כאשר אפרש דבריו בע"ה ונראה דמדברי הרמב"ם נמי יראה לכאורה להוכיח שאם חסר קוץ הימני דיו"ד שהיו"ד נכרת שהרי כתב בפרק ראשון דהלכות תפילין וז"ל ואפילו קוץ אות אחת מארבע פרשיות אלו מעכב את כולן וכו' עד וכן שתי פרשיות שבמזוזה אפילו איתא משתי פרשיות אם חסר קוצו מעכב מן התורה עכ"ל והשתא אי סלקא דעתין שאם חסר קוץ הימני מהיו"ד או קוץ אחד משאר אותיות שאינה נכרת לתינוק ומהאי טעמא הוא דפסול למה ליה לרבינו ללמדנו שהקוץ פוסל אם חסר והא כתב בסוף אותו פרק עצמו וז"ל וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול וא"כ גם חסר קוץ האות בכלל אם אין התינוק מכירה אלא וודאי נראה שאם נחסר הקוץ מהאות אין הדבר תלוי בתינוק אלא בין התינוק מכירה בין אינה מכירה פסול שאין כאן צורת אות כלל וכן נמי נראה ממה שכתב בסוף אותו הפרק וז"ל נקב בירך של אות עד שנפסקה אם נשתייר ממנה מלא אות קטנה כשר והוא שלא תדמה לאות אחרת ואם לא נשתייר מלא אות קטנה פסולה עכ"ל: והם דברי אשיאן בר נדב' בפ' הקומץ נראה מזה קצת דאם לא נשתייר אלא אות קטנה אף על פי שלא נפסדה צורתה ללא חכים ולא טפש פסולה ולכך הוצרך הרב לומר שאם לא נשתייר מלא אות קטנה פסול דאת"ה תיפוק לי דהוי בכלל הכלל שהזכיר הרב וכל אות שאין התינוק וכו' דבשלמא לאשיאן בר נדב' שמא דבר זה בגמרא לא קשיא מידי דמצינן למימר דמשום הכי נקט האי שיעורא דפחות מזה אין התינוק מכירה וכדכתב הסמ"ג כשהביא דברי אשיאן שלא כתב שיעור אלא כתב וז"ל נקבה בירך של אות עד שנפסקה מביא תינוק בינוני לא חכם ולא טפש ויקראנה כהלכתה כשר נראה דסבר דמאי דקאמר הגמרא אם נשתייר וכו' היינו משום דבלא נשתייר אין התינוק מכירה אלא לרב שהזכיר הכלל וקאמר כל אות וכו' יש לתמוה מה היה צריך להזכיר האי דנקב ירך של אות וכו' שלא היה לו להביאו בפסקיו כמו שלא הביא ההוא דרמי בר דיוקלי דאפסיקא ליה כרעא דוי"ו דויהרוג ואגרא חמוה דרבי אבא דאפסיקא ליה כרעא דהא דהעם בנוקבא וכו' זו היה לו לפרש לשון הגמרא ולומר דבתיבות תליא מלתא ועל דרך שכתב הסמ"ג זכרו לברכה אלא וודאי נראה דאף על גב דלא חכים ולא טפש מכירה פסול הואיל ואין כאן שיעור צורת האות נשתנית צורתה אלא שיש לדחות זה ולומר דהכא בלא נחסר כלל מהאות קא מיירי שלא נחסר מהעור כלל אלא שנפסק ואם כן אף אם היה נחתך כל הירך האות נכרת הואיל ואינו חסר כלל אלא שנפסק ומשום הכי הוצרך לתת שיעור בנשתייר בו מלא אות קטנה: ונחזור למה שהיינו בו ונאמר דאין לחלק ולומר דמכל הא דלעיל אין להביא ראיה לפסול בטפת הדיו שנפל באות אלא בתפילין ומזוזות דממקום שבאנו דהיינו קוצו של יו"ד דהקומץ בתפילין ומזוזות אמרו ולא בספר תורה דמתניתין דהקומץ בתפילין ומזוזות קאמר ועלה אמרינן דקוצו של יו"ד מעכבת דהא דהרשב"א ז"ל כתב בהדיא בתשובה אשר הזכרנו שהאריך בה דבספר תורה נמי כך וכתב שם דעדיף ספר תורה מתפילין ומזוזות עיין שם וכן כתב גם המרדכי בהלכות תפילין דבספר תורה נמי כן והנה גם רש"י ז"ל פירש משום דבעינן כתיבה תמה הוא דפוסל קוצו של יו"ד ובפרק הבונה דרשינן וכתבתם כתיבה תמה גבי ספר תורה ואפילו לדעת השואל אשר שאל הרשב"א ז"ל והיה מסתפק אם הקף גויל פוסל בספר תורה דוקא בהקף גויל היה מסתפק שצורת האות יש בספר אלא שאין הגויל מקיפו אבל בקוצו של יו"ד שאין צורת האות בספר לא היה מסתפק דפשיטא ליה דפסול גם בספר תורה דהא בפרק הקומץ משמע דקוצו של יו"ד פשיטא לן דמעכב כאשר כבר בארנו הלשון למעלה ואם בספר תורה היה כשר לא הוה פשיטא לן דמעכב אבל בהקף גויל דקאמרינן התם דלהכי אצטריכו ליה לתנא דמתניתין למתני בתפילין ומזוזות אפילו כתב א' מעכבן הואיל וצורת האות בספר אלא שאין גויל מקיפו היה מסתפק השואל דדלמא דוקא בתפילין ומזוזות אמרו ולא בספר תורה ועתה אומר דלע"ד נראה דמטעמא דכתיב שבדבוק האות לעצמה נפסדת צורתה ואינה נכרת לא תרצו בהקומץ שהמשנה הוצרכו לאות שנדבקה לעצמה כמו שתרצו שנצרכה לנדבקה לחברתה דמלתא דפשיטא היא דאינו אומר הואיל ונפסדת צורתה ואינה נכרת וגרועה טובא מקוצו של יו"ד וכיוצא ואפילו אם תהיה נדבקה על ידי תג דק יש לומר כן שכמה אותיות תג דק הוא שמשלים צורתן ואם יחסר התג הדק ההוא ואין שם צורת אות כגון דבוק יו"ד האל"ף שאפילו אם כעין תג דק מחבירו לגג האל"ף שפיר דמי אם אין התג הדק ההוא אין שם צורת אל"ף וכן כל כיוצא בזה ומעתה אומר דמה שכבר כתבנו לע"ד שלדעת רש"י והרמב"ם שמפרשים קוצו של יו"ד דהקומץ היינו הימני כדכתיבנא נפלה ואמרנו שאם נפלה טפת דיו באות ונראה כאלו היא מגופה ומשתנה צורתה מצורת האותיות שבלוחות דפסול דאין כאן האות המבוקשת שהיתה בלוחות ואף אם האות נכרת אלא צורה בעלמא יש כאן והאות המבוקשת חסרה היא מהספר: נראה שהרמב"ם ז"ל כלל דין זה בכלל ך' דברים הפוסלין את הספר שכתב בפירוש במה שכתב ז"ל שחסר אפילו אות אחת דהא ודאי חסרה הואיל וכל קוץ וקוץ שבגוף האות רומז לכוונה גדולה ואין לנו להוסיף ולא לגרוע והיכא שהוסיף או גרע מצורת גופו שנה וחסר רמז וכוונת האות ואם כן חסרה היא וצורה בעלמא יש כאן ולא צורת האות המבוקשת ומה שכתב שכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול וכן כתב בפי' בכלל הך' דברים הפוסלין את הספר וז"ל ט"ו שנפסד צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר היינו היכא שיש עליו צורת האות המבוקשת שלא חסר מצורתה כלום וכן לא הוסיף על צורתה אלא שקצר צד א' המשל באות אלף קצר הגג כזה **ציור בספר** לא שנפסדה צורתה אע"ג שאין שם שום צד יתר וחסר הואיל ונפסדה צורתה לתינוק דלא חכים ולא טפש פוסל וכההיא דפרק הקומץ רבה דאמרי' התם רמי בר דיקולי דהוא רמי בר תמרי אפסיקא ליה וי"ו דויהרוג וכו' אתא לקמיה דרבי זירא אמר ליה זיל אייתי ינוקא לא חכים ולא טפש אי קרי לה ויהרג כשר ואם לאו פסול ומכאן למד הרב הכלל אשר כתב אבל היכי שהוסיף באות קוץ או צד יתר וכן כל כיוצא בזה פשיטא שהרב סובר דפסול שהאות המבוקשת חסרה מהספר וכאן צורה בעלמא היא ולא צורת אות והוי בכלל חסר אפילו אות אחת וכדכתיבנא אלא שאין דעתי נוחה עדיין בדרך זו שפי' לדעת הרב דלפי' זה שהרב כלל דין זה בכלל חסר אפילו אות אחת ואמרנו דהיכא דחסר קוצו של יו"ד הימני היו"ד נכר' והוי בכלל חסר אפי' אות אחת שכתב הרב אם כן אי סבר הרב כדעת רוב הפוסקים או כולם דאפילו היכא שפוסק בתקון האות ולא בעשייתה שייך חק תוכות א"כ ה"נ בטפת דיו אשר אמרנו שייך חק תוכות הואיל והאות חסרה כדפי' ודבר תימה היא בעיני שהרי מהפוסקים המחמירין בכל מה שנזכרים בגמ' וסוברים שאם לא עשה כן פסול ואפילו בתגין שבשעטנ"ז ג"ץ שאינם מגוף האות החמירו בו כדי דהיכא דנפלה טפת דיו באות דווקא היכא שאין האות נכרת הוא דהוי חק תוכות אבל היכא שהאות נכרת לא שהרי הרא"ש סבר כן שאם חסרו התגין שבשעטנ"ז ג"ץ פסול כדכתב ר"י משמו בסוף סימן רע"ד כאשר אכתוב לפנים וסבר דדווקא היכא שנפלה טפת דיו ואין האות נכרת היא דהוי חק תוכות אבל היכא שהאות נכרת לא כמו שכתב בשם תוספות הרא"ש כי אין הספר נמצא לי וז"ל אבל אם נפלה טפת דיו לתוך הב' או לתוך הקו"ף ואינו נכרת אות אינו יכול להעביר הדיו לתקן האות דהוי לי' חק תוכות ולפי הדרך זו אשר כתבנו נראה שהרבז"ל סובר שאם נפל דיו באות אפילו אם האות נכרת הוי חק תוכות ואע"פ שהוא ז"ל מיקל ביותר בשאר דברים: דלעד"נ דאין סברא כלל לחלק בין יתר לחסר ולומר דבחסר הקוץ פסול משום דכל קוץ וקוץ אית בי' טעמא וכל זמן שחסר הקוץ מתבטל הטעם והוי בכלל חסר אפי' אות אחת שכתב הרב דהואיל וחסר מגופה ממה שנתנה למשה ונתבטל הטעם נוי כן חסר היא וכדפי' והתם לא שייך חק תוכות הואיל ולא צריך להוסיף באות ולא לגרוד אבל בקוץ היתר בגופ' לית לן למימר הכי ויאמר האומר דלעולם חסר קוצו של יו"ד בכלל חסר האות כללו הרב אלא שלפי חלוק זה אין לנו ראי' לפסול בטפת דיו שנפלה באות והאות נכרת לדעת רש"י והרמב"ם דהא