רד"ך כו

פסולו של זה ואם כן ע"כ לומר שהרב סובר שאין חלוק בין נפסלה בראשה בין נפסלה בסופה דתלמוד דידן הכי מוכח לדעת הרב ואם הרב סובר שבדבוק אות לאות לא שייך חק תוכות נהי דמהתלמוד אין להוכיח להיכא דנולד פסול באות דשייך בה חק תוכות כגון דנפל בה דיו ועתה אין שמה הראשון עליה וכיוצא בו דאין הפרש בין נולד הפסול בראשה לנולד בסופה ומכל מקום צריכין אנו לומר כן הואיל ואין לנו להביא ראיה מהתלמוד לא מתלמוד דידן ולא מתלמוד ירושלמי לחלק בין נולד הפסול בראש האות לנולד בסוף דהרשב"א ובעל הסמ"ק שחלקו בין זה לזה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה היה להם על מה שיסמוכו וכדפירשתי אבל להרב ז"ל שהוא מפרש תלמוד דידן ותלמוד ירושלמי על דרך שמפרשים אותו בעל התרומות ובעל הסמ"ג והנגררים אחריהם פשיטא דסבר כמותם נמי בהא דאין חלוק בין נולד הפסול בראש האות לנולד בסופה דטעמא דנכתבה כדין לאו טעמא היא הואיל ולא מצאנו כן לא בתלמוד דידן ולא בתלמוד ירושלמי ואם כן כי היכי דבנולד הפסול בראש האות הוי חק תוכות לכולי עלמא הכי נמי בנולד בסופה דלדעת הרב ז"ל אין חלוק וכדפירשתי ואפשר שהבעל דין ידחה ויאמר דהואיל ומההיא דפרק הבונה דהגיה אות אחת וכו' מדקדק הרשב"א ז"ל דהיכא שנגמרה כבר האות כדין אין שם חק תוכות אפילו אם נשתנית צורת האות המבוקשת לצורת אות אחרת כדפירשתי אפשר שהרמב"ם ז"ל גם כן סובר כך והביא ההיא דהבונה בהלכות שבת פרק י"א ולא הוצרך לפרש יותר אלא סובר שהמדקדק מהגמרא ידקדק מדבריו וכדפירשתי ואף על גב שהרב אינו מביא בפסקיו אלא אוקמתא דרב ששת שני זייני"ן שנעשו חי"ת ומשם יש לדקדק לדעת הרשב"א שאם כתב בספר תורה שני זייני"ן כגון שכתב מזוזות ונדבקו הב' זייני"ן דלא הוי חק תוכות וכדפירשתי ואם נאמר שהרב סובר דשתי אותיות שנדבקו זו לזו אין שם חק תוכות לא בנדבקו בראשן ולא בנדבקו בסופן יאמר האומר דמשם אין ראיה לאות אחת שנפסלה על ידי טפת דיו שנפלה בה וכיוצא בה דשם לא שייך חק תוכות כלל אבל באות אחת שנפסלה על ידי טפת דיו אכתי יש לומר דהוי חק תוכות הא ליתא דאי אפשר לומר כן דהואיל ואות אחרת מהאות המבוקשת יש בספר דין אחד להם דמה לי אם נדבקו שתי אותיות ונשתנית צורתן לצורת אות אחרת מה לי אם נפלה טפת דיו באות ונשתנית צורתה דבין כך ובין כך אות אחרת מהאות המבוקשת יש בספר וכדפירשתי ואף על פי כן לפי עניות דעתי נראה שאם סברת הרב היתה כן היה מפרש דבריו לשם בהלכות שבת והיה נותן טעם לדבריו והיה אומר דכיוצא בזה לאו חק תוכות הוא הואיל ודין זה דין חדש הוא שלא מצינו חלוק זה בשום מקום אלא שמכח קשיא שקשה לנו דבשבת אמאי חייב המוחק גגו של חי"ת ונעשו שני זייני"ן והא חק תוכות הוא וחק תוכות לאו כתיבה היא יש לנו להדחק ולעשות דין חדש ולומר דבה"ג הוי חק תוכות וא"כ היה לו לרב להודיענו תירץ קושיא זו ולומר שיש ללמוד מזה דין חדש שלא נזכר בתלמוד כדי שלא נהיה נבוכים בדבר הואיל ולא מצאנו חלוק זה בתלמוד וכל שכן דאפשר לחלק כדעת הר"ן ולומר דשאני אסור שבת הואיל ואפילו מוחק על מנת לכתוב חייב וכדחלק הר"ן וכן נמי אפילו אם רשם רשומות חייב משום כותב לדעת הרב ואף על גב דלאו כתיבה היא ואפשר דחק תוכות לא גרע מרשום אבל כל היכא דבעינן כתיבה משום דכתיבה כתיב בקרא כגון ס"ת תפילין ומזוזות וגיטין ליכא למימר הכי כלל העולה מדברי אלה כפי דעתו של הרמב"ם דלעניות דעתי נראה שגם הרמב"ם בכלל המחמירין במ"ם פתוחה שנדבקה בפתיחתה ונסתמה שגם הוא סובר שגורד את כולה ואם כן עלה בידינו שההלכה היא שגורד את כולה הואיל וכל הפוסקים אשר ראינו מסכימי' בזה חלק מהרשב"א והסמ"ק ולפי פי' השני אשר פי' דברי הסמ"ק גם הוא מסכים בזה שגורד את כולה אם נדבקה כל זמן שלא הפסיק ידו ממנה וכדפירשתי: כח ועוד אני מוסיף לומר דאפילו אם לא הי' רוב הפוסקים מסכימים לזה לפי המנהג שנהגו דבדבוק אות לאות גורדין הדבוק ותו לא לפי מה שכתב כ"ת במ"ם פתוחה שנדבקה בפתיחתה ונסתמה יש לנו לגרוד את כולה דהא המנהג שנהגו בדבוק אות לאות נהגו כבעל הסמ"ג והנגררים אחריו אם במ"ם פתוח' שנסתמה לא נגרוד את כולה אלא הדבק לבד וכדעת הרשב"א לע"ד אם כן נעשה ח"ו כקולי דמר וכקולי דמר שהסמ"ג והנגררים אחריו שמקילים בנדבקו האותיות זו לזו מחמירין במ"ם פתוחה שנדבקה בפתיחתה ונסתמ' והרשב"א שמיקל במ"ם פתוחה שנסתמ' מחמיר באותיו' הדבוקות זו לזו דסבר דשייך בהו חק תוכות וכבר אמרו שאין לעשות כקולי דמר ודוקא כחומרי דמר וכחומרי דמר היא שאמר בפ"ק דערובין דהיכא דלא סתרי אהדדי עבדי' כתרי חומרי אבל כקולי דמר וכקולי דמר אין לעשות בשום אופן ואף אם היינו אומרים שהרמב"ם סובר דמ"ם פתוח' שנדבקה גורד הדבק ותו לא ולמד מההוא דהבונה וכדפירשתי גם כי לפי עניות דעתי נראה שאין לומר כן כדפי' מכל מקום המנהג שנהגו על הסמ"ג והנגררי' אחריו סמכו שהרי בדברי הרמב"ם לא מצאנו קולא זו ששתי אותיות שנדבקו מזו לזו גורד הדבק ותו לא ואם כן לעולם יש לחוש לההיא דאמרינן העושה כקולי דמר וכקולי דמר וכו' ועוד אני מוסיף לומר דהואיל ואנו גורדין ומפרידין שתי אותיות שנדבקו א"כ אין לנו ראי' לחלק בין שנכתבה כדין ללא נכתבה כדין וכדפירשתי ואם כן לפי מנהגנו מנ"ל לחלק ולהקל אלא אם נסמוך על דקדוקו של הרשב"א ז"ל מההיא דהבונה וכדפי' לעיל והנה לפי זה גם הר"ן ז"ל נוסף על שו"נאנו ונלחם בנו שהוא חולק על דקדוקו של הרשב"א ז"ל שדקדק מההיא דהבונה: ומעתה אפרש דעת המרדכי ז"ל כפי מה שמצאתיו במרדכי שבדפוס אחרי כתבי כל הא דלעיל ואף כי במרדכי שבכתב יד שאצלי לא מצאתיו מצורף לזה שהספר מוטעה אכתוב בו לע"ד כתב המרדכי בפרק הקומץ וז"ל ופירש רבינו צדק בתקון שלו שאם כתב ודבק בשלש אותיות בדף שאינו יכול להפרידם דהוה ליה חק תוכות: ואין נראה אלא הוה ליה כשאר טעיות ויכול לתקן וראיה דאמרינן בפרק הבונה שקליה לגגו דחי"ת ונעשו שני זייני"ן חייב ולדבריו היינו חק תוכות והיאך חשיב ליה כתב גבי שבת אלא נראה כיון שהוא מתעסק בהפרדת האותיות לאו היינו חק תוכות עכ"ל: ואני אומר דאף על גב שכתב אלא נראה שכיון שהוא מתעסק בהפרדת האותיות וכו' בכל דבוק קאמר הן באות שנדבקה לעצמה ואף על פי שנשתנית צורתה ע"י כן הן בנדבקה לחברתה והוא הדין בנפלה בה טפת דיו ונשתנית צורת' וצורת אות אחרת דהפרדת האותיות דקאמר ואי אמאי דקאמר כשר ר"ל שאם כתב ודבק בשלש מקומות בדף וקאמר ודבק סתם היינו בין לעצמה ובין לחברתה וקאמר המרדכי דבהפרדת האותיות דהיינו בין שמפריד אותיות שנדבקו לעצמן בין שמפריד אותיות שנדבקו זו לזו לאו היינו חק תוכות ותדע שכן הוא דהא לעיל הוכחנו מדברי ר"י שהביא המרדכי ז"ל דפרק שני דגיטין וכן יתר החבורים ואמרנו דאין הפרש בין נפלה טפת דיו ונשתנית צורת האות על ידי כן לב' זייני"ן שנעשו חי"ת הואיל ובין כך ובין כך אות אחרת מהאות המבוקשת יש בספר שעליה אמרו בפרק הבונה יגנז ועוד דכי היכי שיש לדקדק מפרק הבונה מההוא דחי"ת שנעשו שני זייני"ן ה"נ יש לדקדק ממאי דמוקי לה רבא ההוא דהגיה אות אחת בדל"ת שעשאו רי"ש דלא הוי חק תוכות כאות עצמה שנשתנית על ידי טפת דיו אנפלה בה אלא שנראה שהמרדכי לא הוצרך להביא ראיה משם הואיל דמחי"ת שעשאו שני זייני"ן יש לדקדק בין באות שנדבקה לעצמה בין באות שנדבקה לחברתה או שנפלה בה טפת דיו ונשתנית צורתה דלא שייך בהו חק תוכות ואין לפקפק עליו כלל וכדכתיבנא לעיל וכן נראה גם כן ממה שכתב אחר כך וז"ל ואם נדבקו ה"א וקו"ף לא ידע אם יכול להפרידו בסכין ולעיל פירשתי דהוי כחק ירכות ושרי וכן מצאתי שחזר בו ר"צ ממה שפי' לעיל דהוי חק תוכות ואומר ר"י שאם הדביק אות של שם יכול למחוק אפילו דאזהרה למוחק השם אלא דנעשו כן הא תקון היא ושרי וראיה דאמרינן במסכת סופרים דמוחק אות אחת מהשם עובר בלא תעשון ואומר רבי שמעון לכן נאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן ליי' אבל הדיו שנטפה ע"ג הכתב יכול למוחקו שכן לא היה כוונתו שם אלא לתקן הכי נמי כוונתו לתקן ושרי וקצת נראה סיוע על מה שפי' לעיל דלא מקריא חק תוכות עכ"ל: וכן אני אומר דמכאן נראה דאפילו אם נפלה טפת דיו באות או נדבקה לעצמה קאמר ואם כן לפי זה נראה דסבר המרדכי ז"ל דכל היכא שמכוין להפריד ולתקן האות לא הוי חק תוכות ואם כן במ"ם פתוחה שנסתמה יכול להפרידה וכן נמי לפי זה אין להוכיח מדעת הרמב"ם ז"ל שסבר שצריך לגרוד הכל וכדפירשתי דאפשר דהוא סובר כדעת המרדכי ז"ל דלא שייך בכהאי גוונא חק תוכות הן אם אירע הפסול בתחלת האות והן אם אירע בסופה ואין להוכיח לא כן ולא כן אלא שאני אומר דבטלה דעתו של המרדכי ז"ל הואיל וכל הפוסקים שלפנינו קמאי ובתראי סברי דשייך חק תוכות בתקון האותיות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה הסברא נוטה שגם הרמב"ם סובר כן ותמהני טובא על דברי המרדכי ז"ל שהרי מה שכתב בפרק שני דגיטין משמע דלא סובר כן שהביא דברי ר"י בלא חולק והיה לו לרמוז שם שהוא חולק עליו כט הכלל העולה מכל מה שכתבנו הוא שהואיל ורבו האוסרין יש לנו ללכת אחרי הרוב ואם היו מקילין כל שכן וק"ו שהם מחמירין וכל שכן שממה שנראה מדברי המרדכי בפרק שני דגיטין גם הוא סובר כר"י וכדפי' ולענין דבוק האותיות לעצמן ולגופן לבי אומר לי שהספר נפסל בכך ולבאר את זה אתחיל ואומר שנינו בפרק הקומץ רבה שתי פרשיות במזוזה מעכבות זו את זו אפילו כתב א' מעכבן ואמרינן בגמרא פשיטא אמר רב יהודה אמר רב לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד הא נמי פשיטא אלא לכאידך דרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מקיף אותה מארבע רוחותיה פסולה וכן נמי אמרו שם אמתניתן דידן גבי תפילין ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו ואפילו כתב אחד מעכבן ופירש רש"י ז"ל גבי מזוזה וז"ל כתב אות אחת אפילו נחסר אות אחת מהן מעכבן פשיטא דהא כתיב וכתבתם כתיבה תמה קוצו של יו"ד שמשוך כלפי מטה דהיינו כתרו פשיטא דהא כי חסר הקוץ לא הוה כתיבה תמה וגבי תפילין פי' פשיטא דהא כל קוץ וקוץ אית ביה טעמא וכל זמן שחסרו לא הוי כתיבה והתוספות ז"ל כתבו וז"ל לקוצו של יו"ד פירוש הקוץ אותו של ימין ולא נהירא דפשיטא דאין זה אות אם תהיה בלא הקוץ ההוא לכך פי' כ"ת דהיינו של שמאל כזה עכ"ל: ל ולעד"נ שדעתו של הרמב"ם ז"ל בקוצו של יו"ד דהקומץ כדעתו של רש"י ז"ל דבקוץ הימני דיו"ד ואמרינן שהרי הוא ז"ל מכשיר אם חסרו או הותירו זיונין שבאותיו' שעטנ"ז ג"ץ ואע"ג שנזכרו בגמר' כדכתב בפרק ה'דהלכו' תפילין ומזוזה ואם כן נראה דבקוצו של יו"ד השמאלי מכשיר אם חסר דהא ר"ת לא הביא ראיה לפסול בזיונין שבאותיות אלא מקוצו של יו"ד כדכתבו הגהות מיימוניות בפרק שני וז"ל וכתב ר"ת שאם לא זיין שעטנ"ז ג"ץ דפסולין דלא גרע מקוצו של יו"ד ואין סברתו לומר דרבינו תם והרמב"ם ז"ל פליגי בהא דמר סבר לאו גריעי מקוצו של יו"ד ומר סבר גריעי מקוצו של יו"ד ואף על גב דקוצו של יו"ד מעכב הני לא מעכבי אלא נראה דהוא ז"ל סובר דקוצו של יו"ד דהקומץ היינו קוצו הימני דהוי מגוף היו"ד והיינו קוצו של אות סתם דנקט הרב ולא נקט קוצו של יו"ד ומשום דסבר דבגוף האות מיירי תלמודא דשייך גם בשאר האותיות שלדעתו ז"ל אם חסר מהאות מה שאינו מגופו כגון זיונין ותגין כשר ואם כן קוצו של אות שהזכיר הרב היינו מגופו של אות דסבר דקוצו של יו"ד דקאמרינן היינו קוצו הימני דהוי מגוף האות ומזה הקוץ הימני גרועים הם הזיונין שבשעטנ"ז ג"ץ שאינם בגוף האות שאין לפסול אלא בחסר ויתר בגוף האות שאין כאן אות שנתנה למשה שכיוצא בזה הדבר תלוי בתינוק כדי לפוסלו כאשר אפרש בעזרת האל אבל מה שהוא חוץ מגוף האות אף אם נזכר בגמרא למצוה נזכר ולא לעכוב ואם כן אף על גב שאם חסר קוצו של יו"ד פסול אם חסרו הזיונין שהם חוץ מגוף האות לא פסלו: