רד"ך כה

ונראה שדעת הרשב"א ז"ל נמי דדין נקב ודין דבק אות לאות שוה לענין הקף גויל כנראה בתשובותיו הארוכה אשר השיב לשואלו אם הקף גויל פסול בספר תורה ואף על גב דלכאורה משמע דסמ"ק פליג על סברותיו של הרשב"א שכתב באותה תשובה ולא אאריך בזה דשויני הא שמעתתא כגדי מסנקן: ואפשר היה ג"כ לומר שהסמ"ק ז"ל למד דין זה מתלמוד דידן על דרך אחרת וזה שמדברי רב יהודה יש ללמוד דבנדבקו האותיות זו לזו שייך פסול חק תוכות וכדפירשתי ומההוא דפרק הבונה שהזכרתי יש ללמוד שאם הפסיק ידו מלכתוב האות ונפל דיו והדביקה אין כאן חק תוכות וכמו שדקדק משם הרשב"א ז"ל ומאי דסבר ליטול הדיו ההכרח הכי או לומר כן הואיל והאות פסולה וכדפירשתי אלא שאין אנו צריכין לזה דהא הרבז"ל הביא ראיה מהירושלמי וכתב כדאמרינן בירושלמי וצריכין אנו לומר שהביא ראיה מהירושלמי משום שבירושלמי מבואר הדבר שיטול הדיו וכדפירשתי והיינו משום דסבר הסמ"ק ז"ל דכל שאינו מוקף גויל הן על ידי דבק הן על ידי נקב שוין שמתוך כך נאמר שבירושלמי מבואר הדבר שיטול הדיו ומשום הכי הביא ראיה מהירושלמי וא"כ הואיל וכן הוא מה לנו להכנס בזה ונאמר שהסמ"ק ז"ל סובר שיש ללמוד מההוא דשבת ונכנס במחלוקות של הרשב"א והר"ן ז"ל כז מכל הא דלעיל למדנו דלריב"ש ז"ל וכן לבעל התרומות וכן לבעל הסמ"ג ז"ל וכן להרשב"א ז"ל וכן למרדכי ז"ל וכן לריב"ה ז"ל וכן לבעל הגהות מיימוניות ז"ל מ"ם פתוחה שנדבק' ונסתמה גורד את כולה וחוזר וכותבה וה"ה או כ"ש כל אות שנדבקה לעצמה שאינה דומה לאות אחרת שבוודאי נשתנית צורתה ואין בה צורת אות כאשר אפרש בעזרת האל שגורד את כולה וחוזר וכותבה ולהרשב"א אם נדבקה קודם שנגמרה גורד את כולה ואחר שנגמרה אף אם לא הפסיק ידו ממנה גורד את הדבק ותו לא ואם כן מ"ם פתוחה שנדבקה אפילו בעת כתיבתה ונסתמה אם הסופר גמר אותה ברגל השמאלי גורד את הדבק ותו לא דהא קודם שנדבקה נגמרה צורת האות המבוקשת שהיא מ"ם פתוחה וכן לסמ"ק לפירושי הראשון אשר פירשתי דבריו אבל לפירושי השני נראה דסבר שאף אם נגמרה אלא שלא הפסיק ידו ממנה גורד את כולה הואיל ועדיין לא נכתבה כתקנה ואם כן מ"ם פתוחה שנדבקה בעת כתיבתה ונסתמה גורד את כולה אפילו לסמ"ק לפירושי השני: ומעתה אומר דאנן בתר רוב מנין אית לן למיזל ואפילו אם היו מקילין קל וחומר שהם מחמירין וכדכתב הרשב"א ז"ל בתשובה ואם כן הלכתא היא מ"ם פתוחה שנסתמה גורד את כולה ולעניות דעתי נראה שמדברי הרמב"ם ז"ל גם כן יש להוכיח ולומר שהוא סובר דמ"ם פתוחה שנדבקה ואפילו בסופה גורד את כולה ודלא כדעת הרשב"א והסמ"ק ז"ל ונוכיח זה לפי עניות דעתי בדרך זו ונאמר דבין להרשב"א ובין לבעל הסמ"ק דמחלקים בין נגמרה כדין בין לפי פירושי הראשון כדברי בעל הסמ"ק בין לפי פירושי השני ולמר כדאית ליה ולמר כדאית ליה היינו משום דסברי דרב יהודה דקאמר כל אות שאין גויל מקיף אותה פסולה אינה אות קאמר ומשו' הכי סברי דהואיל ואות שנדבקה לחברתה אינה אות והוי חק תוכות ואם גרד הדבק ויש לנו להביא ראיה או מתלמיד דידן או מתלמוד ירושלמי שיש הפרש בין היכא שנדבקו האותיות קודם שנגמרו כדין להיכא שנדבקו אחרי שנגמרו כדין הכי נמי אית לן למימר לאות שנדבקה לעצמה ואפילו אם נשתנית צורתה על ידי כן דהא והא אינה אות: אבל להרמב"ם ז"ל אין לומר שאף אם נאמר שגם הוא סובר שבדבוק אות לאות הוי חק תוכות וכתב פסול סתם כדברי רב יהודה אם איתא שהוא סובר שיש הפרש בין נכתבו האותיות כדין ללא נכתבו כדין ולמד דין זה מהירושלמי על דרך שלמדו הרשב"א וסבר דהכי הלכתא היה לו לפרש דבריו ולהביא ההוא דירושלמי ולחלק בין נכתבה כדין ללא נכתבה כדין וכן לפרש דבנדבקו ברגליהן אין הדבוק פוסלה אם הוא מפרש את הירושלמי כהרשב"א ואם הוא מפרש הירושלמי כבעל הסמ"ק דמלמטה כשר דקאמר הירושלמי בגרידה קאמר וכל זמן שלא גרד פסול ומשום הכי כתב סתם פסול ולא חלק אפילו הכי הוה ליה לרב לפרש ולומר שכל זמן שלא נגמרה עד שנפסלה הוי חק תוכות ואם כבר נכתבה כדין ואחר כך נפסלה לא הוי חק תוכות הואיל והדין הזה הוזכר בירושלמי דקאמר מלמעלה פסול מלמטה כשר ודעת הרב כדעת הסמ"ק דפוסל וכשר בגרידת הדבק קאמר וכן הלכה דמלמעלה פסול אפילו אם גרד הדבוק הואיל ונכתבה שלא כדין ומלמטה כשר על ידי גרידת הדבק הואיל ונכתבה כדין דאין לומר שהרב ז"ל באר דבריו שיש הפרש בנכתבו כדין ללא נכתבו כדין שהוא סובר כדעת הסמ"ק ועל דרך הפי' השני שפי' דבריו דסובר דאינו מקיף גויל דקאמר רב יהודה דפסולה הן על ידי נקב והן על ידי דבק קאמר דאם אינו מקיף גויל בעת עשייתו וגרד אחר כך מהאות להקיפו גויל הוי חק תוכות אבל אם כבר נגמרה האות לא הוי חק תוכות וזהו שכתב בהלכות תפילין נקב האות אחר שנכתבה וכו' עד נקב בירך של אות עד שנפסקה אם נשתייר ממנה מלא אות קטנה כשר והוא שלא תדמה לאות אחרת ואם לא נשתייר מלא אות קטנה פסולה ופירש הרב בנקב שאם כבר נכתבה האות כדין יש לה דין אחר מאותה שלא נכתבה כדין אלא מתחלת עשייתה היה שם נקב ולא היה גויל מקיפה והיינו לומר שאם היא נקב בתחלת עשייתה ולא היה גויל מקיפה מאז אם גרד הדבק להקיפה גויל הוי חק תוכות כשאר הפסולים שאם גרד הפסול הוי חק תוכות ואם נכתבה כדין בהקף גויל ואח"כ נקבה ולא היה גויל מקיפה אין לה דין זה וה"ה נמי באין גויל מקיפה על ידי הדבק שהרב סובר שדין אחד לנקב ולדבוק וכדפי' דהא ליתא שהרי הוא ז"ל כתב סתם שאם נקב בירכה ונשתייר בה מלא אות קטנה כשר ולא פירש לומר דבנשתייר כתקנה קאמר דהיינו שגרד הירך והקיפה גויל ונשתייר בה מלא אות קטנה אלמא שהרב מכשיר אפילו אין גויל מקיף האות מצד הנקב דהא בנקב קא מכשיר אפילו בלא גרידה להקיפה גויל ואם כן נראה שהרב סובר דמאי דקאמר רב יהודה כל אות שאין גויל מקיף וכו' ע"י דבוק קאמר דאין לומר דלעולם הרב סובר כן חלוקי הסמ"ק שכל זמן שלא הפסיק ידו ממנה פסולה אם אינה מוקפת גויל הן ע"י דבוק הן ע"י נקב אלא שבהפסיק ידו ממנה פליג עליה שהסמ"ק סובר שצריך ליטול הדיו ולהקיפו ואף אם ראוי לכך לא סגי בהכי דלהיותו מוקף בעינן והרב סובר דבהפסיק ידו ממנ' אף אם לא הקיפו גויל אלא שראוי לכך שפיר דמי דבהפסיק את ידו מהאות סבר כדעת הרשב"א דראוי בעינן כדרבי זירא דהא ליתא שהרי הרב הכשיר בלא נשתייר בה אלא כמלא אות קטנה והתנה ואמר והוא שלא תדמה לאות אחרת ממשמע דאפילו אם בגרידה כל שהוא תדמה לאות אחרת אם אינה דומה עתה כשר ואם כן אפילו באינו ראוי בגרידה הכשיר הרב ועוד אני אומר שאי אפשר לומר כן לדעת הרב לע"ד שהואיל ואתה אומר שהרב סובר שכל אות שאין גויל מקיף אותה פסולה ואפילו אם כבר נגמרה כדין אלא שעדיין לא הפסיק ידו ממנה ואירע פסול מנינן הקף גויל א"כ איך אפשר לומר שאם הפסיק ידו ממנה ואירע בה הפסול ההוא דכשר בלא תקון דמה לי אם הפסיק ידו ממנה הואיל והפסול נמצא בה דבשלמא לענין חק תוכות יש לחלק בין נכתבה כדין ללא נכתבה כדין ובין הפסיק ידו ממנה ללא הפסיק ידו ממנה אבל לחלק ולומר דבעת עשייתה אם אין גויל מקיפה פסולה ולאחר עשייתה אם נולד בה הפסול ההוא כשרה בלא תקון אי אפשר לומר כן הואיל והפסול נמצא בה אלא וודאי נראה שהרב סובר דמאי דקאמר רב יהודה כל אות שאין גויל מקיף אותה פסולה על ידי דבוק קאמר וכן פי' דבריו בהלכות תפילין וכתב וצריך ליזהר בכתיבתו כדי שלא תדבק אות לאות שכל אות וכו' וכן נמי כתב בהלכות ספר תורה פ"ז ואם שנה בתקון זה וכו' עד הואיל ולא הדביקו אות באות וכו' הרי זה ספר כשר ולא קאמר הואיל וכתב בהקף גויל אלא פי' הדבוק לבד אלמא שהדבוק לבד הוא שפוסל: ולרווחא דמלתא אומר שאל יקשה למעיין מה שכתב הרב נקב העור אחר שנכתב דמשמע שיש הפרש בין קודם שנכתב לאחר שנכתב לענין הנקב שהרב כתב כן משום שהוא סובר שלכתחלה אין לכתוב על גבה עור נקוב דהכי משמע לשון הגמרא דפרק הקומץ דנקט נקב תוכו של ה"א וכו' ומה שלא כתב הרב כתב ע"ג עור נקב וכו' היינו משום דאין הפרש בין כתב על גבי עור נקוב לנכתב ע"ג עור שאינו נקוב ונקב אחר כך שלכלם דין אחד דמה לי האי ומה לי האי ותפש הרב לשון התלמוד דנקט האי לישנא דנקב וכו' ולא נקט כתב וכו' והיינו משום דהואיל ולכתחלה אין לכתוב על גבי עור נקוב ודין מה שכתב על גבי עור נקוב נבינהו מדין נקב אחר שנכתב שזה וזה שוין כדפי' נקט בלישניה נקב וכו' ולא רצה לדבר כעובר על דברי חכמים הואיל ובין כך ובין כך נדע הדין ואם יתעקש המתעקש לומר דאף על פי כן הוה ליה למנקט כתב על גבי עור נקוב וכו' דהוי רבותא קצת נשיב לו ונאמר שתשובתו בצדו שאפילו לדבריו נקט נקוב העור וכו' דהוי רבותא בנקב בירכו אחר שנכתבה ולא נשתייר בה מלא אות קטנה דפסול: ולעולם אמינא שדעת הרב היא דדוקא היכא שהאות אינה מוקפת גויל על ידי דבוק הוא דפסול אבל על ידי נקב לא והכי מסתבר דבדבוק אות לאות מתערבות האותיות ואינם נכרת הטיב אבל לא בנקב ואם כן אם איתא שסברת הרב היא שיש חלוק בין נכתבה כדין ללא נכתבה כדין דבלא נכתבה כדין הוי חק תוכות ובנכתבה כדין לא הוי חק תוכות לא למדו אלא מהירושלמי ואם כן היה לו לרב להביא לשון הירושלמי ולחלק וכדפי' דבשלמא מה שלא הזכיר הרב דבנפלה טפת דיו ופסלה את האות דהוי חק תוכות ואף על גב דהיכא שנפל הדיו כשהתחיל לכתוב את האות הוי חק תוכות לכולי עלמא היינו משום שהרגיל בדברי הרב ימצא לע"ד שאין דרכו של הרב להזכיר דקדוקים כאלה אלא מביא לשון התלמוד או מתלמוד דידן או מתלמוד ירושלמי בכל מה שהוא סובר שכן היא ההלכה כפי מה שנראה לו לפי' הלשון ההוא שממנו למד הרב את הדין ההוא וכן היכא שקשה לו בלשון אחד מהתלמוד ודעת הרב היא ליישבו באופן ובדרך שידוקדק ממנו דין חדש מביא הרב את הדין ההוא בפסקיו וכן כל כיוצא בדרך זה אבל כל דין שיוכל אדם לדקדק מהתלמוד שלא ע"ד זו כגון האי דנפלה טפת דיו שאנו מדקדקים מההוא דפ"ב דגיטין אין דרך הרב להביאו בפסקיו וכן כל כיוצא בזה ודרך זו תפש הרב בכל דבריו שכמה דינין יולדו מיום ליום ולא אפשר לו לרב לכלול כל הדברים אשר יולדו אלא תפש דרך התלמוד כדפי' והמדקדק מדברי התלמוד יוכל לדקדק גם מדברי הרב ולכך קרא הרב את ספרו משנה תורה וכן כתב בעל ספר מגדול עוז בפרשו את דבריו בכמה מקומות אלא הני דאמרן דאם איתא שהרב סובר כהרשב"א או כסמ"ק בוודאי מתלמוד ירושלמי למד כל זה דסבר דתלמוד דידן ותלמוד ירושלמי שוים בזה והכי הלכתא וסבר דמאי דקאמר הירושלמי מלמעלה פסול ומלמטה כשר או כפי' או כפי' הרשב"א או כפי' הסמ"ק הוה לו לרב להביא לשון הירושלמי ולחלק הואיל והחלוק הזה כתוב בירושלמי בהדיא וכדפי' אלא ודאי נראה שהרב סובר שתלמוד דידן ותלמוד ירושלמי פליגי ומ"ה השמיטה הרב ההוא דירושלמי מפסקיו דסבר דלית הלכתא כההוא דירושלמי הואיל ותלמוד דידן פליג עלה ואם כן הן אם נאמר שהרב סובר שבדבוק אות לאות לא הוי חק תוכות ומפרש ההוא דירושלמי כבעל התרומות ובעל הסמ"ג והנגררים אחריהם והן אם נאמר שהוא סובר שבדבוק אות לאות הוי חק תוכות בין כך ובין כך צריכין אנו לומר שהרב סובר דתלמוד דידן פליג אתלמוד ירושלמי דסבר רב יהודה דקאמר כל אות שאין גויל מקיף אותה מד' רוחותיה פסולה בכל ענין קאמר הן אם האות קטנה והן אם האות גדולה כל כך עד שבהחסר המקום הנדבק עדיין נשאר בה צורת אות ואם הרב סובר שבדבוק אות לאות הוי חק תוכות סובר שתקון א' בנדבקה בראש' ובנדבקה בסופה דהא רב יהוד' קאמר שהאו' פסולה בין בנדבקה בראשה בין בנדבקה בסופה ומקרא א' לכולן דכפסולו של זה כן