רד"ך כד

לפרש דבריו ועוד שהרי כתב למטה מזה וז"ל וצריך ליזהר שיהיו מוקפת גויל ולא חלק אלא שרצה לומ' דאפי' בנפל הדיו יכול ליטלו היכא שכבר נכתב כתקנ' וה"ה או כ"ש בנדבקו האותיות ולעולם בנדבקו האותיות נמי צריך לגרוד הדיו והרב סמך בראש דבריו שהתחיל כזה וכזה דסיפא בתר רישא גרירא: ועוד אני אומר דלעד"נ דלפי האמ' לשון זה שכתב הרב ונפל הדיו עלי' יטלנו אתרוויהו קאי דהא לא קאמר ונפל הדיו בחלל האות אלא ונפל הדיו עליה סתם ונקט לשון השייך בדיו שנפל בחלל האות ובאותיות שאינן מוקפות גויל דדבוק אות לאות נמי ע"י רבוי הדיו שיפול ולד' וכדקאמר בראש דבריו או כמו כן לא היתה מוקפת גויל ואחר כך נטל הדיו ולא קאמר נטל הדבק והיינו משו' שזה וזה על ידי נפילת הדיו הוא שנפסל והיינו מה שלמד הרב מהירושלמי וקאמר כדאמרינן בירושלמי דבירושלמי באות שאינה מוקפת גויל אמרו אלא שבעל הסמ"ק מדמה גם שאר הפסולים כגון טפת דיו שנפלה בחלל האות וכיוצא בו לפסול אות שאינה מוקפת גויל דסבר כדעת הרשב"א דמאי דקאמר רב יהודה כל אות שאין גויל מקיף אותה מד' רוחיתיה פסולה דאינה אות קאמר מדנקט לשון פסולה דמשמע שהאות פסולה וכאלו אינה ואם כן דין אחד לה ולשאר פסולים שנולדו באות דהא והא האות כאלו אינה וחולק עליו לענין נדבקו האותיות ברגליהן אחרי שנגמרו דסבר דלעולם גורד את הדיו שהרי לא חלק כלל וכן כתב למטה מזה וצריך שיהיו מוקפות גויל ולא חלק וכדפי' ונראה שדעתו של בעל הסמ"ק היא דמאי דקאמר הירושלמי מלמעלה פסול כל שלא נדבקה בסופה למעלה קרי לה וסובר דכל שאינו למטה גורד את כולה ואף אם נאמר שגם הוא סובר דמאי דקאמר הירושלמי למעלה בצד שלמעלה קאמר נראה שהוא סובר שהירושלמי פשוטא ליה דלמעל' הוי חק תוכו' וגורד את כולה אבל באמצע האות מסופה אי הוי חק תוכות או לא שהוא סובר דכ"ף פשוטה שנדבקה לרגל הצד"י ודאי אמצע הרגל הוא כשמגיע עד רגל הצד"י נ"ל סברא לומר שהירושלמי מסופק אי הוי אמצע או לא שכיוצא בזה הספק תנוק דלא חכים ולא טפש יוכיח ומשום הכי סבר דאין הירושלמי מסופק בזה ועינינו הרואות דכשמגיע רגל הכ"ף עד רגל הצד"י ודאי אמצע הוא דהוי כרגל דל"ת או רי"ש אלא שמסופק הירושלמי בוודאי אמצע מה דינו ועל דרך שסוברים שאר הפוסקים כגון בעל התרומות והסמ"ג והנגררים אחריהם דבוודאי אמצע מסופק הירושלמי אלא שלדעתם מסופק הירושלמי אם הדבק פוסל באמצע או לא ולדעת בעל הסמ"ק ז"ל וודאי פוסל אלא שמספק בו אם די בגרידת הדיו או הוי חק תוכות וצריך לגרוד את הכל כנדבקה בראשה וסבר בעל הסמ"ק דהואיל והירושלמי מסופק אזלינן לחומרא ואם נדבקה באמצעה גורד את כולה בנדבקה בראשה דספקא דאורייתא לחומרא ומה שבעל הסמ"ק סובר שלמטה גורד הדבק ואפילו אם נגמרו האותיו' ונדבקו ברגליהן ובירשלמי קאמר מלמט' כשר וראה שסברתו היא דכשר בגרידת הדבוק קאמר ולאפוקי מלמעלה דקאמר דפסול אפילו בגרידת הדבק אלא גורד את כולה משום הכי קאמר מלמטה כשר בגרידת הדבק ודמיא קצת לההיא דאמרינן בפרק הקומץ ס"ת שיש בו ארבע טעיות יגנז: ואמרינן התם הני מילי חסרות אבל יתרות לית לן בה ופירש"י אלא יגרוד היתרות ומתקנן: וזה למדו הסמ"ק מתלמוד דידן דקאמר רב יהודה כל אות שאין גויל מקיף אותה פסולה ולית ליה סברת הרש"בא דסבר דדווקא באין בה אלא צורת אות ולא יותר קמיירי רבי יהודה וכדפי' אלא סבר דבין באות קטנה ובין באות גדולה שאין גויל מקיף אותה קאמר דפסולה דאף אם גדולה היא סוף סוף אין גויל מקיף אותה ומ"ה נדחק לפרש דמאי וקאמר בירושלמי מלמטה כשר בגרידה קאמר אבל אם לא גרד פסול וכדרב יהודה דאמר כל אות שאין וכו' וא"ת דאכתי מה תקן בעל הסמ"ק במה שפי' דמאי דקאמ' תלמוד ירושלמי מלמטה כשר בגרידה קאמר דסוף סוף לא אתו כתלמוד דידן דהא תלמוד דידן כל אות שאין גויל מקיף אותה פסולה קאמר וכדפירשתי שדעת הסמ"ק ז"ל אינה אות קאמר ושייך בה דין חק תוכות יש לומר שבעל הסמ"ק ז"ל סובר דהואיל וחזי' בירו' דקאמר מלמטה כשר יש לומר דמאי דנקט רב יהודה במלתיה לישנא דפסולה דמשמע דאינה אות קאמר וכדפירשתי משום דנדבקה בראשה נקט לה והיינו משום דהואיל ואפילו בנדבקה בסופה סבר רב יהודה שהספר פסול וצריך תקון אלא שאין כאן חק תוכות ובנדבקה בראשה חק תוכות נמי יש בה נקט לישנא דפסולה משום נדבקה בראשה שהאות אינה אות ושייך בה חק תוכות הואיל ובין כך ובין כך הספר פסול אבל אי משום נדבקה בסופה לבד לא הוה נקיט רב יהודה במלתיה לישנא דפסולה אלא הוה נקט לישנא אחרינא דהוה משמע מינה דאע"ג שהספר פסול אין בה חק תוכו' וכשר בגרידה וזהו שכתם הסמ"ק ז"ל וזה לשונו או כמו כן אם לא היתה מוקפת גויל בתחלת עשייתה דאמרינן דפסולה דמשמע דפסולה דקאמר רב יהודה בתחלת עשייתה קאמר: כו ודרך אגב אומר שעל דרך זו יש ליישב מה שמקשים העולם בסמ"ק בהלכות פסח בלא תעשה בסימן ע"ו שכתב שם וזה לשונו ואף על פי שפירש שם דברי רבי שמעון דדווקא לאו אין בו וכו' ומקשים העולם מאי ואף על פי דקאמר דמשמע דאיכא לסיועי מינה כדברי הרמב"ם אשר הזכיר קודם והקשה עליו ואינו כן ועל פי הדרך הזו אפשר ליישבו לעניות דעתי ולא אאריך בזה כי אין כאן מקומו עיין שם: ואפשר הי' לפרש ולומר שהסמ"ק ז"ל סובר שכל שנדבקה בעת עשייתה כל זמן שלא הפסיק ידו מלכותבה שגורד את כולה והיינו קודם שנגמרה שכתב הסמ"ק שכל זמן שלא הפסיק ידו ממנה לא מקריא נגמרת אבל אם כבר הפסיק ידו ממנה ואחר כך רוצה ליפותה ונפל הדיו והדביקה גורד הדבק וזהו נכתבה כתקנה ונפל הדיו שכתב הסמ"ק ז"ל דהיינו שכתבה כתקנה והפסיק ידו מלכותבה ואחר כך רצה ליפותה עוד ונפל הדיו ומה שאמר אם נדבקה בתחלת עשייתה תחלת עשייתה קורא כל זמן שהיה עוסק בה עד שנגמרה והפסיק ידו ממנה לאפוקי בשכבר הפסיק ידו ממנה ורצה ליפותה ונפל הדיו מקולמוסו והדביקה שזה נקרא סוף עשייתה ודיקא קצת לישנא דנקט תחלת עשייתה ולא נקט כשהתחיל לעשותה דמשמע קצת בתחלת עשייתה של כל האות מראשה עד סופה ואם כן יש לכל האות מראשה ועד סופה תחלת עשייה וסוף עשייה והיינו כדפי' ולשון ר"י בעל הטור נמי דייק קצת הכי שכשהביא דעתו של הסמ"ק כתב או שלא היתה מוקפת גויל מתחלה משמע קצת שבתחלה כשכתב האות מראשה ועד סופה קאמר שנדבקה או בראשה או בסופה שלא כתב או שלא היתה מוקפת גויל מתחלתה ולתלות הדבר באות דאז הוה משמע שהדבר תלוי בתחלת האות וסופה אבל השתא שכתב או שלא היתה מוקפת גויל מתחלתה משמע קצת שאין הדבר תלוי בתחלת האות וסופה אלא בעת הכתיבה הדבר תלוי שאם נדבקה אפילו בסופה קודם שהפסיק ידו ממנה דבוקה מתחלה היא דהיינו בעת כתיבתה ולאפוקי לאחר שנכתבה כבר והפסיק ידו ממנה ונפל בה הדיו והדביקה דהשתא נקראת מוקפת גויל מתחלה דהיינו בעת כתיבה אלא שאחר כך נדבקה וקל להבין ולפ"ז אתי שפיר טפי ההוא דרב יהודה דקאמר כל אות שאין גויל מקיף אותה פסולה דמשמע לדעת הסמ"ק בין באות קטנה בין באות גדולה אם אין גויל מקיף אות' מד' רוחותיה פסולה ואינה אות ואם בא לגרוד הדבק הוי חק תוכות דרב יהודה בעת עשייתה קאמר דהיינו כל זמן שלא הפסיק ידו ממנה אבל היכא שכבר נכתבה כתקנה לא קאמר אלא דאכתי אין הירושלמי מתיישב דהא בירושלמי קאמר מלמעלה פסול ומלמטה כשר ולשון למעלה ולמטה לא משמע הכי ואם כן מנא ליה לסמ"ק לפרש דברי רב יהודה מבעת עשייתה קאמר ולא נאמר דבכל ענין קאמר דסתם קאמר הואיל וסוף סוף לא נוכל להסכים הירושלמי עם תלמוד דידן ועוד שהסמ"ק ז"ל מביא לדבריו ראיה מהירושלמי וכתב כדאמרינן בירושלמי: ואפשר לפרש ולומר דלעולם דעת הסמ"ק ז"ל כדפירשתי וסבר דתלמוד דידן ותלמוד ירושלמי פליגי בנדבקו מלמטה דתלמוד דידן האות פסולה אם נדבקה מלמטה בעת עשייתה והוי חק תוכות אם גרד הדבוק כדמשמע מדברי רב יהודה ולתלמוד ירושלמי אין הדבק הזה פסול: ומה שכתב בעל הסמ"ק זכרו לברכה שאם נכתבה כתקנה ונפל הדיו יטלנו היינו כדפירשתי דלאחר שכתבה כבר כתקנה והפסיק ידו ממנה קאמר ולמד זה מתלמוד דידן ממאי דאמרינן בפרק הקומץ אמר אשיאן בר נדב' נקב תוכו של ה"א כשר ירכו פסול ואמרינן התם אמר רב יעקב לדידי מפרשא לי מיניה דרב יהודה ירכו אם נשתייר כשיעור אות קטנה כשר ואם לאו פסול וסבר בעל הסמ"ק ז"ל שמכאן אתה למד שאם כבר נכתבה האות כתקנה ואחר כך אירע דבר שמצד הדבר ההוא אין גויל מקיפה מארבע רוחותיה כגון נקב או דבוק אין זה בכלל פסולה דקאמר רב יהודה דלדעת בעל הסמ"ק ז"ל מאי דקאמר רב יהודה כל אות שאין גויל מקיף אותה פסולה הן על ידי דבוק הן על ידי נקב קאמר שדינה שוה דרב יהודה אין גויל מקיף אותה סתם קאמר ולא קאמר כל אות שנדבקה והיינו משום שדין אחד לכל הסבות המונעות אותה מלהיותם מוקפת גויל ולא כמו שנראה מדעת קצת מפרשים: דרב יהודה בנדבקה דוקא קאמר ואין דין הנקב דומה לדין הדבוק דהסמ"ק ז"ל סבר שדין אחד להם וזהו שדקדק וכתב כלשון אשר הזכרנו או כמו כן אם לא היתה מוקפת גויל וכו' ולא פי' לומר אם נדבקה וכן למטה מזה כתב וצריך ליזהר שיהיו מוקפת גויל ולא קאמר שלא ידבקו משמע דבין מדבק בין מנקב קאמר דבין כך ובין כך אינה מוקפת גויל וכן כתב שם ואם נקב בחלל האות כשר דנראה דהכי קאמר אף שאמרתי לך שצריכים להיות מוקפת גויל ואם כן יעלה בדעתך שאם נקב בחללה דפסול הואיל ואינה מוקפת גויל על ידי כן דנקב בחלל האות דקאמר סתם משמע אפילו אם נקב כל חללה קאמר והכי קאמר אם נקב בחללה אפילו כולה כשר דמוקפת גויל דבעינן לאו בחלל האות בעינן ואף על גב דמהכא משמע שאם נקב דוקא כשר ואם נדבק פסול לאו משום דלא דמו נקב ודבוק כדין הקף גויל כתב הסמ"ק ז"ל כן אלא משום דבנדבקה נשתנית צורת האות וכמו שאפרש בעזרת האל אבל מטעם הקף גויל לא היה פסול הדבוק כמו שאינו פסול הנקב: ומה שכתב הרב שיטול הדיו דמשמע אפילו כשכתבה כבר כתקנה ואירע דבר שמצד הדבר ההוא אין גויל מקיפ' שצריכ' תקון זה למדו מהירושלמי דאמרינן התם ר' זעירא בשם רב נקב נקב בירכו של ה"א אם גרדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול ר' זעירא בשם רב חסדא היה מכלה את הגבול אם גרדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול וסבר הסמ"ק דבגרדו והקיפו גויל הוא שמכשיר הירושלמי דאי אפילו בלא גרדו קא מכשיר ואם גורדו דקאמר ראוי לגורדו קאמר וכדעת הרשב"א ז"ל למה לי ראוי לגורדו דליה לא סבירא ליה סברת הרש"בא ז"ל דראוי בעינן כדרבי זירא דסבר שבכל מקום שיש לנו לומר כן תלמודא קא מפרשא לה ומשום הכי סבר דמאי דקאמר אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר בגרדו קאמר דכשר אבל לא גרדו פסול ומזה למד הרב שצריך ליטול הדיו להקיפו גויל וסבר דמאי דקאמר רב יהודה כתלמוד דידן ירכו אם נשתייר שם מלא אות קטנה כשר בנשתייר בו כתקנו קאמר דהיינו שיהא מוקף גויל שיגרוד ממנו ואפילו הכי ישאר ירך כמלא אות קטנה: ונראה שלסברא זו דסבר הסמ"ק ז"ל דמאי דקאמר רב יהודה כל אות שאין גויל מקיף אותה וכו' הן ע"י דבק הן ע"י נקב קאמר כמשמעו סתם דבריו כדפירשתי בלא הירושלמי נמי הסברא נותנת שצריך ליטול הדיו המדביקה דאף על גב דפסולה דקאמר רב יהודה אינה אות קאמר וצריכין אנו לפרשו דבעת עשייתה קאמר כדפירשתי מכל מקו' הני דסבר רב יהודה שבעת עשייתה אם לא נכתב' כתקנה אינה אות והוי חק תוכות והיכא שכבר נעשית אות לא הוי חק תוכות הואיל ונגמרה כדין אבל להסיר הפסול שאירע אחרי שנגמרה בעי הואיל ואם אירע הפסול ההוא בעת הכתיבה אינה אות דמה לי אם נכתבה כדין הואיל והפסול נמצא בה ומה שהביא הסמ"ק ראיה מהירושלמי וכתב כדאמר בירושלמי היינו משו' שבירושלמי מפורש הדבר דקאמ' בהדיא אם גורדו ונשתייר שם אות קטנה כשר דמשמע שצריך להקיפו גויל ועל דרך שפורשתי: