רד"ך כג

שלא נעשית אות אם לגרוד הדבק הרי זה חק תוכו': ואע"ג שהיכא שהתחיל לכתוב הצד השני נמי עדיין לא נעשית אות ואפי' הכי סבר הרב שאין גורדי' הראש ואין לחלק ולומר דמטעם שגורד גם מהצד השני לא הוי חק תוכות דסוף סוף על ידי גרידה נשאר הצד הראשון וכדפירשתי לעיל בדברי הרא"ש ז"ל מכל מקום הכא אינו גורד הצד הראשון הואיל ונכתב כדין וכדפירשתי דדווקא היכא שכבר נעשית האות או אם לא הפסיק ידו ממנה עד שנפסלה כגון שנדבקה לחברתה ואף אם נשתנית צורתה אין כאן חק תוכות וכדפירשתי אבל היכא שלא נעשית צורת האות בעינן שיתחיל לכתוב הצד השני כדפירשתי ואז יקרא הצד הראשון מסויים וזהו שכתב הרב בקוצר בתשובה הזאת הארוכה לפי שעד שלא נעשית אות נפסל' צורתה והלכך אם בא לגרוד הרי זה חק תוכות פירוש דאף על פי שנכתב הצד שלמעלה כדין כל זמן שלא התחיל לכתוב הצד השני אם נפל בה פסול כגון שנפל דיו והדבוק' לחברתה אם בא לגרוד הטפה הרי זה חק תוכות דדווקא היכא שנעשית אות כבר הוא דאמרינן שאף אם לא הפסיק ידו מלכותבה ונדבקה דלא הוי חק תוכות: אבל כל זמן שלא נעשית אות אף על פי שנכתב הצד האחד ממנה כגון הצד שלמעלה לבדו הוי חק תוכות אלא אם כן התחיל לכתוב הצד השני כדפי' הרב את דבריו בתשובה הזאת הקצרה אם נדבקה באמצעה דהיינו שהתחיל לכתוב הצד האחד אות וצד שנדבק דווקא צריך גרידה ולא הצד הראשון ואף על פי שעדיין לא נעשית אות והיינו טעמא כדפירשתי: וכן נמי כתב למטה גבי כ"ף שבארצך שנדבק לצד"י שהירושלמי מסופק וזה לשונו ולפיכך צריך לגרוד הרגל והיינו לומר שאם אינו כנגמר צריך לגרוד הרגל אבל אינו צריך לגרוד הגג כמו שפירש הרב בתחלת דבריו ואמר ואם נדבקה באמצעה אותו צד שנדבק צריך גרידה: וגבי כ"ף שאנו מסופקים אזלינן ביה לחומרא לומר דהוי אמצע הכ"ף ולא סופה דספיקא דאורייתא לחומרא ולפיכך צריך לגרוד הרגל וכדפירשתי והרב כתב בקוצר בתשובה הזאת הארוכה לענין זה כי לא היה מן המצטרך עליו לפרש פרטי הדינים האלו כי לא נשאל על זה וכדפירשתי לעיל אלא שהרב רצה לכתוב דברי' אלה בקוצר כדי ליישב דבריו וכדפירשתי: והרב ז"ל למד כל זה מהירושלמי לפי שראה שהירושלמי קאמר למעלה פסול דמשמע שלמעלה לעולם פסול לפי שלא נעשית צורת אות ואדרבה נראה שיש לדקדק מדבריו שאם נדבק בצד השני אף שלא נעשית צור' האות שאינו גורד הצד שלמעל' דדווקא בנדבק מלמעל' הוא דקאמר דנראה מזה שאינו דומה תקונו של נדבק באמצע לתקונו של נדבק למעלה ומשום הכי כתב מה שכתב וכדפירשתי כנראה לעניות דעתי וקל להבין ואף שיש לחלק עוד חלוקים אחרי' לא אאריך הנה עד הנה פירשתי מה שכתב הרב מצד הדין בתשובתו הקצרה שכתב ודרך קצרה אני כותב לך וכו' ומעתה אומר שמה שכתב הרב בראש דבריו וזה לשונו כך אנו רגילין לגרוד כל הדבוק רצה הרב בזה להודיע לשואלו המנהג שנהגו במקומו שכל אות הדבוקה ואפילו אם נדבקה בסופה כגון וי"ו של ארצנו שנדבקו לצד"י שמן הדין אינה צריכה אפילו הפרד כדפירש הרב אחר כך היו רגילין במקומו לגרוד מהאות הצד הדבוק כי הוא הדבוק ובכלל זה הוא אם נדבקה בראשה שגורדין את כולה כאשר פירש הרב את הדין אחר כך וכן אם נדבקה באמצעה שגורדין הצד הדבוק: אבל החדוש שלמדנו הרב על פי מנהג מקומו הוא שבכל אות הדבוקה ואפילו אם נדבקה בסופה שעל צד הדין אינה צריכה אפילו הפרד מנהג אנשי מקומו הוא לגרוד הצד הדבוק וזה מה שכתב כך אנו רגילין לגרוד כל הדבוק ולא פירש לומר כל האות הדבוקה כי בנדבקה בסופה ואמצעה לא היו רגילין לגרוד כל האות אלא הצד הנדבק ומטעם זה נמי לא פירש לומר כל הצד הדבוק כי בנדבקה בראשה גורדין את כולה כאשר פירש הרבז"ל אח"כ הכי נקט הרב לשון כל הדבוק שהוא לשון כולל ולא חשש הרב להודיע לשואלו פרטי המנהג כי השואל לא שאל אותו מנהג אלא או שייך בדבוקות שבספר תורה חק תוכות על צד הדין והרב השיבו דרך אגב שהמנהג הנהוג במקומו הוא שבכל אות הדבוקה היו נוהגים להחמיר בה והיו רגילין לגרוד כל הדבוק אבל פרטי המנהג לא רצה להודיעו בתחילת דבריו כי לא שאלו בכך וכל שכן שממה שפירש אחר כך על צד הדין יובנו פרטי המנהג הנהוג במקומו עם מה שכתב בראש דבריו כך אנו נוהגים לגרוד כל הדבוק ואחר כך כתב וכן רגל הקו"ף הדבוק גורדין הרגל ואין צריך לגרוד הגג רצה הרב בזה לומר שכמו שהיו רגילין במקומו לגרוד כל הדבוק כן הדין נמי ברגל הקו"ף הדבוק שגורדין הדבוק שהוא הרגל: כד ולרווחא דמלתא אומר שמה שפירש הרב את הדין בתחלת דבריו ברגל הקו"ף הדבוק ולא כללו בכלל המנהג אשר כתב כמו שכלל בו דין אות הדבוק בראשה ובאמצעה כדפי' ולומר וכן רגל הקו"ף ותו לא שבדבר שאינו מצוי לא יפול בו מנהג שאם ימצא איזו פעם או פעמי' וקרא בו איזה מורה כדעתו ולהחמיר בו כרצונו מפני זה לא תקבע הלכ' לדורות לומר שנהגו כן ומשום הכי כתב בו הרב זכרו לברכה את הדין כדכתיבנא גם כי הרב היה צריך להזכיר בפרט רגל הקו"ף הדבוק הואיל והשואל נסתפק בו בפרט וברגל הקו"ף בפרט אין לנו כי אם הדין שלא נהגו להחמיר בו חוץ מן הדין כמו שהוא בכללות האותיות הדבוקות דבנדבקה בסופה נוהגין להחמיר חוץ מן הדין וכדפירשתי ומשום הכי כתב הרב בתחלת דבריו ברגל הקו"ף אשר נשאל בו בפרט את הדין כי אין בו חומרת מנהג כדפי' וכל זה כתבתי לרווחא דמלתא כי דברי הרב אינם לא דברי תנא ולא דברי אמור' לדקדק בהם כל כך שדברי הפוסקי' אין לנו לדקדק ביות' דבריה' רק שהלשון יהי' מכוון היטב לדעתם בענין הדין ונחזור למה שהיינו בו ואמרנו שהרב כתב את הדין ברגל הקו"ף ונאמר שזהו שכתב ואין צריך לגרוד את הגג דמשמע דגורדין הרגל דקאמר מדינא קאמר ומשום הכי קאמר דאף ע"ג דמדינא גורדין הרגל מכל מקום אין צריך לגרוד את הגג דלישנ' דאין צריך משמע דמדינ' קאמר והכי דייקא נמי לישנא דקאמר וכן רגל הקו"ף הדבוק גורדין הרגל ולא קאמ' רגילין לגרוד כדקאמר בראש דבריו ואם הגרסא כדברי הרב הוא כך אנו רגילין לגרוד כל האות הדבוקה נראה שרצה הרב ללמדנו בזה שהמנהג הנהוג במקומו היה דבין האות שנדבק' בראש' שדינה לגרוד הכל דבין באות שנדבקה באמצע' שדינה לגרוד הצד הנדבק ובין באות שנדבקה בסופה שאינה צריכה אפילו הפרד בכלם היו רגילין לגרוד כל אות הדבוקה כדין נדבקה בראשה שפירש הרב אחרי כן: ואע"ג שכתב הרב אחר כך וכן רגל הקו"ף הדבוק גורדין הרגל ולישנא דוכן משמע שדין הקו"ף דומה למנהג שכתב הרב שהיו נוהגין במקומו ואם אתה אומר דבכל ענין היו רגילין לגרוד את כל האות אין דין רגל הקו"ף הנדבק לגג דומ' למנהג הנהוג במקומו דברגל הקו"ף הדבוק לגג אין גורדין הגג מן הדין ואלו המנהג הנהוג במקומו היו רגילין לגרוד כל האות אפשר לומר דוכן דקאמר הרב לענין חק תוכות קאמר שהשואל נסתפק או שייך פסול חק תוכות בדבוקות שבספר תור' או לא והרב השיב ואמר דמה שאתה שואל אי הוי חק תוכות כך אנו רגילין לגרוד כל האות הדבוקה ולפי מנהגנו חק תוכות הוא בכל אות הדבוקה ואפילו בסופה וכן מה שאתה שואל ברגל הקו"ף הדבוק אם נפסל בכך ומה תעשה לו רגל הקו"ף נמי מצד הדין נפסל בכך ושייך בו דין חק תוכות וצריך לגרוד הרגל מצד הדין שאם לא גרד הרגל או הדבוק הוי חק תוכות ולפי גרסא זו אפשר שבאות קו"ף נמי היו רגילין במקומו לגרוד את כולה בכלל הכלל שהזכיר הרב על פי המנהג אלא שהשיב הרב בראש דבריו בדין הקו"ף בפרט כפי שאלת השואל שנסתפק בו בפרט או נפסל כשנדבק לגג והשיב לו הרב שנפסל בכך והואיל ונפסל בכך דינו ומנהגו ככל האותיות ואין לי להאריך בזה ואפשר שהגרסא בדברי הרב היא כך אנו רגילין לגרוד כל האות הדבוקה והסופרים הוסיפו הה"א וכתבו האות שלא הבינו דעת הרב שדעת הרב היא על דרך שפי' הגרסא הראשונה שמצאנו בספרי' שהיא כך אנו רגילין לגרוד כל הדבוק והיינו לומר דבכל אות הדבוקה בין אות הדבוק' בראשה בין אות הדבוקה באמצעה בין אות הדבוקה בסופה רגילין לגרוד מהאות ואף על גב דאות הדבוקה בסופה מצד הדין אינה צריכה אפי' הפרד כדפירש הרב אחר כך והיינו כגרסת כל הדבוק שמצאנוה בתוכה וכדפירשתי ואחר כך כתב הרב ודרך קצרה אני כותב לך ורצה לפרש לו הדין כי השואל על צד הדין שאלו והרב השיבו ואמר לו המנהג שלנו כן הוא ומה שאתה שואל הדין דרך קצרה אני כותב לך וכו' וזהו שהרב ז"ל לא התחיל לומר בתחילת דבריו דרך קצרה אני כותב לך כך אנו רגילין לגרוד וכו' כי בתחלת דבריו כתב המנהג הנהוג במקומו ואחר כך השיב לו את הדין אשר שאל לו בדרך קצרה ופירש לו כל הדין כולו וזהו שאמר ודרך קצרה אני כותב לך היינו במה שאתה שואל בענין הדין דרך קצרה אני כותב לך וכו' כה מכל מה שכתבנו בפירוש דעת הרשב"א ז"ל עלה בידינו שדעת הרב היא שאם נדבקה האות בין לחברתה בין לעצמה וכן טפת דיו שנפלה באות ועתה אין שמה הראשון עליה אם נולד הפסול בעת שהיה כותב ראש האות גורד הכל ואם נולד הפסול אחרי שכתב' צד אחד מסויים מהאות כדין דהיינו כשהתחיל לכתוב הצד השני אינו גורד הצד המסויים אשר כתב אלא מהצד אשר נפל בו הפסול ולמטה ואם גמר את האות וקודם שהפסיק ידו מלכותבה נדבקה לחברתה אם הדבק ההוא אינו משנה צורת האות כגון וי"ו של ארצנו שנדבק' בנו"ן שקודם שנדבק נגמרה אלא שלא הפסיק ידו ממנה עד שנדבקה אין הדבק פסול ואין צריך לא לגרוד ולא להפריד ואם הדבק הזה שינה צורת האות כגון פ"א וי"ו שנדבקו ונעשו טי"ת וכיוצא בזה גורד הדבק וכן אם נפל דיו והדביק האותיות אחרי שנגמרו במקום שאם תגרוד המקום ההוא מהאות לא תשאר צורת האות ההוא המבוקשת אפילו אם לא נשתנית צורת האות על ידי כן גורד הדבק וכן כשנשתנית צורת האות ע"י כן כגון שני זייני"ן שנעשו חי"ת גורד הדבק ותו לא וכן הדין נמי בכל אות שנדבקה לעצמה אלא שבכל אות שנדבקה לעצמה אין לחלק בה כשנדבקה אחרי שנגמרה בין נשתנית צורת כגון מ"ם פתוחה שנדבקה ונסתמה ללא נשתני' צורתה לע"ד שכל אות שנדבקה לעצמה נשתנית צורתה כאשר אפרש בעזרת האל ואם כן בכל ענין גורד הדבק: ובעל הסמ"ק ז"ל סובר כמותו לענין זה שדבוק אות לאות ודבוק האות לעצמה וטפת דיו שנפלה באות ועתה אין שמה הראשון עליה דינו שוה שאם נולד הפסול בצד הראשון מהאות גורד את כולה ואם נולד בה הפסול אחרי שנגמרה גורד הטפ' ודיו שגם הוא סובר דבנכתב האות כדין תליא מלתא אלא שחולק עליו לענין נכתב צד מסויים כדין והתחיל לכתוב הצד השני שהסמ"ק סובר שכל זמן שלא נגמר צורת האות ואפילו אם נכתב ממנה צד מסויים כדין גורד את כולה הואיל ולא נגמרה כל האות כדין וכן חולק עליו לענין נדבקו ברגליהן כגון ארצנו תפארתנו שהוא סובר שהדבוק פוסל בזה וגורד הדבק ובגרידת הדבק די אפילו אם נשתנית צורתה ע"י כן אפילו אם נדבקה בראשה או באמצעה וזה כדעת הרש"בא ז"ל וכדי לבאר אותו ראוי לי להעתיק לשונו ואף שכבר העתקתיו וז"ל ואם נפלה טפת דיו קודם שנגמר' האות ולא היתה האות נכרת ואח"כ נטל הדיו או כמו כן אם לא היתה מוקפת גויל בתחלת עשייתה דאמרי' דפסולה ואחר כך נטל הדיו הוי כחק תוכות ופסולה אבל אם כבר נכתבה כתקונה ונפל הדיו עליה יטלנו כדאמרינן בירושלמי עכ"ל הרי שהשוה דין דבוק אות לאות לדין נפלה טפת דיו וכתב דבין בזה ובין בזה אם נפל הפסול קודם שנגמרו האות הוי כחק תוכות ולא חלק לומר דבנדבקה באמצעה גורד הצד הנדבק אלא כתב סתם דין אחד לכל אות שנדבקה קודם שנגמרה בין בראשה בין באמצעה וזה שלא כדעת הרשב"א ז"ל וכן כתב שאם נולד הפסול אחר שנגמרה אין כאן חק תוכות אלא גורד הדיו ואף על פי שכתב וז"ל אבל אם נכתבה כתקנה ונפל הדיו עליה יטלנו דמשמע קצת דבנפילת הדיו בחלל האות קאמר לאו למימרא דדווקא בנפל הדיו בחלל האות הוא שצריך ליטול הדיו אבל בדבוק אות לאות יש שום צד שאינו גורד הדיו וכגון שנדבקו ברגליהן וכדעת הרשב"א שא"כ הוא הוה ליה לבעל הסמ"ק