רד"ך כב

דבר בכלל הדבוקות והוי בכלל אות הדבוקה לעצמה או לחברתה ונשתנית צורתה שגורד את כולה ואח"כ חזר ופי' מנהגם והביא דבוקות שאין גורדין את כל האות ודבוקות שאין פוסלות כלל וסתר את דבריו שכתב סתם דגורד את כולה: וכי תימא דדוקא בנשתנה צורת האות הן ע"י עצמה והן ע"י חברתה קא מיירי הרב בתחלת דבריו וכתב שרגילין לגרוד את כולה ולא הוצרך לפרש אחרי כן אלא המנהג שנהגו היכא שלא נשתנית צורתה הא נמי ליתא דאי הכי הוה ליה לרב לפרש דבריו ולומר כך אנו נוהגים לגרוד את כל האות שנשתנית צורת' הן ע"י שנדבקה לעצמה והן ע"י שנדבקה לחברתה ובנדבקה לחברתה ולא נשתנית צורתה דרך קצרה אני כותב לך וכו' ועל דרך זה שהקשה הר"ר לוי על כת"ר: אלא וודאי נראה דמשום הכי לא פירש הרב דין נשתנה צורת האות אחרי שנגמרה משום דממילא משמע דגורד הדבוק ודיו וכדפי' וא"כ נלמוד מזה שדעת הרב בתשובתו דמ"ם פתוחה שנסתמה או דל"ת שנעשית רי"ש ע"י נפילת דיו שגורד הדבק או הדיו ודיו דדין אחד לאות שנדבקה לעצמה ולאות שנדבקה לחברתה לדעת הרב שבזה ובזה סובר הרב שאם אירע אחד מאלו קודם שנגמרה האות דאינה אות אלא הרי היא כחסרה ולזה ולזה תיקון אחד וכדפי' מכל מה שכתבתי על תשובת הרשב"א ז"ל יתבאר דבריו לענ"ד בנקל ולא אצטרך להאריך בביאור דבריו כי כבר הנחתי כמה יסודות שעליהם נבנה בנין דבריו לענ"ד: ומעתה אומר שכבר הוכחנו שלדעת הרב ז"ל כל אות שאינה מקפת גויל הרי היא כחסרה וכאילו אינה ושייך בה דין חק תוכות כמו ששייך בשאר פסולים שבאות בין לתלמוד דידן ובין לירושלמי וא"כ דין א' לה ובנדבק' לעצמה הן אם האות גוף א' או ב' גופים וכן בנפלה טפת דיו תוך חלל האות ועתה אין שמה הראשון עליה דבכולהו שייך בהו חק תוכות דבנדבקה לעצמה נמי כחסרה היא כמו שאפרש בס"ד וכן הסמ"ק ז"ל השוה דין אות שנדבקה לחברתה לטפת דיו שנפלה לתוך חלל האות שכתב וז"ל ואם נפלה טפת דיו קודם שנגמרה האות ולא היתה האות ניכרת ואחר כך נטל הדיו או כמו כן אם לא היתה מוקפת גויל בתחלת עשייתה דאמרינן דפסולה ואח"כ נטל הדיו הוי כחק תוכות ופסולה אבל אם כבר נכתבה ונפל הדיו עליה יטלנה כדאמרינן בירושלמי עכ"ל: ולפ"ז אין הפרש אם נאמר שהרשב"א ז"ל נשאל בכל דבוקות שבספר תורה או אם נשאל באותיות הדבוקות זו לזו: ואע"ג שהשואל שאל גם ברגל הקו"ף הדבוק לגג אם נפסל בכך אין לדקדק מזה ולומר שמה ששאל בתחלת דבריו ונסתפק בדבוקו' שבס"ת אי הוה חק תוכות באות הדבוק' לחברתה שאל דהא באות הדבוקה לעצמה לא שאל אם פוסל אם לא והוצרך לשואל בקו"ף הדבוק לעצמו אם נפסל בכך שהשואל לא שאל בכל אות הדבוקה לעצמה אם נפסלת בכך אלא בקו"ף לבדו שאל והיינו משום דהואיל וחזינא שכל האותיות הן גוף א' וה"א וקו"ף אינם גוף א' והתלמוד הוצרך לתת טעם לדבר זה שנשתנו אותיות אלו משאר האותיות להיותם שני גופים כדאי' בפ' הקומץ ובפ' הבונה מ"ה נסתפק השואל אם נגע רגל הקו"ף לגג ונעשית גוף א' כשאר האותיו' אם פוסל אם לא דדלמא שמה שאמר התלמוד למצוה קאמר ולא לעכב ואם עשאו גוף א' כשאר האותיות שפיר דמי וכמו שאפרש בע"ה: ומה שלא נסתפק גם בה"א משום שבברייתא שבפ' הבונה פוסל בה"א דקאמר לא יעשה ההי"ן חתי"ן גם אפשר לומר שנסתפק בקו"ף מפני שיש ספרים שבפרק הבונה שאין כתוב בהם מפני מה כרעי דקו"ף תליא וכדכתב הרשב"א ז"ל בתשובת שאלה וז"ל שאלת שאמרו לך משמי שאני מצריך בס"ת להפסיק רגל הקו"ף מגג הקו"ף באמת כך הם הדברים מההיא דפרק הבונה שאמר מפני מה כרעי דקו"ף תליא וכן כתובה אצלי בשבת ואף הרמב"ן ז"ל כתב עד כאן לשון התשובה ומטעמים אלו נסתפק השואל בקו"ף לבדו ולא בשאר אותיות ואף אם נאמר שהשואל היה מסופק גם בשאר האותיות כאשר יראה מתשובת הרב באותה שאלה עצמה שאנו מדברים בה שהרב התחיל בה וז"ל אמרת שאמרו לך בשמי שצריך ליזהר בס"ת בדבוקן וריחוקן האמת אמרו לך וכו' עד ומה ששאלת בדבוקו שבס"ת וכו' ומדקאמר ומה ששאלת משמע ששואל א' היה ונסתפק גם בדבוק וריחוק של שאר האותיות שהיה סובר שבאולי אין הספר נפסל בהם וא"צ ליזהר בהן מ"מ כשאומר בדבוקו' שבס"ת בכל הדבוקות הפסולות קאמר ואם אלו הדבוקות פוסלות גם הם בכלל השאלה וכשהשיב לו הרב שבאמת צריך ליזהר משמע מדבריו שסובר שפוסלות א"כ גם אלו בכלל השאלה ומה שהוסיף ושאל בקו"ף ואמר ומה תעשה לו היינו טעמא כדפירוש הואיל ושאר האותיות גו"ף אחד וגם יש ספרים שאין כתוב בהן שצריך הרגל להיות תלוי נסתפק השואל שאף אם פוסל באולי אין בה דין חק תוכות או שנסתפק השואל בזה בהיות האות שני גופים שאם סברת הרב היא שבאות הנדבקת בחברתה אין בה דין חק תוכות כסברת שאר המפרשים אלא שדי להם בהפרד הואיל והן שתי אותיות אפשר דהכי נמי סובר גם בקו"ף וכיוצא בו שאף שהוא אות אחת מ"מ הוא שני גופים ואפשר דאפילו באות אחת שהיא שני גופים סבר הרב שאין בה דין חק תוכות והרב השיבו שאין הדבר תלוי בזה דבכולהו שייך בהו דין חק תוכות ואין הדבר תלוי אלא אם נכתב כדין אם לא ואף אם נאמר שהשואל לא שאל אלא בדבוק האות שנדבקה לחברתה אם הרב היה משיב שאין כאן חק תוכות היה לנו לדקדק בדבר אבל השתא שהרב השיב שגם באות שנדבק לחברתה שייך דין חק תוכות ולמד לנו שדין חק תוכות תלוי בנכתבה האות כדין שאם נפסלה קודם שנגמרה שייך בה חק תוכות ואם נגמרה אין כאן חק תוכות אפילו אם נשתנה צורת האות על ידי כן וכדפירשתי א"כ למדנו מזה ג"כ דין נדבקה לעצמה ונפלה טפת דיו בחלל האות ועתה אין שמה הראשון עליה שאם כבר נכתבה כדין אין כאן חק תוכות וכדעת הסמ"ק ובלא נכתבה כדין כבר פירש הרב כל הצריך: ודרך אגב אומר שלא הבינותי דעתו של הר"ר לוי במה שרוצה להוכיח בפסקו השני שתשובת הרשב"א היא על אות שנדבקה לחברתה ולא על אות שנדבקה לעצמה מלשון תשובה אחרת שהצריך בה וז"ל שאלת ספר תורה שאותיות שלו אין גויל מקיפם וכו' דלפי עניות דעתי נראה הפך דברי כת"ר שמי שירצה לבאר דעת השואל בתשובה הזאת מאותה התשובה ראוי לו להוכיח ולומר שהשואל בתשובה הזאת בכל דבוקות שבספר תורה שאל הן בדבוק אות לחברתה הן בדבוק האות לעצמה שהשאלה שנשאל עליה הרב בתשובה ההיא שהצריך בה אינה כשאלה אשר נשאל בתשובה הקצרה אשר אנחנו עוסקים בה שבאותה השאלה שאל השואל אם צריכות האותיות להיות מוקפות גוויל בספר תורה אם לא שיש מי שאמר שלא אמרו הקף גויל אלא בתפילין ומזוזות ובהשואל הזה שבתשובה הזו אשר אנו מדברים בה ידע שבספר תורה שאין אותיות שלה מוקפות גויל דפסולה ושאל אם יועיל תקון גרידה לבד ואם כן מה ענין מנחות אצל גיטין מה ענין הקף גויל הנאמר במנחות לדין חק תוכות הנאמר בגיטין ואם נרצה להוכיח מלשון תשובה אחת ללשון תשובה אחרת גם כי אין ללמוד מזו לזו לענין הלשון לע"ד שלפי דעתו ושכלו ישאל השואל אני אומר שמי שיעלה בדעתו להוכיח יוכיח ויאמר שהואיל ואנו דומים שבתשוב' הארוכה ההיא שדעתו של השואל היתה שם לשאל על האותיות הדבוקות לזולתן ופיר' דבריו ואמר ספר תורה שאין אותיות שלו מוקפות גויל וכו' אלמא שהשואל בתשובה הקצרה הזו אשר אנחנו מדברים בה ששאל סתם בדבוקות שבספר תורה בכל דבוקות קאמר הן בדבוק אות לעצמה הן בדבוקה לזולתה וזה שכתבתי ששאלה אחרת נשאל הרב בתשובה ההיא הארוכה מהשאלה אשר נשאל בתשובה הזו הקצרה יועיל לנו להבא בע"ה: ונחזור למה שהיינו בה ונאמר שהרב השיב לשואלו על צד הדין ולא על צד המנהג וסברתו היא שאם נדבקה האות אחרי שנגמרה כגון ארצנו תפארתנו אין דבוק זה פוסל ואם נשתנית צורת האות על ידי כן או שנדבקו בראשן אחרי שנגמרו על ידי נפילת דיו גורד הדבק ודיו כדפירש ואם נדבקה בראשה קודם שהתחיל לכתוב הצד השני ממנה צריך לגרוד הכל ואם נדבקה באמצעה אחרי שהתחיל לכתוב הצד השני ממנה ולא נגמרה האות אותו צד שנדבקו צריך גרידה ולעד"נ שזה הדין למדו הרב מדקאמר בירושלמי מאן דאמר פסול מלמעלה וסבר הרב דאי ס"ד דכל שנדבקה האות בין בראשה ובין באמצעה תקון אחד להם שלעולם צריך לגרוד הכל וכדעת הסמ"ק ז"ל אם כן מאי האי דקאמר בירושלמי מאן דאמר פסול מלמעלה הא באמצע נמי פסול דדווקא בלמטה הוא דכשר כגון ארצנו תפארתנו אבל כל שלא נגמרה ונדבקה פסולה ואפילו באמצעה וכן קאמר רב יהודה נמי כל אות שאין גויל מקיף אותה פסולם ומדברי רב יהודה יש ללמוד שאם גרד הדבק לבד אפילו באמצעה הוי חק תוכות דהא לדעת הרב כל אות שנדבקה במקום שבה חסר המקום ההוא אין בה צורת האות המבוקשת קאמר רב יהודה דפסולה וכאלו אין שם אות ואם כן הכי הוה ליה לירושלמי למימר מאן דאמר כשרה מלמטה מאן דאמר פסול כל שאינו למטה או לישנא אחרינא דהוי משמע מינה דאפילו באמצעה קאמר אלא ודאי חולקים הם בתקונם דלמעלה האות פסולה וצריך לגרוד הכל אבל באמצע אף על גב דפסולה היא והוי חק תוכות אינו גורד כל האות שהצר ההוא מהאות אשר נכתב ונגמר בלי דבוק כלל הוי כמו האות שנגמרה לענין זה שאם נדבקה בצד השני שלה אין צריך לגרוד הצד אשר נגמר כדין שכמו שנגמרה האות כדין ואחר כך נדבקה בה אות אחרת קודם שנגמרה שצריך לגרוד האות אשר היה כתוב ונדבקה אבל האות שכבר נגמרה אף שהאות האחרת נדבקה בה אינו גורד ממנה כלל ואף אם נשתנית צורתה ע"י כגון שהיה כותב מזוזות וכתב הזיי"ן הראשון כדין וכשבא לכתוב הזיי"ן השני נדבק בזיי"ן הראשון ונעשו חי"ת שגורד הזיי"ן לבדו וש"ד וכן כל כיוצא בזה: הכי נמי בנכתב צד אחד מסויים כדין ונדבק בצד השני אינו גורד הצד המסויים אשר כתב ואין לומר דהני שמהירושלמי משמע שחלוקים הם בתקונם אבל מנא לי' לרב דנדבקה בצד השני שגורד את כל הצד ואפילו בנדבק באמצעו כדמשמע מסתם לשונו שכתב אות שנדבק צריך גרידה ולא חלק אלמא דבכל הצד קאמר וכן כתב נמי אחרי כן ולפיכך צריך לגרוד הרגל וכדכתב החכם השלם כמה"ר לוי דלמא שממקום הדבק והלאה הוא שצריך לגרוד ותו לא שמה שנכתב כדין ש"ד ולא הוי חק תוכות הואיל ואינו גורד הדבק לבד אלא גורד גם הצד הנשאר מהצד ההוא שנכתב אחרי שנדבק דנראה שסברת הרב היא דכי היכא דנדבקה למעלה אפילו אם כבר נגמר הצד ההיא אלא שלא התחיל לכתוב הצד השני דגורד את כולו דלמעלה דקאמר הירושלמי דפוסל קודם שהתחיל לכתוב הצד השני קאמר וקאמר שלמעלה שנדבק פסול וכאלו אינו צריך לגרוד את כולה הכי נמי יש לנו לדון בכל צד הנדבק כל זמן שלא נדבקה האות דגורד כל הצד ההוא ודוקא בנגמר' האות הוא דאית לן למימר שאף אם נשתנית צורתה שאינו גורד אלא הדבק הואיל ונגמרה כדין ומסופק אני בדברי הרב אם כתב צד מסויים מהאות כדין כגון שכתב גג כ"ף פשוטה והפסיק ידו מלכותבה וקודם שהתחיל לכתוב הצד השני נפלה טפת דיו והדביק הגג ההוא לאות אחרת אם נאמר דהוא והטפה נפלה קודם שנגמרה האות הוי למעלה וגורד את כולו הואיל ונדבק קודם שנעשית צורת האות ונפסלה האות קודם שנכתבה ואם בא לגרוד הטפה לבד הוי חק תוכות או נאמר דכי היכי שאם התחיל לכתוב הצד השני ונדבקה אף על פי שלא נעשית אות מעול' שנפסלה צורתה קודם שנגמרה שאינו גורד הצד המסויים אשר כתב הואיל מהצד ההוא נכתב כדין הכי נמי אם כתב הגג לבד ונפל דיו והדביקו אות אחרת שאינו גורד אלא הדיו ולראשון דעתי נוטה דנראה שדעת הרב היא שלא יקרא הצד הראשון נגמר אלא א"כ התחיל לכתוב הצד השני אף על פי שהפסיק ידו ממנו האיל ואין כאן צורת האות: וזהו שכתב סתם אבל אם נדבקה בראשה קודם שתגמור אותו הראש צריך לגרוד את הכל וכן משמע נמי מדברי הרב ממה שכתב בתשובה אחרת אשר כבר הזכרנו וז"ל מלמעלה פסול לפי שעד שלא נעשית אות נפסלה צורתה והלכך אם בא לגרוד הרי זה חק תוכות ופסול הרי שכתב בהדיא דכל זמן