רד"ך כא

הדבוקות שהאותיות המבוקשות נכתבות ונכרות אלא שנדבקו לאחר שנגמרו: ומעתה אומר דלענ"ד נראה דשתי אותיות שנדבקו בראשן או באמצען אחר שנגמרו ואע"פ שלא נשתנית צורתן לצורת אות אחרת וכ"ש בנשתנית כגון ב' זייני"ן שנעשו חי"ת ע"י נפילת דיו וכן רי"ש שנעשה דל"ת עי"כ וכן ב' אותיות הדבוקות ברגליהן ונשתנית צורתן עי"כ כגון פ"א וא"ו שנדבקו ונעשה טי"ת עי"כ וכן מ"ם פתוחה שנדבקה ונעשית סתומה נהי דחק תוכות אין כאן לדעת הרב אבל לגרוד הטפה או הדבק מיהא בעי וזהו שהרבז"ל דקדק מפ' הבונה ולמד משם בב' זייני"ן שנעשו חי"ת וברי"ש שנעשית דל"ת שאין כאן חק תוכות משום דסבר דגרידה בעי והוצרך ללמוד מפ' הבונה שאין כאן חק תוכות דאי ס"ד דאפי' גרידה לא בעי' לדעת הרב א"כ ל"ל להרב ללמוד משם שאין כאן חק תוכות תיפוק ליה דאפילו גרידה לא בעי אלא ודאי נראה דגרידה בעי והואיל והרב השווה שני זייני"ן שנשתנית צורתן ונעשה חי"ת לשני אותיות הדבוקות ורי"ש שנעשה דל"ת לדיו שנפל על גבי האות נראה שסברת הרב הוא ששני אותיות שנדבקו צריכות הפרד: וכן דיו שנפל על גבי האות צריך ליטול הדיו: והיינו טעמיה דדווקא בארצנו תפארתנו או בנפסק רגל הה"א דכשר אף בלא גרידה משום דקבלה בידם דלמטה רק ראוי לגרידה בעינן או שמסברא אמרו כן שרב יהודה לא פסל באות שנדבקה לחברתה אלא היכא שאין תוספת באות שאין שם אלא צורת האות וכדפירשתי: אבל היכא שיש בה יותר מצורת אות לא: וא"כ בהיכא שנדבקו לסופן אחרי שנגמרו דהיינו שיש שם יותר מצורת אות אע"ג דבעינן שהאותיות לא יהיו דבוקות הואיל וכבר נגמרו בהכשר ומקום הנדבק יותר מצורת אות היא וראוי לגורדו ולהשאר האות אין הדבק פוסל אבל כל שנדבקו במקום שאם תגרוד המקום ההוא לא תשאר בה צורת אות המבוקשת אף אם נדבקו אחר שנגמרו צריך לגרוד הפסול דהא אות שאין גויל מקיפה פסולה והיינו שנדבקה במקום שבה חסר המקום ההוא מהאות אין כאן צורת האות המבוקשת ואם האות תשאר כן פסולה ומ"ה צריך לגרוד הדבק ולהשאר האות בהכשרה הואיל ונכתבה בהכשר אמרינין בכה"ג שאף אם לא גרד כשר הואיל ויכול לגרוד וכר' זירא דכל הראוי לבילה וכו' וכדפירשתי וכן נמי אם נדבקו בסופן ונשתנית צורתן עי"כ גורד הדבק שדבק זה פוסל דאע"ג דהיכא שלא נשתנית צורתן אין הדבק פוסל ברגלי האותיות דראוי בעינן היכא דנשתנית צורתן הדבוק פוסל דהא בפ' הבונה אמרו שאם נשתנה צורת האות פסולה וכל זה מבואר בדברי הרב בתשובתו שדווקא בנגמרה האות ונדבקו ברגליהן ולא נשתנית צורתן עי"כ קאמר שאין הדבוק פוסל כמו ארצנו או תפארתנו אבל בנשתנית צורתן או שנדבקו אחר שנגמרו ע"י דיו שנפל במקום אשר שם תגרוד המקום ההוא לא תשאר צורת האות המבוקשת בין נשתנית צורתן ובין לא נשתנית לא קאמר וכן דווקא היכא שנדבקו קודם שנגמרו קאמר דהוי חק תוכות אבל נדבקו אחר שנגמרו ואפילו בראשון ואף אם נשתנה צורתו לא קאמר הואיל ונכתבו כדין ואם כן לגרוד הדבק או הדיו ואל יקשה לך לומר דכמו שפירוש הרב דיני שאר דבוקות שבספר תורה למה לא פי' דבקות אלו שאמרנו ולומר שדינם לגרוד הדבק ותו לא וכדפירשתי: דלענ"ד נראה שלא הוצרך הרב לפרש דינים אלו שמפורשים הם מצד עצמם לזה שהשואל לא נסתפק אם צריך להפריד הדבקות ואם לא אלא היה סובר שבוודאי צריך להפריד כל הדבוקות רק שנסתפק אם די בהפרד אם לא והרב השיבו דבמה שאתה סובר שכל הדביקות צריך הפרד לא היא שיש דבוקות שא"צ הפרד כגון שנדבקו ברגליהן ואין שם פסול אחר אלא הדבק בלבד שלא נשתנית צורת האותיות כגון בארצנו תפארתנו: ובמה שאתה מסתפק דהיכא דפוסל אם די בהפרד או הוי חק תוכות יש דבוק שאין די בהפרד לבד דהוי חק תוכות כגון היכא שנדבקו קוד' שנגמרו והביא ראי' לדבריו שלא כסברת השואל בזה דסבר שבכל הדבוקות צריך להפריד והרב דרך קצרה השיב וממילא משמע דהיכא שנגמרה צורתן וע"י הדבק או הדיו נשתנית צורתן בין בראשה בין בסופה או שנדבקה בראש' אחרי שנגמרה ע"י נפילת דיו ואף אם לא נשתנית צורתה שצריך להפריד או ליטול הדיו כסברת השואל ולא הוי חק תוכות ומהאי טעמא דכתיבנא תמיהני לדעת כת"ר של הר"ר יעקב והר"ר לוי בנו במ"ש ודרך קצרה אני כותב לך וכו' שהוא מנהג שנהגו לדעת כת"ר ושלא אליבא דהלכתא סובר דמ"ם פתוחה שנסתמה גורד רגל השמאלי ואינו די לו בגרידת הדבק דאמינא דאי הכי היה לו להרב לפרש בנגמרה צורת האות ואח"כ נשתנית צורתה ע"י שנדבקה לחברתה כגון טי"ת ורי"ש שנדבקו ברגליהן ונעשו פ"א וכן ב' זייני"ן שנדבקו ע"י נפילת דיו אחר שנגמרו ונעשו חי"ת וכיוצא בהם שנשתנו צורתן מה דינם ע"פ המנהג שנהגו בירושלמי ושלא אליבא דהלכתא לדעת כת"ר דמלתא דפשיטא היא לענ"ד דבכה"ג הדבק פוסל אף בנדבקו אחרי שנגמרו ואין דין זה בכלל הדבוק שהכשיר הרב אחרי שנגמרו האותיות דהתם בלא נשתנית צורתן ע"י הדבק קאמר כגון בארצנו תפארתנו וכדפירשתי אבל בנשתנית צורתן פשיטא דפוסל הרב כדאיתא בהבונה וכדכתיבנא וא"כ אמינא דלדעת כת"ר דסברי דלהרשב"א מ"ם שנסתמה הוי חק תוכות ואע"ג כדין ה"ל לרב לפרש דין ב' אותיות שנדבקו ונשתנית צורתן דוודאי דומות למ"ם שנסתמה דמה לי האי ומה לי האי הואיל ובין כך ובין כך אות אחרת מאות המבוקשת יש בספר וכדפי' וה"ל לרב לפרש מה דינם ותקונם דהא יש צדדין לכאן ולכאן וזה כי נוכל לומר דהואיל ונכתבה ונגמרה האות כדין דבהא תליא מלתא לדעת הרב קולא טפי דאע"ג שנשתנית צורתה מ"מ לא דמיא לא לקו"ף שנדבקה רגלה לגגה שהביא הרב דהתם נדבקה קודם שנגמרה ולא לכ"ף פשוטה דהתם נמי דדלמא אין נחשב הרגל כנגמר כשנדבק לצד"י הוא דאמרי שגורד הרגל כדפירש הרב אבל היכא שנגמרה האות כדין אלא שע"י הדבוק הזה נשתנית צורתה יש להסתפק ולומר דנהי שהדבוק פוסל בה מ"מ א"א שאין בה דין חק תוכות ובגרידת הדבק די הואיל ונגמרה כדין דהא סברת הרב היא דלא הוי חק תוכות אלא היכא שלא נגמרה כדין דבכתיב' כדין תליא מלתא כמו שבאר בתשובתו והיכא שלא נשתנית צורתה ע"י הדבק אין הדבק פוסל הואיל ונכתב כדין וא"כ אפשר לומר דהיכא שנגמרה כדין ונשתנית צורתה נהי שהדבוק פוסל בה אבל אין בה דין חק תוכות ובגרידת הדבק די או נאמר דאע"ג שנגמרה כדין חמירא הואיל ונשתנית צורתה הוי כאלו נדבקה קודה שנגמרה וצריך לגרוד חלק מהאות כדעת כת"ר במ"ם שנסתמה או נאמר דחמירא טפי שינוי צורת האות שחוזר ופוסל כל האות כאלו אין כאן אף צד א' מסויים כדין הואיל וחמיר כולי האי דאע"ג שנגמר' האות כדין ואח"כ נדבקה ונשתנית צורתה פוסל אפשר דפוסל מכל וכל והוי כאלו נדבקה קודם שכתב ממנה צד מסויים וצריך לגרוד את כולה וא"כ הוה ליה לרב לפרש אופן תיקון האות בנשתנית צורתה אחרי שנגמרה: ולרווחא דמלתא אומר שאין לדחות בכך ולומר דמ"ה לא פי' הרב דין זה משום שהשואל לא שאל אלא בדבוקות דהיינו שאין שם פסול אחר אלא הדבוק בנשתנית צורת האות ע"י הדבק לא שאלו השואל והיכא שנשתנית האות ע"י הדבק בכל דבוקות שבס"ת הוא שמצד הדבוק נולד הפסול ואם דעת השואל היתה כן ה"ל לבאר דבריו ולומר שבדבוקות שלא נשתנית צורת האות ע"י כן קאמר או להביא משל שהמשל ההוא יורה שבלא נשתנית צורת האות הוא שואל וכי היכי שהשיב הרב לשואל שיש דבוק שאינו פוסל ואף על פי שהשואל לא שאל אם פוסל ואם לא אלא אי הוי חק תוכות או לא ואפשר לומר שהשואל היה פשוט לו כשנדבקו בסופן שאינו פוסל ומ"ה לא שאל אם פוסל ואם לא שדין דבוק האות במה פוסל ובמה אין פוסל ידע השואל ולא שאל אותו אלא במקום הפוסל אי הוי חק תוכות או לא נסתפק ושאל ואפ"ה השיבו הרב בזה הואיל ושאל בסתם דבוקות שבס"ת ולא פירש לומר שבנדבקו קודם שנגמרו הוא שואל ה"נ בנידון דידן דוודאי השואל שאל כן גם כן דבסתם שאל דמשמע שבכל דבוקות שבס"ת הוא שואל הן נשתנית צורת האות עי"כ והן לא נשתנית ומבואר משאלתו שהוא סובר שבכולם הדבוק פוסל ושאל אם די בהפרד ואם לא דוודאי דעת הרב היה שם בזה שאינו די בהפרד דהוי חק תוכות כמו בשאר דבוקות היה מבאר זה הדין כמו שבאר השאר: אלא וודאי נראה דמ"ה שתק הרב ולא פי' דין זה משום דממילא משמע שהדבוק פוסל ובגרידת הדבק די שאין כאן חק תוכות וע"ד שפירשתי: כג ומזה נלמוד שדעת הרב היא במ"ם פתוחה שנסתמה וכן ברי"ש שנעשית דל"ת אחרי שנגמרה ע"י נפילת דיו דודאי בגרידת הדבק די וכן בנטילת הטפה כי היכי דאמרינין בשתי אותיות שנדבקו ונשתנית צורתן דלענ"ד נראה דמלתא דפשיטא היא שתיקון אחד להם דמה נשתנית צורתן על ידי שנדבקה לעצמה מה לי נשתנית צורתה ע"י שנדבקה לחברתה הואיל ובין כך ובין כך אות אחרת מהאות המבוקשת יש בספר וזו וזו נגמרה כדין וכדפרישית וגדולה מזו אני אומר דאפילו היכא שלא נשתנית צורת האות כשנדבקה לחברתה דין אחד לה וכנדבקה לעצמה לדעת הרב וכן נמי בנפלה בה טפת דיו שאין האות ניכרת וכך היא דעת הסמ"ק כמו שאפרש בעז"ה דבהא והא אם נדבקו או נפלה טפת דיו בהם קודם שנגמרו כדין יש כאן חק תוכות ותיקון וזו וזו לדעת הרב על דרך שפירשתי דאם נגמרו כדין אין כאן חק תוכות לא בזו ולא בזו ואין ביניהם הפרש אלא שבנדבקה לעצמה כל דבוק פוסל בה ודלעולם נשתנה צורתה בה וכאשר אפרש בעז"ה מה שאין כן בנדבקה לחברתה שאם נדבק אחרי שנגמרה ולא נשתנית צורתה כגון בארצנו תפארתנו אין דבוק זה פוסל לדעת הרב וכדפי' בתשובתו מכל זה הוכחנו שדעת הרב היא במ"ם שנסתמה גורד הדבק ודיו וזה כדעת הסמ"ק שגם הוא פסק כן כאשר אכתוב לפנים בעז"ה ועוד אני אומר לדבריהם שלהר"ר יעקב והר"ר לוי בנו אף אם יאמר האומר שאין לדקדק מדברי הרב על דרך אשר פירוש וכל זה אני אומר לרווחא דמלתא שאין לפקפק על מה שכתבתי לענ"ד ואני אומר דמנא להו לרבנים הנז' לדקדק מדברי הרב שסברתו היא דמ"ם פתוחה שנדבקה ונסתמה שגורד הרגל השמאלי דהא יש כמה צדדין וכדפירשתי וכן קשה לי נמי על דברי כת"ר שכת' שמה שכתב הרב בראש דבריו כך אנו רגילין לגרוד וכו' כלל כל הדבוקות הן לעצמה והן לחברתה וכשאמר דרך קצרה אני כותב לך וכו' על אות הדבוקה לחברתה קאמר ואמינא דאי הכי הוה לרב למימר ובנדבקה לחברתה דרך קצרה אני כותב לך וכו' ועל דרך שהקשה הר"ר לוי על דברי כת"ר: ועוד אני מקשה ואומר דכי היכי שמתחלה כלל הרב כל אות הדבוקה הן לעצמה והן לחברתה ואפילו הכי חזר ופירש המנהג שנהגו בירושלמי לדעת כת"ר ופירש באות הנדבקת לחברתה וכתב בה שלש חלוקות וחלק בין ראשה לאמצעה ולסופה הכי נמי ה"ל לחלק עוד ולאשמועינן בנשתנית צורתה ע"י הדבק שיש בה כמה צדדין כדפירשתי מה דינם דלענ"ד נראה דמלתא דפשיטא היא שאין לומר שבכלל החלוקה שכתב הרב בנדבקו ברגליהם כלל גם זה הדין וכתב שאין הדבוק פוסל בו כדפירשתי וכי תימא דבהני צריך לגרוד כל האות כדפירש הרב בתחלת דבריו ומ"ה לא הוצרך לחזור ולפרוט אלא במה שאין גורדין כל האות הא ליתא דהא כת"ר נמי יפרט בנדבקה בראשה שצריך לגרוד את כולה ואע"ג שלדעת כת"ר הוא בכלל ראש דבריו שכתב כך אנו נוהגים וכו' וא"כ ה"נ ה"ל לפרוט ולומר דהיכא שנשתנה צורת האות אף אם נדבקה בסופה גורד את הכל וכי תימא דהא אתיא מקל וחומר מנדבקה בראשה ולא נשתנית צורתה שצריך לגרוד את הכל הא ליתא כדפרישית ועוד דאיך אפשר לומר במה שכת"ר כתב בראש דבריו כך אנו רגילין לגרוד וכו' שדרך כלל