רד"ך כ

אותה אות פוסל כשאין גויל מקיף אות' נמי פוסל עכ"ל: הרי שכתב אליבא דתלמוד דידן אות שאין מקיפה גויל כאלו לא נכתבה וחסרה היא וא"כ לפ"ז אם נגרד הדבוק חק תוכות הוא ומה שהביא הרב פה דברי הירושלמי בשביל שבירושלמי מפורש שאם נגעה האות לחברתה מלמטה כשר מה שאינו מפורש בתלמוד דידן: וכן משם נמי יש ללמוד לע"ד לדעת הרב שאם כתב צד מסויים מהאות בלי דבוק כלל ונדבק' בצדה השני' שאינו גורד אלא הצד הנדבק הואיל והצד הראשון כדין נכתב כאשר אבאר בע"ה: ואע"ג דמתלמוד דידן נמי מוכח לדע' הרב ז"ל שאם נדבקה האות לחברת' למטה דכשרה היא וכדכתב הרב בתשובה שהזכרתי וכדפירשתי עכ"ז הביא הרב ז"ל בתשובתו אשר השיב דרך קצר' מתלמוד ירושלמי ולא מתלמוד דידן דתלמוד דידן לאו בפירושה אתמר ולא רצה הרב להאריך ועוד שמתלמוד ירושלמי יש ללמוד שאם נכתב הצד אחד מהאות מסויים כדין בלי דבוק כלל ונדבקה הצד השני שאינו גורד הצד המסויים לדעת הרב משא"כ לרמוז מתלמוד דידן לענ"ד וכאשר אפרש בעזרת האל: כלל העולה מדברי אלה שפרשות הדינים שהזכיר הרב בתשובה קצרה זאת יש מהם מפורש יותר בירושלמי מתלמו' דידן: ויש מהם שאנו לומדים אותם מתלמוד ירושלמי ולא מדידן אף שתלמוד דידן נמי מודה בהן דלא אשכחן ליה למימר בהיפך בדינים אלו ומ"ה הביא הרב לדבריו מתלמוד ירושלמי ולא רצה להאריך ולהביא גם תלמוד דידן שבדרך קצרה דבר וכמ"ש ודרך קצרה אני כותב לך וכו': וכדי שלא אחשב כטוע' בעיני איזה המעיין בדברי אלה במה שכתבתי שהרב ז"ל למה דין זה דבדבוק אות לאות הוי חק תוכות מדברי ר"י דקאמר כל אות שאין גויל מקיף אותה מד' רוחותיה פסולה ותלמוד דידן וירושלמי שוין בזה שעל פי הדרך שנלמוד ונאמר שתלמוד ירושלמי סובר דבדבוק אות לאות הוי חק תוכות ע"פ אותו הדרך נלמוד דתלמוד דידן סובר כן מצורף לזה שדברי אלה יועילו לנו להבא כמו שאפרש בע"ה אבאר ואומר דא"ל דמתלמוד ירושלמי מוכח שפיר טפי דבדבוק אות לאות הוי חק תוכות לדעת הרב משא"כ מתלמוד דידן ממאי דאמרינן התם בירושלמי ערב את האותיות אית תנויי תני כשר ואית תנויי תני פסול וקאמר רב אידי בשם ר' יוחנן מאן דתני כשר מלמטה ומאן דתני פסול מלמעלה ופירש הרב ז"ל דמלמטה היינו טעמא דכשר הואיל ויכול לתקנה ע"י גרידה וכל שהוא יכול לגרוד אפילו אם לא גרד כדרבי זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו: ויאמר האומר דאי ס"ד דמלמעלה נמי כשר ע"י גרידה ולא הוי חק תוכות א"כ בלמעלה נמי הוה לן למיכשר אפילו בלא גרידה כי היכי דמכשרית מלמטה וכדרבי זירא דאמר כל הראוי וכו' והכא כשר הוא ואמאי קאמרינן דמלמעלה פסול אלא ודאי נראה בכל מעלה הוי חק תוכות ולא ראוי לגרוד הוא ומ"ה אמרינן דפסול דלית לן למימר התם כל שהוא יכול לגרוד אף אם לא גרד כשר כר' זירא ואם כן יאמר האומר דמתלמוד ירושלמי משמע שפיר טפי דבדבוק אות לאות הוי חק תוכות משא"כ בתלמוד דידן דהא ליתא שהרי הרב ז"ל כתוב בהדיא באותה התשוב' דמתלמוד דידן נמי מוכח דבדבוק אות לאות מלמט' כשר שכתוב וז"ל ולגמרין נמי גבי ההיא דאשכחן וכו' עד א"כ ערב את האותיות לכאור' לדידן אינו פוסל וכו' עד ונ"ל שזה הענין מתברר מהירושלמי וכו' עד מ"ד כשר מלמט' ומ"ד פסול מלמעל' ע"ש וא"כ כל מה שיש לנו ללמוד מהירוש' ממה שהכשיר מלמטה נלמוד גם מתלמוד דידן אלא שבהירושלמי יותר מפורש בפי': כב ועוד אני אומר למי שיאמר כן שאם בא לכך א"כ נאמר שבכל מקום שמועיל בזה תקון שאפילו בלא תקון כשר ואביא המשל בגט שנכתב שלא לשמה דקיי"ל בפ"ש דגיטין שמעבירו עליו הקולמוס לשמה נאמר שאף אם לא העביר בקולמוס יהא כשר הואיל וראוי לכך כדר' זירא: וא"כ לא מצאנו ידינו ורגלנו בבית המדרש שאין לך דבר דבעי תקון שלא נאמר הא דר' זירא וא"כ אף בלא תקון שפיר דמי אלא שאין הדברים כן דהתם גבי בלילה וכן בכל מקומות בכהאי גוונא כגון גבי טבילה דפ"ק דקידושין דאמרינן התם שאפילו אם לא באו מים בבית הסתרים אם היה מקום ראוי לביאת מים טבילה מעליא היא ואע"ג שאם לא היה ראוי לביאת מים לאו טבילה מעליא הוא וכעובדא דמייתי התם בשפחתו של רבי ומפרש התם דהיינו טעמא כר' זירא וכה"ג נמי בפ' כסוי הדם בכל הני הדין כן הוא הראוי לאות' מעש' בעינן אע"פ שלא נעשה ואם אינו ראוי מעכב וכולם למדו אותם חז"ל מהפוסקים או מסברא או מקבלה שהיתה בידם ועיין בתוס' במקומו' שזכרת כי איני רוצה להאריך בזה וכן בנדון דידן מצא הרב דבתלמוד ירושלמי קאמר דרב ורב חסדא סברי ניקב ביריכו של ה"א אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול ומשמע התם דה"ה בערב את האותיות ואע"ג דאשיאן פליג התם קיי"ל כרב ורב חסדא ודקדק הרב דתלמוד דידן סובר כרב ורב חסדא וא"כ ערב את האותיות היינו מלמטה וכדאמרינן התם מאן דתני כשר מלמטה וא"כ בערב את האותיו' אם יכול לקרות אף אם לא גרד כשר כרב ורב חסדא וכן משמע נמי לישנא דכשר דאפילו בלא שום תקון כשר ומיהו יכול לגרוד בעינן כרב ורב חסדא ואפשר דקבלה הית' בידם כן וכדכתבו התו' בפ' מצות חליצה דקבל' היתה בידם שאם לא כלל כשר או מסברא אמרו כן ואין להאריך כי ממה שנכתוב יובן הדבר: וכתב הרב דטעמא הוי כר' זירא וא"כ מ"ש הרב כל שהוא לגרוד אף לא גרד כשר כר'זירא היינו משום דהתם מוכח דבלמטה אע"ג שאם לא גרד כשר מ"מ ראוי לגרידה בעינן וכדי שלא לתמוה דלמה לי ראוי לגרידה הואיל ואם גרד כשר נתן הרב טעם כר' זירא אבל דבלמעלה סבר תלמודא דדבוק אות לאות מעכב ופסול והיה אפשר לומר שדי בגרידת הטפה כדעת הסמ"ג והנגררים אחריו אלא שהרב סובר דמה דנקט תלמודא לישנא דפסולה אינה אות קאמר וא"כ אם גרד הדבק הוי חק תוכות וכדפי': וזה שכתבתי יועיל לנו להבא בע"ה שנבאר ונאמר דהיכא שנדבקו האותיות זו לזו אחרי שנגמרו כגון שנדבקו בסופן ונשתנית צורת אות לצורת אות אחרת ע"י הדבק וכן האות שנדבק' לעצמה בסופה ונשתנית צורתה לצורת אות אחרת ע"י הדבק כגון מ"ם פתוחה שנדבקה ונעשית מ"ם סתומה שצריכים הפרד ואם לא הפרידם פסול כמו שנפרש בע"ה: וכן נמי אם נדבקה האות בראשה או באמצעה אחר שנגמרה ע"י נפילת דיו שהיא פסולה כר' יהודה דאמ' כל אות שאין גויל מקיפה פסולה שצריך לגרוד הדיו כדי להסיר הפסול ומחזור האות לכשרותה אבל כ"ז שלא גרד הדיו הפוסל פסולה דדווקא בנדבקה מלמטה הוא שאמרו דבעינן הראוי לגרידה אע"פ שלא גרד כשר: אבל כל שנדבקה בראשה או באמצעה שאם היתה נדבקת בעת הכתיבה היה צריך לגרוד או כולה או מקצתה אם נדבקה נמי אחרי שנגמרה אע"פ שנכתבה בהכשר וראוי לגרוד אם לא גרד פסול דכל זמן שלא גרד האו' פסול' ואין לנו לומר הכלל דר' זירא דלא בכל ענין אתמר וכמו שאפרש בע"ה ונחזור למה שהיינו בו ונאמר שאל יקשה לך לומר דהיכי מצי הרב למימר דתלמוד דידן סובר שאם נדבקה האות לחברתה מלמטה דכשרה והא רב יהודה אם אין גויל מקיפה מארבע רוחותיה קאמר דפסולה: דנראה לומר דלדעת רב יהודה היכא שאין שם שום תוספות קמיירי שאין שם אלא צורת האות בלבד ובהחסר ממנה כל שהוא נפסדה צורתה ואין כאן כלל ובההיא דירושלמי של הה"א דירושלמי ודתלמוד דידן שאם תגרוד ממנה אפילו כל שהוא לא תשאר אפילו ירך קטנה ובהכי קמיירי רב יהודה דקאמר כל אות וכו' שאם תגרוד מקום הדבק ותרצה לעשותה מוקפת גויל לא תשאר בה צורתה וכה"ג הן בראשה הן בסופה פסולה היא אם אינה מוקפת גויל אבל אם יש בה יותר מצורת אות עד שאם תגרוד חלק מה ממנה תשאר האות בצורתה אם נדבקה בראשה וכן באמצעה פסול' הואיל ובעת הדבוק לא היתה אות' כלל ואין כאן אות הנכתבת כדין אבל אה נדבק' בסופ' הואיל ואפי' אם תגרוד המקו' הנדבק מהאו' תשאר האות בצורתה כשרה ואפילו אם לא גרד דרב יהודה הכי קאמר כל אות וכו' כלומר כל שאין שם אלא האות בלבד שאין שם אלא צורת האות ולא יותר שאינה מוקפת גויל פסולה ובהכי מתיישבים כל הלשונות שבתלמוד ירושלמי ושבתלמוד דידן לדעת הרשב"א ז"ל וק"ל: ומעתה אומר דמהאי טעמא דפרישנא לא הבינותי דעת כ"ת במה ששלשתכם כאחד הסכמתם שכל מה שכתב הרשב"א בתשובה אחת היא לפי המנהג שנהגו בירושלמי דלענ"ד נראה דלדעתו של הרשב"א ז"ל תלמוד דידן ודירוש' שוין בכל מה שכתב בתשובה הזאת וכדפירשתי: ואין להקשות ע"ז ממה שהביא הר"ר לוי בפסקו ממ"ש הרב בפ' הבונה עלה דההיא דגרסי' התם תנא הגיה אות א' חייב וכו' עד אמר רב ששת הב"ע כגון שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו כשני זייני"ן: רבא אמר כגון שנטלו לגגו של דל"ת ועשאו רי"ש וכת' הרב לשם בחידושיו לפי מ"ש הר"ן ז"ל משמו וז"ל מהאי שמעינן דבכה"ג לא הוי חק תוכות שאינו אלא כמפריד שתי אותיות דבוקות וכן כשנטלו לגגו של דל"ת ועשאו רי"ש אינו אלא כדיו שנפל על גבי האות עכ"ל ולומר דמהכא משמע שהרב סובר דתלמודא דידן סובר דאף אם נדבקו באותיות בראשן או שהיה רוצה לכתוב רי"ש וכתב דל"ת שמפריד את האותיות שנדבקו או נוטל לגגו של דל"ת שפיר דמי דהא התם מתחלה נכתב חי"ת ונכתב דל"ת: דהא ליתא דהתם לאו בס"ת קא מיירי אלא בשאר ספרים שאין בהם קדושת ס"ת וכשבא לתקן החי"ת ולעשותה זייני"ן ע"י נטילת גגו שבהם הספר צריך חשבינן ליה שפיר כתיבה משום דהוי כאלו כתב בס"ת שני זייני"ן ונגמרו כדין ואח"כ נדבקו והפריד ביניהם דבשאר ספרים אין להפריד אם נכתבה האות כדין או לא נכתבה כדין: גם אין להקפיד אם נשתנית צורתה לצורת אות אחרת או לא נשתנית אלא בכל אופן שתעשה האות המבוקשת עד שתהא ניכרת ולא יהא הספר מוטעה ש"ד ומתוקן הוא בנכתב כדין ולא נכתב כדין כשאר ספרים וכן נשתנית צורת האות המבוקשת לצורת אות אחרת ולא נשתנית כחדא נינהו דבין כך ובין כך מתקנו ושפיר דמי והרב מדקדק משם דהואיל ואתה אומר שאם נטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זייני"ן או לגגו דדל"ת ועשאו רי"ש דבשבת חייב אלמא אפילו היכא שנדבקו שתי אותיות כאחד אחרי שנגמרו ונשתנה צורתן לצורת אות אחרת בס"ת וגרד הדבוק לא הוי חק תוכות לא היה חייב בשבת הנוטל לגגו של חי"ת ועשאו שני זייני"ן וכן לגגו של דל"ת ועשאו רי"ש דכתיבה בעינן לחייבו בשבת והא לאו כתיבה היא: והוצרך הרב להביא ראיה לזה מכאן משום דאפשר היה לומר דאע"ג דלדעת הרב תלמוד דידן ודירוש' סוברים שאם נדבקו האותיות אחרי שנגמרו כדין דכשר כגון שנדבקו ברגליהן ואם נדבקו בראשן או באמצען אחרי שנגמרו על ידי דיו שנפל בהן שגורד הדיו ודיו וכדפירשתי עכ"ז אפשר דדווקא בההיא דארצנו ותפארתנו שלא נשתנית צורת האות לצורת אות אחרת הוא דכשר: וכן כההיא דידכה הה"א שנפסקה שלא נשתנה צורתה לצורת אות אחרת הוא דכשר וכן בנדבקו בראשן או באמצען אחרי שנגמרו על ידי נפילת דיו דבקה היכא שהאותיות המבוקשות נפרדות שלא נשתנית צורתן על ידי נפילת הדיו הוא שא"צ לגרוד האות אלא גורר הדיו אבל היכא שנשתנית צורתן לצורת אות אחרת אף אם נדבקו ברגליהן כגון שהיה רוצה לכתוב את אשר תאפו אפו ונדבק ה"א בפ"א ונעשית טי"ת או מ"ם פתוחה שנדבק' ונסתמה מצינן למימר דלא מבעי' דפסול אלא דשייך דין חק תוכות נמי שאם גרד הדבוק הוי חק תוכות שעד עכשיו לא היתה האות המבוקשת בספר ואם באת לגרוד כדי לעשו' האות המבוקש' אינך עושה מעשה בגוף האות המבוקשת וכדהשיב הרא"ש ז"ל במ"ם פתוח' שנדבקה ונסתמה וכן בנפלה טפת דיו ונדבקו בראשן ונשתני' צורתן ע"י כן כגון שכת' מזוזו' ונפל דיו והדביק בב' זייני"ן בראשן ועשאן חי"ת או שכתב דל"ת ונעשה רי"ש מ"ה כת' הרב דמהכא שמעינן דאף דנדבקו בראשן ונשתני' צורתן עי"כ כגון ב' זייני"ן שנעשו חי"ת או דל"ת הנעשית רי"ש על ידי נפילת הדיו שאין כאן חק תוכות דהוו כשאר ב' אותיות