רד"ך יט

אשר הוא גופם וצריכה האות לחלל הזה כמו שצריכים שאר האותיות למה שהיא כגופה ולרווחא דמלתא אומר שקצת ראיה לדברי אלה ממה שכתב המרדכי ז"ל בפ' הקומץ שנסתפק שם אם לא תלה רגל הה"א אם פסול בכך או לא וכתב וז"ל ואם לא תלה יש לספק אם פסול בהכי מידי דהוי אקוצי של יו"ד או שמא לא פסול בהכי ויש לדקדק מדקאמר חזינא להו לספרי דייקני דתלו וכו' משמע דלאו מגוף האות הוא אלא שהיו עושין מצוה מן המובחר עכ"ל: אלמא משמע שאם נאמר לפסול הה"א אם לא תלה רגלו החלל ההוא מגוף האות הוא וה"ה נמי בקו"ף והשתא אמינא דאי ס"ד לחלק בין מ"ם שנסתמה לקו"ף שנדבקה שכתב שנסתמה צריך לגרוד את כולה מפני שהוא גוף אחד וקו"ף שנדבקה רגלה לגגה א"צ לגרוד אלא הרגל מפני שהוא שני גופים ואין להביא ראי' מקו"ף שהוא שני גופים למ"ם שנסתמה דהויא גוף א' אף אנו נאמר שאין להביא ראי' מהירושלמי משתי אותות שנדבקו זו לזו לאות קו"ף שנדבקה רגלה לגגה דהוי אות אחת ואף אם היא שני גופים ולמה כתב הרשב"א ז"ל דאם נדבקה באמצעה כגון רגל הכ"ף או רגל הקו"ף או צד נדמה רגל הקו"ף לרגל הכ"ף דלמא ע"כ לא קאמר הירו' אלא בשתי אותיות שנדבקו זו לזו דבאמצע גורד הכל ותו לא אבל באות אחת שנדבקה לעצמה אף אי הוו תרי גופי צריך לגרוד את כולה כי היכי שכת"ר מחלק בין אות שהוא גוף אחת לאות שהוא תרי גופי: וכ"ש שכבר כתבתי לענ"ד שיותר סברא היא לחלק בין שתי אותיות שנדבקו זו לזו לאות אחת שנדבקה לעצמה ואף אם היא שני גופים ממה שנחלק בין אות אחת שהיא שני גופים לאות אחת שהיא גוף אחת וכ"ש שהחלל הזה הוא גוף האות לדעת הרשב"א ז"ל הפוסל אם הדביקה וכדפירשתי אלא וודאי נראה שסברת הרשב"א היא שאין חילוק בין שתי אותיות שנדבקו זו לזו לאות אחת שנדבקה לעצמה בין שהיא גוף אחת בין שהיא שני גופים דבכולהו סובר הרשב"א ז"ל דהוי חק תוכות בין לתלמוד דידן בין לתלמוד ירוש' דהא והא אינה אות וכאלו אינה כמו שאפרש בס"ד וכתקונה של זו כן תקונה של זו והנה לשון הרב תעיד בזה שכתב וז"ל אבל אם נדבקה בראשה צריך לגרוד הכל ואם נדבקה באמצעה כגון רגל הכ"ף או רגל הקו"ף אותו צד שנדבק צריך גרידה הא קמן שתלה הרב הטעם שבקו"ף א"צ גרידה רק הצד שנדבק כטעם של הכ"ף ופי' שהטעם משום שנדבקה באמצעה אבל אם גם הקו"ף נדבקה בראשה כגון בקרובי אקדש ונדבק' גג הקו"ף של בקרובי לגג הבי"ת או גג הקו"ף של אקדש לקצה הא' צריך לגרוד את הכל: וכן ג"כ שאר האותיות שהם גוף אחד נדבקו באמצעם שאין לחלק אלא לנדבקה בין בראשה לנדבקה באמצעה אבל בין גוף א' לב' גופים לא עלה על דעת הרב מעולם לחלק שאף האות שהיא ב' גופים גוף א' חשבינין לה וכדפירשתי כא ולרווחא דמלתא אומר דאי ס"ד שעלה על דעת הרב לחלק בין גוף א' לשני גופים דהיכא שהאות היא ב' גופים חשבינן לה כב' אותיות ומ"ה מביא הרב ראיה משתי אותיות לאות א' שהיא ב' גופים דסבר דהויא כשתי אותיות שנדבקה אחת מהן כשהיה כותבה לחברתה הנגמרת כבר שאינו גורד את האות שנגמרה כבר אלא האות שנדבקה שעת כתובה הכי נמי באות שהיא שני גופים כגון אות קו"ף שנדבקה רגלה לגגה אינו גורד את הגג שכבר נכתב בלי דבוק אלא הרגל שנדבקה כשהיה כותבה ואע"פ שזולת הרגל אין כאן אות קו"ף אם כן לפ"ז ה"ה נמי אם נדבקה הקו"ף בראשה וגמר אותה עם כל הדבק אינו גורד הרגל דהוי כשתי אותיות הנכתבות וכשהיה כותב האות הראשונה נפסלה הראשונה ולא השניה שגורד הראשונה ולא השניה דבס"ת אין לחוש אם נכתבו שלא כסדרן ואם כן לפלוג הרב בדידה ויאמר כל דינו בנדבקה בראשה ויאמר שאם האות גוף א' גורד את הכל ואם ב' גופים אינו גורד אלא הגוף הנפסל כדין ב' אותיות שנדבקו אחת מהן או יאמר כל דינו בנדבקה באמצעה ולפלוג בין גוף א' לב' גופים ויאמר שאם הוא גוף א' אפילו באמצע גורד את הכל ואמאי נקט בראשה דמשמע דווקא ראשה וכ"ת דנקט בראשה כדי להבין המשל מברא דהוו ג' אותיות ראשונות שבתורה הא לאו מלתא היא שה"ל להרב ללמדנו הדין ולומר דאף באמצע גורד הכל דמה לנו ולאותיות ראשונות שבתורה לענין זה לכתוב הדין שלו על אמתתו ומאי דקשה לכת"ר דהוי ליה להרב לפרושי ולתת משל בכ"ף של בכל דהוי וודאי אמצע: הא לאו קושיא היא לענ"ד שהרב קאמר בהדיא ואם נדבקה באמצעה דמלתא דפשיטא היא דלאו בספק אמצע קאמר אלא בוודאי קאמר דהא ואם נדבקה באמצעה קאמר ומאי דנקט המשל בכ"ף לא משום דכ"ף הוא ספק כמ"ש כת"ר דהא באמצע קמיירי כדפי' אלא משום שהוא שהוא מביא ראיה מירו' דבכ"ף קמיירי: וע"פ הירושלמי י"ל דבכ"ף שנדבקה לצד"י אמצע האות הוא דהואיל והדבר בספק אם אמצע האות הוא ולחומרא דדיינינן בי' דין אמצע ואם סוף האות היא ולקולא אזלינין בה לחומרא ואמרינן דאמצע הוא והרב פה פסק הדין וקרא אותו אמצע ודאי ולא ספק ואח"כ פי' ואמר שראיתי בדינים אלו מהירו' ושבכ"ף הירו' מסתפק אם הוא אמצע ודיינינין בי' דין אמצע או אם הוא סוף ואנו דנין אותו בוודאי אמצע לחומרא ולפיכך צריך לגרוד הרגל: וכן נמי אחרי המחילה מכת"ר של הר"ר יעקב וכן מכת"ר של הר"ר לוי אומר דקשיא לי על מה ששלשתכם הסכמתם דהרשב"א השיב לשואלו לפי המנהג שנהגו כדעת הירושלמי ולא השיב לו אליבא דהלכתא דהיינו אליבא דתלמוד דידן דלמה השיב הרשב"א לשואלו את אשר לא נדרש שהשואל לא שאל ממנו מנהג אלא שורת הדין שאם הפריד הדביקות אם נפסל הס"ת בכך או לא והיינו לפי שורת הדין: וכן נמי שאל על ענין רגל הקו"ף הדבוק לגג אם נפסל בכך: ואף שהרשב"א ז"ל רצה להודיעו המנהג שנהגו מ"מ ה"ל להודיעו גם הדין ולהשיב לו שהדין הוא שבדבוק אות לאות אין כאן חק תוכות והיינו כתלמוד דידן לדעת כבוד תורתו דבתריה גרירינן ולא ידעתי מי דחק את כבוד תורתו לומר כן דלמה לא השגחתם בהסמ"ק שפסק כהרשב"א דבדבוק אות לאות קודם שנגמרה הוי חק תוכות ולאחר שנגמרה לא הוי חק תוכות ופשיטא שהרשב"א ז"ל מדינא קאמר ולאו ממנהג וא"כ למה לא יהיה אפשר שמה שכתב הרשב"א בתשובתו ודרך קצרה אני כותב לך וכו' שיהא מצד הדין ולא מצד המנהג ואף שבתחלת דבריו הודיע המנהג וכמו שאפרש בס"ד: וכן נמי אף שכתב לענין זה איזה חלוקה יתיר' שלא כדעת הסמ"ק לענ"ד כאשר אפרש בע"ה וכי תימא שנדחקת' בזה ממה שכתב הרשב"א בפ' הבונה דלכאורה משמע שאף אם נדבקו האותיות קודם שנגמרו ואף אם נשתנה צורתן כגון שני זייני"ן שנעשו חי"ת וכן רי"ש שנעשה דל"ת שאין כאן חק תוכות וכדכתב הר"ר לוי בפסקיו אי משום ה"א לכי מעיינת בי' שפיר אין להביא ראי' מזה לענ"ד כאשר אפרש בעזרת האל: ועוד דלענ"ד נראה דמלתא דפשיטא היא שאף שכתב הרשב"א בריש דבריו כך אנו רגילין וכו' מ"מ מ"ש אח"כ ודרך קצרה וכו' אדינא קאמר ולא מנהגא דהכי הלכתא ומ"ש אח"כ וכן הוא בירושלמי ראי' הוא שמביא ששם הדין מפורש משא"כ בתלמוד דידן מפורש כל כך: אבל גם תלמוד דידן הכי סובר והכי הלכתא דהא כתב וז"ל ודרך קצרה אני כותב לך אם נדבקה האות לאחר שנגמרה צורתה כגון שנדבקו ברגליהם אין דבוק זה פוסל וא"צ לגרוד ולא להפריד ופשיטא דהאי מדינא קאמר ותלמוד דידן הכי סובר אליבא דהרשב"א דאי ס"ד דתלמוד דידן לא סובר כהרשב"א ואין ההלכה כן אלא מנהג שנהגו כדעת הירושלמי השיב הרשב"א תקשי לך היאך מניחין תלמוד דידן דהלכתא כוותי' ועושין כתלמוד ירוש' להקל אלא פשיטא דדינא קאמר אלא שהדין הזה מפורש הטיב בהירושלמי כאשר מפרש הרב וכן כתב בהדיא בתשובה אחרת וז"ל ועוד דהא אמר רב כל אות שאינה מוקפת גויל פסולה וכו' עוד מ"מ יש דבוק שאינו פוסל כמו שאכתוב לקמן בע"ה עכ"ל וכן כתב עוד באותה תשובה וזה לשונו ולגמרין נמי גבי ההיא דאשיאן בר נדב' בפרק הקומץ א"ר יעקב לדידי אפרשה לי מיניה דרב יהודה כשר ירכו אם נשתייר מלא אות קטנה כשר ואם לאו פסול א"כ ערב את האותיות לכאורה לדידן אינו פוסל ונראה לי שזה הענין מתברר ממ"ש בירושלמי במגילה ובברכות דגרסינן התם ערב את האותיות אית תנויי תנו כשר ואית תנויי תני פסול רב אידי בר' שמעון בשם רבי יוחנן מ"ד כשר מלמטה מ"ד פסול מלמעלה כגון ארצנו תפארתנו ארצך צריכה תפארתך צריכה: ומפרש הרב דדבוק האות לחברתה מלמטה כשר וא"צ לא לגרוד ולא להפריד וכר' זירא דאמר כל הראוי לבילה אין וכו' והיינו אליבא דתלמוד דידן קאמר וז"ש ונ"ל שזה הענין מתברר' וכו' והיינו משום שראה בתלמוד דידן דקאמר ר' יהודה כל אות שאינה מוקפת גויל פסולה ומדברי ר' יעקב בשם רב יהודה משמע באות שאינה מוקפת גויל כשרה ומ"ה קאמר שזה הענין מתברר וכו' ר"ל דלא תקשי לך תלמוד דידן אתלמוד דידן ע"ש: והוצרכתי להביא כ"ז אף שלענ"ד לא הייתי צריך להזכיר התשובה הזאת דדבר פשוט הוא לענ"ד הואיל וראיתי בהשגות שהשיג כת"ר על החכם הר"ר חיים וכתבת שלא דבר נכונה במ"ש דאפשר שתלמוד דידן נמי סובר שאם נדבקה האות לחברתה מלמטה כשרה ואף שפסקו לא הגיע לידי מ"מ לקחה אזני שמץ מנהו מהשגת כת"ר: ובהיות שדעתי נוטה שדעת הרשב"א כן הוצרכתי להאריך ולהביא גם מ"ש בתשובה אשר הזכרתי שבה האריך כי בזו התשובה אשר אנו עסוקים בה דרך קצרה השיב: ואחזיר למה שהיינו בו ואומר שמה שכתב הרשב"א אם נדבקה האות לאחר שנגמרה אין דבוק זה פוסל מדינא קאמר לה שגם תלמוד דידן סובר כן כדהוכחנו לעיל וא"כ גם שאר הדברים שכ' הרב אח"כ מדינא קאמר ולא על צד המנהג שכשהתחיל ואמר ודרך קצרה וכו' על צד הדין קאמר ולא המנהג וכן יראה נמי מהאי דנקט בלשונו צריך ואינו צריך שלשון זה משמע על צד הדין קאמר ולא על צד המנהג ויותר נראה מתלמוד דידן שחלק על תלמוד ירושלמי בנדבקה אות לאות בסופה ממה שיראה שחולק עליו בנדבקה בראשה ובאמצע' דנדבק' בסופ' שמכשיר הירושלמי אפשר לומר דתלמוד דידן חולק ופוסל בסופה מדפסל התם וכ"ה דעת הסמ"ג והנגררים אחריו לענ"ד וכ"כ בעל התרומות שהביא הא דירושלמי בין שכ' דמלמעלה פסול ומלמטה כשר ומסופק באמצע וכתב וז"ל אמנם בתלמוד שלנו לא מפליג בין נוגע למעלה לנוגע למטה ופוסל בכל ענין אם אינה מוקפת גויל מכל ד' רוחותיה אבל בנדבקה בראשה ובאמצעה תלמוד דידן ותלמוד ירושלמי שוין שהאות פסולה דאע"ג דבאמצע מסופק הירושלמי ולא כן תלמוד דידן אלא פסל סתם א"ה שוין הן לפסול דהואיל ומספקא ליה לירושלמי אזלינין בה לחומרא ועוד דלפי הרשב"א ז"ל גם הירושלמי סובר דאמצע נמי פסולה היא אלא דהיכא שיש לנו לומר שמא נגמרה האות מספקא לי' לירושלמי אבל היכא דוודאי אמצע האות היא כגון שנדבקה רגל הקו"ף אל הגג וכיוצא בה פוסל הירושלמי וסבר שצריך לגרוד הרגל כדמפרש הרב בדבריו בהדיא וכן מ"ש הרב לענין תקונם וסבר דבדבוק אות לאות הוי חק תוכות בין לתלמוד דידן בין לתלמוד ירושלמי קאמר דאליבא תלמוד דידן הכי סברא כדכתב בתשובה אחרת שהזכרתי לעיל וז"ל ועוד דהא אמר רב כל אות שאין גוויל מקיף אותה פסולה דעלמא אין אות קאמר וכו' עד וכל שחסרון