רד"ך יח

הוכחנו דלבעל התרומות וכן לסמ"ג ז"ל וכן להרא"ש ז"ל וכן לריב"ש ז"ל ולמרדכי ז"ל ולר"י ז"ל בעל הטור וכן לבעל הגהות מיימוניות ז"ל מ"ם פתוחה שנסתמה גורד את כולה וחוזר וכותבה: ומעתה אומר דלעד"נ דלהרשב"א ז"ל מ"ם פתוחה שנסתמה גורד את הסתימה ודיו וכדי לבאר את זה אביא גם אני תשובת הרשב"א ז"ל ומה ששאלת בדבוקות ספר תורה אם הפרידם דהוה ליה כחק תוכות אם נפסל בכך וכן רגל הקו"ף הדבוק לגג אם נפסל בכך ומה תעשה לו תשובה כך אנו רגילין לגרוד כל הדבוק ולחזור ולכתוב וכן רגל הקו"ף הדבוק גורדין הרגל וחוזרין וכותבין ואין צריך לגרוד כל האות כי הגג כדין נכתב: ודרך קצרה אני כותב לך אם נדבק' האות אחר שנגמר' צורת' כגון שנדבקו ברגליהם אין דבוק זה פוסל ואין צריך לא לגרוד ולא להפריד אבל אם נדבקו בראש' קודם שנגמר אותו הראש צריך לגרוד את הכל שהרי לא נעשה בה בהכשר ואם נדבקה באמצע כגון רגל הכ"ף או רגל הקו"ף או צד שנדבק צריך גריד' וכן אמרו בירושלמי שאם נדבקו למטה כגון ארצנו תפארתנו שרגל הוא"ו דבוק' אל רגל הנו"ן כשר ארצך צריכה תפארתך צריכה כל שנדבקה רגל הכ"ף באמצעה או אל הצד"י או אל התי"ו צריכה עיון דשמא נגמר שהרגל כבר נגמר כשמגיע רגל הצד"י והוא ברגל קטן או שמא אינו נחשב כנגמר והרי הוא דבוק קודם שנגמר ולפיכך צריך לגרוד הרגל אבל אם נדבקה האות בראשה כגון שהיה כותב ברא ונדבק גגה של רי"ש לגגה של בי"ת צריך לגרוד כל הרי"ש וכן כל כיוצא בזה עד כאן לשון התשובה: יח ואתחיל ואומר גם כי דעת דוד הקטן כדעתו של כמוהר"ר יעקב וכהר"ר לוי בנו בפירוש התשובה הזאת לענין מ"ם פתוחה שנסתמה וכיוצא בה שאין צריך לגרוד את כולה דדין אחד ותקון אחד להם ולדבוק אות לחברתה וכן דין אות הה"א או הקו"ף דהוו תרי גופי שוה לאותיות אשר הם גוף אחד ואין לחלק ביניהם כלל לפע"ד: וכן נמי דעתי מסכמת לדעת החכמים הנז' שדעתו של הרשב"א ז"ל יש הפרש בין נכתב צד מסויים מהאות ללא נכתב צד מסויים ממנה כאשר אפרש בעזרת האל: על כל זה אני חולק על כבוד תורתם במה שכתבו במ"ם שנסתמה צריך לגרוד הרגל השמאלי וכן נמי אני חולק על כבוד תורתו ועל כ"ת במה ששלשתכם הסכמת' שמה שכת' הרשב"א ז"ל בתשובתו הוא כפי המנהג שנהגו בימיו להחמיר כדעת הירושלמי ואף שאין הלכה כן דאנן בתר תלמוד דידן גרירינן: דלפי עניות דעתי נראה דהרשב"א ז"ל השיב לשואלו המנהג שנהגו בימיו ושורת הדין ג"כ שתלמוד דידן ותלמוד ירושלמי מסכימים בו והביא ראיה מהירושלמי הדין מפורש שבתלמוד דידן אינו מפורש אבל תלמוד דידן ותלמוד ירושלמי שניהם כאחד בדין שכתב הרשב"א ז"ל: יט וכי האי גוונא אשכחן בכמה דוכתי דבתלמוד ירושלמי יש כמה דברים מפורשים מה שאינן מפורשים בתלמוד דידן ופסקינן הלכתא הכי דאמרינן דתלמוד דידן נמי מודה כהם הואיל ולא אשכחן ליה לתלמוד דידן לפרש או לפסוק בהיפוך ואמרינן דוודאי תלמוד דידן סובר כן אלא שלא פירשו בו הדברים כמו שפירשו בתלמוד ירושלמי ולא אאריך בזה שדבר פשוט הוא וכל שכן דבנידון זה לפי הרשב"א ז"ל מתלמוד דידן נמי מוכח כדעת הירושלמי וכאשר אפרש בעז"ה וכן נמי אני חולק על כבוד תורתו ועל כבוד תורתו של כמוהר"ר לוי במה שכתבת' שהרשב"א ז"ל הטיל פשרה בכ"ף פשוטה וכתב שצריך לגרוד הרגל ולא כולה וכן יראה נמי מדברי החכם השלם מוהר"ר יעקב ואף שכתב כבוד תורתו על דבריו של החכם הכולל כמהר"ר חיים אשר בם הוא תמה על זה כנרא' מתשובת כבוד תורתו על דברי החכם הנז'. כי לא הגיע פסקו לידי ולא ראיתי אלא תשובת כ"ת על דברי כ"ת שכתב שהפשרה היא מהירושלמי עכ"ז אשוב ואתפלא הן תהא הפשר' מהרשב"א ז"ל הן תהא מהירושלמי דלא ידענא מאי פשרה שייכא במלתא דאיסורא דבספקא דאורייתא אזלינן בה לחומרא שמעתי ובספקא דרבנן אזלינן לקולא שמעתי אבל לפשר הדבר לא שמעתי וכל מה שכתב כ"ת בזה להשיב לחכם הנזכר אחר המחיל' מכ"ת לא נהירא לי שכתבת וז"ל הירושלמי ראה בעצמו כי החומרא בדבוק של ברא שצריך לגרוד כל האות היא חומרא יתירה וכו' עד די לו להירושלמי להחמיר כזאת החומרא בדבוק של מעלה אבל בדבוק שבאמצע שהוא ספק אם נשלמה האות אם לאו לא החמיר הירושלמי רק להסיר הרגל של כ"ף של ארצך עכ"ל: וראשונה אומר דבמחילה מכ"ת דמה שחשב כ"ת שגרידת כל האות בדבוק של ברא היא חומרא יתירה לדעת הרבז"ל אליבא דירושלמי מטיבותא דכ"ת אמינא שאינו כן לע"ד כאשר אפרש בעז"ה: ולדברי כ"ת דהויא חומרא יתירה אני שואל האי חומרא במאי קאמרת אם שלא היה ראוי לגרוד מהאות כלל אלא להפריד הואיל והדבוק הוא מאות לאות וכמו שמובן מדברי כ"ת א"כ מה צריך לגרוד מן האות או כולה או מקצתה רבנן החמירו בה ואתה אומר דהוי חומרא יתירה דאי מדין תורה אין לומר כן וא"כ בכ"ף שנדבק בצד"י דהוה ספק הוה לן למיזל ביה לקולא ולא יצטרך רק להפריד דספקא דרבנן הוא לקולא ואם החומרא היא במה שאנו מצריכין לגרוד את הכל ומדין תורה אין לגרוד אלא מהדבוק ולמטה א"כ בכ"ף שהוא ספק אית לן למימר שלא יגרוד מהדבוק ולמעלה דלקולא אזלינן הואיל והוא חומרא דרבנן אלא מהדבוק ולמטה כדין תור' דבמה שהוא מן התורה נזיל ביה לחומרא ומה שהוא מדרבנן נזיל ביה לקולא אבל פשרה איני יודע מאן דכר שמיה: ומה שכתב כ"ת שהדבוק של ארצך שהוא ספק לא החמיר הירושלמי רק להסיר הרגל דמשמע דהיינו טעמא מפני שהוא ספק אבל אם היה בוודאי אמצע כגון בכ"ף של בכל שנדבק צד התחתון של כ"ף בבי"ת צריך למחוק את כולה וכן כתבת בהדיא בפסקך גם בזה אני אומר מטיבותא דמר אמינא לא היא דהא הירושלמי לא כתב שום תיקון בכ"ף פשוטה של ארצך אלא שכתב שהדבר בספק ואם אינו חשוב כנגמר צריך לגרוד את הכל לדעת כ"ת ואם חשוב כנגמר א"צ לגרוד כלל: ואם כן מאן לימא לן שהירושלמי סובר שאין לגרוד אלא הרגל שהואיל שהדבר בספק אית לן למיזל לחומרא ולגרוד את כולה לדעת כ"ת דסברת שאם נדבקה באמצעה והוי וודאי אמצע ולא ספק שצריך לגרוד את כולה: ומה שדייק כ"ת ממה שהוצרך הירושלמי לומר בדבוק של מעלה שצריך לגרוד כל האות דמשמע הא באמצע לא הדיוק דיוק אמתי לדעת הרב ז"ל לע"ד אלא שיש לדקדק מזה אפילו היכא שאין ספק בדבר אלא הוי וודאי אמצע כגון בכ"ף של הכל גורד הצד הנדבק ולא הצד שכבר נכתב כדין וכמו שאפרש לקמן בע"ה: וכן כתב הרב בהדיא ואם נדבקה באמצעה אותו צד שנדבק צריך גרידה והתם בוודאי אמצע מיירי ולא בספק וטעמא דספק שהזכיר כ"ת איני יודע מאן דכר שמיה דאם הרב היה מפרש הספק של הירושלמי על דרך שאר הפוסקים כגון בעל התרומות והסמ"ג והנגררים אחריהם דסברי לדעת הירושלמי היכא שנדבקה הכ"ף שבארצך לצד"י דהוי וודאי אמצע והירושלמי מסתפק אם באמצע האות פסול אם לא. והיה הרב מפרש עד"ז לומר דאי אמצע האות מסופק הירושלמי אם יש בה דין חק תוכות או לא הוה שייך שפיר להזכיר טעמא דספק אבל לא היה לנו לדקדק ולומר שאין צריך לגרוד אלא הרגל אלא מספק הוה אזלינן ביה לחומרא כדרך כל ספיקא דאורייתא וע"ד שיש לנו לומר עתה לפי שאר המפרשים שפירשו שהירושלמי מספק באמצע אם פוסל הדבוק אלא דאפילו לדעת הירושלמי פוסל באמצע דלחומרא אזלינן מספיקא: אבל השתא שהרב מפרש הספק של הירושלמי שאינו מסתפק בוודאי אמצע אלא שבכ"ף פשוטה של ארצך יש לומר שמא נגמר כשמגיע לרגל הצד"י אם כן בוודאי אמצע פשוט לו להירושלמי מה דינו ונראה דסברת הרב הוא שהירושלמי סובר דדווקא למעלה גורד את הכל אבל באמצע לא אפי' בוודאי באמצע אלא גורד הצד הנדבק לבד ובספק אמצע נמי אית לן למיזל ביה לחומרא בוודאי אמצע ולגרוד הצד הנדבק הואיל והדבר בספק וכאשר אפרש בעזרת האל: וכן נמי אני חולק על כ"ת של הר"ר יעקב במה שכתב וז"ל ואניח ההקדמה ליסוד הבנין והיא כי מה שאמר רב כל אות שאינה מוקפת גויל מד' רוחותיה פסולה הדין דין אחד אליבא דכ"ע ר"ל בין לתלמוד דידן ובין לירושלמי אבל לענין התקון יש מחלוקת בין תלמוד דידן ובין תלמוד ירושלמי וזאת ההקדמה למדתיה מדברי הרשב"א ז"ל וגם הר"ם מקוצי ז"ל כתב וז"ל וכל אות צריך שתהא מוקפת גויל מד' רוחותיה ואם נגעה אות לחברתה יועיל תיקון ולא מיקרי חק תוכות אבל בירושלמי מכשיר נגיעת אות לאות למטה ופוסל נגיעות למעלה ומסופק באמצע עכ"ל ומעתה עלינו לבאר טענת המחלוקת הזה ובמאי קא מפליג תלמוד דידן ותלמוד ירושלמי הנה שניהם שוין לפסול חק תוכות וכל מחלקותם הוא בביאור איזה נקרא חק תוכות וכו' ובהא קא מפלגי תלמוד דידן ותלמוד ירושלמי בעלי התלמוד שלנו סוברים שאין זה חק תוכות וכו' עד ובירושלמי חולקים ע"ז ואומרים וכו' עד ואם כן הוי חק תוכות ע"כ לשון של כמוהר"ר יעקב: ולא זכיתי לרדת לסוף דעתו של הרב הנזכר במה שדקדק מדברי בעל הסמ"ג דהירושלמי סובר דבדבוק אות לאות שייך בה דין חק תוכות אבל גם הירושלמי סובר דאות שנדבקה לחברתה אחרי שנגמרה פסולה. דהא הסמ"ג כתב בהדיא שהירושלמי חולק על תלמוד דידן במה שהצריך להיות האות מוקפת גויל מארבע רוחותיה שהוא סובר שאם נדבקה בסופה כשרה ובאמצעה מסופק אם כשרה אם לא ולדעתו של הסמ"ג ז"ל אף לדעת הירושלמי מועיל תיקון אף אם נוגעת למעלה דנהי דקאמר הסמ"ג ז"ל דפליג ירוש' אתלמוד דידן במה שפסל בכל הד' רוחות אבל לענין התקון לא אשכחן ליה לתלמוד ירו' שפי' ויאמר דאפילו בהא הוי חק תוכות והרשב"א ז"ל סברא ודיוקא דנפשיה קאמר כאשר אפרש בעזרת האל: ובהא תלמוד דידן והירושלמי שוין ומ"ד דאליבא תלמוד דידן יועיל תיקון ולא הוי חק תוכות ה"נ לתלמוד ירושלמי ומ"ד דהוי חק תוכות כמו הרשב"א והסמ"ק כל כך יאמר דין זה בא דתלמוד דידן כמו בא דתלמוד ירושלמי שלא תלמוד דידן ולא תלמוד ירושלמי פירשו בדבר זה: ואם אמור יאמר דאפשר דהרשב"א ז"ל דקדק מתלמוד ירושלמי דבדבוק אות לאות נמי מלמעלה הוי חק תוכות אף שהדבר ברור כשמש שאין האמת כן לענ"ד כאשר אפרש בעזרת האל אשיב לו ואומר דה"נ יש לדקדק מתלמוד דידן להרשב"א ז"ל ע"פ הדרך ההיא שנדקדק מתלמוד ירו' וכאשר אפרש בע"ה וטרם החלי לבאר תשובת הרשב"א ז"ל מטיבותיה דמר אמינא דקשיא לי על דבריך לפי דרך כ"ת במה שרצית לחלק בין קו"ף שנדבקה ובין מ"ם שנסתמה מטעם שהקו"ף הוא ב' גופים והמ"ם הוא גוף אחד ואני אומר דלענ"ד דמלתא דפשיטא היא שיותר סברא הוא לחלק בין שתי אותיות שנדבקו זו לזו לאות אחת שנדבקה לעצמה ואף אם היה שני גופים כמו הה"א והקו"ף הואיל דבשני אותיות כל אחד שמה בפני עצמה והוו שני גופים ושני שמות משא"כ באות אחת שהוא שני גופים ששם אחד להם והשם מצרפם ממה שנחלק בין אות אחת שהיא גוף אחד שנדבקה לעצמה לה"א וקו"ף שנדבקו ברגליהם דהוי תרי גופי שיותר סברא הוא לענ"ד לחלק בין שתי שמות לשם אחד ואע"פ שהגופים מחלקים ולומר שאין דין זה שוה לדין זה הואיל שלאלו שתי שמות ולזה שם אחד ממה שנחלק בין גוף אחד לשני גופים היכא שלשני גופים שם אחד והשם מצרפם ואעפ"י שהגוף מחלקם שהשם עיקר ואף אם לא תכריע כסברא זו מ"מ לא גרעה הא מהא וכ"ש שחלל זה שבין רגל הה"א או הקו"ף לגגם לדרשה אתי כדאיתא בפ' הקומץ ובפ' הבונה והרב פוסל אם הדביקה וא"כ החלל הזה הוא גוף האות כמו כמה דברים שהם בצורת שאר האותיות