רד"ך טז

ואף על גב דלדעת הרשב"א ז"ל מלמעלה פסול דקאמר הירושלמי פסול ואין מועיל בה גרידת הדבק או הטפה קאמר דהוי חק תוכות כדכתב בתשובתו ואפילו הכי סבר דדווקא היכא שלא נכתב צד מסויים מהאות כדין הוא שצריך לגרוד כל מה שכתב מהאות אבל היכא שנכתב צד מסויים מהאות כדין א"צ לגרוד הצד המסויים שכתב אלא גורר הצד שלא נגמר כדין וגומר את האות ע"י כתיבה ושפיר דמי לאו משום דבגמירת האות ע"י כתיבה תליא מלתא דהא אם לא כתב צד מסויים ממנה אם לא גרד כל מה שכתב פסול אלא משום דסבר הרשב"א ז"ל בנכתב כדין תליא מלתא דהיכא שנכתב צד מסויים מהאות כדין בלי דבוק כלל א"צ לגרוד כל מה שכתב כמו שצריך לגורדו היכא שלא נכתב צד מסויים ממנה הואיל והצד ההוא נגמר כדין וכל זה למדו מהירושלמי וכאשר נפרש בעזרת האל: ולדעת הסמ"ק שלא חלק בין נכתב צד מסויים ללא נכתב נראה דסבר שהירו' פוסל בכל ענין היכא שנפלה הטפה קודם שנגמרה האות אם לא יגרוד כל מה שכתב כאשר נפרש דבריו בע"ה ולא קמכשיר בנפילת הטפה אלא דווקא מלמטה דהיינו היכא שנגמרה האות כדין קודם נפילת הטפה אבל טעמא דגמירת האות ע"י כתיבה לאו מידי הוא וכן לפי' השני אפרש דבריו בע"ה: ואומר שהסמ"ק ז"ל למד דין זה מתלמוד דידן כאשר אבאר פשיטא שאי אפשר לומר דבגמירת האות כדין תליא מלתא וזה מבואר ואין לי להאריך וכן נמי מהני טעמא דפרישנא אין לומר דהסמ"ק ז"ל הכי קאמר דנפלה הטפה קודם גמירת האות כגון שנפלה הטפה תחת גג האל"ף וכיוצא בה קודם שכתב רגלה ומחק הטפה עד שעשה רגל האל"ף על ידי חקיקת תוכות פסול אבל היכא שגמר את האות כגון שגמר את האל"ף ואח"כ נפלה הטפה על רגלו יכול ליטול את הטפה ולהשאר האות כאשר היתה ואע"ג דע"י מחיקת הטפה נתקנה הואיל וכבר נגמרה האות על ידי כתיבה: וכן נמי אם לא גמר את האות ונפלה הטפה יכול ליטול הטפה ולגמור האות ע"י כתיבה או לגמור האות ע"י כתיבה וליטול הטפה אח"כ דלגמור האות ע"י כתיבה בעינן או קודם נפילת הטפה או אחר נפילת הטפה דאי לאו הכי הוה ליה לפרושי: ועוד דמהירושלמי לא משמע הכי כדפירוש וכן מתלמוד דידן שממנו למד הסמ"ק לפירושו הב' אשר אפרש דבריו בע"ה לא משמע הכי: ועוד הא הוא עצמו דמה דין דבוק האותיות זו לזו בתחלת עשייתם לדין נפילת הטפה תוך האות שכתב וזה לשונו אם נפלה טפת דיו קודם שנגמר' האות ואח"כ נטל הדיו או כמו כן אם לא היתה מוקפת גויל בתחלת עשייתם דאמרינן דפסולה ואח"כ נטל הדין הוי כחק תוכות ופסולה עד כאן לשונו: הרי שכתב דין אחד לנפילת הטיפה תוך האות ולדבוק האות לחברתה ואם כן כי היכי דגבי דבוק האותיות אפילו היכא שגמר את האות ע"י כתיבה אחרי שנדבקו פסול וסבר דאי לא גרד האות הנדבקת אלא הטפה לבדה הוי חק תוכות הכי נמי בנפילת הטפה אף שגמר את האות ע"י כתיבה אחרי נפילה הוי חק תוכות ופסול ואין לומר דהכי שלדעתו ז"ל פסול הוא בכל ענין ואין יכול לתקנו בגרידת הטפה לבדה אבל אם ימחוק חלק מחלק האות אשר כתב שפיר דמי דנראה שלדעתו ז"ל אין הפרש בין גרידת הטפה לבדה לבין גרידת הטפה עם חלק מחלק האות הנכתב הואיל ובין כך ובין כך תגמר האות על ידי כתיבה ולא על ידי גרידה שאף אם לא גרד את הטפה לבדה תגמר האות על ידי כתיבת חלק מהאות שלא נכתב אלא אם נאמר כדעת הרשב"א ז"ל דסבר שצריך לגרוד כל הצד שלא נכתב ולא נגמר כדין אבל הצד שנגמר כדין לא וכאשר אפרש בע"ה והואיל ובעל הסמ"ק לא חלק בין נכתב. צד מסויים מהאות ללא נכתב צד מסויים ממנה נראה דסבר דבכל ענין גורד את כולה דכי היכי דבלא נכתב צד מסויים מהאות גורד את כולה הואיל ולא נכתב שום צד מסויים כדין הכא נמי בנכתב צד מסויים מהאות כדין גורד את כולה שהוא ז"ל סובר שלא הכשיר הירו' בגרידת הדבוק או הטפה אלא מלמטה דהיינו כשנגמרה האות ואחר כך. נדבקה או נפלה הטפה אבל אם נפלה הטפה או נדבקה קודם שנגמרה האות ואפילו באמצעה כלמעלה חשבינן לה שכל שלא נגמרה תחלת עשייתה היא וכאשר אפרש בע"ה יא מכל הא דלעיל הוכחנו שבעל הסמ"ג ז"ל סובר דהיכא שנפלה טפת דיו קודם שנגמרה האות בין מחק מהטפה עד שעשה ממנה החלק הנשאר מהאו' שלא נכתב בין מחק את הטפה לגמרי וגמר את האות על ידי כתיבה ואחר כך מחק את הטפה דבכי האי גוונא שנגמרה האות על ידי כתיבה אם נפל הדיו אחרי גמירתה גורד את הטפה ושפיר דמי אפילו הכי אם נפלה קודם גמירתה הוי חק תוכות ופסול וצריך לגרוד כל מה שכתב מהאות ההיא והיינו טעמא דלכתוב כל האות כדין בעינן דהיינו קודם שתפסל על ידי הטפה הנופלת וזהו שכתב בעל הסמ"ג שאם נפלה הטפה קודם שנגמרה האות דהוי חק תוכות אם גרד את הטפה ולא חלק כלל דבבל ענין פסול הוא ואם כן אמינא דהואיל ור"י בעל הטור הביא דברי הסמ"ק ז"ל בנפלה טפת דיו דסבר שאם נפלה קודם שנגמרה האות פסולה דהוי חק תוכות ובנגמרה כשרה וכתב א"א הרא"ש ז"ל פוסל גם בזה אם כן בלא נגמרה האות סובר כדעת הסמ"ק ז"ל דסבר שצריך הוא לגרוד את כולה וכדפירשתי ולא פליג עליה אלא בנגמרה ואם כן אי אפשר לומר דהר"אש ז"ל סבר דבגמירת האות תליא מלתא ואין לומר דנהי דהרא"ש ז"ל סבר כדעתו של בעל הסמ"ק ז"ל בלא נגמרה שצריך הוא לגרוד את כולה דלאו בגמירת האות תליא מלתא אבל היכא שנגמרה האות דלדעת הסמ"ק ז"ל כשר בגרידת הטפה ולא. הוי חק תוכות אע"ג דהרא"ש ז"ל גרד הטפה הוי חק תוכות אם גרד עמה חלק מהאות וחזר וכתבו שפיר דמי דהיינו משום דהיכא שנגמרה האות ונפלה הטפה דפסלינן לה בגרידת הטפה לדעת הרא"ש ז"ל חומרא בעלמא היא הואיל ונכתבה האות כדין ולא דמי כולי האי לההיא דחק תוכות שלא נכתבה האות כדין כלל ומשום הכי לא מחמירינן בה אלא היכא שנגמרה האות בגרידה אבל היכא שנגמרה על ידי כתיבה כגון שגרד חלק מהאות וחזר וכתב לא דלא היא מכמה אנפי חדא דהואיל ור"י בעל הטור הביא דעתו של בעל הסמ"ק וכתב עליו אדוני אבי הרא"ש ז"ל פוסל גם בזה משמע שהתקון שוה לשניהם וכדכתב כ"ת דאין לומר דדוקא לענין הפסול הוא ששוים דבתרווייהו בגרידת הטפה לבדה הוי חק תוכות אבל לענין תקונם לא שוו זו לזו דבנפלה הטפה קודם שנגמרה האות צריך לגרוד את כולה ובנפלה אחרי שנגמרה האות אין צריך לגרוד אלא חלק ממנה הואיל ומן הדין בנפלה אחרי גמירת האות לא הוי חק תוכות אלא די בגרידת הטפה לבדה וחומרא בעלמא היא דמחמירינן בה וכדפירשתי: דאי הכי הוה לי' לר"י בעל הטור ז"ל לפרש כל זה וודאי נראה דאין חלוק בין נפלה הטפה אחרי גמירת האות לנפלה קודם גמירת האות לדעת הרא"ש ז"ל דתקון אחד לכולם וכולה בעי לגורדה דלאו מצד חומרא קאמר וה"נ מסתברא וזה ברור ותו דאם איתא דחומרא בעלמא כדכתיבנא ה"ל להרא"ש ז"ל לפרש דבריו או בתשובותיו או בפסקיו בהדיא וכן היה לר"י בעל הטור בנו להביא כל זה בפסקיו משמו כדי שלא נטעה לומר דלאו חומרא היא אלא צריך לגרוד את כולה וע"ד שפירשתי ונפקא מיניה כדי שתהא הס"ת מהודרת ולא מנומרת וכדכתב הר"ר יעקב ז"ל בפסקיו וכ"ש דבדין הגט נפקא מיניה נפקותא גדולה מזו היכא דנשאת בגט זה אם תצא ואם לא תצא והוה להו לפרש שם ולומר דהויא חומרא בעלמא כדי שנדע שאם נשאת בגט כזה לא תצא: כלל העולה שאין לפרש בדברי הרא"ש ז"ל שום סברא מן הסברות שפירשנו שא"כ היה הרב מפרש דבריו וכדפירשתי ותו אמינא שאה היה חומרא בעלמא כדפי' לא ידעתי הפרש בין היכא שנגמרה האות ע"י כתיבה לבין היכא שלא נגמרה האות ע"י כתיבה הואיל ודין חק תוכות לאו בגמירת האות תליא וזו בין כך ובין כך ע"י גרידה נתקנה וה"ל להו לרבנן לתקן לגרוד את כולה כדי שלא תתקן האות ע"י גרידה אלא אם תקנו כן שלא תשתכח דין חק תוכות מישראל ורחמנא ליצלן מהאי דעתא ותו אמינא דבר מן כל דין כל כי הני שמעתתא מרפסן איגרי שאם סברת הרא"ש ז"ל היתה דבגמירת האות תליא מלתא היכא שנכתבה כדין הוה לן למתמה עליה טובא דמנא ליה הא מ"מ נימא הכ' וכי גזירת מלך היא דהיכא שנכתב חלק מהאות או. כל האות כדין דבגמירתה תליא מלתא דהא הא דפסלינן בגרידת הטפה מההיא דפרק ב' דגיטין הוא דשמעינן לה דתניא התם וכתב ולא וחקק וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובתו והתם אין הפרש בין ראש האות לסופה דכל האות בעינן בכתיבה ולא בחקיקת תוכות אפילו קצתה כדכתיבנא לעיל: יב מכל הא דלעיל הוכחנו דלדעת הרא"ש ז"ל מ"ם שנדבקה צריך לגרוד את כולה הואיל והוא סובר שהטפה חוזרת ופוסלת את האות ואם יגרוד את הטפה הוי חק תוכות ואין גרידת רגל השמאלי מועיל לה כלום הואיל וכל האות היא פסולה וכ"ש שהרב באר בתשובתו בהדיא וכתב ימחוק את כולה דלענד"נ דלית דין צריך בשש דוודאי צריך לגרוד את כולה וכן צריך לומר לדעת בעל התרומות ולדעת הסמ"ג שגם הם סוברים שהטפה חוזרת ופוסלת את האות כדלעיל הואיל ולא חלקו בין נפלה הטפה קודם שנגמרה האות לנפלה אחר שנגמרה ואדרבה מדבריהם משמע דאפילו נפלה הטפה אחרי גמירת האות קאמרי דהוי חק תוכות וכן נמי סבר ר"י בר' שמואל לפי מ"ש בעל התרומות וכן הסמ"ג והמרדכי בפרק ב' דגיטין משמו שגם הוא לא חלק בין נפלה הטפה קודם שנגמרה האות לנפלה אחר שנגמרה ואדרבה מדבריו משמע דאפילו אם נפלה אחר גמירת האות קאמר דהוי חק תוכות: ונראה שגם דעת המרדכי כן הואיל והביא דברי ריב"ש בלי חולק וכן נראה נמי דסבר בעל הגהות מיימונית שהביא גם הוא דברי ריב"ש בשם בעל התרומות והסמ"ג בלי חולק וכן נמי סובר ר"י בעל הטור ז"ל דאע"ג דבדין ס"ת הביא דברי הסמ"ק דמפליג בין נפלה הטפה קודם גמירת האות לנפלה אח"כ מ"מ איהו לא סובר הכי שכתב בטור אבן העזר סי' קכ"ח וז"ל אבל אם נפלה טפת דיו בתוך האות ואינה נכרת אין יכול להעביר הדיו ולתקן האות דהוי לה כחק תוכות עכ"ל וא"כ עלה בידינו שכל אלו הגדולים סוברים דאות שנפל בה טפת דיו ועתה אין שמה הראשון עליה וכן מ"ם פתוחה שנדבקה פתיחתה ונסתמה כולה בעי לגורדה ולא קצתה ותו בר מכל דין אמינא דלדעת בעל התרומות ז"ל ובעל הסמ"ג ז"ל שכתבו דלהעביר הקולמוס אחרי הגרידה לא יועיל דאם מועיל בגט שנכתב שלא לשמה לשוויי' לשמה לשוויי' אות לא יועיל אמינא דקל וחומר הוא ומה דהעברת קולמוס לשוויי' אות לשמה לא מהני לשוויי' אות אחר גרידת הטפה גרידת רגל השמאלי עם גרידת הטפה וכתיבתו אח"כ שאינו מועיל לשויי' אות לשמה כדכתיבנא לעיל אינו דין שלא יועיל לשוויי' אות ודעת הרא"ש ז"ל לפי הדיוק אשר דייקו כ"ת מו' יעקב והר"ר לוי בנו הפך דבריו המפורשים ודחקו עצמם לשנויי שנויי דחיקי ובזה קרבו דעת הרא"ש ז"ל לדעת הרשב"א ז"ל הנה לפי זה הפליגו והרחיקו את דעתן מדעת בעל התרומות ובעל הסמ"ג ז"ל במה שכתבו דהעברת קולמוס לא מהני בהא דלפי דרך כ"ת אף אנו נדייק ונאמר דהעברת קולמוס תועיל ופליג על בעל התרומות ובעל הסמ"ג וכדפירשתי אא"כ פי' דבריו גם הוא בהדיא בפסקיו: ואם גם הוא סובר דהעברת קולמוס אינו מועיל יש לנו לדון לדידיה נמי הק"ו אשר כבר כתבו וכן יש לנו לדון ולומר על כל הגדולים שכתבו שאין די בגרידת הטפה ותו בר מכל דין אמינא דלדעת כ"ת איכא למתמה טובא וע"ד שתמה כ"ת עליהם דלמה לא פי' לנו הרא"ש ז"ל בתשובותיו ובפסקיו באיזה דרך ישכון אור תקון האות שנפל בה טפת דיו או טפת מ"ם פתוחה שנסתמה דנהי דאין גרידת הסתימה עושה אותה מ"מ אכתי לא ידעינן אם יגרוד רגל השמאלי או הצד התחתון דאנא אמינא דעל פי דרך כ"ת דדווקא גרידת הסתימה אינה עושה אות הואיל