רד"ך טו

דעתי תמיה אני איך לא השגחת במה שכתב הרשב"א דלרב חסדא דאמר דלרבנן לא הוי כתב וכו' דמשמע דרב חסדא הוא דסבר אליבא דרבנן דלא הוי כתב אבל לרב אחא בר יעקב דפליג עליה הוי כתב אפילו אליבא דרבנן ואנן כרב אחא בר יעקב פסקינן ולא כרב חסדא וא"כ הוי כתב אליבא דהלכתא: ונחזור למה שהיינו בו ואומר דאף שיש להקשות בדרך אחר ולומר דלדעת הרא"ש ז"ל אין להביא ראיה מפ' הבונ' לא אאריך בזה אלא אומר עוד דאם איתא דסברת הרא"ש ז"ל היא דבנכתב כדין תליא מלתא ועל דרך שפירשתי היה לו לאשמועינן דבר זה או בתשובותיו או בפסקיו ולומר שאם נכתב צד אחד מהאות כדין ונדבק בשני או שנפל בה טפת דיו דגורד צד השני ולא הצד הראשון הנכתב כדין וכן אם נגמרה האות והפסיק ידו מלכותבה ונפל בה דיו והדביקה כגון מ"ם פתוחה שנעשית סתומה ע"י נפילת דיו אחרי שהפסיק ידו מלכותבה גורד הצד השמאלי והצד התחתון מהמ"ם וכן כל כיוצא בזה וכן לחלק כל החלוקים השייכים בדרך זה ומדלא שמענוהו לומר כן ואדרבה כתב בתשובתו ימחוק את כולה וכן מצאנו שר"י בנו הביא דברי הסמ"ג שחולק על הרשב"א ז"ל דסבר שכל זמן שלא נגמרה האות ואין כאן צורת אות אין הפרש בין צד אחד מהאו' לצד השני אלא הצד שנפל בו הפסול והצד שכבר נכתב כאחת הם שכמות זה כן מות זה שלעולם גורד את כולה דכל מה שנכתב כאלו לא נכתב כל זמן שלא נכתבה צורת האות וכל כך הוא נכתב צד אחד ואח"כ נפלה טפה כשהיה כותב הצד השני כמו אם נפלה בצד הראשון עצמו שכל זמן שלא נגמרה האות אין לחלק כלל שכולה בצד אחד היא הואיל ובשום אחד מהם לא נגמרה צורת האות ואין שם אות אלא רשומים בעלמא ולעולם גורד את כל האות כל זמן שנפסלה קודם שנגמרה כולה הנפסלה ולפנים אבאר דבריו היטב בעזרת האל: ואף שגם הוא סובר כדעת הרשב"א ז"ל בדבוק אות לאות ומפרש הירושלמי כהרשב"א ז"ל ולא הביא הרב רבינו יעקב בעל הטור ז"ל שום דעת חולק על סבר' הסמ"ק ז"ל ולחלק בין נכתב צד מסויים כדין ללא נכתב כסברת הרשב"א ז"ל אלמא דמלתא דפשיטא היא אצלם שאין לחלק בין זה לזה לכולי עלמא והביא אח"כ דעת הרא"ש ז"ל וכתב וזה לשונו ואדוני אבי הרא"ש ז"ל ג"כ פוסל בזה והיינו לומר שחלוק גרידת הטפה לאו כלום הוא לדעת הרא"ש ז"ל א"כ נשארה החלוקה האחרת שאם הרא"ש ז"ל היה סובר חלוקות אחרות ועל דרך שפירשתי היה מביאם רבי' יעקב בעל הטור בנו וכדפירשתי ולפנים אבאר בזה באר היטב בעזרת האל: סוף דבר אני אומר דטעם דנכתב כדין לא. נזכר ולא נפקד במדרש של הרא"ש ז"ל ורבינו יעקב בנו לא נתיישבה בדעתו החלוקה הזאת מעולם אלא הם סבורים ששני חלוקות בדבר או גורד הכל או הדבק או הטפה לבד וכדעת הסמ"ק שהביא בעל הטור וק"ל: ומאחר שהוכחנו שלדעת הרא"ש ז"ל אי אפשר לומר שהוא סובר כחלוקותיו של הרשב"א ז"ל מעתה נחזור אל דרך הראשונה אשר היינו בו ואומר דאי אפשר לומר לדעת הרא"ש ז"ל במ"ם פתוחה שנסתמה שיגרוד הטפה או הדבק עם הרגל השמאלי עד שתשאר כמו נו"ן ואחר כך יחזיר ויגמרנה שאם אתה אומר כן אם כן יפה כח מקצת האות מכח כולה דהא אם נגמרה צורת האות ונדבקה או נפל בה דיו אין די בגרידת הדיו דהוי חק תוכות ואלו במקצתה מועלת הגרידה ולא הוי חק תוכות כגון הכא גבי מ"ם שאתה אומר שיגרוד הסתימה עם הרגל השמאלי עד שתשאר כמו נו"ן ושפיר דמי ואע"פ שהנו"ן הזה לא נעשה אלא ע"י גרידת הטפה או הדבק דלענין זה גרידת הרגל לא יעלה ולא יוריד וגרידת הרגל אינו מועיל אלא כדי לחזור ולכותבו אבל לענין החלק מהאות הנשאר דהיינו הנו"ן שנשאר אינו מעלה ואפשר שגורע הוא שכל אות שאתה מוסיף בגרידה אתה גורע לענין האות או חלק ממנה הנשאר דנמצא דהחלק הנשאר נשאר מתוקן ע"י גרידה א"כ אם נפלה טפת דיו אחרי שנכתב מהמ"ם כצורת נו"ן גורד הטפה ודיו ולא הוי חק תוכות והיינו הך וא"כ יפה כח הבן מכח האב יפה כח מקצת האות מכח כולה וזה אינו אליבא דכולי עלמא דאפילו אליבא דסמ"ק דמיקל בנפל הדיו באות או נדבקה אחרי גמירתה מחמיר היכא דנפל בה הדיו או נדבקה קודם שנגמרה: ולהרשב"א זכרנו לברכה נמי דמיקל בנדבקה או נפל הדיו אחר גמירת כאשר פירשתי מחמיר היכא דנפל הדיו או האות נדבקה קודם גמירת האות דסבר דגורד כל הצד ההוא מהאות שלא נגמרה כשנדבקה או נפל הדיו כאשר אפרש בעזרת האל: וכן מחמיר כשנדבק או נפל הדיו קודם שנכתב צד אחד מסויים מהאות דסבר דצריך לגרוד את כולה כדפירשתי ואם כן כ"ש להרא"ש ז"ל דסבר דנגמרה האות ולא נגמרה כאחד נינהו דהכא והכא אינו די בגרידת הטפה דהוי חק תוכות דפשיטא דאפילו נכתב צד מסויים מהאות כגון שכתב מאות מ"ם כצורת נו"ן ואחר כך נפלה הטפה דהוי כלא נכתב צד מסויים ממנה הואיל ואפילו באו' שנגמר' דיפה כחה טפי מלא נגמרה ואף אם נכתב צד מסויים ממנה סבר הרא"ש ז"ל דהוי כלא נגמרה כדמשמע בתשובתו דאפילו אם נסתמה המ"ם אחרי גמירתה ואפילו אם הפסיק ידו מלכותבה ואחר כך נפלה הטפה ונסתמה דאינו די בגרידת הטפה דהוי חק תוכות מדלא חלק בדבריו וכדפירשתי וכדכתב רבינו יעקב בעל הטור בנו משמו שהביא דברי הסמ"ק מדפליג בין נגמרה שלא נגמרה וכתב ואדוני אבי הרא"ש ז"ל פוסל גם בזה: ואין לומר דלעולם לדעת הרא"ש ז"ל בגרידת הרגל השמאלי די דאף על גב דצורת הנו"ן ממנו נשאר ע"י גרידה מכל מקום נשאר ע"י גרידה כשרה דהיינו הרגל השמאלי שנכתב כדין ואע"ג שנפל בה פסול מכל מקום הרגל ההוא שנכתב בהכשר מפסיק בין הפסול שהוא הדבק בין צורת נו"ן מהמ"ם והוה ליה כאלו כתב צורת נו"ן מהמ"ם ונפלה טפת דיו סמוך לצד התחתון עד שאם תכתוב הרגל השמאלי תדבק ותהיה מ"ם סתומה דבכי האי גוונא גורד הטפה וכותב הרגל ואין כאן חק תוכות הכי נמי יש לנו לומר השתא שנדבק אחרי שנכתב הרגל שאם תגרוד הדבק לבד הנה נשאר הרגל כתוב ע"י חק תוכות אבל אם תגרוד גם הרגל הנה הצד שנכתב ע"י חק תוכות גרדנו מנשאר הנשאר שנכתב כדין ואף על גב שנשאר ע"י גרידה מכל מקום נשאר ע"י גרידת חלק מהאות הנכתב כדין אלא שנפסל אחר כך ויש לנו לומר דהוי כאלו נפלה טפת דיו קודם שנכתב הרגל השמאלי דאף על גב שאם יכתבנו קודם שיגרוד תהיה מ"ם סתומה ולא פתוחה מכל מקום אם גרד הטפה שפיר דמי שהחלק ההוא שאינו כתוב מפסיק בין האות והטפה ואין כאן תוכות הכי נמי הרגל השמאלי מפסיק בין הטפה ושאר האות ואין כאן חק תוכות דלא היא מכמה אנפי חדא דבשלמא אם נפלה הטפה קודם שנכתב הרגל דגורד הטפה ושפיר דמי משום דאין שם דבר המחבר האות עמה אבל הכא שהרגל מחבר האות עם הטפה והוי גוף אחד אין לומר כן דהא ע"י חבור הרגל נשתנית צורת האות המבוקשת אבל אם נפלה הטפה קודם שנכתב הרגל אע"ג שאם תכתוב באות שהטפה שם תשתנה צורת האות המבוקשת מכל מקו' כל זה שלא נכתבה לא נשתנית כלל אלא החלק מהמ"ם שכתב שהוא כצורת נו"ן לעולם במקום הראשון עומד ולא נשתנה כלל ועוד שאם אתה אומר כן אם כן אם לא יגרוד אלא חלק קטן מהרגל השמאלי שהחלק ההוא היה מפסיק בין הטפה ושאר האות שפיר דמי ועל דרך שכתבנו בגרידת כל הרגל: ועוד דאם איתא דסברת הרא"ש ז"ל בכך היה מגלה לנו בחידושיו או בתשובותיו הטעם הגנוז הזה להודיענו טעם לדבר כמנהגו להודיע טעם וישוב בכל ענין אשר איננו מובן וכל שכן בכדומה לזה כדי שלא נקח הדברים כפשטן ונטעה בדין הואיל ולא נדע טעם לדבר: ועוד דמדברי ר"י בעל הטורים יראה דאין לחלק החילוק דלעיל דהא הביא דברי הסמ"ק דסבר דבין נפסלה האות בראשה ובין נפסלה באמצעה דין א' לכולם וכמו שבראשה גורד את כולה ה"נ באמצעה וכאשר אפרש בעז"ה וכתב וא"א הרא"ש ז"ל פוסל גם בזה ולא חלק אלמא דהרא"ש ז"ל אין מחלק בין נפסלה בתחלתה לנפסל' בסופה דדין אחד לכולם דהיינו לגרוד את כל האות וע"ד שפירשתי לעיל ולקמן נבאר יותר בעזרת האל: י ולרווחא דמלתא אומר עוד דאין לחלק בדוחק ולומר דהרא"ש ז"ל סובר דאף על גב דהיכא שנגמרה האות לא מהני גרידת הטפה דהוי חק תוכות היכא שלא נגמרה מהני גרידת הטפה ולא הוי חק תוכות הואיל ועדיין יש חלק מהאות שלא נכתב ותגמר האות על ידי כתיבה דבגמירת האות תליא מלתא היכא דכבר נכתבה האות או חלק ממנה כדין ואם נפלה הטפה אחרי גמירת האות וגרד אותה לבדה הוי חק תוכות הואיל ונגמרה האות בגרידה ולא בכתיבה אבל אם גרד חלק מהאות עמה כגון הרגל השמאלי של מ"ם וחזר וכתבו נגמרה האות ע"י כתיבה וכן נמי אם נפלה הטפה קודם שנגמרה האות מהני גרידה לבדה הואיל ויגמרנה על ידי כתיבה ומה שלא פי' הרא"ש לשואל היכא שנפלה הטפה קודם שנגמר' האות משום שהשואל לא שאלו אלא בנדבקה דהוי אחר גמירת האות או שנאמר שגם זה רמוז בדבריו לדעת החכם השלם כמוהר"ר לוי במה שאמר אבל גרידת הסתימה אינה עושה אותה אות דמשמע דכל שיגרוד קצת' ויחזור ויכתוב שפיר דמי וכן לדעת הרב המופלג בחכמה ובזקנה אביו כמהר"ר יעקב דהא ר"י בעל הטור הביא דברי הסמ"ק דסבר דבלא נגמרה פסול דהוי חק תוכות ובנגמרה כשר דלא הוי חק תוכות וכתב א"א הרא"ש ז"ל פוסל גם בזה דמשמע דלא מבעיא דלא נגמרה דפוסל כדעת הסמ"ק אלא אפילו בנגמרה דמכשיר הסמ"ק פוסל ואין לומר דהסמ"ק ז"ל דפוסל היכא שנפלה הטפה קודם שנגמרה האות אינו פוסל אלא היכא שגמר את האות ע"י גרידה שבנפלה הטפה גמר את האות עם כל הטפה ואח"כ גרד הטפה כגון שהיה רוצה לכתוב בי"ת וכתב ממנו כעין דל"ת ונפלה הטפה בחללה קודם שכתב הצד התחתון וזה כתב הצד התחתון וגמר את הבי"ת ועכשיו נראת כפ"א ואח"כ מחק את הטפה ונשארה הבי"ת שהיה רוצה לכתוב וכן כל כיוצא בזה דהשתא נגמרה האות ע"י גרידה ולא על ידי כתיבה אבל היכא דמחק את הטפה ואח"כ גמר את האות לא פסול הואיל ונגמרה האות על ידי כתיבה ויאמר האומר דלישנא די אחר כך מחק את הטפה משמע קצת שעשה מעשה אחרי גרידת הטפה ואחר כך מחק אותה אבל אם גרד את הטפה ואחר כך גמר את האות שפיר דמי הואיל ונגמרה האות על ידי כתיבה דהא הסמ"ק זכרנו לברכה לא הכשיר אלא היכא שנגמרה האות כדין ואחר כך נפלה הטפה ואין לומר דלרבותא נקטיה דאפילו היכא שנגמרה האות על ידי גרידה ולא ע"י כתיבה שפיר דמי וכ"ש היכא שנפלה הטפה קודם שנגמרה האות יגרד את הטפה ואח"כ גמר את האות ע"י כתיבה ולא פסול אלא היכא שנפלה וגמר את האות קודם שגרדה ואח"כ גרדה אותה ונגמרה ע"י גרידה דבגמירת האות תליא מלתא שתהיה בהכשר היכא שנפלה הטפה קודם שנגמרה האות דאי הכי הוה ליה לבעל הסמ"ק ז"ל לפרש דבריו ולומר דבגמירת האות ע"י כתיבה תליא מלתא ולהודיענו דהיכא שנפלה הטפה קודם שנגמר' וגרד את הטפה ואח"כ גמר את האות דכשר דהשתא משמע מדבריו דדווקא בנגמרה האות כבר קאמר הואיל ונכתבה כולה כדין: ועוד אני אומר שאי אפש' לומר שדעת הסמ"ק בכך דהא דבריו של הסמ"ק ז"ל הם מהירושלמי דקאמר מלמטה כשר ולמעלה פסול כדכתב בסוף דבריו שהביא ראי' מהירושלמי ולדעת הירושלמי אין לחלק אלא בין היכא שנכתב' האות כדין ובין היכא שלא נכתבה כדין ומ"ה פסול מלמעלה הואיל ולא נכתבה כדין ומלמטה כשר הואיל ונכתבה כדין וכשר ופסול דקאמר הירושלמי לדעת הסמ"ק ז"ל היינו לענין תקון האות קאמר שלמעלה פסול ואין לה תקון אלא שיגרדנה כולה ולמטה כשר בגרידת הדבק או הטפה כאשר אפרש בע"ה: