רד"ך יד

מלכותב' קודם שנדבק' היתה האות גמור' ולא הפסיק ידו מלכותבה ונדבקה גורד כל הצד ההוא הנדבק והיינו כדעת הרשב"א ז"ל בנדבקה האות לחברתה בראשה כגון שהיה כותב ברא ונדבק גג הרי"ש לגג הבי"ת דגורד את כולה אליביה דסבר דבדבוק אות לאות הוי חק תוכות ואף על גב שקודם שנדבקה גגה של רי"ש נגמרה אפילו הכי הואיל ולא הפסיק ידו מלכותבה עד שנפסלה גורד את כל הגג ואף על גב דאם הפסיק ידו מלכותבה שהתחיל לכתוב הצד השני מהאות ונדבקה אינו גורד אלא הצד השני שבו נדבק האות אבל הצד הראשון שכבר הפסיק ידו מלכותבה לא: וכן נמי נראה לדעת הרשב"א ז"ל היכא שיש צד שלישי באות וקודם שהתחיל לכתוב הצד השלישי נדבקה בצד השני דגורד כל הצד השני ואם התחיל לכתוב הצד השלישי אינו גורד אלא השלישי בלבד וכן כל כיוצא בזה עד שתגמר האות ולדעת הרא"ש ז"ל היכא שכבר נגמרה האות דינה בכך כאות שנדבקה לעצמה שכל זמן שלא הפסיק ידו מלכותבה גורד כל הצד ההוא אבל לא הצדדים האחרים שכבר הפסיק ידו מהם:. וא"כ שאני הרגל השמאלי מהמ"ם משאר האות להרא"ש ז"ל ששאר האות נגמר כדין שכבר הפסיק ידו מלכותבה ומשום הכי אין צריך גרידה אבל הרגל השמאלי הואיל וקודם שכתב מה שהיה רוצה לכתוב בו דהיינו קודם שהפסיק ידו מלכותב' נפסל ולא גמרה בהכשר אם תגרוד הסתימה לבדה ולא הרגל הוי חק תוכות שהרגל השמאלי לא היה מעולם רגל מ"ם פתוחה עד עכשיו שגרד הדבק דאי אפשר לומר כן שאם אתה אומר כן א"כ צריך אתה לומר שאם הפסיק ידו מלכותבה ונפלה בה דיו והדביק בפתיחה וכן כל כיוצא בזה שדי בגרידת הסתימה וזה אינו שהרא"ש ז"ל לא חלק וכן ר"י בעל הטור בנו הביא דברי הסמ"ק דסבר היכא שנפל דיו באות אחרי שנגמרה ועתה אין שמה הראשון עליה שגורד הדיו ודיו וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל פוסל גם בזה הרי בהדיא דסבר דאפילו שנכתבה כתקנה והפסיק ידו מלכותבה ונפל בה דיו ונפסלה שאינו די בגרידת הדיו: ואין לומר דלעולם דעת הרא"ש ז"ל שכל הנכתב כדין אין גורדין אותו ועל דרך חלוקי הרשב"א ז"ל וכדפירשתי אלא שהוא סובר במ"ם פתוח' שנסתמ' וכן בנפל' טפת דיו בחלל האות ועתה אין שמה הראשון עליה דנשתנית צורתה שאף אם הפסיק ידו מלכותבה הוי כלא הפסיק דשנוי צורת האות גורם לגרוד כל הצד ההוא שנפל בו הפסול ונשתנית צורת האות על ידו אבל לא הצדדים האחרים שלא נפסלה האות על ידם וכבר נכתבו כדין: דהא נמי ליתא דמאי חזית לגרוד הרגל השמאלי לבדו ולא הצד התחתון שבמ"ם שהרי כל שני הצדדין נכתבו כדין והפסיק ידו מלכותב' אלא שנפלה הטפה עליהם אחר כך ונפסלה האות על ידם אם כן כל שניהם ראוי לגרוד וכי תימא דהכי נמי נגרוד הצד השמאלי והצד התחתון שבמ"ם ולא כדעתם של כמוהר"ר יעקב וכמוהר"ר לוי בנו: הא נמי ליתא שאני אומר שאי אפשר בשום אופן לומר דסברת הרא"ש ז"ל בכך דבנכתבה האות כדין תליא מלתא דהרשב"א ז"ל שחלק חלוקים אלו למדם מהירושלמי משום דסבר דבדבוק אות לאות הוי חק תוכות ופי' הירושלמי כדרך אשר פי' דלענין חק תוכות קאמר ולמד משם חלוקים אלו וכאשר אפרש בעזרת האל: אבל להרא"ש ז"ל דסבר דאין חק תוכות בדבוק אות לאות דאפילו אם נדבקה האות בראשה גורד הטפה ודיו אי אפשר לפרש הירושלמי על דרך שמפרש הרשב"א ז"ל ואין ללמוד משם חלוקים אלו וא"כ מנא ליה להרא"ש ז"ל לחלק חלוקים כאלו ולומר דבנכתב כדין תליא מלתא ועל דרך שפירשתי דהא מההיא דפרק הבונה שהביא החכם השלם כמוהר"ר לוי בפסקו השני דאמרינן התם הגיה אות א' חייב וכו' כאשר נזכיר אותם לפנים בעזרת האל: שמשם מדקדק הרשב"א ז"ל דהיכא דכבר נכתבה האות ואח"כ נשתנית צורתה ע"י דיו שנפל בה כגון שני זייני"ן שנעשו חי"ת ע"י נפילת דיו וכן רי"ש שנעשית דל"ת ע"י כן דאין כאן חק תוכות והיינו טעמא הואיל ונכתבו האותיות כדין וכאשר אפרש בעזרת האל: אין להביא ראיה לדעת הרא"ש ז"ל דלדעתו אי אפשר לומר כן דהא הוא ז"ל סובר שאפילו היכא שהפסיק ידו מהאות ואח"כ נפסל האות שיש כאן חק תוכות וכדפירשתי ולפי זה לא מבעיא ברי"ש שנעשית דל"ת דלדעתו אם יגרוד הטפה הוי חק תוכות אלא בשני זייני"ן שנעשו חי"ת דהוי שתי אותיות אם יגרוד הטפה הוי חק תוכות אליביה דאף על גב דשתי אותיות שנדבקו סבר דאין שם חק תוכות נראה דדווקא היכא שלא נשתנית צורת האות על ידי כן הוא דסבר שאין שם חק תוכות אבל היכא שנשתנית צורת האות על ידי כן לצורת אות אחרת נראה דסבר דהוי חק תוכות דהא צורה אחרת מצורת האות המבוקשת יש בספר דמה לי אם נשתנית צורה אות. אחת לצורת אות אחרת ע"י דבוק עצמה מה לי אם נשתנית ע"י דבוק חברתה דבין כך ובין כך צורת אות אחרת מצורת אות המבוקשת יש בספר דבכי האי גוונא אמרינן בברייתא דהבונה יגנז: ולרווחא דמלתא אומר שראיה לדברי אלה ממה שכבר כתבתי שבמרדכי וביתר החיבורים שהביאו דברי ר"י דבי"ת שנעשית פ"א וכיוצא בזה הוי חק תוכות הקשו הפשיטות מההיא דהבונה דחי"ת שנעשית שני זייני"ן בשבת חייב ואף על גב דאינהו סברי דבדבוק אות לאות לא הוי חק תוכות ואפילו אם נדבקה לראשה ואם יעלה על הדעת דאפשר לומר דהפרדת האותיות אפילו כשנשתנית צורתה לצורת אות אחרת ע"י הדבוק דאין כאן חק תוכות למאן דסבר דאין הפרש בין נפסלה האות אחר שנגמרה לנפסלה קודם שנגמרה משום שנתעסק בהפרדת האותיות א"כ מאי האי שמקשים אלו הגדולים בפשיטות מההיא דחי"ת שעשאה שני זייני"ן בשבת והא אינהו סברי דבדבוק אות לאות לא הוי חק תוכות ודלמא דשאני ההיא דשבת שעוסק בהפרדת האותיות וכל שכן שיש לתמוה אם יעלה על הדעת שאפשר לומר חלוק זה הואיל והיו יכולים להקשות מההיא דאמרינן התם מדל"ת שעשאה רי"ש דלא הוי הפרדת האותיות שהיה להם להקשות גם משם אם היה איזה פקפוק בדבר לחזוק דבריהם: אלא וודאי נראה דמלתא דפשיטא היא דהואיל ונשתני' צורת האות ואות אחרת מהאות המבוקש' יש בספר דהוי כבי"ת שנעשית פ"א וכרי"ש הנעשית דל"ת וכיוצא בזה שדין אחד להם ואין לגמגם בזה אף כי הרשב"א הביא ראיה לדבריו מכל שניהם לבאר דבריו היטב כאשר אזכיר דבריו בע"ה: גם בפסקך השני ראיתי מה שכתב כ"ת על דברי הסמ"ג וראיתי לכתוב ע"ד גם בזה דנלע"ד שהפשט מהסמ"ג בדרך אחרת ממה שכתב כ"ת וכל זה אני אומר אחרי המחילה מכ"ת והוא בענין שרצית לפרש דברי הסמ"ג שהוא סובר שצריך לגרוד כל האות שנפסלה אחרי שנגמרה וכתבת וז"ל אוכיח זה נגד השמש לעיני כל חכם וכדרך זו כי רבי יהודה שהכשיר בהעברת קולמוס על השם שנכתב שלא לשמו היינו בוודאי על כל אותיות השם בעי למימר ולא על מקצת כל אות מהשם כי כל אות מהשם בעי תקון מראשה לסופה וא"כ כיוצא בזה משמע בבירור שהוא בעצמו התקון של האות שנפסלת וכך יפורשו דברי הסמ"ג ולא יועיל אח"כ להעביר הקולמוס על כל האות לא לרבנן ולא לרבי יהודה וכו' ומה שנראה לעניות דעתי שנוגע בפרט הלשון אכתוב בזה ואומר שמדברי כבוד תורתך משמע שמה שכתב הסמ"ג שאם מועיל העברת הקולמוס לשוויה אות מאות השם קאי וכן כתבת גם כן אחר כך וז"ל ועוד נוכיח זה בדרך אחרת שהרי מדעת הסמ"ג משמע דמ"ם פתוחה שנסתמה חמירא טפי וצריך תקון גדול יותר מכל אות השם שנכתב שלא לשם השם ועל זה לשם מאות השם די בהעברת הקולמוס מה שאין כן במ"ם פתוחה ע"כ וגם זה הלשון מורה שדעת כ"ת כמו שכתבתי ועוד כתבת וז"ל ועוד שדברי הסמ"ג בזה הם אפילו אליבא דרבי יהודה ולית הלכתא כוותיה וכן כתבת בפסקך הראשון גם כן כשרצית לפרש מה שכתב הרמב"ם ז"ל כל אות שאין התינוק יכול לקרותה וכו' וז"ל ודמי להא דכתב הסמ"ג דאחר גרידת דבוק של המ"ם אינה מועלת העברת קולמוס על האות אפילו לר' יהודה שאם מועלת לדעתו העברת הקולמוס לקדש את השם לא תועיל לאות שנעשית שלא כהוגן לשווייה אות ותמהתי על כבוד תורתך למה לא השגחת לומר דמאי האי דכתב הסמ"ג ולא יועיל התקון להעביר הקולמוס לא לרבי יהודה ולא לרבנן דאם מועיל לשווייה אות לשמה שהלשון הזה מורה ששניהם מודים דמועיל לשווייה אות לשמה וכן הלכה מה שאין האמת כן והכי הוה ליה לסמ"ג לומר ולא יועיל להעביר קולמוס על האות אפילו לר' יהודה דאי מועיל לשווייה אות לשמה לשווייה אות לא יועיל וכל שכן דלרבנן אין מועיל אפילו לשווייה אות לשמה והיה מביא ראיה יותר חזקה על דבריו אליבא דרבנן דהלכתא כוותייהו אבל דבריו אלה מורים דר' יהודה ורבנן שוים בדבר זה: ואני אומר אחרי המחילה מכבוד תורתך שהסמ"ג ז"ל אין דעתו כפי המובן מדברי כבוד תורתו שהוא ז"ל לא פשיטא ליה דחמירא אות שנכתבה שלא כתקון מאות השם שנכתב שלא לשמו דדילמא דאות השם שנכתבה שלא לשמה חמירא טפי משאר אותיות שנכתבו שלא כתקון והיינו משום דבעינן זה אלי ואנוהו וכדאשכחן כמה חומרות בשם שאינם כשאר האותיות ואפשר דאפילו רבנן דסברי דתקון העברת קולמוס אינו מועיל באותיות השם לשווייה לשמה כאות אחרת מועיל לשווייה נמי אות והיינו טעמא כדפרישנא אבל ראיית הסמ"ג היא ממאי דאשכחן בפרק שני דגיטין דפליגי רב חסדא ורב אחא בר' יעקב בגט שכתב שלא לשמה והעביר עליו הקולמוס לשמה דרב חסדא סבר בא למחלוקת רבי יהודה ורבנן ורב אחא ברבי יעקב סבר התם דעד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא משום דבעינן זה אלי ואנוהו וליכא אבל גבי גט לא קאמר הסמ"ג דעד כאן לא פליג רב אחא ברבי יעקב עליה דרב חסדא אלא באות שנכתבה כתקנה ולכתבה שלא לשמה אבל באות שנכתבה שלא כתקנה דחמירא טפי מאות הנכתבת בגט כתקנה אלא שנכתבה שלא לשמה דלא אשכחן ליה לרב אחא בר יעקב דלפליג עליה דרב חסדא בהא ולומר דמועיל בה העברת קולמוס אליבא דרבנן אין לנו להקל ולומר דאפילו בהא פליג עליה דרב חסדא וסבר דמועיל בה העברת קולמוס אפילו אליבייהו דרבנן וזה שכתב הסמ"ג ובגט לא יועיל להעביר עליו קולמוס לשווייה אות לא לר' יהודה ולא לרבנן דאם מועיל לשווייה אות לשמה לשווייה אות לא יועיל וכדפרשי' ור' יהודה ורבנן שוים בדבר זה ולפי זה הקושיא שהקשה כבוד תורתו על שלימים וכן רבים כמוהר"ר יעקב וכמוהר"ר לוי והוכחת דאליבא דרבנן שהלכה כמותם היכא שנכתבה האות שלא כתקנה. דכל האות צריכה גרידה יפה הקשית לע"ד הואיל ומההיא דפרק שני דגיטין מוכח דחמירא טפי אות שנכתבה שלא כתקנה מאות השם שנכתבה שלא לשמה וכדפירשתי גם במה שכתב כבוד תורתך אחר זה וזה לשונך ולפי זאת כתב הרשב"א ז"ל בפ' שני דגיטין וזה לשונו ואיכא למידק לרב חסדא דאמר דלרבנן לא הוי כתב מאי קאמרי ליה אין זה השם מן המובחר דמשמע מן המובחר אינו הא כתב בעלמא הוי: ומצאתי בירושלמי פרק הבונה שהקשור ופריקה בשטתו השיבוהו כשטתך שאתה אומר כתב אף הוא מן המובחר עכ"ל וא"כ דלרבנן אפילו התם גבי אותיות השם אע"פ שנכתבו כתקנן וכהלכתן אינו כתב ואות כלל וכאלו לא נכתב כלל ועוד דמיין בעבור שנכתבו שלא לשמן עד כאן לשון כבוד תורתך: ואחר המחילה אני אומר פה קדוש יאמר דברים אלה לפי שלא זכיתו להבין דעת כבוד תורתך בזה כלל ובאולי הסבה היא מצד שאין בידי תוספות הרשב"א לעיין בדבריו היטב דלפי הלשון שכתב כבוד תורתך מתוספות הרשב"א אין ראיה לדברי כבוד תורתך לעניות דעתי כלל וכלל ואדרבה יותר נראה להביא ראיה נגד כבוד תורתך מלעזרך דהתם בהעברת קולמוס על האות שכבר נכתב שהוא כתב עליון הוא דקאמרי רבנן דלא הוי כתב והיינו משום שכבר האות נכתבה אלא שלא נכתבה לשם קדושת השם ולפי שטת כבוד תורתך את שאינו מן המובחר לפי עניות