רד"ך קמד

ב' ואל יקשה לך לומר דאמאי נקט ריב"ה בדבריו חדא מהנהו תרי שנוייא דמשנינן עלה דההיא דחלץ לאחיות וכו' וכתב דהרמב"ם פוסק כשנויא קמא ה"ל למימר כשנויא בתרא דהיינו שנויא בתרא מהנהו תרי שנויי דמשני עלה דההיא דג' אחיות שהזכירם לעיל הואיל ותרוייהו שוין בדין זה כדפי' די"ל דלא תקשה לך דהאי שנויא קמא שהזכיר ריב"ה משני' לה בגמרא עלה דההיא דחלץ לאחיות וכו' כמו שכתב לעיל שאותו המימרא עצמו הוא שהביא הרמב"ם במה שכתב נחלצה אחת מהן וכו' ובאר לנו ריב"ה דרבינו ז"ל פסק כשנויא קמא דמשנינן בגמרא עלה דההיא מימרא גופה שהביא הרמב"ם ז"ל ומ"ה לא הוצריך לפרש ולומר איזו שנויא קמא הוא דקאמר הואיל ולא קאי אהנהו שנויי שהזכיר דמסתמא כשנויא קמא שנאמר על מימרא זו שדבר בו הרמב"ם קאמר והוא ז"ל פירש לנו שהטעם שפסק הרמב"ם בההיא שנויא דמפליג בין מפטר נפשה למיפטר צרתה היינו משום דשנויא קמא דמשני' עלה דההיא מימרא שבאר לנו הרמב"ם ז"ל בזה הלשון סבר' כוותיה וכדכתב הרא"ש ז"ל בשם ר"י ודעת רבינו ז"ל בזה דשנויא דמשני רב אשי בתר הכי עלה דההיא דחלץ לאחיות דקאמר דטעמא דשמואל משום דלא אלימא זיקה אתיא אליבא דתרי שנויא דלא פליג לא אההיא שנויא דמפליג בין מפטר נפשה למפטר צרתה ולא אההיא שנויא דלא מפליג בין מפטר נפש' למפט' צרתה דמדברי רב אשי אין לנו להוכיח כחדא מתרי שנויא אבל שנויא קמא דמשנינן דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר לא אתיא אלא אליבא דהאי שנויא דמפלגינן בין מפטר נפשה למפטר צרתה וא"כ האי שנויא עקר ומשום הכי משני תלמודא אליב' דהאי שנויא ולא קפיד לשנויא אחרינא וזהו שכתב רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל ויראה מדבריו שפוסק כשנויא קמא דלפטור נפשה פטרה בחליצה גרועה פירש דמשום הכי פוסק רבינו ז"ל דלפטור נפשה וכו' משום דאתיא כשנויא קמא דמשנינן עלה דההוא דחלץ לאחיות וכדפירשתי: ולפי פירוש זה הגרסא שגורס ריב"ה בדברי הרמב"ם וז"ל והרמב"ם כתב וכו' עד נתן לאחת מהן חליצה צריך לגרוס ניתן לאחת מהן חליצה פחותה כנוסח רבינו ז"ל וכן מצאתי הגירסא בחלק ספרים שהם כתיבת יד וכן נראה דמה לו לריב"ה ז"ל לשנות הנוסחה ומה שכתב ריב"ה דהראב"ד ז"ל פסק כשנויא בתרא היינו כשנויא דמשני רב אשי והיא כפירש הרא"ש ז"ל שהוא פוסק כשנויא קמא הואיל ורב אשי קאי כותיה והכי סבר נמי הראב"ד ז"ל דהלכתא כשנויא קמא ומה שכתב ריב"ה דהראב"ד ז"ל פסק כשנויא בתרא משו' דרצה לפרש לנו מאיזה טעם הוא פוסק כההוא שנויא דסבר' דאפי' ליפטור נפשה לא תחלוץ בגרועה ופירש לנו הטעם הואיל ושנויא בתרא דהיינו ההיא שנויא דמשני רב אשי קאי כותיה והיינו כדעת הרא"ש ז"ל: וא"ת דלפי מה שפירש הראב"ד ז"ל פוסק כשנויא קמא וזה אי אפשר דהא מדברי הראב"ד ז"ל שהביאם הרא"ש ז"ל משמע שהוא פוסק כשנויא בתרא דהא הוא מפרש דברי הרי"ף והרי"ף ז"ל לא הביא בפסקיו אלא שנויא בתרא משום דסבר דשנויא בתרא עקר וכמו שכתבתי בתחלת כתבי זה: וי"ל דמה שכתב הראב"ד על דברי הרי"ף ז"ל האי פסקא וכו' אינו מפרש דבריו אלא משיג על דבריו שהוא כתב ופסקו רבבתא כשמואל עלה דההיא מימרא בתרייתא דשמואל והוא משיג עליו דרבבתא דפסקו כשמואל לא פסקו בהא דבהא לא היו צריכין לפסוק כשמואל דהא ליכא פלוגתא עילוה אלא אמילתא דלעיל מינה קאי דפליג רב בהדיא ופסקו כותיה דשמואל ומיהו הני מילי באמצעית פירש אף על גב דפסקו כותיה דשמואל הני מילי באמצעית יש לנו לומר שפסקו כמותו והיינו כשנויא קמא דסבר' דאאמצעית קאמר רב ולא כרב אלפס דסבר דשנויא בתרא עיקר וזה שכ' ומיהו הני מילי באמצעית דלא ה"ל למימר אלא ופסקו כותיה דשמואל דאחד חולץ לאחת ואחד חולץ לאחת וכו' אלא משום דרב אלפס סבר דשנויא בתרא דשמואל עקר כתב הראב"ד ז"ל ומיהו ה"מ באמצעית פירוש ומיהו אף על גב דפסקו כשמואל לא סברי כרי"ף ז"ל דאחד חולץ לכולן ממש קאמר שמואל אלא ה"מ באמצעית דאאמצעית קאי שמואל דקאמר אחד חולץ והיינו כשנויא קמא ומעתה אומר דהוה מצינן לפרש דברי רבינו יעקב בעל הטור ז"ל כפשוטן ולומר שמה שכ' ריב"ה על דברי הרמב"ם ז"ל שיראה מדבריו שפוסק כשנויא קמא הוא ז"ל דקדק מדברי הרמב"ם ז"ל דסבר כשנויא קמא מדלא הביא הרמב"ם בפסקיו ההיא דג' אחיו' שנפלו לפני ב' אחין יבמין דקדק מזה דחליצה מעולה בעינן בין למיפט' נפשה ובין למיפטר צרתה דכל היכא דאפשר לה לחלוץ חליצה מעולה לא תחלוץ בגרועה ומשום הכי הביא ההיא מימרא דשמואל דקאמר חלץ לאחיות ולבעלת גט ולבעלת מאמר דהותרו הן אבל צרותיהן לא הותרה דמינה משמע דשמואל סבר דכל היכא דאפשר לה לחלוץ חליצה מעולה לא תחלוץ בפסולה ומשום הכי צרתה לא הותרה דאפשר לה במעולה ומדלא חלק בין מפטר נפשה ובין מפטר צרתה ולומר דאף על גב דלמפטר צרתה בעינן חליצה מעולה למפטר נפשה פטרה בגרוע' אלא הביא ההיא מימרא דשמואל דקאמר דחלץ לאחיות וכו' בסתם דמינה משמע דבעי חליצה מעולה אלמא דהוא ז"ל פוסק כשנויא קמא דלית לן למפלג בין מפטר נפשה ובין מפטר צרתה אלא כל היכא דאפשר לה לחלוץ במעולה חליצה במעולה בין מפטר נפשה ובין למיפטר צרה ומ"ה לא הביא הרב בפסקתא ההיא מימרא דמשמע מינה דבעינן חליצה מעולה ולא חלק שום חלוק אחר: ומה שכ' ריב"ה דליפטר נפשה פטרה בגרועה משום שהוא רצה לפרש לנו ולומר דלא יקשה לך לומר והא חזינן דהרמב"ם ז"ל מחלק בין מפטר נפשה למפטר צרתה וסבר דנפשה פטרה אף על גב דצרתה לא נפטרה ואע"ג שהיא ג"כ יכולה להפטר בחליצת צרתה המעולה ממנה וע"ז כתב דלפטור נפשה פטרה בגרועה פי' דאפילו אליבא דשנויא קמא נפשה פטרה בגרועה והיינו היכא דלא אפשר לה לחלוץ חליצה מעולה כגון שהיא ב"ג או ב"מ או כיוצא בהן שמדבר בהן הרמב"ם ז"ל וכדקאמר שמואל חלץ לב"ג ולב"מ לא נפטרו צרותיהן אבל נפשן פוטרות ואע"ג שחליצתן גרועה: ולפי זה אתי שפיר טפי לשון ריב"ה שכשהביא שנויא בתרא כתב ולאידך שנויא וכו' עד דלפטור נפשה פטרה אפילו בחליצה גרועה וכשבא לפרש לנו ולומר דהרמב"ם ז"ל סבר דלפטור נפשה וכו' לא כתב אפילו אלא כתב דלפטור נפשה פטרה בגרועה והיינו משום דכתב אליבא דשנויא בתרא אע"ג דאפשר לה במעולה היא נפטרת בגרועה וזהו שכתב אפילו פירש לא מבעיא במעולה שהיא פוטרת את עצמה אלא אפילו בגרועה פוטרת את עצמה אבל כשרא' לפרש לנו דברי הרמב"ם ז"ל לא כתב מלת אפילו משום דביבמה אשר אנו מדברים בה אינה יכולה לחלוץ אלא בגרועה ופטרה נפשה בגרועה אבל פירש זה רחוק מאוד חדא דהואיל ורבי' ז"ל סבר דחליצת כל האחיות חליצה מעולה היא א"כ אפילו ב"ג וב"מ אפשר לה לחלוץ חליצה מעולה וכמו שהקשיתי לעיל אליבא דשנויא קמא ומ"ה אמרינן דהותרה היא וכ"ת דלכתחלה הוא דקאמרינן דבעינן חליצה מעולה אבל אי חלצה שפיר קא חלצה ומ"ה לא מצרכינן לה מכל האחין הא ליתא דהא ממאי דדייק ריב"ה מדברי הרמב"ם לפירש זה דאיהו סבר כשנויא קמא ובעי חליצה מעולה משמע שאפילו אי חלצה בגרועה דלא נפטרה דלפירוש זה ריב"ה דייק מדברי רבינו דסבר כשנויא קמא הואיל והביא מימרא דשמואל דקאמר חלץ לב"ג ולב"מ דלא הותרה צרות בלי שום חלוק אחר אלמא דבכל ענין בעי חליצה מעולה כי היכא דלא הותרה צרה בלי שום חלוק אחר: ותו אי הרמב"ם נמי בעי חליצה מעולה לכתחלה אבל לא בדיעבד א"כ היינו כפסק הראב"ד: ועוד קשה לפי' זו הקושיא אשר הקשיתי למעלה דמאי היא שכתב ולזה הסכים א"א הרא"ש לא שייך לפירש זה ותו קצת תימה דלפי' זה אמאי לא דקדק ריב"ה דין זה מדברי רבינו ז"ל ממה שכתב בפרק ז' מהלכותיו והביא ההיא דחלץ לאחיות לא הותרה צרות שעל דרך זה שמדייק מלשון זה שהביא יבמות רבות וכו' לפי' זה היה יכול נמי לדקדק מאותו לשון ואף שיש לדחות לא אאריך כי נלאיתי דשויתי הא שמעתי כגדי מסנקן ע"כ דברי בלשון זה: ואחלה לפני כל רואה דברי אלה לעיין בדברי היטיב כי בחרתי הקצור ולא כתבתי כמה חלוקים השייכים עוד על דברי אלה כי נלאיתי להאריך ובררתי הסלת והנחתי השאר למעיין ואם ימצא בדברי איזה טעות במה שכתבתי מדברי הרא"ש ז"ל לא יתלה הטעות ההוא אלא מצד חסרון הספרים שלא היה בידי חבוריו של הרא"ש ז"ל ומה שכת' מדבריו ז"ל בחפזון גדול כתבתי כי בתחבולות עשיתי לי מלחמתה של תורה ונתנו בידי חבורי הרא"ש על מנת להחזירם תכף וכה עשיתי ובגניבה כתבתי כל מה שכתבתי מדבריו ז"ל ולא יבוזו לי כי גנבתי כי מים גנובים ימתקו ויהא רעוא מן שמיא שתהא צדקתי זו עומדת לעד אמן: נאום צעיר התלמידים דוד בכמ"ר חיים הכהן זכרו לברכה: בית שלשים חדר א שאלה מומר מהמומרין שהמרו את עצמם מדת ישראל לדת עובדי הבעל מחמת גזירת המלכות שהיו בימים הקדמונים שהיו גוזרים על היהודים להימר את עצמם מדת ישראל לדת עובדי הבעל ומת המומר ההוא בדרך על ידי ליסטים ונתנו הליסטים את בשרו של המומר ההוא לעוף השמים ולחיות רעות ובנו של האומר יהודי רוצה לומר קדיש של נוחי נפש על אביו ויש אבלים אחרים שאביהם נפטרו יהודים אם קודמים הם לומר קדיש או שגם האבל הזה שאביו נהרג בהמרתו יש לו לומר קדיש כסדרו כאחד מהם א תשובה מיראי הוראה אני אמנם לעניות דעתי לפום ריהטא ולכאורא דהא מילתא לא צריכה רבה וודאי גם האבל הזה שאביו נהרג בהמרתו לבעל יש לו לומר קדיש כאחד משאר האבלים אף על פי