רד"ך קמג
Radach 143 · רד"ך · free full Hebrew text
Open in the reader →לשתים הראשונות אלא דלא פסקינן כותיה בהא וזה לשון הרא"ש ז"ל וכ' הראב"ד ז"ל האי פסק כשמואל וכו' עד ופסקו כותי' דשמואל ומיהו ה"מ באמצעית אבל בתרי קמייתא וכו' ותדקדק בלשון שכתב ומיהו הני מילי באמצעית דלא הוה ל"ל אלא ופסקו כותיה דשמואל דהיכא דאית שני יבמין זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת אלא הכי קאמר ופסקו כותיה דשמואל ואף על גב דמדמברי שמואל משמע דאפילו בשתי יבמות הראשונות אחד חולץ לכתחלה לא פסקינן כותיה אלא באמצעית וזהו שאמר ומיהו הני מילי באמצעית פירוש ומיהו אף על גב דפסקו כותיה הני מילי באמצעות פסקו כותיה אבל לא בשתים הראשונות שהם יכולים לחלוץ חליצה כשרה דבשתים הראשונות לכתחלה לא יחלצו בפסולה ודלא כשמואל ואי חלצו שפיר דמי דאין לפרש ולומר דמה שכתב ומיהו וכו' היינו לומר דאיהו ז"ל פסק כשנויא קמא דשמואל וכמו שאפרש בע"ה דהא ריב"ה ז"ל כתב בהדיא דאיהו ז"ל פסק כשנויא בתרא הנה עלו לנו דברי ריב"ה ז"ל מיושבים היטיב: אמנם מה שק' לנו עדיין על דבריו הוא זה שהוא ז"ל הביא דברי הראב"ד ז"ל שהוא פוסק כשנויא בתרא ואחר כך כתב ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל והנה הרא"ש כתב בהדיא בחדושיו דשנויא קמא עקר וזה לשונו ונראה דשנויא קמא עיקר כי הוא אליבא דרב אשי כמו שהקשה ר"י ז"ל אההוא שנויא דאחד חולץ אאמצעית דאכתי קשה דהא מסקינן לקמן מילתיה דשמואל התחיל ולא התחיל קאמר וחליצות רחל לא פטר' צרתה וכו' כמו שהבאתיו למעל' ותרץ דההוא סוגיא דמפרש לקמן התחיל ולא התחיל סברא כאידך שנויא דמשני הכא דמפלגי' בין מפטר נפשה למיפטר צרתה והאי שנויא אחת חולץ לכולן אמצעית סבר לה כרב אשי דקאמר חלץ לצרות נפטרו אחיות משום דלא אלימא זיקא לשווי לצרה כערוה הילכך חשיבה חליצת צרת רחל חליצה כשרה טפי מחליצת רחל משום הכי חלץ לרחל לא נפטרה צרה כיון דקיימא חליצה דכשרה טפי לא חליץ להאי חליצה גרועה אבל הכא חליצת כולם שוה לגרועות הילכך האי שנויא עקר ודוקא אמצעות חולצות מאחד אבל שתים הראשונות אפילו אי נפל בבת אחת זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת עכ"ל: הרי שכתב בהדיא דשנויא קמא עקר ופשיטא דאין לפרש ולומר דמה שכתב ריב"ה ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל היינו במה שפסק הראב"ד ג"כ כשמואל אבל במילי אחרינא לא פסק כוותיה וא"כ איכא למתמה טובא על מה שכתב ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל ויש לומר דריב"ה ז"ל הוקשה לו על דברי הרא"ש דהא לפי' לא מפלגינן בין מפטר נפשה למפטר צרתה בין היכא דמצינן לחלוץ חליצה כשרה ובין היכא דלא מצינן לחלוץ חליצה כשרה אלא אע"ג דלא מצינן לחלוץ חליצה כשר' אי מצינן לחלוץ חליצה מעול' טפי לא תחלוץ בגרועה ואפי' לפטור נפשה ומשום הכי בשתים הראשונות אחד חולץ לאחת ואחד חולץ לאחת אפילו בדנפול בבת אחת אבל בחליצת שלישית שחליצת כולם שוה לגריעות ולית לן חליצה כשרה חולצות בגריעה: והשתא קשיא ליה לריב"ה ז"ל דבשלישית נמי אית לן חליצה מעולה דהיינו שיחלצו לה שני האחין ואמאי היא נפטרה בחליצת אחד מהן דנראה קצת להוכיח דהרא"ש ז"ל מודה בהאי סברא דהרמב"ם ז"ל דסבר דחליצת כל האחין חליצה מעולה היא דהא הרי"ף ז"ל סבר כהרמב"ם ז"ל בהאי סברא שכתב עלה דההיא דהחולץ ליבמתו וחזר וקדשה דפליגי בה רבי ורבנן בפרק ר"ג וקאמר התם רב שרבי' דר' ורבנן בחליצה פסולה פליגי דמר סבר חליצה פסולה פוטרת ומר סבר חליצה פסולה אינה פוטרת וזה לשונו האי פלוגתא דרבי ורבנן בהחולץ ליבמתו וחזר וקדשה קאמרינן בגמרא לפרושי טעמייהו ואתמרו בה כמה מימרי וחדא מנייהו מימרא דרב שרביא דאמר בחליצה פסולה קא מפלגי דרבי סבר חליצה פסולה פוטרת ורבנן סברי חליצה פסולה אינה פוטרת וקשיא להו לרבבתא היכי אמרי רבנן וכו' עד והכי פרכינן רב שרביא סבר דרבי ורבנן בפלוגתא דרב ושמואל קא מפלגי דאפליגי בפרק ארבע אחין דמאן דאמר הכא אינה פוטרת סבר לה כרב דאמ' חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין ואם חזר וקדש לשם יבמות קודם חליצת האחין צריכה הימנו גט דהא עדין אגידא באחין ולא מפטרא בההיא חליצה פסולה לגמרי ומאן דאמר פוטרת סבר כשמואל דאמר חליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין דלא בעי חליצה מעולה אלא למפטר צרה אבל נפשה פטרה דפטרה נפשה ואינה צריכה לחזר על כל האחין אם חזר וקידש לשם יבמות אינה צריכה הימנו גט דהא פרחה הימנו זיקת יבמין ואידחיא לה מההיא בית' לגמרי האי פי' דהאי מימרא דרב שרביא בלא קושיא ובלא ספק וכולהו טעמי דאתמרו בהאי פלוגתא דרבי ורבנן לא סמכי עלייהו דלאו אליבא דהלכתא נינהו אלא אוקימתא נינהו וליתא דלרבי דקיימא לן הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו עכ"ל: והראב"ד ז"ל הקשה עליו במה שכתב וליתא לדרבי וכתב האי פסקא לא מחוורא שפיר דהני אוקימתות איכא בינייהו דהלכתה כרבי והרא"ש ז"ל יישב דברי הרי"ף ז"ל כמבואר בחדושיו ומדלא אשכחן ליה לחלק עליו בהאי סברא שכתב דחליצת כל האחין חליצה מעולה היא ופוטרת כל הצרות אליבא דשמואל נראה שהוא ז"ל מודה בהאי סברא ואם כן יש לתמוה עליו במאי דסבר דלא מפלגינן בין מפטר נפשה למפטר צרתה בין היכא דמצינן לחלוץ חליצה כשרה ובין היכא דלא מצינן לחלוץ חליצה כשרה אלא אף על גב דלא מצינן לחלוץ חליצה כשרה אי מצינן לחלוץ חליצה מעולה טפי לא תחלוץ בגרועה אפילו לפטור עצמה א"כ הכא בחליצת שלישית דאפשר לה לחלוץ חליצת כל האחין דהוי חליצה מעולה אמאי נפטרת בחליצת אחד מהן דהוי חליצה גרועה ולתרץ קושיא זו מפרש רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל לדברי אביו הרא"ש ז"ל שנויא קמא ושנויא בתרא בלכתחלה פליגי ומאן דמתמה נמי אלכתחלה קא מתמה דאע"ג דשמעינן ליה לשמואל דבעי חליצה מעולה בחליצת הצרות דהיכא דחליצתה מעולה אינה נפטרת בחליצת צרתה הגרועה בחליצת האחין היא פוטרת א"ע בחליצת האח שחליצתה גרועה מחליצת האחין דמפלגינן בין מפטר נפשה ובין למפטר צרתה אלא שאין לנו להקל כל כך למפלג בין מפטר נפשה למפטר צרתה ולומר דלמפטר נפשה אפילו לכתחלה חולצת בגרועה ועל זה תמה המקשן על דברי שמואל דמדברי שמואל משמע דאפילו לכתחלה חולצת בגרועה וקאמר הכא קיימא חליצה דשמעון חליצה כשרה חליץ לה ראובן חליצה פסולה פירש לכתחלה ומשני שנויא קמא דלכתחלה אחד חולץ לאחת ואחד חולץ לאחת דלכתחלה תחלוץ במעולה אבל אי עבר חד וחלץ לכולהו מאי דעבד עבד ולא מצריכינן לחלוץ לה האח השני שחליצתו מעולה הואיל וכבר חלצה בגרועה ומשום הכי בחליצת שלישית דחליצת שני האחין שוה אחד חולץ אפילו לכתחלה דלא מצריכינן לה תו לחלוץ לה כל האחין והיינו כפסק הראב"ד: ומה שהקשה ר"י והרא"ש הסכים לדעתו דלשנויא קמא לא מפלגינן בין מפטר נפשה למפטר צרתה לא יקשה לך דהוא ז"ל הסכים לדעתו ולא הוצרך לפרש דפשיטא דהאי דלא מפליגינן היינו במאי דלא מפלגינן דהיינו למפטר צרה בדיעבד ונפשה בלכתחלה דינם שוה ולא מפלגינן: ועתה אומר דלפי מה שפירש הרמב"ם והראב"ד והרא"ש חולקים בפירוש זאת הסוגיא דהרמב"ם והראב"ד מפרשים דלשנויא קמא היכא דמצי לחלוץ בכשרה אם חלצה בפסולה לא הותרה ושנויא בתרא סברה דאפילו לכתחלה למפטר נפשה חולצת בגרועה אלא דלא פסקינן הכי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והרא"ש סבר דלכתחלה פליגי וריב"ה לא הוצרך לפרש כל זה שהוא לא בא אלא לפסוק ולומר לנו דעת כל אחד מהם מה דעתו בדין זה: ואפשר נמי לפרש ולומר שמה שכתב ריב"ה על דברי הרמב"ם שיראה שפוסק כשמואל וכשנויא קמא האי שנויא קמא דקאמר הכי סברה כשנויא בתרא שהזכירם בדברי לעיל ולא קאי אהנהו תרי שנויא שהזכיר למעלה אלא קאי אתרי שנויי דמשנינן בתר הכי עלה דההיא דקאמר שמואל חלץ לאחיות לא הותרה צרות וכו' ואיכא תרי שנויא בגמרא לשנויא קמא דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר וסברא דהיכא דחליצת הצרות שוה כל אחת מהן צריכה חליצה ולדידיה צריכים אנו לפרש דמאי דקאמר שמואל אחד חולץ לכולן היינו משום דמפלגינן בין מפטר נפשה למפטר צרתה והיינו כשנויא דמשנינן עלה דההיא דג' אחיות וכו' דסברא דליפטר נפשה פטרה בחליצה גרועה וכדכתב הרא"ש בשם ר"י כמו שכתב לעיל וריב"ה לא הוצריך להביא לנו הנהו תרי שנויי דמשנינן עלה דההיא דחלץ לאחיות וכו' ולבאר לנו מאי אמרה שנויא קמא ומאי אמרה שנויא בתרא כמו שהביא הני תרי שנויי שהזכיר בתחלה ובאר לנו סברת כל חדא מנייהו דהוא ז"ל לא בא אלא לפרש לנו דין שלש אחיות שנפלו לפני שני אחין וכו' וכבר באר כל הדעות שנאמרו עליו והני תרי שנויי אחריני אינם מדברים על דין זה אלא שאנו מדייקים מדבריהם מה סברא כל אחת מהם בדין ג' אחיות וכו' או כחדא שנויא או כאידך שנויא ומאי דנקט ריב"ה הכא הנהו תרי שנויא דאתמרו עלה דההיא דחלץ לאחיות וכו' ולא נקט הני תרי שנויי שהזכיר למעל' דאתמרו עלה דההוא דג' אחיות ולמימר בדברי הרמב"ם שיראה מדבריו שפוסק כשנויא בתרא לקמן אפרשהו בע"ה: ולפי זה נפרש דברי רבינו ז"ל דמאי דקאמר נחלצה אחת מהן חליצה פחותה אלעיל מינה קאי דקאמר יבמות רבות הבאות מבית אחד וכו' כדפי' לעיל וכתב הרב תחלה דין היבמות ההן שנבעלה א' מהן בעילה כשרה או שנחלצה חליצה מעולה וחזר ופי' לנו דינם כשנבעלה אחת מהן בעילה פסולה או ניתן לה מאמר פסול ואח"כ חזר ופי' לנו ג"כ דינם כשנחלצה אחת מהן חליצה פחותה וכתב בסתם נחלצה אחת מהן חליצה פחותה ולא חלק בין היכא דאפשר לה לחלוץ חליצה כשרה כגון שיבמה זו שנחלצה הוי אחות חליצתו של היבם שחלץ לה שהחליצה זו פחותה הוא לבין היכא שאי אפשר לה לחלוץ חליצה כשרה דבחליצה פחותה תליא מלתא דהיכא דהויא חליצ' פחות' תו לא מפלגינין בין היכא דאית לן חליצה כשרה לבין היכא דלית לן חליצה כשרה דבכולהו אמרינן דהותרה היא אבל צרתה לא הותרה וא"כ דינם של ג' אחיות שנפלו לפני שני אחין יבמין מבואר הוא בלשון זה דהרב פסק דאחד חולץ לכולן ומה שהוצריך הרב וכתב בפרק ז' ההיא דחלץ לאחיות וכו' להשמיענו דחליצת האחיות חליצה פחותה היא וחליצת הצרות חליצה מעולה היא וכדפירשתי לעיל: